בשבוע שעבר הגיע לסיומו, כך נראה, הליך פלילי שפתח לפני שנתיים האזרח בעז ניצן נגד חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10 וכמה מעיתונאיהם הבכירים בטענה ששידרו תעמולת בחירות אסורה.

ביום ראשון שעבר דחה בית-המשפט העליון את בקשתו של ניצן לערער על פסק דין של המחוזי, שדחה את ערעורו של ניצן על פסק-דין של בית-משפט השלום. השלום דחה בזמנו את הקובלנה שהגיש ניצן בעקבות בחירות 2015. אף שנקבע כבר בערכאה הראשונה כי הערוצים אכן שידרו תעמולת בחירות אסורה, הוחלט לבטל את הקובלנה מטעמים של הגנה מן הצדק. זו אינה הפעם הראשונה שניצן מגיש קובלנה נגד עיתונאים בכירים בטענה להפרת חוק הבחירות. גם ההליך הקודם שפתח בו, בעקבות בחירות 2013, הסתיים בבית-משפט העליון בדחיית טענותיו.

בשנת 2015, חודשים אחדים לאחר הבחירות לכנסת, פנה ניצן לבית-משפט השלום בירושלים והגיש קובלנה פלילית נגד רפי רשף, תמר איש-שלום, אור הלר וחברת החדשות של ערוץ 10, כמו גם נגד דוריה למפל, ליאור פרידמן וחברת החדשות של ערוץ 2. לדבריו, הוא צפה כאזרח בשידורי שני הערוצים בליל הבחירות, וביום הבחירות ונוכח לדעת כי השידורים עברו על סעיף 129 בחוק הבחירות, שקובע כי "משעה 7 בערב ביום שלפני יום הבחירות ובכל יום הבחירות לא תהיה תעמולת בחירות על-ידי אסיפות, תהלוכות, רמקולים או שידורים ברדיו ובטלוויזיה". בחדשות ערוץ 10, כך טען ניצן, שודרה תעמולה אסורה בשלוש תוכניות נפרדות. בחדשות ערוץ 2, הוסיף, שודרה תעמולה אסורה במשדר הלילי.

"עבירה על סעיף 129 לחוק מהווה פגיעה קשה ביסוד הדמוקרטי של מדינת ישראל", כתב ניצן בקובלנתו. "[..] מעשה הנאשמים מהווה סכנה של ממש למשטר הדמוקרטי בישראל". ניצן נימק את החלטתו להגיש את הקובלנה הנוכחית בתוצאותיה של הקובלנה הקודמת שהגיש. אז קבל נגד אילנה דיין, בטענה כי עברה על אותו סעיף בחוק בראיון שערכה עם דויד גרוסמן זמן קצר לפני פתיחת הקלפיות.

שופטת בית-משפט השלום חנה מרים לומפ ביטלה אז את הקובלנה, אף שפסקה כי ב"עובדה" אכן הפרו את החוק ושידרו תעמולה אסורה. לפי פסיקת בית-משפט השלום בעניינה של דיין, היה מקום לבטל את הקובלנה משום שהוגשה לאחר שוועדת הבחירות המרכזית, שגם אליה פנה ניצן, הטילה קנס כספי על שידורי קשת בגין שידור התוכנית. ניצן ערער על החלטה זו והגיע עד לעליון בטענה כי לא די בקנס שקיבלה דיין כדי להרתיע בעתיד עיתונאים אחרים.

בבחירות 2015, טען ניצן בקובלנה האחרונה שהגיש, הוכח כי הצדק היה עמו. "האשליה שנרקחה בפרשת דיין הנ"ל, כאילו הסתפקות בהליך מינהלי, בפני יו"ר ועדת הבחירות, תרתיע את ציבור העיתונאים בערוצי הטלוויזיה, התנפצה לרסיסים בבחירות 2015 על-ידי הנאשמים בקובלנה זו", כתב. ניצן אף הדגיש כי הגיש את הקובלנה "מתוך מודעות לצורך הדחוף להרתיע כתבים ועורכים בתקשורת האלקטרונית, עוד בטרם תתרגש עלינו מערכת בחירות נוספת".

לגופן של העבירות לכאורה סיפק ניצן את הפירוט הבא: ב-17 במרץ 2015 הגיש רפי רשף במסגרת חדשות ערוץ 10 תוכנית שכללה קטעי וידיאו שהוקלטו כמה שעות קודם לכן. "בקטעים אלה מוצגים ראש הממשלה מר בנימין נתניהו ויו"ר מפלגת העבודה מר הרצוג כשהם נושאים סיסמאות תעמולה מובהקות וקוראים במישרין לציבור להצביע עבור מפלגתם". בקטע ששודר מפיו של נתניהו, לדוגמה, נשמע ראש הממשלה מזהיר כי "המצביעים הערבים באים בכמויות אדירות לקלפי". "אלמלא שודר הקטע בטלוויזיה", טען ניצן, "הוא היה נשאר נחלתם של מתי מעט שמחוברים לאינטרנט 'באינפוזיה', וודאי שלא היה מגיע באופן מיידי לכמיליון צופים שטרם הצביעו עד שעת השידור".

כשעה לאחר מכן, בתוכנית חדשות שהגישה תמר איש-שלום, נראו כמה וכמה ראשי מפלגות קוראים לצופים להביע עבורם. "מצער שמגישת חדשות מהשורה הראשונה", כתב ניצן, "נכשלה בשידור תעמולה מובהקת". בנוסף קבל ניצן נגד אור הלר על שביום הבחירות שידר קטעי תעמולה שהוקלטו זמן רב קודם לכן. אשר לחדשות ערוץ 2, לפי ניצן בליל הבחירות שידרו למפל ופרידמן "מחרוזת של קטעי תעמולה שהוקלטו בעבר" ובהם הופיעו שלל דמויות.

הקובל: "רק מיצוי הליכים עם עיתונאים בכירים יבלום את השימוש הציני שעושים שדרים ועורכים במשאב ציבורי מוגבל כבשלהם"

"לו היו התוכניות משודרות שבוע לפני הבחירות, ניתן היה לרפא את הפגיעה בעקרון השוויון בדרך של הבאת עמדת המפלגה שנפגעה מהמישדר בשבוע שנותר עד הבחירות", טען ניצן, והוסיף: "אין בתוכניות אפילו בדל של ידיעה חדשותית. אין מדובר בחשיפה של פרשיות שחיתות. אין כל חדש בדעות המדיניות והפוליטיות שבאו לידי ביטוי בקטעים השונים, אשר רובם המכריע כבר הוצג בפני הצופים בחודשים שלפני הבחירות. אין מדובר בתוכניות סאטירה ואין כל אפקט אומנותי אחר. המוטיב הדומיננטי במרבית הקטעים הוא תעמולתי, ומוטיב זה מתעצם נוכח מועד השידור, שעות ספורות ולעתים דקות לפני שהבוחר יוצא מביתו בדרכו לממש זכותו בקלפי".

לקראת סיום הקובלנה טען ניצן כי "רק מיצוי הליכים עם עיתונאים בכירים יבלום את השימוש הציני שעושים שדרים ועורכים במשאב ציבורי מוגבל כבשלהם". ניצן טען כי "הדרך היחידה למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד היא עונש מרתיע של מאסר על תנאי לתקופה של חמש שנים, כפי שקבוע בחוק העונשין לגבי עבירת בחירות".

בערוץ 10, באמצעות עורכי-הדין ברק גליקמן ושיר סחייק, ובערוץ 2, באמצעות עורכי-הדין ישגב נקדימון ודקלה בירן, ביקשו מבית-המשפט לבטל את הקובלנות, בין היתר בטענה כי השידורים לא היו תעמולת בחירות אסורה, ולכל היותר מדובר ב"זוטי דברים". השופטת ג'ויה סקפה-שפירא דחתה חלק נכבד מטיעוני כלי התקשורת, אך בסופו של דבר קיבלה את בקשתם.

כשנדרשה לעובדה כי בחדשות ערוץ 10 שידרו את הסרטון של נתניהו מיום הבחירות שבו דיבר על הערבים ש"נעים בכמויות אל הקלפי" כתבה כי אמנם היה לו ערך חדשותי אשר הצדיק את השידור, אולם "העובדה כי לדברים גם ערך תעמולתי רב חייבה את הנאשמות לנהוג זהירות מיוחדת לנוכח העובדה כי מדובר ביום הבחירות עצמו". גם לגבי חדשות ערוץ 2 מצאה השופטת סקפה-שפירא כי התוכנית ששודרה בערוץ שילבה "תעמולת בחירות שאסור לשדרה ביום הבחירות". בנוסף דחתה את הטענה של כלי התקשורת כי מדובר ב"זוטי דברים", וזאת על רקע הפופולריות של שידורי חדשות 10 וחדשות 2 בקרב הציבור ועוצמתם הרבה של התכנים הספציפיים שעמדו בלב הקובלנה.

עם זאת, השופטת סקפה-שפירא העניקה לכלי התקשורת והעיתונאים הבכירים את ההגנה מן הצדק, וזאת לנוכח התנהלותו של ניצן. הוא המתין חודשים אחדים לפני שהגיש את הקובלנה, לא הגיש לפני הקובלנה תלונה למשטרה, והחליט בסופו של דבר שלא לכלול בקובלנה ערוץ רדיו שלדבריו עבר גם הוא על חוק הבחירות. בנוסף ציינה השופטת כי חוק הבחירות נוסח לפני שנים רבות ואינו הולם את המציאות התקשורתית של ימינו. בשל נימוקים אלה, ואחרים, החליטה לבטל את הקובלנה. עם זאת, לא הטילה על ניצן לשלם הוצאות לכלי התקשורת.

ניצן ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי. בערעור הדגיש כי השופטת סקפה-שפירא דחתה את מרבית הטענות של כלי התקשורת וטען כי שגתה בהחלטתה להעניק לכלי התקשורת הגנה מן הצדק. השופטים תמר בזק-רפפורט, משה בר-עם וענת זינגר מבית-המשפט המחוזי בירושלים דחו את הערעור על הסף.

העליון: "למרות האצטלה המשפטית העקרונית שהמבקש מנסה לעטות על בקשתו, נראה כי הבקשה נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש, או לשאלות שעניינן יישום קונקרטי של הדין וההלכות המשפטיות"

"נוכח ייחודיותו של איסור הפרסום בסמיכות לבחירות, הרי שמקובלת עלינו קביעת בית-משפט קמא כי נקיטת הליך כנגד פרסום כזה מצריכה מיצוי של פנייה מוקדמת לגורמים המוסמכים, באופן שיאפשר חקירה מסודרת נגד כל מי שנחשד בביצוע העבירה, תוך איזון ראוי בין האינטרסים המתחרים והגשת כתבי אישום רק במקרים שיימצאו מוצדקים", כתבו השלושה בפסק דינם. "העדר מיצוי פנייה מוקדמת אל הרשויות המופקדות על העניין עשוי להביא לאכיפה בררנית, באופן הפוגע בתחושת הצדק". שופטי המחוזי גם הטילו על ניצן לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל לערוץ 10 ועיתונאיו, וסכום דומה לערוץ 2 ועיתונאיו.

ניצן שוב לא ויתר ופנה לבית-המשפט העליון, אך השופט אורי שהם דחה את בקשתו להגיש ערעור על פסיקת המחוזי. השופט שהם הזכיר כי רשות ערעור שלישית שמורה למקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף. "לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, וכן בתגובות המשיבים, נחה דעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות", פסק, "ולמרות האצטלה המשפטית העקרונית שהמבקש מנסה לעטות על בקשתו, נראה כי הבקשה נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש, או לשאלות שעניינן יישום קונקרטי של הדין וההלכות המשפטיות. בנוסף, טענותיו של המבקש הועלו בפרוטרוט בפני הערכאות הקודמות, אשר התייחסו אליהן ודחו אותן, ולפיכך נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מעין 'מקצה שיפורים' לתוצאות הערעור, ניסיון שככלל אין לו מקום".

מעבר לכך, ולגופן של טענות, פסק השופט שהם כי אכן ראוי היה להגיש תלונה לגורמי אכיפת החוק וכי "יש בסיס לחשש כי השימוש באמצעי של הגשת קובלנה פלילית פרטית יביא, גם אם לא בכוונת מכוון, לאכיפה בררנית". ניצן ערער גם על ההוצאות שהטיל עליו המחוזי, אולם השופט שהם פסק כי "ההוצאות שהושתו על המבקש במקרה דנן הינן מידתיות ומאוזנות". יחד עם זאת, לא הטיל על ניצן הוצאות נוספות בגין בקשת הערעור לעליון.

22416-12-15
5122-03-17
רע"פ 5152/17