האזרח אורן סימון, שנעצר לפני כשנה וחצי בעת שהפגין נגד היועץ המשפטי לממשלה, טוען כי הוא וחבריו להפגנה סובלים מעינוי דין מתמשך מטעם פרקליטות המדינה ובית-המשפט. סימון הגיש תביעה אזרחית נגד משטרת ישראל כבר בחודש דצמבר 2017, אך אף שחלפה מאז למעלה מחצי שנה המדינה טרם טרחה להגיש כתב הגנה.
"כנראה שהמחשבה שאנחנו חיים במדינת חוק, שבה רשויות החוק מגינות על זכויות האזרח ולא פונה המדינה בעצמה נגד אזרחיה, היא אשליה", כתב סימון במכתב ששיגר השבוע לשלל גורמים בכירים במערכת המשפט.
בחודש ינואר 2017 השתתף סימון בהפגנה שנערכה מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בניסיון להמריצו לפעול בתקיפות לחקירת החשדות לשחיתות אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו וכמה ממקורביו. במהלך ההפגנה, טוען סימון, הוא נעצר באופן ברוטלי ומיותר. בעקבות המעצר הגיש סימון תביעה נגד משטרת ישראל יחד עם שישה אזרחים נוספים.
באמצעות עו"ד דניאל חקלאי טען סימון בתביעתו כי במהלך ההפגנה שוחח עם קצין המשטרה במקום, שאמר לו כי ההפגנה אינה חוקית וכי יש לפזרה. בהמשך פנה אל חבריו המפגינים וביקש מהם להתפזר, אך כשהסתובב לדבר שוב עם הקצין, "קפצו על התובע שני אנשי משטרה, תוך שאחד מהם צועק באוזנו 'אתה עצור' ואף מכופף את ידו השמאלית לאחור".
בכתב התביעה נטען כי "שוטר אלים זה החל לדחוף את התובע 2 [סימון] לעבר ניידת המשטרה שהיתה ממוקמת במרחק 20 מטרים. הוא עשה כן בעוצמה רבה. הוא עשה כן באגרסיביות. תובע 2 הועלה בכוח על ניידת המשטרה ונאזק כשידיו מאחורי גבו". סימון טוען בתביעתו כי לאחר המעצר המיותר והכבילה הכואבת, הוא נכלא "במתחם המכלאה הבלתי אנושית" של משטרת פתח-תקווה עד למחרת בבוקר.
תיעוד ההפגנה שבה נעצר סימון, 28.1.2017 (צילום: צדק חברתי – חדר המצב)
בשל כל זאת תבע סימון פיצוי של 250 אלף שקל ממשטרת ישראל. יחד עם הפיצוים שדרשו ששת האזרחים האחרים שנעצרו בנסיבות דומות על-ידי המשטרה, השותפים לתביעה של סימון, הגיע הסכום הכולל של התביעה ל-810 אלף שקל.
אולם הגשת התביעה היתה רק שלב ראשון במסע של סימון לקבל פיצוי מידי משטרת ישראל. כחודש לאחר הגשת התביעה ביקשה המשטרה, באמצעות עו"ד חנה לנדאו, ארכה של 45 יום להגשת כתב הגנה. חרף התנגדות התובעים, הארכה ניתנה.
בתחילת חודש מרץ, משהמשטרה לא עמדה ביעד ולא הגישה כל כתב הגנה, פנו התובעים באמצעות עו"ד חקלאי לשופטת מירב כפיר מבית-משפט השלום בפתח-תקווה וביקשו כי תיתן פסק דין בהעדר כתב הגנה ותקבל את תביעתם במלואה. עוד באותו היום הגישה המשטרה, באמצעות עו"ד אורנה פורגש, בקשה חדשה להארכת מועד הגשת כתב ההגנה ב-30 יום נוספים ("חרף מאמצים שנעשו, טרם אותרו כל החומרים והמידע הנחוץ לצורך הגשת כתב הגנה", נטען). בית-המשפט קיבל את בקשת המשטרה.
אך גם ביעד הזה לא עמדה המשטרה. באמצע חודש אפריל פנתה עו"ד פורגש לבית-המשפט פעם נוספת וביקשה עוד 30 יום להגשת כתב הגנה ("חרף מאמצים, טרם עלה בידי הח"מ לקבל את מלוא התייחסותם של כלל הגורמים הרלבנטיים לצורך גיבוש כתב הגנה", נטען). הבקשה אושרה.
באמצע חודש מאי הודיעה המשטרה לבית-המשפט, באמצעות עו"ד עדי מנע בן-דוד, כי "מלאכת כתיבת כתב ההגנה החלה, אולם לצורך השלמתה נדרשים בירורים נוספים". על כן התבקש בית-המשפט לאשר 14 יום נוספים להגשת כתב הגנה.
"בשלב זה נוקט בית-המשפט בצעד תמוה", כותב סימון במכתב התלונה ששיגר. לדבריו, במקום לקבל או לדחות את הבקשה החדשה של המשטרה, הרשם הבכיר אורן כרמלי החליט לפנות לתובעים ולהעניק להם שבועיים להגשת תגובתם לבקשת הארכת המועד. בנוסף העניק למשטרה עוד כשבועיים לתשובה לתגובה.
"למעשה", קובל סימון, "לא קיבלה השופטת (בפועל מדובר ברשם; א"פ) החלטה להאריך את מועד הגשת כתב ההגנה והשתמשה בהיעדר החלטה והעברת מסרי הצדדים לכאן ולשם כדי לקנות לפרקליטות עוד 30 יום בפועל, תוך שהיא מתעלמת מפניותינו החוזרות ונשנות לקבל פסק דין בהיעדר הגנה". כך קרה שחלפו כבר למעלה מ-150 יום מאז הגשת התביעה, וטרם הוגש כתב הגנה.
"לח"מ ברור שאם מצב הדברים היה הפוך, והמדינה היתה זו שתובעת את האזרח, זלזול כה מופגן מצד הנתבע בבית-המשפט היה זוכה לתגובה מיידית וחריפה"
"זהו עינוי דין ובזיון בית-המשפט שאינו מתקבל על הדעת במדינת חוק", טוען סימון במכתב שהפנה, בין היתר, לנשיאת בית-המשפט העליון, פרקליט המדינה, נציב התלונות נגד שופטים, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה. "לח"מ ברור שאם מצב הדברים היה הפוך, והמדינה היתה זו שתובעת את האזרח, זלזול כה מופגן מצד הנתבע בבית-המשפט היה זוכה לתגובה מיידית וחריפה. [...] נראה לי שכל מי שעיניו בראשו רואה כי במקרה הזה תקינות ההליך נרמסה ברגל גסה על-ידי בית-המשפט והפרקליטות".
בהמשך מכתבו טוען סימון כי "היציאה להפגנות בפתח-תקווה, אשר בעטיין אירע המעצר ההזוי והבזוי נשוא התביעה, שנושאן היה סחיבת הרגלים של הפרקליטות בבואה לטפל בחשד לשחיתויות של נושאי משרה ציבורית בכירה, מקבל חיזוק מעורר חלחלה כאשר מביאים בחשבון שלא רק שניסתה המשטרה באלימות למנוע מחאה אזרחית לגיטימית (כפי שהתברר בהמשך בסדרה של פסקי דין בבית-המשפט הגבוה לצדק), ממשיכה המדינה לנהוג באזרחים כאילו זכויותיהם הבסיסיות הן לא יותר מאשר מלה ריקה בספר החוקים של המדינה".
עוד מעלה סימון את האפשרות שהתביעה שהוגשה בשמו ובשם חבריו להפגנות "מהלכת אימים על הפרקליטות ומערכת המשפט", ועל כן "המערכת מנסה לגונן על התנהלות לא חוקית ולא דמוקרטית של רשויות האכיפה, החל מהמעצר ההזוי שמטרתו מניעת חופש ביטוי ומחאה אזרחית, ממשיך דרך התרפסות בית-המשפט בפני המשטרה והפרקליטות תוך רמיסת זכויות אזרח בסיסיות, וכלה בפרקליטות שמנסה לגונן על ראשי המערכת שלה, שנגדם הופנתה המחאה מלכתחילה, על שהם נוהגים איפה ואיפה ואינם ממצים את הדין עם ראשי הרשות המבצעת, ובמשתמע נותנים יד לרמיסת זכויות אזרח שעליהן הם אמונים להגן".
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה לפניית "העין השביעית": "כאשר המדינה מגישה כתב הגנה, היא עושה כל שביכולתה כדי להביא בפני בית-המשפט תמונה מלאה תוך התייחסות לכלל טענות התובעים, טענות עובדתיות ומשפטיות. בתיק זה, כמו ביתר התיקים של הפרקליטות, נערכו ישיבות עם כלל הגורמים הרלבנטיים, נאספו חומרים ונערכו בירורים כדי לברר את כל העובדות לאשורן. יודגש כי כל בקשות המדינה נעשו לפי סדרי הדין וקיבלו את אישור בית-המשפט. כתב ההגנה מצוי בשלבים סופיים ויוגש לבית-המשפט כמקובל".
מדוברת מערכת בתי-המשפט נמסר: "מדובר בתיק תלוי ועומד שהוגש בדצמבר 2017 ובו טרם הושלמה הגשת כתבי הטענות".
38673-12-17