התוכנית ה-95 במספר של "קול העין", הפעם בהנחיית איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל, נפתחת בדיון על מרחב הבימוי בעיתונות – עד כמה רשאים עיתונאים לעצב את המציאות שעליה הם מדווחים. העילה היא כתבתו של עמרי קרונלנד ב"אולפן שישי" על תיירות מין והימורים של ישראלים ברומניה. לצד הלגיטימציה שהעניקה הכתבה לתופעה הבעייתית, בדיקה שערך אתר "המקום הכי חם בגיהנום" העלה כי היא גם מפוברקת בחלקה.

שני המרואיינים, חוקרת התקשורת ד"ר ענת באלינט והעיתונאי אבנר הופשטיין (שניהם חברי הוועד המנהל של עמותת "העין השביעית"), מסרבים להזדעזע מהגילויים על כך שהפקת התוכנית ביימה את נחיתת המרואיינים בשדה התעופה והזמינה עבורם את הלימוזינה שבה נסעו, כמו גם את החשפנית שחיכתה להם בתוכה.

"טלוויזיה היא מדיום מאוד מניפולטיבי, והמניפולציה היא לכל אורך הדרך", אומרת באלינט, "היא מתחילה מעצם הנוכחות של המצלמה ושל הכתב בזירה מסוימת, שמשפיעה ומשנה – והשחקנים המתועדים ערים לדבר הזה. אותי הדברים האלה לא כל-כך מרעישים.

"מה שכן מרעיש וכן משמעותי זה ההוגנות של העיתונאי. ההיצמדות שלו למהות של הסיפור והיכולת שלו להביא את הסיפור בהקשר רחב ומתוך ראייה ביקורתית של המציאות, מתוך הבנה של יחסי הכוחות. זה מה שעושה עיתונות אמיתית, ולא השאלה אם הוא הזמין או לא הזמין את הלימוזינה. בסדר, זה לא מחמיא להם, אבל זה מסיט את הדיון מהעיקר".

"אמא'לה, אלוהים? לאיפה הגענו?". הלימוזינה של "אולפן שישי"

"ברור שאנחנו לא צריכים ושאסור לנו לשים דברים בפה של מרואיינים", אומר הופשטיין. "אנחנו לא צריכים ואסור לנו לשים להם בצל בעיניים כדי שיבכו – אני גם מכיר כתבים שעוצרים את המצלמה ואומרים, 'אפשר להגיד מלה יותר קשה? במקום 'הרגשתי רע', אתה מוכן להגיד 'עמדתי להקיא?''. זה פסול, זה פוגע לדעתי גם באיכות הכתבה, וכמובן גם באמינות שלה.

"אני מכיר כתבים שעוצרים את המצלמה ואומרים, 'אפשר להגיד מלה יותר קשה? במקום 'הרגשתי רע', אתה מוכן להגיד 'עמדתי להקיא?''. זה פסול, זה פוגע באיכות הכתבה, וכמובן גם באמינות שלה"

"עכשיו השאלה היא מה קורה מסביב, עם הלוקיישן, הוויזואליטי של הכתבה – וזה בעיקר רלבנטי בטלוויזיה. אני חושב שיש מידה מסוימת שבה המערכת יכולה לממן חלק מהעזרים שמסביב, כשהיא באה לבנאדם ואומרת לו 'אני רוצה עכשיו להתלוות אליך לסצנה מסוימת'". כדוגמה ציין הופשטיין טיסה עם איש עסקים במסוק, באופן שיאפשר לו להציג את נכסיו, או יוצר של סרט תיעודי שמטיס מרואיין לאתר שנושא מבחינתו משמעות רגשית עמוקה.

המרואיין הבא הוא הרב יהושע פפר, עורך כתב העת המקוון החדש "צריך עיון", שהמנחים מגדירים כ"אתר חרדי אלטרנטיבי". כתב העת נוסד לפני כחודש וחצי, ולאחרונה פרסם מהדורה העוסקת בעיתונות חרדית. בניגוד לרוב העיתונים החרדיים, מספר הרב פפר, ל"צריך עיון" אין ועדת רבנים שמפקחת על עבודת המערכת. בנוסף, המערכת מנסה להתרחק מזיהוי פוליטי ולהציג לקוראים מגוון דעות. המגמה הליברלית הזאת מתחזקת גם באמצעות פרסום מאמרים מאת כותבות נשים שמזדהות בשמותיהן המלאים ובדרך כלל גם בצירוף תמונה.

בתחילת הדרך, מספר עורך "צריך עיון", התפרסמו מאמרי הכותבות ללא תצלומיהן – נוהג שהוחלף במהרה בעקבות הערות של קוראים. "זכינו לביקורות מתוך האגף השמאלי של העולם החרדי, שאמרו 'מה פתאום אתם לא מפרסמים תמונות של נשים'". אותו אגף, הוא מספר, דוחק במערכת לפרסם "'כתבות חתרניות ומהפכניות', כאילו שאם לא נעשה את זה – מה עשינו?".

התוכנית נחתמת בשיחה עם שולמית פרבר, מנהלת האתר הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת", המפעיל עמוד פייסבוק שוקק. פרבר מציגה את האתר, ומרחיבה על הרקע שהוביל להקמתו. "רוב העיתונים בארץ הם עיתונים של גברים למען גברים", היא אומרת, "כותבים בהם הרבה יותר גברים ונשים, וכולם – חוץ מ'גלובס' – נמצאים בבעלות גברים".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.