מחר בשעה 11:00 בבוקר (עדכון: השימוע נדחה ליום ראשון) אמורה כתבת החברה והרווחה של עיתון "הארץ", רותי סיני, להיכנס למשרדו של עורך העיתון דב אלפון לצורך שימוע לפני פיטורים. העילה: ביקורת שמתחה סיני על "הארץ" והאופן המוגבל והחד-ממדי שבו הוא מסקר, לדעתה, את נושאי הכלכלה והרווחה. הדברים נאמרו ביום רביעי שעבר במסגרת כנס פומבי על העיתונות הכלכלית בישראל, ונודעו לאלפון אחרי שפורסמו ב"עין השביעית".
באותה שעה ממש אמורים להתכנס בדסק החדשות של המערכת עובדי העיתון שייענו לקריאת הוועד, כדי למחות על השימוע והפיטורים הצפויים. בשיחה עם "העין השביעית" אומר אריאל גוטליב, יושב ראש ועד העובדים של עיתון "הארץ", כי הוא מקווה שיבואו עובדים רבים "כאות תמיכה ברותי וכדי להראות שאנחנו מתנגדים לפיטורים, גם בגלל העילה, שהיא עניין של חופש הביטוי, וגם משום הקלות שבה זה נעשה, בלי לשקול קודם נזיפה או בירור. הכוונה לעמוד בדסק ולהראות שאנחנו איתה, להפעיל לחץ ולהראות שהעובדים לא מוכנים לקבל פיטורים כאלה".
במסגרת חליפת המכתבים שבין אלפון לסיני, שהגיעה לידי האתר וואלה, האשים אלפון את סיני כי דבריה באותו דיון היו "מסכת שקרים שתכליתם העיקרית, מלבד להציג אותך בפני הקהל כקדושה מעונה, היא להכפיש בציבור את עיתונך ואת העובדים בו". אלפון האשים את סיני בעצלנות, בחוסר מקצועיות ובמתן פומבי לדברים שנאמרו לה במסגרת פגישת עורך-כתבת, "שימוש אשר יצר הפרת אמון חמורה שאחריה איני רואה כיצד נוכל להמשיך ביחסי עבודה". אלפון דרש מסיני "לשלוח בתוך 24 שעות ל'העין השביעית' הכחשה עם העתק אלי", או, לחלופין, להתייצב ל"שימוע בדבר פיטורייך".
בתגובה כתבה סיני לאלפון כי היא עומדת מאחורי הדברים שאמרה, הכחישה את האשמותיו בדבר עצלנות וחוסר מקצועיות, והוסיפה: "קשה לי להבין כיצד ביקורת על התהליכים שעוברים על העיתונות בכלל, ועל 'הארץ' בפרט, נתפסת על-ידיך כשקרים, התקפות שלוחות רסן על עמיתי ועיוותים. הזכות להשמיע ביקורת היא זכות שעליה 'הארץ' מגן בתקיפות והיא אחת מאבני היסוד שלו. [...] אינני מבינה כיצד עבודה מסורה במשך 12 שנה, שבמהלכן הבאתי לעיתון כבוד ויחד קידמנו את הנושא החברתי לחזית הבמה הציבורית, נמחקות כך בהינף קולמוס שמותיר אותי כואבת, המומה ומזועזעת".
אלפון השיב לה במכתב נוסף, ובו הזכיר את הוראותיו של עורך "הארץ" לשעבר, חנוך מרמרי, כי "חבר מערכת צריך לקחת בחשבון את היותו נציג העיתון גם באורחותיו כפרט וגם בהתבטאויותיו הפומביות. המערכת מצפה ממי שמתבטא בציבור, שהתבטאותו לא תגרום נזק לתפקידו העיתונאי, שלא תפגע בחבריו לעבודה ובוודאי שלא תזיק לעיתון".
משיחות שניהל כתב "העין השביעית" עם עובדים ב"הארץ" ניתן להתרשם שהידיעה על פיטוריה הצפויים של סיני פגעה במורל האנשים במערכת והגבירה את החרדה והמתח מפני הצפוי להם ולעיתון נוכח החלטות על פיטורים ועל מינויים חדשים שהתקבלו בו לאחרונה, ובמיוחד לנוכח האופן שבו מיושמות ההחלטות האלה. לפחות כמה מחברי מערכת "הארץ" ביטאו תחושה כי יש פער בין העמדות הנאורות שמציג העיתון כלפי חוץ לסגנון ההתנהלות המופעל כלפי פנים. גם הפומביות שניתנה לתכתובת בין אלפון לסיני חיזקה את הרושם כי צעד הענישה נעשה למען יראו וייראו.
"אנחנו בעיקר עצובים, שלא לומר אבלים, וחושבים שזו טעות נוראית", אומר אחד העובדים בעיתון, שביקש להישאר בעילום שם. "אנחנו לא מבינים איך אפשר לעשות כזה דבר, איך מוותרים על היהלום הזה. רותי היא העיתונאית הכי טובה בתחומה ללא שום ספק, וגם אם נוצרה איזושהי מחלוקת בקשר לעבודה שלה ככתבת, או התגלעו הבדלים בין הציפיות של העורך החדש לבינה, אפשר לשבת ולפתור אותם".
יחד עם זאת, מוסיף העיתונאי ואומר, פיטורי סיני, אם אכן יתממשו, אינם תוצאה של יוזמה של המו"ל עמוס שוקן, אלא סופו של תהליך שהחל עוד בתקופת העורך הקודם, דייוויד לנדאו, ועורך החדשות לשעבר, רונן זרצקי, שלא ראה עם סיני עין בעין את האופן שבו יש לסקר את תחום הרווחה.
המאבק סביב פיטוריה של סיני, זוכת פרס סוקולוב וחברה בוועד עובדי העיתון, יהיה המבחן הרציני הראשון לוועד שהוקם לפני כשנה. גם גוטליב מודה בכך ואומר כי "אם ההנהלה מפטרת מישהי שהיא חברת ועד ואי-אפשר לעצור את זה, המשמעות היא שבסופו של דבר אי-אפשר לעצור שום דבר. ועד שלא מסוגל למנוע פיטורים לא מוצדקים באופן מובהק - אין סיבה ששאר העיתונאים יחשבו שהוא יהיה מסוגל להגן עליהם בעתיד".
אם תפוטר סיני, מתכנן הוועד לנקוט צעדים חריפים יותר מאשר קיום משמרת מחאה בדסק העיתון. לדברי גוטליב, אם תפוטר סיני "יהיה צורך בפעולה של ממש, אני חושב שזה הכרחי". הוא לא פוסל אפשרות של עיצומים או שביתה מחאה, ואומר כי לדעתו "זו הדרך הכי אפקטיבית להתנגד למהלך כזה". יחד עם זאת, גוטליב מדגיש כי ראשית יש לשמוע מהעובדים עצמם עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת במאבק זה.
בעיני גוטליב, הפיטורים גם עומדים בניגוד לסיכומים שהושגו עד כה במשא-ומתן בין הוועד להנהלת העיתון. בפוסט האחרון שהועלה בבלוג של ועד עובדי "הארץ" נכתב כי אחת הדרישות היחידות של הוועד שההנהלה הסכימה לכבד נוגעת לביטולן של סנקציות משמעתיות חד-צדדיות: "הבענו התנגדות לצעדי ענישה שרירותיים ובלתי מידתיים מצד עורכים ומנהלי מחלקות נגד עובדים, דוגמת השעיה מעבודה או אי-הצבה למשמרות". גוטליב אומר כי פיטוריה של סיני הם "יותר מאשר ניגוד להסכמה זו". לדבריו, "פיטורים יכולים להיות סוף של תהליך שבו עובד באמת לא מתאים לתפקיד באופן בוטה. בטח שלא עונש בתגובה לתקרית ראשונה, או מה שבעיני ההנהלה נתפס כהפרה של כללים".
תגובות
בתכתובת עם "העין השביעית" מסר עורך "הארץ" דב אלפון כי אין קשר בין תחום סיקורה של סיני והיותה חברה בוועד העיתונאים ובין פיטוריה, וכי לאפשרות שהפיטורים יגרמו לעיצומים מטעם עיתונאים אחרים בעיתון אין משקל בהחלטתו.
לגבי הטענה לסתירה בין הסיכומים של הוועד עם הנהלת העיתון לבין ההחלטה לפטר את סיני על רקע התבטאויותיה, כתב אלפון: "הדיון בין הוועד להנהלה נגע לצעדי ענישה משמעתיים הפוגעים בשכר העובד (למשל, השעיה ממשמרות, אי-שיבוץ לימי עבודה, אי-הזמנת כתבות וכד'). בעניין זה, ההנהלה הביעה את דעתה שאין להם מקום. העורכים עצמם טרם הביעו את דעתם בסוגיה הזאת, אבל בכל מקרה [היא] איננה רלבנטית למקרה רותי סיני. אם אכן היה מוטל על רותי סיני עונש משמעתי מסוג זה, כצעד מקדים, היה בכך משום סתירה לדרישות הוועד להימנע מצעדי ענישה שכאלה".
לגבי הטענה שיש סתירה בין דימוי "הארץ" כנושא הדגל של חופש הביטוי ובין עמדתו של עורך העיתון בפרשה זו, המשקפת הגבלה על חופש הביטוי של עובדי העיתון, כותב אלפון: "לכל עיתון בארץ ובעולם יש כללי התנהגות לעובדיו, כללים הקובעים גם את גבולות חופש הביטוי של העובד באשר למקום עבודתו (תוכניות פיתוח של העיתון, תחקירים שעליהם עובד העיתון, ויכוחים פנימיים בעיתון וכו'). 'הארץ' קבע כללים כאלה כמה וכמה פעמים במהלך ההיסטוריה שלו. הכללים התקפים הם משנת 2003, ורותי סיני חרגה מהם באופן בוטה. אגב, הכללים ב'הארץ' נוקשים פחות מאשר אלה של עיתונים הדומים לו בעולם".
רותי סיני סירבה להגיב.