ביום חמישי, 5 ביולי 2018, האדמה רעדה. למעשה, היא רעדה יממה אחת קודם לכן, שלוש פעמים שונות, אבל רעשי המשנה של אותן רעידות הגיעו אל מסך הטלוויזיה שלנו, במשדר החדשות הנצפה במדינה, רק בערב שלמחרת. עורכי חברת החדשות (לשעבר חדשות ערוץ 2) בחרו לשבץ את הדיווחים והפרשנויות על אותה רעידה בפתח המהדורה. לא בחירה טריוויאלית באותו יום, מיד אחרי הדרמה המדינית-פוליטית שנגעה להכרזה המשותפת לישראל ולפולין על חוק השואה.

בחדשות עשר, במהדורה הבועטת והפחות שגרתית בדרך כלל, הלכו הפעם דווקא על בטוח ופתחו עם הדיווח הפולני. צופי המהדורה של חברת החדשות הגיעו לצפות באייטם הזה רק לאחר שבע דקות וחצי, זמן מסך ארוך מאוד במונחי תחילת מהדורה. היתה זאת הפעם האחות הבכורה, הבכירה והקונצנזואלית, שהציבה לצופיה את האנטיתזה לשמרנות העריכתית. בעשר גם כן איתגרו את השמרנות הזאת בהמשך המהדורה. האייטם השני שם עסק בילדים כלואים השוהים עם אמם מאחורי סורג ובריח וממתינים לגירוש. גם זאת לא הדוגמה הקלאסית לאייטם שני במהדורה מרכזית ביום שאירעו בו כמה אירועי חדשות ולא הורגשה בצורת מיוחדת.

אלו הן שתי דוגמאות טובות לחשיבה לא שגרתית. הן מספקות הוכחה, ולו קטנה ואפיזודיאלית, ליכולת שיש למובילי המהדורות לשבור את הקונספט ואת הקונספציה שמובילים בדרך כלל את בניית הליין-אפ של המהדורות. אבל, למרבה הצער, הן גם החריג המעיד על השגרה השבלונית שכופה עלינו ליין-אפים צפויים מראש ובשיעורי אחידות גבוהים – לא רק בתמהיל האייטמים, אלא גם בסדר שלהם.

מחצית השעה הראשונה של המהדורות משאירה לפעמים טעם צפוי ומתואם. נסו פעם להרכיב את הליין-אפ הצפוי לדעתכם במהדורות החדשות המרכזיות בשעות בין הערביים. אחרי כמה פעמים, ייתכן שתגלו מדובר במשימה קלה משחשבתם, ולא ממש מאתגרת. למתקדמים מומלץ גם לנסות ולנחש את סדר האייטמים ואת מידת החפיפה בין המהדורות השונות. מלבד פרקי המגזין, לא פעם התחושה היא כי מדובר במוצרים דומים מאוד. היה מעניין לבחון את הנושא הזה גם באופן אמפירי כדי לקבל תמונת אמת מדויקת, שתאושש או תסתור את התחושה הזאת.

אמנם, כך אני מניח, יימצא מי שיגיד שהבחירה של חברת החדשות ברועדים מבית-שאן וטבריה על חשבון החשבונות הדיפלומטיים עם פולין אינה אמיצה כל-כך. הדלק של מהדורות חדשות בנוי גם על הפחדה מאסונות אפשריים, ואין כמו שרשרת של רעידות אדמה בסמוך לשבר הסורי-אפריקאי כדי לשמש מצע נאות לתרחישים אסוניים ואזהרות על ועדות חקירה עתידיות.

ובכל זאת, נראה לי שהפעם הבחירה בסוגיה אזרחית חשובה שהיומיום נוטה להעלים ולהדחיק על פני עוד משבר פוליטי ומדיני עמוס כותרות ומגיבים, ומחלוקות היסטוריות ועובדתיות, היא בחירה ראויה ולא מובנת מאליה למהדורה מרכזית מובילה. גם היקף הזמן שהוקצה לנושא אינו שולי. נותר רק לקוות, כפי שלפעמים אומרים בסופן של כתבות במהדורות מרכזיות, כי הסנונית הרועדת הזאת תפרוש כנפיים ותוביל את קו המחשבה של העורכים לכיוונים חדשים יותר ונדושים פחות.