השבח וההלל לעיתונאים שמעון ריקלין ואלירן טל, שישבו בגבורה בחצות ליל חמישי מול ראש הממשלה וספגו ללא תגובה את מתקפתו הבוטה והגורפת על התקשורת הישראלית. יעלו ויבואו השניים לפנתיאון העיתונות הישראלית וייחקקו לתהילת עולם על אומץ הלב שהפגינו מול השתלחותו חסרת הרסן של נתניהו על כלל עמיתיהם, ויעוטרו בזרי דפנה ובאותות הצטיינות על עוז הרוח והנחישות שבה הניחו למרואיינם לשטוח את גרסתו מבלי לנסות באופן ממשי לערער עליה. אשר על כן מגיעה לצמד המראיינים תודת האומה כולה על שאיפשרו לראש הממשלה לשכך את הדאגה מפני שחיתות שלטונית שכביכול צצה פה ושם, ולהמשיך בשגרת חייה בידיעה שהגה המדינה נתון בידיים נקיות.
שמעון ריקלין פתח את הראיון בשאלה עיתונאית מוחצת שנועדה לטלטל את בן השיח ולהוציאו משיווי משקלו: מדוע הסכמת, אדוני ראש הממשלה, להתראיין, ולמה בחרת בערוץ 20? נתניהו אכן התבלבל ואילתר תשובה: כי אצלכם נותנים לי לסיים משפט. בשאר כלי התקשורת לא מאפשרים לי להתבטא מבלי לקטוע אותי.
והשניים שותקים ומאזינים. הם אינם שואלים אותו מתי בפעם האחרונה הסכים להתראיין בכלי תקשורת אחר (בישראל) והיכן נתקל ביחס עוין במיוחד מצד מראייניו. הם אינם מזכירים לו כי תרבות הראיון הישראלית, כמו סגנון הנהיגה בכבישים, אינה מעודנת, וכי היא חלה על כל (או רוב) המראיינים והמרואיינים. הם מאפשרים לו להוסיף ולטעון שמתנהל עכשיו נגדו קמפיין תקשורתי מתוזמר שנועד להכפיש אותו, ושמטרתו להחליף את השלטון. הם אינם מעמתים אותו עם העובדה הפשוטה שהקמפיין הזה הוא, בחלקו, סיקור של ממצאי דו"ח מבקר המדינה על התנהלות ראש הממשלה, בתפקידו כשר התקשורת, מול חברת בזק.
הם משאירים ללא תגובה את טענתו שמאחורי הקמפיין הזה יש יד מכוונת, ואינם מזכירים לו (ולציבור צופיהם) שהתקשורת הישראלית אינה עשויה מקשה אחת, שלא ניתן "לגייס" אותה, ושאם מתנהל קמפיין מאורגן סביב הנושא הזה הרי הוא מתנהל דווקא מלשכת ראש הממשלה: שם כינס נתניהו ביום חמישי שרים וח"כים מהליכוד ומסר להם דף מסרים כדי שיפיצו אותם, מלה במלה, בכלי התקשורת.
נתניהו מתראיין לערוץ 20 (צילום מסך)
כדי לשים ללעג ולקלס את התקשורת (בכללה) אומר נתניהו למרואייניו הצייתנים שיש מרואיינים שהתקשורת מגלה כלפיהם יחס מחניף: למשל, היא שלחה זר פרחים לאבי גבאי, היא מתרפסת בפני אבו-מאזן ובפני הנשיא אובמה. לכל היותר היא מציגה להם שאלה "נוקבת" כמו "מה סוד הקסם שלך". ושני המשת"פים שמול ראש הממשלה אינם מוחים על רמיזתו הדמגוגית, המכוונת לטעת בלב הצופים את הרושם ש"העיתונאים" הישראלים הם בני בריתם של אויבי ישראל – יו"ר הרשות הפלסטינית והנשיא האמריקאי; ואין הם מעמידים אותו על העובדה שמי ששלח פרחים לאבי גבאי לא היתה "התקשורת" אלא זוג עיתונאים, אורלי וילנאי וגיא מרוז, שחטפו על המחווה הטיפשית הזו ביקורת פומבית חריפה מעמיתיהם.
נתניהו ממשיך בהרצאתו: אין שום קשר בין דוד שמרון לבינו ובין שלמה פילבר לבינו בכל הנוגע לחקירות המתנהלות עתה נגדם. זה ברור וידוע לכולם ואף נאמר באופן מפורש על-ידי משרד המשפטים, ובכל זאת התקשורת כורכת את שמו בחקירת השניים.
המראיינים מהנהנים ולא מקשים עליו במובן מאליו: בעניין הצוללות הוא אמנם לא חשוד (נתון שהתקשורת מציינת פעם אחר פעם), אך מנקרת בכל זאת תמיהה: מדוע ביצע את העסקה מול המספנות הגרמניות ללא ידיעת שר הביטחון וללא ידיעת המטכ"ל; ובעניין התנהלות משרד התקשורת מול חברת בזק, מדוע פעל פילבר ללא שיתוף הדרג המקצועי של המשרד? האם לנתניהו לא היה קשר לכך? והרי זאת אחת השאלות המרכזיות שמעלה מבקר המדינה בדו"ח שלו.
כדי לסבר את אוזן המראיינים ולשכנע את הצופים אומר ראש הממשלה בזלזול כי גם בעבר ניפחה התקשורת מעידות פעוטות שיוחסו לו או לרעייתו, כמו פרשת "ביביטורס", מכירת בקבוקים ריקים, העברת רהיטי גן שנקנו בכספי המדינה לווילה הפרטית שלו בקיסריה, "או דברים אחרים שמתברר אחר-כך שזה כלום, אבל על זה אין כותרות. זה נעלם בקול דממה דקה. נגנז".
נתניהו לא דייק: בפרשת "ביביטורס" מצאה המשטרה שיש חשד לפלילים. היועץ המשפטי לממשלה קבע שאין עילה להמשיך בחקירה. בפרשת רהיטי הגן קבעה המשטרה שיש מקום להעמיד לדין את הגברת נתניהו. פרקליטות המדינה עדיין לא הכריעה בעניין. בפרשת הבקבוקים נאלצה הגברת נתניהו להחזיר כספים למדינה.
מעבר לכך, מנהיג מדינה, שאמור לשמש דגם חיקוי לכלל האזרחים, אינו רשאי לפטור את עצמו מאחריות להתנהגות קלוקלת גם אם אינה פלילית ממש. בוודאי שעל מראייניו היה להזכיר לו (ולצופים) את הפגמים המוסריים שמצאו חוקרי המשטרה ופרקליטות המדינה בהתנהלותו. היה עליהם גם להעמיד אותו על הטעייתו: האופן שבו הסתיימו חקירות אלו לא נגנז אלא הובא לידיעת הציבור.
צילום של נתניהו יוצא מצוללת משודר בראיון עימו בערוץ 20 (צילום מסך)
לאחר הרצאת המבוא בא תור השאלות. המראיינים הנחושים הלמו:
- מדוע היה צורך ברכישת הצוללות? (הם לא שאלו על הנוהל העקום, המחתרתי על-פי התיאורים המתפרסמים, של ביצוע העסקה עם הגרמנים).
- בוגי יעלון אומר שהחקירה בעניין זה תסתיים בהגשת כתב אישום נגדך ושאתה ראש ממשלה מושחת (השאלה הנוקבת היחידה שהוצגה לנתניהו בראיון). נתניהו עונה שעשרה ימים לפני פיטוריו אמר יעלון שהוא, נתניהו, ראש ממשלה מצוין.
- רואים אותך יורד ועולה בצוללות (זו נראית כמו שאלה להנחתה). נתניהו משיב: תיארת את זה מדויק. זו השיטה של הפייק ניוז. לוקחים דבר שאין לו שום קשר אלי ומצמידים אותו כדי לייצר פרשייה. שיטה ממש סובייטית (מהו הנוהג הטלוויזיוני המקובל, להצמיד תמונות רקע לתמליל הכתבות, לעומת דף המסרים הסובייטי שאותו דיקלמו בסוף השבוע כל שלוחיו של נתניהו?). אומרים לי: מיקי גנור, אני לא יודע מי זה (אגב, צילום של נתניהו מגיח מצוללת שודר בראיון עצמו).
- אבל עדיין מקורב שלך, שמרון, קשור לפרשייה הזו. נתניהו: מי אומר שהוא קשור? מה קשור? העורך-דין שלו אמר שכאשר יתברר במה מדובר אז אנשים יאכלו את הכובע (ממתי עורך-הדין של חשוד הוא מקור מהימן לגבי החשדות כלפי לקוחו?).
- לא ידעת על הקשר של מיקי גנור לשמרון? גנור הוא חבר שלך? נתניהו: אני לא יודע מי הוא. זו תעמולה זולה. הם יודעים דבר אחד: אני המחסום בפני עליית השמאל וצריך לסלק אותי. זה הצליח להם: את שמיר סילקו ב-92' עם הקמפיין "מושחתים נמאסתם" ואותי ב-99' על עמדי-שמעמדי. לא זה היה משהו אחר: חברון. אני לא יודע מה, אבל זה היה אותו עיקרון. אחרי שמיר קיבלנו את אוסלו, ואחרי 99' את ברק עם "שחר של יום חדש", עם פיצוצים ופיגועים כל יום. היום זה לא עובד, אז מחפשים דבר אחר.
וכך זה נמשך. צמד העיתונאים הנרפים אינם משיגים באופן ממשי על גרסתו של ראש הממשלה, אלא נותנים לה לזרום ולשטוף את מוח הציבור. הם אינם מעמתים אותו עם הזיקה הפסולה שהוא עושה בין החקירות המתנהלות וממצאי דו"ח המבקר לבין טענתו המחוצפת על קשר פוליטי שנרקם כביכול נגדו. הם אינם מעמידים אותו על כך שהדופי שהוא מטיל בעצם מוסדות החקירה והביקורת מערער את מעמדם ופוגע ביכולתם למלא את תפקידם.
הם אינם מקשים עליו כלום אין זו מחובתו של ראש הממשלה, כל ראש ממשלה, לכבד את רשויות המדינה ולציית להוראותיהן. הם אינם קוראים תיגר על טענתו שהחקירות נגדו נובעות ממניעים פוליטיים או אידיאולוגיים, ואינם מציבים בפניו את האפשרות שהביקורת השלילית הנמתחת עליו בתקשורת מקורה במיאוס שהוא מעורר בגלל התנהגותו האישית.
ריקלין וטל נכשלים בדבר נוסף, בידיעת העובדות: הליכוד בראשות יצחק שמיר הפסיד את הבחירות לכנסת ה-13 לא רק בגלל הסיסמה "מושחתים נמאסתם" (השחיתות לא יוחסה מעולם לשמיר אישית) אלא בגלל התערערות מצב הביטחון (רצח הלנה ראפ), הסכסוכים הפנימיים בתוך הליכוד (החישוקאים מול מחנה ארנס-שמיר) והתייצבותו של יצחק רבין בראשות מפלגת העבודה.
ומעל לכל, עיתונאים של ממש לא היו משאירים ללא תגובה ראויה את טענתו המופרכת של נתניהו שחילופי הממשלות בשנת 1992 ו-1999 היו תוצאה פסולה של קמפיין בחירות שנועד להטיל דופי בשמם הטוב של מנהיגי הליכוד. תוצאות שתי מערכות הבחירות הללו נקבעו בקלפי, בהליך דמוקרטי שלא היו עליו עוררין. והרי זה אותו נתניהו שטוען השכם והערב שהכרעת הבוחר נקבעת בקלפי ואותה יש לכבד, ולכן הוא דוחה את הערעורים על התנהלותו בראשות הממשלה.
אם הוא בא עתה וקובע שהחלפת שלטון הליכוד בשתי הפעמים הנ"ל היתה תוצאה לא לגיטימית של מסע שיסוי (כביכול), ואם הוא כופר בתקפותן של ביקורת עיתונאית ושל חקירות משטרה על התנהלותו בראשות הממשלה, הוא אומר למעשה שעליו להישאר בלשכת ראש הממשלה עד 120.