"צריך עיון" הוא שמו של כתב עת מקוון חדש בנוף העיתונות החרדית. בין העיתונים הוותיקים והאתרים רבי התפוצה, הפועלים במסגרת מגבילה של ועדות רבנים ואינטרסים פוליטיים ומסחריים, "צריך עיון" מנסה למלא תפקיד שעד כה טרם אויש: בימה להגות חופשית ומעמיקה בנושאים המשפיעים על החברה החרדית, ובאופן שגם מי שאינם משתייכים אליה יוכלו לקרוא ולהשכיל. הרב יהושע פפר, עורך "צריך עיון" ואחד מכותביו, סיפר על האתר ורוחו ב"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיים עם המנחים, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.

במרכז האתר עומדת מהדורה חודשית המורכבת ממאמר מרכזי וכמה מאמרי תגובה. עד כה עלו לרשת שלוש מהדורות כאלה, שהשנייה מביניהן כללה דיון ביקורתי בתקשורת החרדית. מאמר רחב יריעה מאת ישראל א' גרובייס, עורך השבועון "בקהילה", סקר את התפתחותה של העיתונות החרדית מאז המאה ה-19 והניב ארבעה מאמרי תגובה, בהם מאמרים מאת העיתונאי מנדי גרוזמן ואיש התקשורת אלי פלאי. המהדורה הראשונה של כתב העת עסקה ביציאה של חרדים לעבודה, והשלישית דנה במעמד הביניים החרדי.

בפתח השיחה, לאחר שהמנחים מקריאים קטע מתוך מאמר שפרסם פפר ב"צריך עיון", מגדירים המנחים את כתב העת המקוון כ"אתר חרדי אלטרנטיבי". "'צריך עיון' הוא בהחלט לא כתב עת רגיל, במובן שהוא חריג בנוף הכתיבה החרדית והפרסומים החרדיים", אמר פפר ב"קול העין". לדבריו, לפני כמה שנים הבחינו הוא ועמיתיו כי בחברה החרדית שורר מחסור בפרסומים הגותיים ואינטלקטואליים, כהגדרתו.

הרב יהושע פפר (צילום: "צריך עיון")

"העובדה היא שכיום יש בציבור החרדי הרבה מאוד צימאון לדברים האלה, ואנשים שצמאים להם לא מוצאים אותם – ומחפשים בכל מיני מקומות אחרים, וחבל. לכן חשבנו שזה זמן נכון להקים אתר שעוסק בהגות ובניתוח – גם של עניינים שהם נטו פנים-חרדיים, וגם כאלה שמשותפים לכל הציבור היהודי, או הישראלי בכלל, שלאנשים חרדים יש דברים מעניינים וייחודיים לומר עליהם".

לעיתונים חרדיים יש בדרך כלל מועצות רבנים שקובעות מה מותר ומה אסור להגיד. גם אצלכם?

"ברוב העיתונים החרדים יש משהו שנקרא 'ועדת רבנים', שהיא ועדה מבקרת. היא עוברת על כל התוכן ובוחנת מה ראוי ומה לא ראוי. יש לנו גם ועדה מבקרת, אבל היא ועדה פנימית – כלומר יש לנו ועדת עורכים, ביניהם יש גם רבנים כאלה ואחרים, אבל אין לנו את הדגש על הנושא הזה. בעיתונים האחרים מדגישים שכל החומר מסונן על-ידי ועדת רבנים, ומפרסמים את השמות שלהם. אנחנו לא".

אתה מתאר בעצם מערכת של עיתון.

"נכון מאוד. האבחנה שיש בעיתונות החרדית הקלאסית בין המערכת הרגילה לגוף רבני עליון שבוחן את הדברים אחרי שהמערכת קבעה אותם – אצלנו היא לא קיימת".

בהמשך השיחה מספר פפר כי האתר פועל במימונה של קרן תקווה, "קרן אמריקאית שיש לה משרדים גם בארץ", וכי אין כוונה להופכו לאתר למטרות רווח. אותה קרן תומכת גם, בין השאר, באתר "מידה" ובכתב העת "השילוח". "ברגע שנתחיל לחשוב על מטרות רווח, זה יכניס את כל המערכת לסחרור של מה כדאי לפרסם, מה יפגע בנו, מה קוראים לא יאהבו לקרוא – זה בדיוק מה שקורה לעיתונות החרדית, גם לשבועונים ובכלל לכל המדיה החרדית, שצריכה להיות מאוד זהירה בנוגע למה שהיא מפרסמת ומה לא, בגלל הפופולריות, הרייטינג. אנחנו רוצים להיות פופולריים כמובן, אבל אנחנו ממש לא רוצים להיכנס למקום הזה של מטרת רווח", הוא אומר.

לדבריו, הוא ועמיתיו חושבים כיצד להרחיב את האתר ולגייס תרומות להפעלתו. "הרעיון לדעתנו מאוד חדש ומרתק, יש לו הרבה מאוד פוטנציאל, ואנחנו מקווים שככל שנגדל כך נוכל להגדיל גם את היקף התרומות שלנו", הוא אומר.

שער המהדורה השלישית של "צריך עיון", העוסקת במעמד הביניים החרדי (צילום מסך)

אחד המאפיינים הבולטים ב"צריך עיון" הוא שהאתר מאוד קריא גם למי שלא מגיע מהחברה החרדית, ולא מכיר את הניואנסים והז'רגון. זה נובע מהחלטה מכוונת?

"כן, חד-משמעית. רצינו שני דברים: אל"ף, שהשפה תהיה שפה גבוהה, תקנית – אם כי לא שפה אקדמית שתהיה קשה לקריאה לאדם החרדי. מצד שני, הקפדנו להימנע מהקודים החרדיים, מהז'רגון הפנים-חרדי, במטרה ברורה שהאתר יהווה גם סוג של חלון ראווה לתוך שיח פנים-חרדי, לתוך מה שקורה בעולם החרדי. אנחנו מכוונים לכתיבה איכותית, שהיא משהו די חדש בעולם החרדי, וחשוב לנו שזה יהיה קריא לקורא הלא-חרדי, שמסתקרן ורוצה להבין יותר לעומק מה קורה כאן".

"אנחנו מכוונים לכתיבה איכותית, שהיא משהו די חדש בעולם החרדי, וחשוב לנו שזה יהיה קריא לקורא הלא-חרדי, שמסתקרן ורוצה להבין יותר לעומק מה קורה כאן"

הליברליות של כתב העת באה לידי ביטוי בכך שיש בו גם כותבות שמזוהות כנשים גם בשמן, ושהמאמרים של רובן מופיעים בצירוף תמונתן, בדיוק כמו המאמרים שעליהם חתומים כותבים גברים. במדור "מראי מקום", שמפנה לדברים מעניינים ברשת, אתם מפנים לאתר "אלכסון" החילוני למהדרין. קיבלתם תגובות שליליות על ההחלטות האלה?

"קיבלנו תגובות בנושא הזה משני הכיוונים. בהתחלה העלינו כל מיני מאמרים, ובמאמרי הנשים לא היו תמונות, כיוון שהכותבות העדיפו כך. על זה זכינו ממש לביקורת מתוך האגף השמאלי של העולם החרדי – אנשים שם אמרו, 'מה פתאום אתם לא מפרסמים תמונות של נשים?'. זה מה שאמרו לנו מהאגף היותר ליברלי. באגף השמרני לא מקובל לפרסם מאמרי הגות ומדיניות בשם נשים. מצד שני, אני חייב לציין שהדבר הזה נהיה יותר ויותר מקובל גם בעולם החרדי המיינסטרים וההארדקור, שמפרסמים מאמרים בשמו של גבר או באותיות במקום השם המלא – ואנחנו יודעים שלפעמים נשים עומדות מאחורי המאמרים האלה, וזה בסדר. זה מתקבל היום בהבנה ואפילו באהדה יותר מבעבר".

המהדורה השנייה עוסקת בעיתונות חרדית. למה היה חשוב לכם לעסוק כבר בהתחלה בנושא הזה?

"המדיה עברה שינוי צורה כל-כך בולט, כל-כך מרחיק לכת ממה שהיה לפני 100 שנה, ואילו חלק מעולם המדיה החרדי עדיין כביכול טוען שהוא מתנהל כמו לפני 100 שנה, בעת היווסדו. ואנחנו רצינו לשים על זה זכוכית מגדלת. לראות לאן התקשורת החרדית הולכת, איך היא התפתחה. אנחנו אמנם כתב עת דיגיטלי-אינטרנטי, אבל יש לנו מחשבות גם על דפוס בבוא היום, ולכן זה נותן לנו גם קצת פרספקטיבה איפה כתב העת 'צריך עיון' נכנס לתמונה".

מדובר במהדורה מאוד מעניינת, החל במאמר המרכזי של ישראל גרובייס – סקירה מקיפה של תולדות העיתונות החרדית – ומאמר התגובה המעניין של אלי פלאי מהשבועון "משפחה", שיוצא נגד העיתונות החרדית המפלגתית. אתה מסכים איתו שהעיתונים המפלגתיים הפכו להיות מכשיר פוליטי לחיסול חשבונות?

"זה נושא קצת מורכב. אני חושב שבכל חלק של העיתונות המפלגתית, וגם הלא מפלגתית, יש כל מיני חיסולי חשבונות, ואני לא הייתי ממקד את זה דווקא בעיתון כזה או אחר. אין ספק שהדבר הזה נמצא. כל עיתון פונה לקהל יעד מסוים – השבועונים הלא-מפלגתיים אולי פונים למנעד יותר רחב, אבל עדיין, יש כתבות שמעדיפות ופונות לקהל יעד מסוים או קבוצה מסוימת. זאת נראית לי תופעה די רווחת בעיתונות החרדית, אבל האמת היא שגם בעיתונות באופן כללי – ב'הארץ' אין חיסולי חשבונות? ב'ידיעות'? ב'ישראל היום'? אני חושב שזה משותף לרוב העיתונות, ולא רק לעיתונות החרדית".

העיתונות החרדית היא שריד אחרון לעיתונות מפלגתית. כשמישהו מהחברה החרדית מסתכל על האתר שלכם, הוא יכול לאפיין את השיוך הפוליטי שלכם – או שאתם מנסים לפעול בלי שיוך כזה?

"קודם כל אין לנו שום שיוך פוליטי. אנחנו מגיעים לגמרי מתוך מקום א-פוליטי לחלוטין. ודאי שיהיו הרבה אנשים שיהיו מעוניינים לתת לנו טיפים ושיעורים בפוליטיקה – 'כדאי לכם כך וכדאי לכם כך', 'תהיו יותר זהירים פה ויותר בוטים פה'".

מאיזה צד של המפה מגיעות ההצעות האלה?

"מכל האזורים. באגף השמרני אומרים לנו למשל 'אולי כן תקימו ועדת רבנים שתפקח עליכם, וכך תזכו ליותר לגיטימציה' ודברים מהסוג הזה. יש גם את האגף היותר רדיקלי של העולם החרדי, שמבחין כיצד בדף האודות אנחנו מסבירים על עצמנו שיש לנו קו קצת יותר שמרני, שקורא לשתף פעולה עם המנהיגות הרבנית – אנחנו לא חותרים לקראת 'אביב חרדי' ומהפכות – והם אומרים 'מה פתאום? אתם צריכים בדיוק לעשות את זה', עם כתבות יותר חתרניות ויותר מהפכניות, כאילו שאם לא נעשה את זה – אז מה עשינו?".

יהיה נכון להגיד שאתם ב"צריך עיון" מנסים לחתור לסוג של אובייקטיביות? למשל במאמר שלך אתה מתייחס להפגנות של הפלג הירושלמי, ומדגיש מאוד שאתה לא מבקש לקבוע אם מדובר בקידוש השם או חילול השם. זאת צורת כתיבה שאולי קיימת אצל חרדים, אבל אנחנו לא נתקלנו בה. אובייקטיביות זו מטרה מוצהרת מבחינתכם?

"כן ולא. המאמר שהזכרת מדבר על נושא אחר, על היחס של היהדות החרדית ללאומיות, לציונות וליום העצמאות אפילו. ולכן מאוד רציתי להיזהר ולא להיכנס להבעת עמדה בעניין הזה. יש לי עמדה כמובן, אבל לא זה המקום, ולכן חשוב להזכיר את התופעה כי היא תופעה קשורה ורלבנטית, אבל בלי לנקוט עמדה. ואגב, כיוון שלא נקטתי שם עמדה היו כאלה שבאו והאשימו אותי, 'כנראה שאתה מהפלג הירושלמי אם אתה לא יוצא נגדם, כנראה שזה מאמר שאיכשהו ממומן על-ידי אותו פלג'.

"הבמה היא לא במה אקדמית, אנחנו לא צריכים להיות אובייקטיביים, אפילו לא כביכול-אובייקטיביים, ולא לנקוט בעמדה – ויש לנו גם מסות אישיות וגם הבעת דעות, ודאי בתגובות למאמרים הראשיים. יש בהחלט מאמרים שנוקטים בעמדה חדה וברורה, ומצד שני אנחנו גם רוצים שכולם ירגישו בנוח, ולכן אם נביא תגובה מצד אחד, נדאג שגם תהיה תגובה מנגד. כלומר, שלא תהיה איזושהי הטיה ברורה לצד כזה או אחר, כי אנחנו רוצים באמת שכל החלקים השונים והקבוצות השונות בעולם החרדי ימצאו עניין באתר, ולא יגידו 'טוב, זה משלהם, זה של קבוצה כזו או אחרת, ולכן זה לא רלבנטי עבורי'".

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.