שלט שנישא במאהל שהוקם מול בית-המשפט העליון בירושלים, במחאה על הכוונה להריסת שכונה בבית-אל. אתמול (צילום: ליאור מזרחי)

הגבעה אינה עונה

"פינוי האולפנה: היועץ וינשטיין מסתייג מתוכניתו של נתניהו", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המתייחסת לשכונת גבעת-האולפנה שבבית-אל, שבג"ץ הורה לפנות. "בדיון שקיים היועמ"ש התברר כי יש בעייתיות להעתיק את הבתים לשטח שהופקע לצרכים בטחוניים. אם לא יימצא פתרון לתסבוכת, ליברמן עשוי לתמוך בחוק ההסדרה ולסחוף אחריו חלקים אחרים בקואליציה", נכתב בכותרת המשנה. ב"ידיעות אחרונות" מוקפץ ליברמן, הזוכה ממילא לסיקור חיובי בעיתון, לפחות בחודשים האחרונים, לקדמת הבמה: תצלום שלו מעטר את עמוד השער ובכותרת הראשית נכתב "המפתח: ליברמן".

"לקראת ההצבעה על 'חוק ההסדרה', שנועד לעקוף את החלטת בג"ץ לפנות בתים בגבעת-האולפנה: בימין מעריכים כי בלי ליברמן לא יושג רוב בעד החוק", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות". "מבחן לנתניהו", היא ממשיכה, "האם יפטר שרים שיצביעו בעד". "ליברמן החליט אמש שלא לחשוף את החלטתו", מסכמת הידיעה המרכזית של העיתון. שני טורי הפרשנות המלווים את סיקור הסוגיה ומקודמים בשער, של ירון לונדון ושל איתן הבר, לועגים לנתניהו על פתרון ההעתקה שהציע. הבר קורא לנתניהו "ללמוד מבגין ושרון" ולהרוס את בתי המתנחלים.

"דילמת ההצבעה על חוק ההסדרה לבתי האולפנה שעומדת בפני שרי הליכוד היא אכזרית", כותבת מזל מועלם בעמוד הפותח של "מעריב". "מרגע לרגע היא הולכת ומתבררת כבחירה בין מנהיגותו של נתניהו לכוחם המאיים של פייגלין והמתנחלים במפלגה". דברים ברוח דומה כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "בינתיים, ההערכה היא שחוק ההסדרה לא יעבור", נכתב בכותרת המשנה לידיעה המרכזית. "אני מעריך שגם אם נצביע בניגוד לעמדת ראש הממשלה, הדבר לא יביא לפירוק הקואליציה", מצטטת כותרת הראיון היומי של "מעריב", עם השר דניאל הרשקוביץ (הבית-היהודי).

"רה"מ: פתרון לאולפנה או חוק הסדרה", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". האיום של נתניהו מכוון, כך לפי הכפולה הפותחת של העיתון, ליועץ המשפטי לממשלה, המתנגד ל"פתרון", דהיינו מבצע העתקת הבתים ממקומם, ולחקיקה שתבטיח הגנה מתביעות דומות בעתיד.

מסים, מסים, ואין עוד כסף בכיסים

"הקרב על התקציב: קיצוצים – ומסים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". כרגיל, זו מנוסחת ככתב חידה, ואולי משום שהסיקור הכלכלי חלש במיוחד אפילו ביחס למקובל ב"ישראל היום", זו חידה ששער העיתון אינו מציע לה פתרון, אלא חידה נוספת בדמות כותרת המשנה: "שר האוצר הציג לרה"מ את תוכנית הקיצוצים לקראת תקציב 2013, שצפוי להיות חד-שנתי. במוקד: העלאת המע"מ ב-1%, העלאת מס הכנסה לשכבות הביניים, מס לעשירים ושורה של קיצוצים בתקציב המשרדים. עוד בוחנים: העלאות: העלאת המס על דלק, סיגריות ואלכוהול. מה שבטוח: יש כאן לא מעט 'עיזים'". מי הן העיזים, מי נמצא מחוץ למוקד ובאיזה קרב מדובר? לא ברור, ייתכן שמדובר בקרב תת-ימי.

לפי "דה-מרקר", הסיכויים להשתתו של מס העשירים שזאב קליין מדווח עליו ב"ישראל היום" "נמוכים מאוד". עוד לפי "דה-מרקר", "ההטבות" שהתקציב יכלול, לפי קליין (בדמות סבסוד הוצאות חינוך שונות לפי המלצות ועדת טרכטנברג), עתידות דווקא להתבטל. "האוצר: סגירת תקציב 2013 תחייב הכבדה קשה של נטל המס", נכתב בכותרת הידיעה בעמוד הפותח של "דה-מרקר". "ראש אגף התקציבים, גל הרשקוביץ: תקציב 2013 יהיה תקציב של גזירות, ולממשלה לא יהיה מנוס מקיצוץ חד בצד ההוצאות", נכתב בכותרת המשנה, המוסיפה: "מערכת הביטחון תדרוש תוספת של 7-5 מיליארד שקל. יעד הגירעון יוכפל ל-3% מהתוצר".

לפי האינפוגרפיקה המצורפת לכתבה של מוטי בסוק, "הגדלת יעד הגירעון" תחסוך את הסכום הגדול ביותר (14 מיליארד שקל), יותר מהעלאת המע"מ באחוז (4 מיליארד), מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה (8–9 מיליארד), מדחיית המלצות טרכטנברג (3.3 מיליארד) או העלאת מס החברות באחוז (700 מיליון). ברם, אותם 14 מיליארד ייחסכו רק לכאורה, כמובן: הממשלה פשוט תספור אותם על צד הפלוס במקום על צד המינוס.

"לקצץ בהוצאות לפני שמעלים מסים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", ציטוט של "היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים". "פרופ' ליאו ליידרמן קורא לממשלה להתמודד עם הגירעון בתקציב 'תוך רגישות מרבית לנושא החברתי'. הוא מציע לקצץ בהוצאות הביטחון, להגדיל את יעד הגירעון ולהימנע ככל האפשר מהעלאת מסים" (אמנון אטד).

"שוב מזגזג", נכתב בכותרת על שער "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "והפעם: שטייניץ משנה את דעתו וחוזר לתקציב חד-שנתי". "עלייתו ונפילתו של התקציב הדו-שנתי", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים", מוסף "מעריב". "הסיבה הרשמית" להחלטה לזנוח את התקציב הדו-שנתי: "שנת הבחירות – בדיוק זו שגרמה לו להתעקש עד כה על תקציב דו-שנתי", נכתב בכותרת המשנה. "במערכת הפוליטית מעריכים שהניסוי המהפכני נגנז לעד", היא מסתיימת (רותם סלע). ב"דה-מרקר" מדווח בסוק כי שר האוצר דווקא מוסר שימליץ לראש הממשלה לחוקק כי כל התקציבים, למעט אלה של שנת בחירות, יהיו דו-שנתיים.

"דה-מרקר" ממשיך לתת מקום לניסיון לשחזר את מה שמכונה "המחאה החברתית". כפולת עמודים מוקדשת לנושא תחת הכותרת מוקפת המרכאות: "המאבק החברתי הוא לא 'זבנג וגמרנו'". הכותרת "מה חושבים המפגינים" מציעה ראיונות קצרים ומציגה ציטוטים נבחרים: "השיח החברתי הוא כבר לא רק בשמאל – אלא בכלל הציבור", "המחאה יצרה מודעות לכך שהמצב הנוכחי אינו גזירת גורל", "לילדים שלנו שמסיימים צבא אין איפה לגור", "אנשים שרוצים לעבוד בחינוך לעולם לא יהיו בעלי דירה", "אנשים חושבים שלא קרה כלום – אך שינויים גדולים לוקחים זמן", וגם: "הממשלה מגלגלת עלינו את הגירעון בתקציב המדינה".

"התרופה להורדת נטל המס גורמת לתופעות לוואי", נכתב בכותרת טור העוסק בחשבונאות באחד העמודים האחרונים של "דה-מרקר". "המקרה של טבע, גאווה ישראלית שכמעט לא משלמת מסים למדינה, מייצג את ההשלכות המורכבות של החוק לעידוד השקעות הון. כך, למשל, מזרימה טבע רווח הפטור ממס להשקעות דווקא מחוץ לישראל", כותב רואה-החשבון שלומי שוב.

"שרון דרש, המינהל התרפס ואולמרט הכשיר את השרץ", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "כלכליסט" (ענת רואה), מתחת לכותרת הגג: "כך קיבל סמי שמעון הטבות בשווי כמיליארד שקל". "דו"ח סודי שהזמין מינהל מקרקעי ישראל בעניין הקרקעות שניתנו לסמי שמעון שופך אור על ההתנהלות הרשלנית של פקידי המינהל, שלא פעלו למנוע מתן הבטחה שלטונית ללא סמכות למיליארדר המנוח", נכתב בכותרת המשנה.

"אתה רוצה רק אושר, דאגלס. אני רוצה עושר, כוח, תהילה וגם אושר", אומרת דמות נשית מצוירת לדמות גברית מצוירת היושבת מעברו השני של השולחן בקריקטורה של ה"ניו-יורקר" המתפרסמת בשער האחורי של "גלריה".

צונמי של זרים

"רגע לפני שובן לארה"ב, שש צעירות יהודיות החליטו להוציא לפועל מיזם חדש כדי להסביר טוב יותר את ישראל בעולם", נכתב בכותרת המשנה לכתבה הפותחת של המוסף היומי של "מעריב" (כרמית ספיר-ויץ). "האמצעי: חולצות שעליהן הדפסים של עובדות חיוביות על המדינה. המטרה: שיהודים ולא יהודים יידעו על הדרכים שבהן ישראל עוזרת לעולם". על חולצות הנערות המצולמות נכתב (באנגלית): "ישראל היתה המדינה הראשונה שהקימה בית-חולים שדה ביפן לאחר הצונמי".

"מדינת ישראל חייבת לנצח לפני שיהיה מאוחר מדי. המאבק במסתננים מורכב משלושה קווים מנחים – לעצור, לאסור ולגרש. איך? באמצעות קידום חוקים, הפעלה של צוותים משפטיים ויצירת לחץ ציבורי שיאפשר את גירוש המסתננים. כך נוכל לפתור את הבעיה ולנצח את המצב הקיים, שבו צונמי של מסתננים מאיים להטביע את החברה הישראלית", כך כתב הח"כ מהליכוד דני דנון, "יו"ר השדולה לטיפול בבעיית המסתננים", ב"ישראל היום" לפני כחודש.

"נתניהו: ניתן לגרש מיידית 25 אלף מהגרים", נכתב היום בכותרת הראשית של "הארץ". "היום: בית-המשפט ידון בגירוש אזרחי דרום סודאן לארצם", נכתב בכותרת ידיעה של יובל גורן ואלי ברדנשטיין ב"מעריב", זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אישר כי אין מניעה להחזירם למדינתם. לפי הידיעה, מדובר בכ-10,000 איש. בטור צד כותב יובל גורן על אמירתו של ח"כ אריה אלדד שלפיה יש לירות באפריקאים המנסים לחצות את הגבול לישראל, ועל כך שלא ניתן לקיים את ההוראה לעצור את המסתננים לשלוש שנים משום שאין מספיק מקום במחנה המעצר. "כיוון שמתקני הכליאה מתמלאים במהירות, ראש הממשלה החליט: מסננים יוחזקו באוהלים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בעמ' 31 של "ידיעות אחרונות".

"מנכ"ל איכילוב דורש מהממשלה כיסוי רפואי לפליטים: 'הם שקופים'", נכתב בכותרת ידיעת עמוד של רוני לינדר-גנץ ב"דה-מרקר". "הפליטים אינם מבוטחים, אך בתי-החולים מחויבים לטפל בהם במצבי חירום, וההוצאות מגיעות לעשרות מיליוני שקלים בשנה. איכילוב מאיים לעתור לבג"ץ, אך מדגיש שאינו מתכוון להפסיק לטפל בהם", נכתב עוד בכותרת המשנה.

המנכ"ל, גבי ברבש, אומר לעיתון: "ההנחיה שלנו לצוות הרפואי מאוד ברורה – אתם לא מפלים את האנשים האלה, על אף שאין להם ביטוח. הם מקבלים אצלנו יחס וטיפול רפואי בדיוק כמו כולם. [...]  מספר הלידות של מבקשי המקלט מוכפל כל שנה, ובשנה האחרונה הגיע ליותר מ-450 לידות. עבור לידה רגילה בית-החולים מקבל יותר מ-10,000 שקל ועבור לידת פג עשרות אלפי שקלים. עבור הלידות הללו אנחנו לא מקבלים שקל. [...] הלידות הן בתמהיל הכי קשה. שליש מהן מסתיימות בניתוח קיסרי דחוף, הילודים מגיעים פי 3 לטיפול נמרץ, יש המון לידות מוקדמות ותמותת התינוקות היא בסביבות 1% מהלידות, פי 70 מהממוצע באוכלוסייה". הסיבות לכך, לדבריו, הן העובדה ש"נשים רבות אינן מנהלות מעקב הריון, וכן מחלות רקע ותנאי חיים קשים".

מנגד, "במשרד האוצר טוענים כי כלל לא בטוח שלבתי-החולים אכן נגרמות הוצאות יוצאות דופן כתוצאה מהטיפול בפליטים. לדברי בכיר במשרד, '[...] עד כה אף אחד לא הוכיח שנוצרה עלות נוספת משמעותית לבתי-החולים. התחשיב שמשרד הבריאות ובתי-החולים מציגים לא מתבסס על הוצאות בפועל, אלא על אובדן לכאורה של הכנסה אלטרנטיבית – כלומר, הכנסות שהיו מתקבלות לו המאושפזים היו תושבי ישראל. בפועל, מרבית ההוצאות של בתי-חולים הן על כוח אדם וציוד רפואי, בתי-החולים לא מעסיקים יותר כוח אדם וההוצאות על ציוד רפואי נוסף הן בשוליים. ההוצאה הלאומית לבריאות לא גדלה כתוצאה מהטיפול בפליטים".

"בדומה לפארקי שעשועים שמסתמכים על נושא, כמו למשל 'שודדי הקריביים' או 'פארק היורה', גם לפארק השעשועים אקו-אלברטו שבמקסיקו יש נושא", נכתב בידיעה לא חתומה במדור השטויות ("עולמי") במוסף היומי של "מעריב". "האטרקציה התיירותית הביזארית הזאת מציעה לתיירים את ההזדמנות לחוות סימולציה של הסתננות וגניבת הגבול, בניגוד לחוק כמובן, לתוך ארצות-הברית". הסימולציה נמשכת חמש שעות וכוללת מעבר בליווי מבריח ב"בוץ, מנהרות, שטח הררי קשה, צמחים רעילים, נחשים ועכבישים", ולבסוף מאבק במשמר-הגבול האמריקאי. "כ-90 אחוזים מאוכלוסיית אל-אלברטו היגרה ממנה לפני שנים אחדות", ממשיכה הידיעה, "והעיר הפכה למעשה לעיר רפאים. אבל פתיחתו של פארק אקו-אלברטו החזירה אליה רבים מבניה, כי הוא יצר עשרות מקומות עבודה".

"שישה מגמגמים שתפסו אומץ מעלים הצגה", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 28 של "ידיעות אחרונות". "במשך שנים הם פחדו לפתוח את הפה, אבל כעת הצליחו שישה מגמגמים להתגבר על הפחד", נכתב בכותרת המשנה. "בשבוע הבא הם יעלו הצגה ויפתחו בסיבוב הופעות ברחבי הארץ".

עוד כותרות כלכליות

"ארה"ב ואירופה זיעזעו את הבורסה: תל-אביב 25 איבד 2.3%", נכתב בכותרת גליון נתוני הבורסה המצורף ל"דה-מרקר". ב"גלובס" וב"ממון" זו הכותרת הראשית: "אירופה וארה"ב גררו את תל-אביב לירידות חדות" ו"כמה הפסדנו בבורסה".

"רכישת מגדל מתנדנדת: שימוע לשלמה אליהו", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "המפקח על הביטוח עודד שריג יערוך את השימוע כתנאי הכרחי לקבלת השליטה בחברת הביטוח. אליהו נקנס בכ-3 מיליון שקל בשל אי-דיווח על הוצאה והכנסה לישראל של המחאות בנקאיות ב-74 מיליון שקל. הערכות: אליהו יידרש להסביר את העברות הכספים, ששימשו בין השאר להימורים בחו"ל", נכתב בכותרת המשנה.

וב"ממון": "אליהו טען בחקירה: אני חבר במספר מועדונים שהם חוקיים לחלוטין. אין איש עסקים שלא נכנס מדי פעם לבתי-קזינו", ואילו דוברו של אליהו מסר: "נכון שהוא נהג לבלות במועדונים שבהם צמרת יהדות עיראק נוהגת להיפגש מעת לעת בבירות אירופה. במועדונים אלה נוהגים לאכול, לבלות ואף להמר. יש להדגיש שמר אליהו עשה זאת תמיד מחשבונו הפרטי, ללא קשר לעבודתו". "עם זאת", מוסיפים אלי שמעוני וגד ליאור, אליהו "הסביר רק את המקור ל-13.5 מיליון שקל מתוך הסכום שהעביר".

"בן-דב מוכר את כל מניותיו בפרטנר – ונוטש את בעלי האג"ח בסקיילקס", נכתב בכותרת כתבת השער האחורי של "דה-מרקר". שלושה עמודים מוקדשים לנושא, תחת הלוגו "פרטנר חוזרת להאצ'יסון". "חזרתה של האצ'יסון לשוק הישראלי כמוה כחזרתו של מבוגר אחראי לזירת משחקים שהידרדרה לקיצוניות לא בריאה" הוא הציטוט המודגש מתוך טור הפרשנות של אמיר טייג. האצ'יסון הוא תאגיד הונג-קונגי ענק שממנו רכש בעבר בן-דב את השליטה בפרטנר. כותרת הטור של טייג היא "זה היה גדול עליו". מה אתם יודעים.

פרופורציות

"מה מוביל זוגות רבים בשנות ה-60 לחייהם לעזוב את הבית הישן והמוכר ולעבור להתגורר במגדלי יוקרה בתל-אביב?" (עינת טורס) היא כותרת "המגזין", מוסף "מעריב", שזוכה הבוקר בשני פרסים: גם פרס הכותרת המנותקת (מקהל הקוראים הפוטנציאלי בפרט, וממציאות החיים בישראל באופן כללי) וגם פרס הכותרת היחצנית הבוטה (שמונה מגדלי עשירים מקודמים בשמותיהם בכתבה).

כותרת המוסף "ז'ורנל", המקופל בתוך "המגזין", היא "וודי אלן, תאכל אבק: תפקיד היהודי הנעבך בניו-יורק עבר לעידו ברטל" (מי זה עידו ברטל? שחקן בטלנובלות ישראליות ש"יהיה בן 28 בספטמבר הקרוב, אבל בזכות הבלורית הבלונדינית והגזרה האתלטית, שהוא מתחזק באמצעות אימוני שחייה שוטפים, הוא עדיין יכול לגלם ב'אליפים' תלמיד בכיתה ט' בלי להיראות פתטי").

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מנתח ב"גלובס" את מצבו הפיננסי של ערוץ 10 ואת סיכויי הישרדותו על רקע עזיבת המנכ"ל יוסי ורשבסקי והקיצוץ בתוכניות ובחדשות. יחד עם טלי ציפורי הוא מדווח על מגעים המתנהלים עם עשיר בריטי ממוצא ישראלי בשם יעקב אגם, לרכישת חלק ממניות חברות הטלוויזיה רשת או ערוץ 10.

"דוברת רשות השידור נגד היו"ר: הושפלתי כי לא קידמתי את אמיר גילת בתקשורת", נכתב בכותרת ידיעה של מיה מנע במוסף "עסקים". "פנתה במכתב לחברי מליאת הרשות: גילת התנכל לי עד שהתמוטטתי ונאלצתי ליטול תרופות. רשות השידור: אנו דוחים את המכתב על הסף". נתי טוקר מדווח על כך במדור הרכילות של "דה-מרקר".

הסאגה הנוכחית היא עוד פיתול, עלוב במיוחד, בפתטונובלה של ההנהלה הנוכחית, האיומה, של רשות השידור. אמנם יש בה, אולי, סימן מעודד: לקוראים בין השורות ברור כי מדובר בסדקים בשורות: העניין אינו סכסוך בין היו"ר (אמיר גילת, היחצן שהוצנח על-ידי נתניהו לראשות הרשות והחזיר את אנשי בראל לשלוט בה) ובין הדוברת; האחרונה היא רק פיון במאבק בין היו"ר למנכ"ל יוני בן-מנחם, איש בראל, השולט ברשות יחד עם זליג רבינוביץ'.

עוד מדווח טוקר במדור הרכילות של "דה-מרקר" כי אתר nrg של "מעריב" הסיר טור של גיא מרוז שתקף בחריפות (נלעגת אמנם) את מיקי רוזנטל, לאחר שרוזנטל שלח ל"מעריב" מכתב ובו דרש התנצלות, תיקון העובדות בטור שלטענתו הן שקריות ופיצוי של 20 אלף שקל ש"ייועד לשיפור דרכי האתיקה של העיתונאים". "בעלי תחנות רדיו אזוריות יקבלו הנחה באגרה על שימוש בתדרים", מדווחים צבי זרחיה ונתי טוקר ב"דה-מרקר".

"מכה כלכלית נוספת לאתרי התוכן: הבאנרים הנעלמים", נכתב בכותרת כתבה של ענבל אורפז ב"דה-מרקר", "כ-10% מהפרסומות המקוונות בעולם נחסמות על-ידי הדפדפנים ולא מגיעות כלל אל הגולשים", נכתב בכותרת המשנה. יובל דרור כתב על כך כאן באתר באפריל האחרון.

המדור "קופה קטנה" של מרים קוץ במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדש לשבוע הספר. חציו עוסק בספרים דיגיטליים ומתמקד בעיקר בהמלצות קנייה מ"מיזם 'עברית' – הראשון שמאפשר קריאת ספרים דיגיטליים במכשירי מגע מתקדמים ורכישת והתקנת אפליקציות אינטראקטיביות על כל מכשיר מגע". העורכים ב"ידיעות אחרונות" שוכחים לציין כי "עברית" היא חברה השייכת ל"ידיעות אחרונות". וב"כלכליסט", פרסומת לאתר תוכן שיווקי בנושאי נדל"ן בחסות בנק הפועלים מוגשת כידיעה בעמודי החדשות. ובמדור הדעות של "מעריב", עיתונו של איל ההון נוחי דנקנר, כותב הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, יהודה שרוני, טור בגנות רפורמות כלכליות כגון אלו שנעשו לאחרונה בשוק הסלולר. ועוד ב"ידיעות": כתבת השער האחורי מוקדשת לטקס קבלת דוקטור לשם כבוד לכבודו של שלמה ארצי.

"בתאריך 29.5.12 פורסמה בעיתוננו ידיעה תחת הכותרת: רכב הסמפכ"ל צולם בחניה על המדרכה", נכתב בידיעה קטנטנה ולא חתומה בשולי עמ' 28 של "ידיעות אחרונות". "ברצוננו להבהיר כי עיריית יבנה טוענת כי ברחוב המדובר ניתן אישור לתושבים להחנות על המדרכה, וכי עובדה זו היתה ידועה לכלל בעלי הרכב המתגוררים ברחוב זה וברחובות נוספים בעיר".

פארק אקו-אלברטו ש"המגזין" מדווח עליו היום מציע למעשה את חוויית "הברחת הגבול" כבר מ-2007.