פצצה של נייר
סוגיית הגרעין האיראני עומדת הבוקר בראש סדר היום של רוב העיתונים. "ישראל לא תתקוף בחצי השנה הקרובה", נכתב בין מרכאות בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "ארה"ב מעריכה: האופציה הצבאית נגד איראן מתרחקת", ומעל לכותרת המשנה: "לקראת הפגישה הגורלית בין המעצמות לאיראן מחרתיים: בכירים אמריקאים הבהירו לישראל כי גם ארה"ב לא תפעל צבאית לפני הבחירות לנשיאות" (אלכס פישמן).
כותרתו הראשית של "הארץ" משלימה את התמונה: "ישראל תסכים להמשך העשרת אורניום באיראן" נכתב בה, בין מרכאות. הציטוט שמביא ברק רביד הוא של "גורמים בכירים בירושלים", ורביד טוען כי זו המציאות שמאחורי הקלעים, בעוד שלפני הקלעים מנסה הממשל הישראלי "לשגר מסרים מודאגים ולהפגין אפס גמישות לגבי עסקה אפשרית עם איראן". מי שאינו מעוניין במידע (מוצק או לא) על הסאבטקסט הישראלי המדיני, אלא רק בטקסט הרשמי עצמו, מוזמן, כתמיד, לפנות לבטאונו של הגורם הבכיר בירושלים: "יחתמו על פיסת נייר וימשיכו לייצר פצצה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום" בין מרכאות, מתחת למלים "בישראל מזהירים".
עוד כותרות ראשיות
"מתנחלים ירו על פלסטינים, חיילי צה"ל הסתכלו מן הצד", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". כן: של "מעריב", לא של "הארץ". באופן מפתיע, על אף שכותרת דומה כיכבה אתמול בכותרת הראשית של אתר "הארץ", היא אינה מופיעה היום על שער העיתון המודפס. "ארגון בצלם תיעד את האירוע, שבו נפצע קשה צעיר פלסטיני", נכתב בכותרת המשנה של "מעריב"; "צה"ל: 'הנושא בבדיקה'".
וב"מקור ראשון", הכותרת הראשית: "נתניהו בגבעת-התחמושת: 'העיר המחולקת הפכה לשלמה, וכך היא תישאר'". כותרת המשנה: "בנאום שנשא בגבעת-התחמושת לרגל יום ירושלים אמר ראש הממשלה כי 'יש שמאמינים שאם נחלק את ירושלים, יהיה לנו שלום. הם טועים. אומה שמוכנה להקריב את זהותה תשכנע את אויביה שהיא נעדרת כוח להילחם'". "ישראל ללא ירושלים היא כמו גוף ללא לב", מצטט עוד אריאל כהנא את נתניהו, שבסופי-שבוע עוזב את מעון ראש הממשלה בירושלים לביתו שבקיסריה.
גם בשערי עיתונים אחרים ניתן למצוא דיווחים על יום ירושלים שנחגג אתמול. על שער "מעריב", כותרת סמוכה ללוגו: "סערה בעקבות דברי אולמרט ל'מעריב'. השר סער: 'ויתורים בירושלים הם בלתי נמנעים? לא ניתן שעל החומות יעמדו מחבלים פלסטינים'". בשער "ישראל היום" מתפרסם תצלום של המונים מניפים דגלי ישראל ליד חומת העיר העתיקה של ירושלים, תחת הכותרת "על ראש שמחתנו". "כ-40 אלף איש השתתפו בצעדת הדגלים המסורתית וציינו בריקודים ובשירה 45 שנה לאיחוד ירושלים", נכתב בכותרת המשנה המצטטת את ראש הממשלה: "נתניהו: 'כל עוד אני ראש הממשלה, ירושלים לא תחולק. לעולם לא אאבד את המצפן שירשתי מאבי ומסבי".
התמונה המרכזית על שער "הארץ" היא של יהודים דתיים מבקרים בהר-הבית. "צעדת הדגלים לרגל יום ירושלים נערכה אתמול על רקע עימותים בין מאות פלסטינים וכוחות משטרה, סמוך לשער שכם בעיר העתיקה", נכתב בכיתוב התמונה. "מוקדם יותר ביקרה משלחת של פעילי ימין בהר-הבית וניצלה את חוסר תשומת הלב של אנשי הוואקף כדי להשתטח בניגוד לחוק על מרצפות הרחבה". הנה כי כן, לא רק בכבוד הדת המוסלמית פגעו הכופרים, אלא גם בזו של "הארץ".
ענייני כלכלה ואי.די.בי
כותרות העיתונים והמוספים הכלכליים היום עוסקות בנושאים שונים ואפילו משונים. "סטנלי פישר מחריף את הצעדים לקירור שוק הנדל"ן", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" לצד הלוגו "בלעדי". "קללת החיים הארוכים: עד 15 אלף שקל בחודש לאשפוז סיעודי", מדכאת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "1,064 שקל פחות בחודש" היא הכותרת של "ממון" של "ידיעות אחרונות", המוקדשת לחוכמת חיים נדירה: נסיעה באוטו קטן וידני חסכונית יותר בדלק מנסיעה במשפחתית גדולה ואוטומטית.
במוסף "עסקים" של "מעריב" הכותרת הראשית היא "מחיר החרם", והיא עוסקת בשאלה "כמה תעלה למשק ההחלטה התקדימית של דרום-אפריקה ודנמרק לסמן מוצרים מיהודה ושומרון". התשובה, בדפים הפנימיים: מדובר בעלות זניחה, בהשפעה כלכלית מוגבלת, ומוסבר כי ההתנחלויות אחראיות לפחות מאחוז אחד מכלל היצוא הישראלי. בעיתון רגיל מסקנות כאלו היו מביאות להחלטה המתבקשת: זה אינו נושא להקדיש לו את הכותרת הראשית והכפולה הפותחת. "שרים בממשלה נתקפו פאניקה מיותרת כשהאשימו את הדרום-אפריקאים בגזענות", כותב יהודה שרוני בטור פרשנות. נראה שהם קוראים "מעריב".
וב"גלובס": "דנקנר: 'התפשרתי על המחיר כדי שאי.די.בי פיתוח תהיה נזילה'", מצטטת הכותרת הראשית. גם ב"דה-מרקר" ממשיכים לעקוב מקרוב אחרי הקורות את תאגיד אי.די.בי: "אי.די.בי יוצאת מכלל-תעשיות – לא בטוח שמכלל סכנה", נכתב באחת הכותרות בצד השער. הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת ללן בלווטניק, המיליארדר הרוסי-אמריקאי-יהודי, שקנה את כלל-תעשיות מהתאגיד שבשליטת דנקנר. העמוד הבא מוקדש לעסקת המכירה עצמה של כלל-תעשיות, חברת אחזקות שאחזקותיה העיקריות הן מפעל נייר חדרה, חברת האופנה גולף, כלל-ביוטכנולוגיה וחברת המלט נשר. "אם תושלם העסקה, אי.די.בי פיתוח צפויה לרשום רווח של עד 400 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של מיכאל רוכוורגר, "ועדיין, יתרת העודפים לחלוקה תישאר שלילית בהיקף של יותר ממיליארד שקל".
גם על שער "כלכליסט" הכותרת המובילה ל"סיקור מיוחד" של עסקת המכירה היא "בלווטניק פותר רק חלק מהבעיה". כותרת עמ' 4 של "כלכליסט" היא "נוחי דנקנר הרוויח זמן עד אמצע 2013". האינפוגרפיקה בכפולה הפותחת מפרטת את "מימושי הטייקונים בשנתיים האחרונות": לצד תמונותיהם של נוחי דנקנר, יצחק תשובה ולב לבייב מפורטים שמות החברות שאנשי העסקים הללו מכרו מהתאגידים שלהם. "משבר החובות עשה את מה שוועדת הריכוזיות טרם הספיקה", קובעת הכותרת.
במוסף "ממון" נעלמים מן הסיקור החיפזון והבהילות שבהם נערכה עסקת המכירה של כלל-תעשיות והאופק המתקדר בכל זאת עבור דנקנר, ונשארה רק "צפירת ההרגעה של דנקנר", כלשון כותרת הידיעה הבינונית בגודלה, המודפסת בעמ' 12. ההפניה מעמוד השער היא "אוספת מזומן". הידיעה עצמה, של נווית זומר, נקראת כמו הודעה לעיתונות של החברה המוכרת והחברה הקונה. במוסף "עסקים" של "מעריב" ההפניה מן השער בולטת יותר, והטקסט חנף יותר. "נוחי דנקנר, יו"ר אי.די.בי: 'העסקה משקפת את החוסן ואת הפוטנציאל הגדול של השוק הישראלי'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בעמ' 19. חתום עליה גידי ליפקין, המתמחה באחרונה בציטוט מתצהירים משפטיים של תביעות נגד אליעד שרגא. כותרת הידיעה הצמודה היא "כלל-ביטוח עברה לרווח של 137 מיליון שקל".
ומה בבורסה? "סלקום ופרטנר מחקו 2 מיליארד שקל בשבוע", נכתב בכותרת מדור השוק של "כלכליסט". "מדד התקשורת איבד 3.3% ומשך את אחד-העם מטה", נכתב בכותרת סקירת המסחר של "דה-מרקר". וב"עסקים": "מניות התקשורת ירדו, אג"ח אי.די.בי זינקו", נכתב בכותרת סקירת המסחר. על הסקירה הקצרצרה חתום גידי ליפקין, מי שעד לפני שבעה חודשים היה במשך כעשור כתב ספורט המכסה קבוצות כדורגל ישראליות ל"ידיעות אחרונות".
המחאה החברתית
בכתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ", מראיינת גילי איזיקוביץ את דוד אופק ויוסי מדמוני לרגל עליית סדרה חדשה שלהם, "30 שקל לשעה" שמה, בערוץ הראשון. הסדרה עוסקת ב"שלוש עובדות ניקיון המועסקות דרך קבלן וכל אחת מהן אמונה על נקיון קומה אחרת במשרדיה הנוצצים של חברת פרסום [...] אלה הן דמויות מן המעמד הנמוך שלא נראות על-פי רוב בטלוויזיה", קובעת הכתבת, "ובקטעים רבים מן הסדרה אפשר לצפות בהן כשהן ממרקות חדרי שירותים ונאבקות לשרוד עוד יום, עד שהן מחליטות להתאגד. ביחד הן מצליחות להקים קואופרטיב עצמאי, לעקוף את החברה הקבלנית המנצלת ולהיהפך לסיפור הצלחה".
(צילום: ליאור מזרחי)
"מאות אלפים מקבלים 4,100 שקל בחודש – ואחרים 400 אלף. זו לא חברה הוגנת", מצטטת כותרת על שער "דה-מרקר" את "בכירי המגזר העסקי". "אנחנו והמחאה באותו הצד. חלוקת המשאבים במדינה לא צודקת", הם אומרים עוד. הראיון ממותג תחת הלוגו "כנס יוזמת ישראל 2012", שייערך בהמשך השבוע "בשיתוף מכון ראות ותנועת 'פעילי חינוך'". לצד הראיון, בעמודים 15-14, טור של נתן ליפסון הדוחק במצפונם החברתי של הקוראים לבוא ולהשתתף בכנס.
"הסדרה עמוסה במסרים חברתיים, חתרניים כמעט, בהתאם לרוח התקופה והמחאה החברתית", מוסיפה עוד איזיקוביץ ב"גלריה". "ישראל היום היא פחות ופחות סולידרית", אומר לה מדמוני. "אלא שגם למהלך הזה יש מחיר", ממשיכה איזיקוביץ בתיאור עלילת הסדרה והקמת קואופרטיב הניקיון. "המנוצל נהפך מנצל, השיטה, או מוטב האופי האנושי, מנצחים את האידיאלי והמוסרי".
עובדה
"אזהרה: הסמרטפון עלול להועיל לבריאות", נכתב בכותרת כתבה של ענבל אורפז בעמ' 32 של "דה-מרקר". "אחרי משחקים וטיולים, אפליקציות בתחום הבריאות הן הקטיגוריה הצומחת ביותר לסמרטפונים", נכתב בכותרת המשנה. "אין ספק כי אנו עדים לתחילתה של מהפכה במערכת הבריאות, ובעשור הקרוב נהיה עדים לשינוי בתחום תוך מתן שירות רפואי אישי, יעיל ואיכותי יותר בעלות מופחתת", מצטטת אורפז משקיע הייטק. בין האפליקציות המוזכרות בכתבה: כזו העוסקת בניטור הפרעות שינה, אחרת שנועדה לחולי אי-ספיקת לב ואחת הנעזרת בתוכן גולשים לדיאגנוזה רפואית.
"הסמרטפון מנתק אותנו מהסביבה והופך אותנו לאנשים עצבניים, מנותקים, ובכלל, פחות טובים", קובעת כותרת המשנה לראשית על שער מוסף "המגזין" של "מעריב". בכותרת המשנה של הכתבה עצמה נכתב כי לפי "מחקר ישראלי חדש", הסמרטפונים "הפכו אותנו ליצורים לא חברתיים, לא מנומסים ולא פרטיים". הכותרת מסתיימת כך: "עובדה: מי שעדיין מסתובב עם סלולרי רגיל, מהדור הקודם, נשאר אדם טוב".
אם כן, לא רק הכרכרות הרתומות לסוסים, רכבות הקיטור, מנוע הבנזין, האנטיביוטיקה, המחשב, האינטרנט, הרשתות החברתיות, הטלפון והטלפון הנייד – גם מכשירי הטלפון הנייד החכמים מדרדרים את האנושות במדרון אל עולמות הניכור והחידלון שגורמת הקדמה הטכנולוגית. למזלנו יש עדיין עיתונים שנאבקים במגמה המסוכנת הזו של המוח האנושי להמציא ולחדש.
ענייני תקשורת
עורכי שני עיתונים, "ידיעות אחרונות" (רון ירון) ו"מעריב" (ניר חפץ), סבורים כי שמחה משפחתית של עבריין מין מפורסם היא אירוע מצטלם היטב המצדיק חדירה לפרטיותם של בני משפחתו של האנס והמטרידן, וסבורים גם כי התצלומים של הפושע המפורסם ובני משפחתו יעניינו את הקוראים וראוי לקבוע אותם במיקום בולט בעמוד השער. "למשך שבע שעות הרגיש משה קצב שוב כמו נשיא המדינה", נפתחת כותרת המשנה של הסיקור הנפרש על פני רוב כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות". "חתן השמחה" היא כותרת הכפולה הפותחת של "מעריב", המוקדשת כולה לחתונת בנו של הנשיא לשעבר.
"גאווה ישראלית 1" ו"גאווה ישראלית 2" הם הכיתובים הצמודים לשתי ידיעות השער האחורי של "מעריב". האחת ("רץ לאליפות") מדווחת על "סנסציה באליפות העולם בשחמט" (ניצחון של שחקן ישראלי), והשנייה ("הכי מקסימה") מצטטת מגזין גברים שקבע כי דוגמנית ישראלית "היא האשה הלוהטת בעולם". בסך-הכל, מן העמוד האחורי של "מעריב" אפשר, אם כן, ללמוד על שתי גאוות ישראליות וביזיון ישראלי אחד.