את התוכנית ה-103 של "קול העין", מגזין התקשורת של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, הגישו הפעם העיתונאי יואב איתיאל מרדיו חיפה ואתר "פוסטה" יחד עם אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל. התוכנית הוקדשה להגבלת חופש העיתונות בידי משטרת ישראל, הסתה פוליטית וסיקור מותו של אמיר פרישר-גוטמן. להלן גרסה ערוכה של הראיונות בתוכנית.

התוכנית נפתחת בשיחה עם הצלם פאיז אבו-רמילה, תושב העיר העתיקה בירושלים, שנפצע השבוע ממכות שוטרים ונעצר כשניסה לעשות את עבודתו ולתעד את המאורעות ליד שער האריות, ועם עו"ד נסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח, שעתרה השבוע לבג"ץ נגד הגבלת חופש הפעולה של העיתונאים בירושלים (כאן ניתן לקרוא גרסה מורחבת של הראיון עם השניים).

"במשך כל השבוע, בגלל מה שקורה במסגד אל-אקצא והעיר העתיקה, עבדנו קשה, כמעט מבוקר ועד לילה", מספר אבו-רמילה. גם ביום שלישי (25.7) היה במקום כשהחלו יידויי אבנים והתנגשויות עם השוטרים: "עמדנו כמו כל יום בפינה של הצלמים, אבל נכנסו אלינו כוחות של מג"ב, התחילו לריב איתנו, להרביץ, ואמרו לנו לעזוב את המקום. אמרנו להם שאנחנו צלמים, היינו כמעט 15 צלמים, גם מכלי תקשורת ישראלים. אמרנו שזו בעיה בשבילנו ללכת לכיוון האנשים שזורקים אבנים ושאתם יורים עליהם כדורי הלם וכדורי ספוג".

"אני נפצעתי ממש קשה בגב שלי, ועיתונאית מ'Jerusalem Today' נפצעה ברגל שלה מרימון הלם", מוסיף אבו-רמילה. "כשנכנסו החיילים לפינה שלנו ניסו לדחוף אותנו. לא היה דיבור, אמרנו להם שאנחנו צלמים ושאנחנו לא יכולים לרדת לשם, הם התחילו לדחוף אותנו ממש בצורה קשה. כשדחף אותי החייל אמרתי 'סליחה, אני צלם. אל תדחוף אותי בצורה כזו, אני לא עשיתי כלום. הוא אמר לי 'אתה דחפת שוטר', ואני לא דחפתי ולא עשיתי שום דבר. כל הצלמים צילמו אותי מכל הכיוונים, עצרו אותי והלכתי לחקירה, ואמרו לי 'אתה בבעיה, דחפת שוטר'. עצרו אותי בעשר וחצי, אחת עשרה בלילה, שחררו אותי בחמש בבוקר.

"לא הייתי מדבר איתכם עכשיו אם לא עמדו איתי כל הצלמים בתקשורת הישראלית וכל החברים ברחוב, בלי קשר לתעודה שלהם או מאיפה הם. כולם עמדו איתי יחד ממש חזק. דיברו עם המשטרה, עם הדוברים של המשטרה".

עו"ד נסרין עליאן (צילום: A-List)

מיד לאחר השיחה עם אבו-רמילה הצטרפה לשידור עו"ד עליאן. "המקרה של פאיז הוא רק מקרה אחד מבין עשרות של עיתונאים, גם ישראלים וגם פלסטינים וגם בינלאומיים, שנמנעה מהם הגישה לסקר בעיר העתיקה או שהיו להם היתקלויות קשות וחוו שימוש בכוח פיזי מצד המשטרה", היא אומרת. "במיוחד בימים כאלה ובמצבים רגישים כאלה, זכות הציבור לדעת מה מתרחש ואין זה מסמכותה של המשטרה להתנהל במחשכים ולמנוע מהעיתונאים לסקר ולבצע את עבודתם".

בתגובה לפניית "קול העין" האשימה משטרת ישראל את העיתונאים כי "חלקם סירבו להתפנות ואף התעמתו עם השוטרים", והזכירה כי "עיתונאים אינם עומדים מעל החוק". "אני לא חושבת שעיתונאים לא נשמעים להוראות המשטרה", אומרת על כך עו"ד עליאן, "אבל כשהמשטרה מפזרת מפגינים ועיתונאים נמצאים בקו ראשון לסיקור התנהלות הפיזור, לא הגיוני ששוטר מגיע עם אלה, רואה מישהו שמחזיק מצלמה ונותן לו מכה בראש, פותח לו את הראש ומצריך שבעה תפרים. השוטר הזה בעצמו התנהל מעל החוק, ולא העיתונאי שהחזיק מצלמה".

את מרגישה בכרסום במעמד העיתונאי בתקופה האחרונה?

"זה ניכר יותר כרגע כנגד עיתונאים ישראלים ורשתות זרות, אבל אנחנו כל הזמן מקבלים תלונות כאלה כשמדובר בעיתונאים פלסטינים. הן הצבא והן המשטרה אינם מתייחסים אליהם באופן שבו ראוי להתייחס לעיתונאים".

לדעתך, לעתירה שלכם יש סיכוי לשנות את ההתנהלות, או שמדובר בעניין הצהרתי?

"לא היינו מגישים עתירה אך ורק לשם ההצהרה. בכוונתנו בהחלט להביא לשינוי בפועל בהתנהלות המשטרה. גם אם למשטרה יש טיעונים בטחוניים, יש דרך לאכוף את השמירה על בטחון הציבור בצורה יותר נכונה, ובוודאי שאין צורך לגרום חבלות לעיתונאים בשביל לשמור על הסדר הציבורי".

משתתפי כנס על הסתה ותפקיד התקשורת שנערך בכנסת ב-25.7.2017. מימין: ג'מעה אזברגה, יהודית סטלמך, קסניה סבטלובה וג'עפר פרח (צילום: מרכז מוסאוא)

בהמשך התוכנית עולה לשידור ג'עפר פרח, מנכ"ל מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, שערך השבוע בכנסת כנס על הסתה פוליטית ותפקיד התקשורת.

פרח מספר כי המסקנה הראשונה שלקח עמו מהכנס היא שיש לעשות "דה-לגיטימציה להסתה הפוליטית", עם דגש על חלקה של התקשורת במהלך. "היתה תקופה שנעשתה דה-לגיטימציה לכהנא ולכהניזם, ואמצעי התקשורת לא היו מוכנים להיות במה להסתה גזענית", נזכר פרח. "היום אנחנו רואים שראש הממשלה מסית נגד ציבור שהולך להצביע והוא לא משלם מחיר פוליטי. צריך לחזור למצב שבו מנהיגים דתייים ופוליטיים שמשתמשים בהסתה גזענית נגד ציבורים שלמים ישלמו מחיר פוליטי נדרש".

אתם לוקחים גם אחריות להסברה שלכם?

"אני חושב שזו המסקנה השנייה שעלתה מהדיון. איך בונים אסטרטגיית תקשורת לאוכלוסייה הערבית כדי לנסות לפנות לציבור היהודי ולהסביר מה שקורה בתוך הציבור הערבי. אין אסטרטגיית הסברה ואין מערך הסברה של האוכלוסייה הערבית".

בתשובה לשאלה מדוע אין אסטרטגיה שכזו אומר פרח כי פוליטיקאי ערבי צריך לפנות במקביל לתקשורת הערבית, העברית והבינלאומית. לדבריו, אין לפוליטיקאים הערבים בישראל את המשאבים להפעיל מערך דוברות משולש שכזה. בנוסף, אומר פרח, "יש חוסר הבנה אצל חלק מהמנהיגים הפוליטיים לנזק שנגרם לאוכלוסייה הערבית" כתוצאה מהנתק שנוצר בין הציבור הערבי והציבור היהודי בישראל.

במשבר הנוכחי של הר הבית היתה אסטרטגיה, האסטרטגיה היתה לא לדבר עם התקשורת בעברית בכלל.

"אני חושב שזו דווקא דוגמה טובה לחוסר אסטרטגיה. כי גם כשיש משבר אתה צריך לנהל אותו ולא לשתוק. שתיקה של מנהיגות פוליטית לא מסבירה את מה שקרה. גם מי שהתראיין בתקשורת הערבית הסתבך. תראה מה שקרה ליו"ר ועדת המעקב, מוחמד ברכה, שהתראיין לתקשורת הערבית וניחם את משפחות השוטרים. הוא חטף די חזק ברשתות החברתיות. אבל גם כשאתה שותק אתה מסתבך, ולכן זה לא עוזר לשתוק. כשיש תוכנית רדיו יש שעה שצריך למלא במלל, אם לא תדבר מישהו אחר ידבר ויסביר אותך בצורה לא נכונה. וזה מה שקרה ב-48 השעות האלה. הגיעו כל מיני שב"כניקים לשעבר שהסבירו והסיתו בעצם נגד הציבור הערבי".

ארונו של אמיר פרישר-גוטמן בהיכל הבימה, 25.7.2017 (צילום: תומר נויברג)

לסיום עולה לשידור דוד רטנר, דובר הקריה הרפואית רמב"ם, לשיחה על הסיקור המסיבי של אשפוזו של אמיר פרישר-גוטמן, שנפטר לאחר שטבע בים. רטנר מספר כי כמו במקרה של מאושפזים אלמונים, גם במקרה של ידוען כפרישר-גוטמן פעלו לפי נוהל שבו לא חושפים את שמו של המאושפז עד שמוודאים שמשפחתו יודעת על מצבו. "אני מאמין שכולם צריכים לקבל את אותו היחס", אומר רטנר, "אני לא אלך ואדליף, ומצד שני גם לא יהיה יחס מיוחד".

בהמשך מסביר רטנר כי הדרך העיקרית להתמודד עם מבול השאלות מכיוון התקשורת על מאושפז ידוען כפרישר-גוטמן, היא לעשות שימוש בקבוצות ווטסאפ שבה מודיעים בו זמנית לכל כתבי התחום על ההתפתחויות במצב. "גם פה יש בעיה", הוא מציין, "כל עיתונאי שבקבוצת הווטסאפ שלי מנוי גם על קבוצות ווטסאפ אחרות של מבזקים. אני רואה, וזה מצער אותי מאוד, שכשאני מוציא הודעה לקבוצה של בית-החולים רמב"ם – 'לידיעתכם בלבד, לא להפיץ' – אני יכול תוך שעה או כמה דקות לראות את אותה הודעה עם הציון של 'לא להפיץ' בכל מיני קבוצות של מבזקים.

"אני, ברמה של החלטה ערכית, מהדוברים הבודדים שלא מצרף לקבוצות הווטסאפ את המבזקנים או חובבי תקשורת. הנוהל שלי הוא לצרף מי שעובד באתר שיש לו אבא ואמא, שאני יכול לפנות אליהם אם יש בעיה, או מי שיש לו תעודת לע"מ. אני יודע שרוב הדוברים ויתרו מזמן וצירפו את המבזקנים וחובבי התקשורת לקבוצות הווטסאפ שלהם".

במהלך השבת קלטתם שני פצועים במצב אנוש. כולנו יודעים על פרישר-גוטמן ז"ל. אני מניח שרוב המאזינים לא שמעו את שמו של אופק קלוגמן ז"ל, חייל בן 19 שהגיע במצב אנוש לאותו בית-חולים ושכב מיטה ליד פרישר-גוטמן.

"ודאי שהסיפור של גוטמן הוא סיפור ענק, טרגדיה יוונית, ובגלל היותו חלק מהברנז'ה. הוא גם שייך למדינת תל-אביב, למרות שהוא צפוני במקור. הסיפור של החייל שהזכרת מדהים בפני עצמו, אדם שהגיע למדליית ארד באגרוף באליפות אירופה לנוער, התנדב ליחידת אגוז ונפגע בתאונת אופנוע. במקרה הזה האפיל על הסיפור שלו הסיפור של גוטמן, אבל כאן יש לדובר תפקיד. אני דיברתי עם ההורים, ובמקרה הזה, בניגוד להרבה מקרים אחרים, לאבא היה מאוד חשוב שאנשים יידעו את הסיפור על בנו הגיבור, ואני כדובר הלכתי ועשיתי אמפליפיקציה של הסיפור, הוצאתי אותו באופן יזום לתקשורת".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.