לקראת הבחירות לרשויות המקומיות הקרבות ובאות השווינו את אופי הסיקור הפוליטי של העיתונות המקומית היום לזה שלפני עשור. בחרנו להתמקד בשני מקומונים תל-אביביים – "העיר" של רשת "העיר" (לשעבר רשת שוקן) מקבוצת "הארץ", ו"תל אביב" של רשת ידיעות-תקשורת מבית "ידיעות אחרונות" – ולבחון את האופן שבו הם סיקרו שתי מערכות בחירות לראשות עיריית תל-אביב ולמועצתה בינואר-אפריל 1998 וינואר-אפריל 2008.

"העיר" 1998 – דיווח, פרשנות, ביקורת

בראש סדר העדיפויות של "העיר" 1998 עמד הנושא הפוליטי : עיסוק נרחב בבחירות הקרובות לראשות המקומית ובהכנות של הסיעות לקראת הבחירות, עיסוק נרחב בעיריית תל-אביב וביחסה אל תושביה, יחס ביקורתי אל ראש העיר דאז רוני מילוא, ועיסוק בפוליטיקה הארצית והמקומית.

בכתיבה הפוליטית הענפה בלטו טורו הפוליטי של רינו צרור, "סדר יום", שהתפרש על פני שני עמודים, וכתבותיה של עינת פישביין על "התל-אביבים החדשים", שעסקו במצב העובדים הזרים בתל-אביב. נוסף לכותבים הללו הציע העיתון מדורים קבועים בנושאי חינוך, השכלה גבוהה ובריאות. מדור החינוך עסק בעיקר בבתי-הספר היסודיים והתיכוניים: בהישגי התלמידים בבחינות הבגרות, בשאלת אזורי הרישום, באלימות ובמינויי מנהלים. מדור האוניברסיטה עסק בבחירות לאגודת הסטודנטים, בתקציבים וברמה הכללית של האקדמיה. מדור הבריאות עסק בשחיתות בבתי-החולים, בסוגיות של רשלנות רפואית, בטיפול לקוי בחולים ויחס לא הולם כלפיהם, במינויים ועוד.

נוסף למדורים הללו טיפל העיתון גם ביחסי רוב–מיעוט בעיר, בסוגיות נדל"ן ובהחלטות שנויות במחלוקת של מועצת עיריית תל-אביב: אפליית ערביי יפו ותושבי השכונות הדרומיות של תל-אביב, מכרזים בעייתיים, תחקיר על מצב חופי העיר, דיון בתוכניות בנייה שעלולות לפגוע ברווחת הציבור ועוד. בעיתון הופיעו גם דרך קבע קריקטורות של דוד טרטקובר, שהיו פוליטיות בעיקרן. אך מעבר לעיסוק בעניינים חדשותיים שוטפים, ניתן דגש על סיקור עיתונאי לקראת הבחירות המקומיות הצפויות. "העיר" הרבה לתקוף את ראש העיר דאז, רוני מילוא. חצי הביקורת שהופנו אליו טענו לאחריותו למחדלים שונים של העירייה ולהחלטות שנויות במחלוקת של מועצת העירייה, ותמונתו הופיעה תדיר בעיתון כשהיא מלווה בביקורת קבועה וחריפה. הביקורת על מילוא הצליחה גם לעורר תגובה מצד מילוא עצמו, שפירסם בעיתון מאמר המגן על התנהלותו ("בכל זאת עשיתי כמה דברים", 6.2.98).

העיתון גם הרבה לעסוק בהתארגנות המפלגות לקראת הבחירות לרשות המקומית. כך למשל הוא יצא נגד הסכם מתוכנן בין אהוד ברק לרוני מילוא שלא להעמיד מועמד חלופי לראשות העיר. "העיר" קרא ל"בחירות בכל מחיר" והיה מעורב ביצירת אווירה פוליטית תוססת חודשים לפני הבחירות. הוא נעזר בסקרי בחירות שבהם נשאל הציבור על יחסו למועמדים השונים, סיפק באופן שוטף דיווחים ופרשנויות לקראת הבחירות, ופירסם כמה טורים קבועים שהתמקדו בבחירות, בסיעות המיוצגות במועצת העירייה ובמעקב אחר התנהלות ראש העירייה.

"העיר" של 1998 קיים גם ראיון עם מועמד חדש לראשות "העיר" – רון חולדאי. בשיחה ארוכה ועניינית שנערכה עימו תקף חולדאי את מילוא על אובדן התחושה שהתושב הוא בעל הבית של "החוף, המגרש הציבורי והמדרכה", וטען ש"מי שזוכר איך נראו הבחירות האחרונות יודע שבכל קרן רחוב עמד מישהו עם שלט 'כאן תהיה רכבת תחתית'. אני פונה לתושבי תל-אביב, לאלה שהגיעו לאחרונה ברכבת התחתית לתוך העיר, ואומר להם שיצביעו לרוני מילוא" (3.4.98).

"העיר" 2008 – למה לי פוליטיקה עכשיו

השנה 2008, והבחירות המקומיות שוב בפתח. רוני מילוא כבר מזמן אינו בשטח, ראש העיר הוא רון חולדאי, העיר שינתה את פניה, וכמוה גם "העיר". כמעט כל הסיקור הפוליטי בעיתון מתנקז אל מדור בן עמודים אחדים בשם "מצב העיר", שכולל בתוכו גם, ובעיקר, תוכן שאינו פוליטי. הכתיבה הביקורתית נדירה, ומוקדשת, אם בכלל, לביקורת על כלי תקשורת אחרים (למשל, כתבה מרכזית וביקורתית על התלהמות הגברדיה הוותיקה של התקשורת בזמן מלחמת לבנון, 1.2.08). מדורים פוליטיים וחברתיים נעלמו, המעקב אחר ההכנות לבחירות הצטמצם באופן משמעותי, ונראה שידע רב שהיה אמור להיצבר ולהיאצר אצל כתבי העיתון ועורכיו נשחק ונשכח.

מדורים שעוסקים אך ורק בחינוך, בהשכלה הגבוהה ובבריאות – נעלמו. אם ב"העיר" של 1998 כל מדור כזה התפרש כמעט מדי שבוע על עמוד שלם, ב-2008 העיסוק בחינוך בבתי-הספר התיכוניים והיסודיים נעלם לחלוטין מדפי העיתון, העיסוק בבריאות נעלם כמעט לחלוטין, והעיסוק באוניברסיטאות הצטמצם לכתבות נדירות בנות לא יותר מחצי עמוד בתוך המדור "מצב העיר". הקריקטורות הפוליטיות נעלמו, הטורים הפוליטיים הקבועים נגנזו, והדיון הקבוע בהתנהלות העירייה מול האזרח התנוון לכתבות אקלקטיות ומעטות. למקומון נוסף אמנם מדור של "כלכלה מקומית", אך הוא מוצג כתוכני העיתון הכלכלי "דה-מרקר" ואינו משתווה לדיון המהותי והביקורתי בסוגיות כלכליות וחברתיות שרווח בעיתון בעבר.

גם היחס אל ראש העיר השתנה באופן משמעותי. הביקורת, שממילא כמעט שאינה קיימת, פסקה מלהיות מכוונת אל ראש העיר באופן אישי. הצבעה על כשלים ובעיות בעיר מובאת ללא ניסיון להצביע על אחראים. השם "רון חולדאי" ותמונתו כמעט שאינם מופיעים בין דפי העיתון, למעט מקרים נדירים, למשל ביקורת על ראיון שקיימו עפר שלח ורביב דרוקר עם חולדאי בערוץ 10, וש"העיר" טוען כי היה אוהד מדי. הבדיקה מגלה נתון השוואתי מעניין במיוחד: העיסוק של "העיר" חודשים לפני בחירות 1998 במועמד רון חולדאי אינו פחות מן העיסוק של המקומון ב-2008 בראש העיר המכהן רון חולדאי.

את מקומם של המדורים החדשותיים והעיסוק בסוגיות פוליטיות מחליף סיקור של תחומים אחרים: גיליון שלם נסב על שכיחותו של המין האוראלי (8.2.08), גיליון שלם אחר נערך כולו על-ידי הזמרת יהודית רביץ – ועיקרו תמונות, חלקו הקטן טקסט ונעדרו ממנו לחלוטין החדשות המקומיות (7.3.08).

"תל-אביב" 1998 - גודש עד כדי רוויה

עיתון "תל-אביב" של 1998 מרבה לכתוב על סוגיות פוליטיות. כבר בינואר של אותה שנה, 291 ימים לפני הבחירות לראשות העיר, החל להתפרסם מדור קבוע שנסב על ענייני הבחירות ו"ספר לאחור" את הזמן שנותר עד למועד שבו יתקיימו. במסגרת המדור פורסם, כבר בינואר, סקר בחירות ראשון. המקומון נתן מקום נרחב לסיקור עניינים פוליטיים ולדיון פוליטי: שני עמודי דעות בנושאים אקטואליים ארציים ומקומיים פורסמו באופן קבוע, הופיע טור פוליטי קבוע של הפרשן חנן קריסטל ומדור פוליטי של הכתב יקיר אלקריב, והתפרסמו מדורים קבועים בנושאי נדל"ן ומשפט, כתבות פוליטיות מרכזיות רבות ודיווח חדשותי נרחב בנושאים הקשורים לבחירות, לנעשה במועצת העירייה, לחינוך, לביקורת התקשורת ולבריאות.

כך למשל נראה גיליון מייצג מה-6.2.98: כתבת השער עסקה בחשד להתערבות שלטונית פסולה בעבודת המשטרה, ופורסמה בה רשימת השוטרים שחקרו את ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ושהודחו או לא קודמו. כתבות וידיעות אחרות עסקו במעצר שווא של בדואי שנחשד כמחבל; בתגובה על הטענה כי המועמד לראשות הממשלה אהוד ברק "אינו ממריא"; בבחירות לאגודת הסטודנטים; באי-מתן שירות רפואי לאזרח זר; בבעיות תברואה בעיר ובחשש משביתות נוספות של פועלי הניקיון; בסקר הבחירות בתיכון בליך; ובכוונתו של ראש העיר מילוא לוותר על מירוץ אפשרי לראשות הממשלה. כמו כן התפרסמו בגיליון ראיון עם שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמן כהונת רבין, שהודיע על חזרתו לפוליטיקה; מדור נדל"ן שסיקר את תוכניות הבנייה בכיכר המדינה; מדור משפט שעסק בביקורת על זימון כתבת הערוץ הראשון איילה חסון להרצות בכנס משפט לציון יום השנה לפרשת בר-און; טור פוליטי של קריסטל ומדור בחירות קבוע (שמנה עוד 270 יום לבחירות). כל כתבה או ידיעה התפרשה על פני חצי עמוד לפחות וכללה גם תמונות.

מכלול המידע שהציע "תל-אביב" לתושבי העיר ב-1998 היה מורכב באופן משמעותי מפוליטיקה, עירונית וארצית, ומעניינים חברתיים ואזרחיים. העיתון לא משך ידו גם מתחקירים, בנושאים פוליטיים ואחרים, ובהשוואה למתחרה, מקומון "העיר", הביא יותר דיווחים מהנעשה במישור הארצי.

"ידיעות תל אביב" 2008 – במגמת ירידה

מבט על גליונות "ידיעות תל אביב" של 2008 מראה כי חלה ירידה מסוימת במעמד הסיקור הפוליטי. טורים פוליטיים קבועים, מדורי דעות ומדורים חדשותיים (כגון מדור משפט), שהיו קיימים ב"תל אביב" של 1998, נעלמו מדפיו. עם זאת, מוקצה גם עתה מקום נרחב לחדשות מקומיות ומופיעות בו, בתדירות גבוהה, כתבות בנושאים פוליטיים. בחלק החדשותי של העיתון מתפרסם עדיין מדור נפרד לענייני חינוך, וכן מתנהל מעקב מתמשך אחר סוגיות אקטואליות מרכזיות, כגון טיפול העירייה בנרקומנים. יקיר אלקריב, שכתב טור פוליטי ב-1998, כותב טור גם ב-2008 ("בא ברגל"). העיסוק של "ידיעות תל אביב" בנושאים פוליטיים מועט באופן יחסי לזה של "העיר" בשנת 1998, אבל הפער בתחום זה בינו לבין מקומון "העיר" הנוכחי גדול למדי. ניתן לומר כי הרוח הפוליטית שאיפיינה את "תל אביב" בעשור הקודם נחלשה, אך עדיין תופסת חלק נכבד מנפח העיתון, גם אם צורת ההגשה אקלקטית משהו ולא כל הכתבות אחידות ברמתן.

כשכתב "העיר" פוגש את יוסי שריד

חזרה ל"העיר" 2008: גם כשמתקיים ניסיון לעסוק בנושאים פוליטיים, הוא נעשה בדרך שונה מאוד מזו שהיתה נהוגה במקומונים לפני עשור. דוגמה לכך הוא ראיון שנערך לא מכבר ב"העיר" עם הח"כ והשר לשעבר יוסי שריד.

שריד היה מועמד לראשות העירייה, אך הסיר בסופו של דבר את מועמדותו. בשער גליון "העיר" מה-28.3.08, שהתפרסם טרם החלטתו של שריד שלא לרוץ לראשות העיר, התנוססה תמונתו בצירוף כותרת הקוראת לו להתמודד ("רוץ יוסי רוץ"). הכתבה אמנם התפרשה על פני ארבעה עמודים, אך שניים מהם הוקדשו לתמונות, והראיון נפתח בתיאור מליצי, מלא חזרות, של דימויו של שריד בעיני הכתב ("לפרקים במהלך השיחות שלי עם יוסי שריד נדמה לי כי אינני מדבר עם יצור חי, בשר ודם, אלא עם ברייה נשגבת, טובה יותר, מעין סופרמן של פוליטיקאים [...]. זה מרגיש כמו לשבת בטיש אצל אדמו"ר חסידי ולשמוע ממנו דברי תוכחה או תא הכומר המוודה בכנסייה [...] אני, הישראלי הממוצע, הייתי רוצה שיהפוך אותי לזונה שלו, לעיתונאי הבית, עיתונאי החצר, ועיתונאי מטעם שלו").

בהמשך הראיון ניתן מקום מרכזי לשאלות הכתב במקום לתשובות המרואיין, והשיחה כמעט שלא נסבה על מצבה של תל-אביב, הבחירות הקרובות או על האפשרות ששריד יתמודד בבחירות. הראיון עצמו מתחיל כך:

היי יוסי, בוא נדמיין רגע מצב היפותטי. נאמר שאתה כן מתכוון לרוץ לראשות עיריית תל-אביב. אוקיי?
"אוקיי... נו".

ונאמר שאני הייתי עיתונאי תל-אביבי בעל השפעה אדירה, שרבבות אלפי קוראים ילכו אחרי באש ובמים, או.קיי?
"אוקי, נשמע הגיוני... נו".

ונאמר שהייתי אומר לך: "יוסי, הסר דאגה מלבך. אני בתור עיתונאי תל-אביבי רב-השפעה מציע לך תמיכה בלתי מסויגת ובלתי מתפשרת ואעשה הכל כדי שתהיה ראש עיר", או.קיי?
"אוקיי... נו".

ונאמר שכל מה שאני רוצה בתמורה זה לא כסף, לא טובות הנאה, לא שמור לי ואשמור לך, שום דבר מהסוג הזה. רק תואר קטן, חסר משמעות, ריק מתוכן אבל חשוב לי. משהו נוסח "אוצר העיר" או "מחזיק תיק התרבות", משהו כזה, מה היית אומר לי אז?
"הייתי אומר לך: שק לי בתחת".

באופן זה, ראיון שטמונה בו אפשרות ממשית לדון בשאלות פוליטיות מהותיות ברמה הארצית והמקומית, הפך במהרה לפארסה ולבידור, ולכתבה יחצנית על ספרו החדש של שריד.

ביקורת טלוויזיה

לעתים נדמה שמדובר בשתי ערים שונות: באחת יש ים ואוכל ותסיסה תרבותית, אבל גם בעיות ביוב וסתם בעיות, תסיסה פוליטית ועיסוק בפוליטי וביקורת עליו ("העיר" ו"תל אביב" של 1998, ובמידה פחותה "תל אביב" של 2008). בשנייה יש פסטיבל אוכל ("העיר" 2008). רון חולדאי של 2008 יכול להיות רגוע למדי. לעומת הטיפול שקיבלו מילוא ושלמה להט בתל-אביב או אהוד אולמרט בראשות עיריית ירושלים בשנות התשעים, הוא כמעט שאינו מבוקר אישית בשני המקומונים. את העניינים הפוליטיים החליפו סתם עניינים. במקום ביקורת, ביקורת טלוויזיה.