אהוד אולמרט וסילביו ברלוסקוני, ינואר 2009 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
דבש
"האם סילביו ברלוסקוני בדרכו חזרה ללשכת ראש ממשלת איטליה?", נשאל בפתח ידיעה המתפרסמת במדור חדשות החוץ של "הארץ" [שירות "הארץ"]. "אם תשאלו את המקורבים לו ביותר, התשובה היא ככל הנראה – כן. העיתון האיטלקי 'קוריירה דלה-סרה' דיווח אמש כי ברלוסקוני עסוק בשבועות האחרונים בניתוח סקרים, אחרי שהגיע למסקנה כי מפלגתו תוכל לנצח בבחירות רק אם הוא יעמוד בראשה".
"אולמרט ערב הכרעת הדין: אני היחיד שיש לו סיכוי להיות ראש ממשלה מטעם גוש השמאל-מרכז. יאיר לפיד יבוא איתי", נכתב בראש שער "הארץ" הבוקר. יוסי ורטר מדווח כי הדברים נאמרו לפני כמה ימים, בעקבות הערכתו של אולמרט כי יזוכה מרוב האישומים נגדו ויורשע בפלילים בסעיף של הפרת אמונים בלבד, הערכה שהתגלתה כמדויקת להפליא. ורטר לא מתעכב על כושר החיזוי של אולמרט, אלא עוסק בהשלכות הפוליטיות. האם יעמוד בראש מפלגת לפיד, הוא תוהה, או בראש מערך של מפלגות?
"על אף ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית כי אולמרט אכן עשוי לחזור לזירה בנסיבות מסוימות, רוב הציבור עדיין אינו בשל לכך", מבהיר בהמשך ורטר ומצטט ממצאים של סקר דעת קהל שהוצגו אמש במהדורת החדשות של ערוץ 10: 22% מהציבור סבורים שאולמרט צריך לחזור לפוליטיקה. 11% אמרו שיצביעו לקדימה אם יעמוד בראשה, 16% אמרו שהוא ראוי לכהן כראש ממשלה, לעומת 40% שתמכו בבנימין נתניהו.
"רוב הציבור: אולמרט לא יכול לחזור", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", שערך סקר דומה. לפי הנתונים המודגשים בכותרת המשנה, 52.2% סבורים שאולמרט אינו יכול לכהן בתפקיד ציבורי (לעומת 26.8% שסבורים אחרת), 47.7% סבורים שלדור אינו צריך להתפטר (לעומת 25.3% שטוענים אחרת).
אגב, אין מדובר ברוב הציבור הישראלי שחושב שאולמרט אינו יכול לחזור. הסקר של "ישראל היום" נערך בקרב מדגם המייצג את היהודים ולא את כלל תושבי ישראל, אף לא את כלל האזרחים בעלי זכות הבחירה בישראל. רק את הקבוצה האתנית/דתית הבכירה. מעבר לעלבון לתפיסה של ישראל כמדינה דמוקרטית שבה לכל אזרח זכות בחירה שווה, גם הפעם הצגת ממצאי הסקר על -ידי העיתונות מטעה וגורמת לקורא שאינו מחפש את השורה הקטנה בתחתית הגרף לחשוב בטעות כי מדובר בסקר דעת קהל, לא בסקר דעת הקהל היהודי.
מכל מקום, אולי הציבור "עדיין אינו בשל" לשובו של אולמרט לתפקיד ראש הממשלה, כפי שכותב ורטר, אך "ידיעות אחרונות" בשל גם בשל. בשל מדי, יגידו מבקריו, כמו פרי שמגלה סימני ריקבון. "דבש", יגדירו זאת תומכיו.
"אפקט אולמרט", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", עיתון מפלגתי שכל מה שחסר לו כעת הוא מפלגה. "לאחר שנראה שכבר גובשו הסכמות – פוצצו לפתע המגעים בין קדימה לליכוד על חוק הגיוס", נכתב בכותרת המשנה. "ההערכה: נתניהו ומופז חוששים משובו של אולמרט לחיים הפוליטיים, ולכן הקצינו את עמדותיהם".
"הם מפחדים", נכתב מעל תמצית טורה של סימה קדמון, המתפרסם צמוד לכותרת הראשית. הכוונה היא לבנימין נתניהו ושאול מופז, כמובן. "אם יעבור את משוכת הקלון שמאיים עליו בגזר הדין בספטמבר ואם האישום בפרשת הולילנד – שמסתמן כהרבה יותר קלוש מאלה שהוא זוכה מהם – יתבטל בעקבות שימוע שהוא יעבור או מכל סיבה אחרת, יהפוך אולמרט למועמד לראשות ממשלה כבר בבחירות הבאות", מסבירה קדמון. "כל מי שמכיר את אולמרט יודע שהוא נחוש לחזור, וברור שהאהדה הציבורית בעקבות זיכויו ומעמדו בקרב מצביעי קדימה בעבר ובהווה יהיו תמריץ להחלטתו". האהדה הציבורית, כאמור, מוגבלת, אבל ב"ידיעות אחרונות" מנסים להפיח בה רוח חיים.
"אפקט אולמרט" נכתב גם בכותרת המופיעה ב"ישראל היום", מעל טור פרשנות פוליטי של מתי טוכפלד. כמו קדמון, גם טוכפלד קושר בין ההרשעה של אולמרט בפלילים בסעיף הפרת אמונים בלבד לבין המשבר שנוצר בשיחות על התוכנית לגיוס חרדים. בשונה מקדמון, הכרעת הדין משפיעה לדעתו על קדימה, לא על הליכוד. "אולמרט אולי דחוי בציבור, אולם בקדימה הפופולריות שלו נותרה כשהיתה – אולי אף גברה", מסביר טוכפלד.
בינתיים, עד שאולמרט יאחד את המרכז הפוליטי לכדי גוש שיכול להפיל את נתניהו, הוא מאחד את "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". בעוד שקדמון כותבת ב"ידיעות אחרונות" על ההשלכות הפוליטיות של מה שכונה אתמול בכותרת הראשית של העיתון "הזיכוי", ב"מעריב" מסביר בן כספית כיצד "קרס התיק נגד ראש הממשלה לשעבר". הכותרת הראשית מתמצתת: "הרב פסק, העדה שיקרה, הפרקליטות התרסקה". בכפולה השנייה של העיתון מרחיב כספית על "הרשלנות, החובבנות, היהירות, העליבות והשטחיות של הפרקליטות".
כספית מקדם בטורו, שיתפרסם במלואו מחר, טענה קונספירטיבית שלפיה במשפט אולמרט ניכרה "מעורבותם העמוקה של גורמי ימין, של גורמים פוליטיים, של כוחות עלומים ואפלים שקשרו קשר להדיח ראש ממשלה בישראל ומצאו בפרקליטות שותף נאמן לכך". לפי כספית, עדה מרכזית בפרשת ראשונטורס "פעלה על-פי פסק הלכה של רב קיצוני, שפועל במרכז מחקר ימני בישראל, המזוהה עם הליכוד ועם נתניהו". כך, בארבעה צעדים קלים מקשר כספית בין העדה לבין נתניהו. לו היה מוסיף עוד שני צעדים ניתן היה למצוא קשר גם לקווין בייקון.
להבדיל מ"ידיעות אחרונות", שעמודי החדשות שלו נקיים מביקורת על אולמרט, ב"מעריב" עדיין ניכר הפלורליזם. לצד רשימתו של כספית ניתן פתחון פה לאראל סג"ל, שמדמה את העיתונאים בישראל לסטייק – "מתהפכים באופן שהיה מעורר סחרחורת גם עבור אוגר בכלוב". סג"ל כותב כי "האיש הורשע, אבל על-פי הכותרות בכלי תקשורת מסוימים, מאז משפט דרייפוס לא נולד עיוות דין כזה". כמו רבים אחרים, קורא סג"ל להביא את תיק אולמרט להכרעה בבית-המשפט העליון.
יובל יועז דיווח אתמול ב"גלובס" כי בפרקליטות שוקלים לערער. מאמר נלווה מאת יועז, שניתח את הכרעת הדין, הוכתר בקביעה כי "לא נשלל קיומה של שחיתות".
ועוד ב"מעריב", נועם שרביט מדווח כי פרקליט המדינה צפוי לסגור את התיק נגד אולמרט בפרשת המינויים הפוליטיים.
היום לפני
מחרב המסיבות שאול אמסטרדמסקי מסביר הבוקר בשער "כלכליסט" כיצד ישפיע לרעה השינוי בשוק הפנסיוני על החוסכים. "הסיכון עובר מחברות הביטוח לחוסכים", נכתב בכותרת הגג לרשימה המדכאת. מומלץ לקריאה לכל אדם המתכנן לצאת בשלב כלשהו בחייו לפנסיה. חבל שהוא מתפרסם בעיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות" ולא בעמוד השער של העיתון הראשי.
בראש שער "ידיעות אחרונות" דווקא מוקדש לנושא כלכלי מקום, אך אין מדובר בתוכנית חיסכון, אלא בתוכנית צריכה. העיתון מפנה את קוראיו למוסף "ממון", שם מוסבר מדוע שורת ההוזלות במכס ובמס הקנייה, שעליה הכריז האוצר, אינה הבשורה המשמחת שאוהדי בנימין נתניהו היו אולי רוצים שנחשוב שהיא.
בכפולה המרכזית של "כלכליסט" מתפרסמת תצוגת כוח של מחלקת האינפוגרפיקה. תחת הכותרת "אז למה רע לנו כל-כך?" עמוסה הכפולה בגראפים, עמודות, עוגות מאוירות ושלל נתונים המסבירים באיזו מידה ומדוע לא השתנה המצב מאז פרוץ המחאה החברתית, השבוע לפני שנה. "בסופו של דבר, אפקט המחאה הסתכם בשנה האחרונה בתוספת ממוצעת וזניחה של 68 שקל לאזרח", נטען בכותרת המשנה. "והנה הגיע עוד קיץ".
אכן, עוד קיץ הגיע, וביום שבת הקרוב, ה-14 ביולי 2012, אמורה להיות מצוינת שנה למחאה במה שמכונה, בין היתר, "צעדת המיליון". לא יהיה זה סיכון גדול להעריך כי בשבת הקרובה לא ייצאו לרחובות ישראל מיליון איש. ב"דה-מרקר" דיווחה שלשום הילה ויסברג על הפיצול בקרב מארגני המחאה. "פארסה" היתה ההגדרה שניתנה למה שצפוי במוצ"ש. בעיתונים אין כמעט דיווחים על המחאה. ניחא. חמור בהרבה מכך הוא שהעיתונים הפסיקו לדווח בהבלטה על נושאים חברתיים. לא עובדים, לא זכויות סוציאליות, לא תנאי תעסוקה. לא בריאות, לא חינוך, לא רווחה. חרדים, אריתריאים ואיראנים תפסו את מקומם.
"14 ביולי: מאבק על ערכים משותפים", נכתב בכותרת מאמר המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום". הכותב הוא כריסטוף ביגו, שגריר צרפת בישראל. התאריך שבא לציין השגריר הוא יום הבסטיליה, לא יום פרוץ מחאה חברתית ישראלית. לערכים "חירות, שוויון ואחווה" מוסיף ביגו את "הביטחון" ("תוכנית הגרעין של איראן היא איום לא רק על הביטחון של ישראל ושל האזור, אלא גם על בטחון העולם") ואת "השלום" ("עודני משוכנע שישראל והפלסטינים צריכים ויכולים לבנות עתיד משותף בדמות שתי מדינות לאום שתתקיימנה בשלום ובביטחון").
יעד כדאי
לפי דיווח מאת ברק רביד ב"הארץ", ראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לאחרונה להשיק קמפיין פרסומי במדינות אפריקאיות במטרה לשכנע את תושביהן שלא כדאי להם להגר לישראל.
"נתניהו ביקש לבחון אם ניתן לפרסם באמצעי התקשורת במדינות הללו מידע שיבהיר כי ישראל אינה יעד כדאי למהגרי עבודה מאפריקה. לדברי גורם ישראלי בכיר, נתניהו מעוניין לפרסם במדינות באפריקה כי כל אדם שייתפס מסתנן מגבול מצרים לא יוכל לעבוד בישראל, ויועבר מיד למתקן מעצר – שם ניתן יהיה להחזיקו לתקופה של עד שלוש שנים". לפי רביד, "מטה ההסברה הלאומי החל לבדוק את הנושא, בעיקר עם משרד החוץ".
לצד הדיווח של רביד מתפרסמת ידיעה מאת יהונתן ליס, ולפיה מליאת הכנסת אישרה אתמול בקריאה טרומית הצעת חוק להחמרת הענישה בהענקת סיוע למהגרים. מי שמעסיק מהגר יהיה צפוי למאסר של עד חמש שנים או לקנס של חצי מיליון שקל. עונשים מוחמרים יוטלו גם על מי שמלין או מסיע מהגרים.
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" שמדווחת כי מאז ההצלחה של המפלגה הניאו-נאצית בבחירות ביוון, חלה עלייה חדה בהתקפות נגד מהגרים החיים במדינה. "ראש הממשלה החדש של יוון, אנטוניס סמראס, אמר שברצונו לשים קץ ל'פלישת' המהגרים הלא-חוקיים, אולם הביע התנגדות לכל מעשה 'בריונות וקיצוניות'", נכתב.
"קיבלנו מאות דיווחים מאנשים שהוכו בזמן שהשוטרים עומדים בצד ולא עושים דבר", מצוטט תנאסיס קורקולאס, דובר של ארגון זכויות אדם למען המהגרים. "דובר מטעם משטרת יוון הכחיש את הדיווחים, שלפיהם השוטרים מתעלמים מתקיפות ואף משתפים פעולה עם אנשי השחר-הזהוב", נכתב.
הבוקר מדווחים אתרי האינטרנט על מקרה שני בתוך חודש של חשד להצתת דירת מהגרים בירושלים. בפעם שעברה דווח כך: "ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, גינה את הצתת דירת הזרים. הוא שוחח עם מפקד המחוז במשטרה והשניים סיכמו כי יפעלו ביד קשה נגד כל גילוי של אלימות בעיר".
בידיעה של רביד על הצעת נתניהו מצוטט "פקיד בכיר" שטוען כי במקום מסע יחסי-ציבור בתקשורת, עדיף לגרום לכך שתושבי אריתריאה וסודאן יקבלו את המסר שלא כדאי להם להגיע לישראל "מפה לאוזן". התקיפות של מהגרים בישראל בוודאי יסייעו לשמועה על הקשיים בישראל לקבל כנפיים ולהגיע עד לאפריקה. מובן שהפקיד הבכיר אינו מדבר על אלימות, תקיפה, הצתה, ביזה והתעללות. הוא מדבר על שינוי במדיניות הממשלה.
נשאלת השאלה: האם באמת ובתמים אפשר לצפות מגורמי אכיפת החוק בישראל לפעול מחד במלוא המרץ לכליאה המונית של מהגרים, כדי להעביר לאפריקאים את המסר שלא כדאי להם להגיע לישראל, ומנגד לפעול ביד קשה נגד כל גילוי של אלימות כלפי המהגרים?
השמועה עוברת מפה לאוזן לא רק בקרב אפריקאים, גם בקרב ישראלים – ממדיניות הממשלה והצעות החוק שהיא מקדמת ניתן להסיק כי דמם של המהגרים הפך מותר. במקום לגנות את הפגיעה המחריפה בזכויות האדם של המהגרים, התקשורת (למעט "הארץ") מבליטה דווקא מקרי פשע שבהם הם חשודים. הזעזוע שמובע בידיעות על תקיפתם אינו אלא צביעות.
ענייני תקשורת
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי לטענת אמנון לוי, הצנזורה הדליפה סרט תיעודי שהכין על הכור בדימונה לגורמים במערכת הביטחון, שפעלו למניעתו.
ניר חסון מדווח ב"הארץ" כי המדינה הודיעה אתמול לבג"ץ שהיא מתנגדת להדרת נשים משלטי פרסום על גבי אוטובוסים.
בפתח "המגזין", מוסף "מעריב", מתפרסם ראיון שקיים גיא מרוז עם העיתונאי שמעון וילנאי, שפורש מתפקיד כתב החקלאות והתעשייה של קול-ישראל. מרוז מתחיל את הראיון בגילוי נאות: הוא נשוי לבתו של וילנאי.
לעיתון "גלובס" צורף אתמול ספר עב-כרס בנושאי פרסום ושיווק. בין היתר נכלל בספר "מדד המותגים" השנתי. ב"מדד המותגים 2006" הגיע המותג "ידיעות אחרונות" למקום 18, ראשון מבין מותגי המדיה. בשנת 2007 ירד למקום 19. בשנת 2009 ירד למקום 23. בשנת 2011 ירד למקום 38. השנה ירד למקום 49. מנגד, זהו עדיין מותג המדיה המוביל. "מעריב" ו"הארץ", שבעבר הופיעו ברשימת ה-100, נעדרים ממנה לחלוטין.