תגובת התקשורת הישראלית בשפה הרוסית להכרזת ירושלים של הנשיא טראמפ נעה בין חגיגיות נלהבת, ריסון וביקורת. אלא שבשונה מהתגובות בכלי התקשורת הישראלים בעברית, כאן נוספה למבט התקשורתי גם הפרספקטיבה של העימות הגלובלי בין ארצות-הברית לרוסיה, שנדמה שלפחות על חלק מהפרשנים השפיעה יותר מתככי הפוליטיקה המקומית.
ב"עיתון טי.וי", הפרשן הפופולרי יעקב קדמי היה תקיף וארסי במיוחד. את הכרזתו של טראמפ על העברת השגרירות לירושלים הגדיר כ"טריק פרסומי" ריק מתוכן. לדעתו של קדמי, טראמפ התכוון בהכרזה למערב ירושלים בלבד ולא ל"ירושלים המאוחדת", אבל טישטש זאת "כדי למכור את הסחורה לטמבלים ישראלים".
"טראמפ ציין בהכרזתו שבירושלים נמצאים הכנסת, בנק ישראל ובית-המשפט העליון", אמר קדמי, "אבל כל המוסדות האלה נמצאים במערב ירושלים. טראמפ לא במקרה לא הזכיר את משרד המשפטים – כי הוא נמצא בשייח ג'ראח, במזרח ירושלים. הוא גם לא הזכיר את המטה הארצי של המשטרה – גם הוא במזרח ירושלים".
לפי קדמי, לצד הרצון להשלות ולהטעות את הישראלים, טראמפ התכוון גם ללבות את הסכסוך במזרח התיכון. "אחרי כל מה שהאמריקאים עשו במזרח התיכון בעשרים השנים אחרונות, אחרי שהרסו אותו, הציתו כאן כמה מלחמות, גרמו למותם של יותר ממיליון בני אדם והפכו עשרות מיליונים לפליטים, אחרי שהרסו כמה מדינות – עכשיו הם זרקו לחבית אבק השריפה הזאת עוד גפרור אחד", הכריז הפרשן. מן העבר השני ניצבת, כמובן, רוסיה של פוטין, שרק מנסה להשכין באזור סדר ושלום.
האמריקאים, כך קדמי, היו צריכים לעשות זאת "כמו שעשתה רוסיה השנואה עליהם", שעוד ב-6 באפריל הכירה במערב ירושלים כבירת ישראל. קדמי כיוון להצהרה של משרד החוץ הרוסי שבה נאמר: "רוסיה מאשרת את מחויבותה להחלטות האו"ם לגבי עקרונות ההסדר במזרח התיכון כולל סטטוס מזרח ירושלים כבירה של מדינה פלסטינית עתידית. יחד עם זאת אנו מצהירים שבהקשר הזה אנו רואים במערב ירושלים בירת מדינת ישראל".
עבור קדמי, ההכרזה הרפה הזו, ש"מחלקת את ירושלים", היא אות ומופת למהלך דיפלומטי. "רוסיה עשתה הכל באופן רגוע, לא היתה אף מחאה, אף הפגנה, לא היה כלום", אמר, "נהפוך הוא, כל מדינות ערב וכל המדינות המוסלמיות בירכו על ההצהרה הזאת. אבל ממשלת ישראל הגדירה את יום הכרזת טראמפ כיום גדול, ושתקה ביום שרוסיה הכירה בירושלים כבירת מדינת ישראל. ממשלת ישראל ניסתה להשתיק את העובדה שרוסיה, הראשונה בעולם, עשתה את מה שתמיד רצינו – הכירה במערב ירושלים כבירת מדינת ישראל".
יעקב קדמי בעיתון טי.וי (צילום מסך)
גם אלכס גולצקר, הפרשן הצבאי של ערוץ 9 והעורך הראשי של האתר "דאטה24", רואה את הכרזת טראמפ בראי היריבות בין המעצמות. אלא שבניגוד לקדמי, שסבור כרגיל שאמריקה הפסידה לרוסיה עוד מערכה במזרח התיכון, גולצקר סבור שההכרזה המדוברת היתה נחוצה לטראמפ הרבה יותר מאשר לישראלים. "ככה, בדרך אמריקאית, כאיש עסקים אמיתי, הוא פשוט דפק את פוטין", אמר גולצקר בתוכנית "הפרלמנט העיתונאי" ברדיו רק"ע הציבורי, "כדי להיות מסוגל לקבל החלטות במזרח התיכון פוטין הקריב אנשים והשקיע המון כסף במלחמה בסוריה. טראמפ פשוט הזמין את העיתונאים ואמר: 'ירושלים – בירת ישראל'. זהו זה. כך טראמפ נתן להבין לכל העולם מי מעצמת-על ומי לא".
לגבי המהלך עצמו גולצקר היה פחות ביקורתי ויותר מרוסן. בניגוד לקדמי, הוא לא חושב שנשיא ארצות-הברית שוב הצית את האזור. גולצקר, כמו ראש הממשלה – אמנם בהקשר אחר – סבור "שלא יהיה כלום כי לא היה כלום". כך הוא אמר ברדיו רק"ע: "למעשה לא קרה כלום, לא השתנה דבר. יעבירו את השגרירות לירושלים, לא יעבירו... ספק שזה יקרה בכלל. לגבי ימי זעם – יהיו מחאות, אבל אנחנו נתגבר. אני חושב שאנחנו עושים שימוש יתר במלה אינתיפאדה. לא צריך למהר עם זה".
גם באתר "קורסור", שבבעלותו של אוליגרך אוקראיני אלמוני, הכרזת טראמפ סוקרה מהזווית הרוסית, והעורך שם דגש על העמדה הלא-ידידותית שנקטה רוסיה כלפי ישראל בעקבות ההכרזה. הנה כמה כותרות להמחשה בלבד: "הקרמלין מודאג כי ירושלים בירת ישראל", "משרד החוץ הרוסי מפרש את הכרזת טראמפ מנקודת המבט של חמאס", "ברוסיה דורשים לשלול מישראל את הזכות לירושלים", "קדירוב (ראש חבל צ'צ'ניה) מאיים על ישראל במלחמה".
האתר פרסם גם את ההכרזה של שגריר רוסיה בישראל, אלכסנדר שיין, שממנה נובע כי רוסיה אכן "החליטה להכיר במערב ירושלים כבירת ישראל", אבל תעשה זאת בפועל רק אחרי "הסדר של כל הבעיות הקשורות לסטטוס הסופי של השטחים הפלסטינים". את החלק הזה של ההצהרה קדמי לא הקריא בשידור.
הצהרת בלפור החדשה
ומה לגבי עצם העניין? רוב הפרשנים בתקשורת הרוסית בארץ הגיבו בסיפוק – אבל גם באיפוק – על הכרזת טראמפ. למשל, דב קונטורר, הפרשן הוותיק של עיתון "וסטי", שהקדיש לאירוע מאמר מעמיק תחת הכותרת "מדוע במשך 22 שנים ארה"ב לא כיבדה את החוק שלה עצמה המכיר בירושלים כבירת ישראל".
קונטורר מסביר באופן ברור ומפורט כיצד נוצר המעמד הנוכחי של ירושלים, מזכיר את החלטות האו"ם לגבי העיר הקדושה, מספר על התקופה שבה פעלו בירושלים 17 שגרירויות, מתאר את השתלשלות האירועים הקשורים לקבלת "חוק ירושלים" בארצות-הברית ואת דחיית יישומו במשך שנים רבות.
קונטורר, שמתייחס גם לפולמוס הפוליטי סביב ההכרזה, כותב באופן רגוע, בלי מלים גדולות והכרזות חגיגיות, ומספק חומר קריאה מעניין שמאפשר להבין את דקויות מעמדה הבעייתי של ירושלים. לעומתו, היו פרשנים מאופקים פחות.
פרופ' זאב חנין, פרשן פופולרי בכלי התקשורת הישראלים בשפה הרוסית, השווה בערוץ 9 את הכרזת טראמפ להצהרת בלפור. "זאת חגיגה או פרובוקציה של טראמפ שפתחה שערי גיהנום?", שאל את חנין העורך הראשי של ערוץ 9, דימיטרי דובוב, מנחה התוכנית "מלחמה ושלום". "תלוי את מי שואלים", ענה חנין, "אני הייתי משווה את הכרזת טראמפ להצהרת בלפור – לא פחות ולא יותר".
המנחה הסכים שהכרזת טראמפ היא אכן אירוע היסטורי חשוב, אבל הביע פסימיות לגבי השלכות המהלך והתגובה האפשרית החריפה מצד הפלסטינים. חנין ציין בתגובה כי מתנגדי ישראל אינם זקוקים לסיבות מיוחדות כדי לצאת למאבק, והסיבה הכי טובה מבחינתם להילחם בישראל היא אי-יכולתה של מדינת היהודים להגן על עצמה.
זאב חנין בערוץ 9 (צילום מסך)
העיתונאי דוד שכטר התייחס להכרזת טראמפ כאל חגיגה בעלת גוון מיסטי. בתכנית "הפרלמנט העיתונאי" ברדיו רק"ע ציין שכטר שהעיתוי שבו בחר טראמפ להכרזתו היה י"ט בכסלו – מועד חשוב בחסידות חב"ד, שנקבע לזכר שחרורו של מייסד התנועה, שניאור זלמן מלאדי, מהכלא הרוסי ב-1798.
"אני לא חושב שזה צירוף מקרים", כך שכטר, "כי בתו של הנשיא, איוונקה טראמפ, התגיירה. היא אשה מאוד דתית שקרובה לחב"ד. כנראה היא סיפרה לאבא שלה שכל המעשים שנעשים ביום הזה מביאים הצלחה. אני לא יודע בביטחון שכך היו הדברים, אבל יצא שראש השנה לחסידות הפך הפעם לחגיגה עוד יותר גדולה בעלת משמעות גלובלית, כלל-אנושית".
שכטר גם הביע סיפוק מכך שטראמפ החליט לשנות את המציאות שבה "חזקים וחכמים – האמריקאים והישראלים, כל הזמן ויתרו לחלשים וטיפשים – הפלסטינים".
ללבות את האש
פסימיות לגבי השלכות אפשריות של הכרזת טראמפ ניתן היה למצוא באתר "רלבנט", שפרסם סדרת צילומים מהמהומות במזרח ירושלים, בוואדי ערה, בגדה המערבית וברצועת עזה. את התמונות ליוותה מערכת האתר בטקסט קצר: "כצפוי, הכרזת טראמפ הביאה לעוד התפרצות אלימה. השאלה האם כל זה היה כדאי נותרת פתוחה. לא בכדי פרסמה ארצות-הברית התראה לאזרחיה: לא להתקרב לירושלים ולנקודות חיכוך אחרות. נראה שתושבי המקום חייבים פשוט להתבצר בבתיהם. הקורא שלנו יחליט לבד עד כמה דחוף היה שוב ללבות את אש הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שלא כבתה מעולם".
התמונות ב"רלבנט" מדברות בעד עצמן. צמיגים בוערים, פרשים ומפגינים, עשן ורעולי פנים. המסקנה שאליה יגיעו קוראי האתר די ברורה, ומן הסתם תהיה דומה לזו שהגיע אליה יעקב קדמי בפרשנותו. אמנם, לא בטוח שרוב קוראי "רלבנט" יסכימו עם הערכתו של קדמי לגבי התפקיד החיובי שמשחקת רוסיה במזרח התיכון. הרי פסימיות לגבי טראמפ כלל לא מחייבת אופטימיות לגבי פוטין.