לפי כל היגיון ותובנה, אל לי לפרסם את השורות הבאות אם עודני חפץ בפתחון פה בעיתון מודפס או מקוון, בערוץ שידור כלשהו, רדיו או טלוויזיה, וכן ביחסים תקינים עם מעט החברים שנותרו לי בקהילת התקשורת. ובכל זאת, שם אני נפשי בכפי ולו רק כדי לקונן על האתוס העיתונאי שהיה ומתאייד לנגד עינינו (רק בשל אילוצי לשון מנוסחים הדברים בלשון זכר־יחיד):
▪ העיתונאות לא היתה עוד עסק אלא שליחות ציבורית.

▪ מו"ל העיתון היה גם איש ספר ולא "ברון תקשורת".

▪ העיתון היה העיקר ולא רק עוד עסק אחד מני רבים בתאגיד כלכלי.

▪ לא היתה בעלות צולבת ולא חששות של ניגוד אינטרסים.

▪ ידיעות על תקשורת התפרסמו במדורים של פנאי ולא במוספים כלכליים.

▪ כל מגעיו של מו"ל עיתון עם משטרה הצטמצמו רק לשם קבלת תעודת יושר, כתנאי לרשיון הוצאת עיתון ממשרד הפנים.

▪ הקוראים לא הכירו לא את פניו ולא את קולו של עורך העיתון ו/או סגנו – לא ממגרשי ספורט ולא מתשדירי פרסום ברדיו. לחלופין, עורך העיתון לא היה מעז לנצל במישרין את קולו כדי למכור עיתונים.

▪ עורך העיתון היה רגיש יותר כדי לא להיקלע לניגוד אינטרסים. לחלופין, עבודה בשני אמצעי תקשורת נפסלה על הסף ולו רק מחשש של תחרות ו"נאמנות כפולה".

▪ מו"ל העיתון ועורכו הפעילו שיקול דעת לפני הפרסום ולא נזקקו להצטדק לאחריו.

▪ לא התדיינו על זכות הקיום של תוכן שיווקי. לחלופין, ההפרדה בין חומר מערכתי לבין פרסומת היתה נטועה בעורקי העורכים ולא בעורכי המשדרים והפרסומים בעיתון.

▪ מפרסם, עתיר משאבים והשפעה ככל שיהיה, לא היה מעז להרים טלפון למו"ל עיתון ו/או עורכו כדי למנוע פרסום לא רצוי לו. לחלופין, המפרסם ידע שאין לו סיכוי למנוע פרסום בלתי רצוי.

▪ מפרסם לא היה שוקל פרסום בעיתון פן יבולע לו. לחלופין, לא התעורר חשש שמסע פרסום בעיתון מונע תחקיר מזיק, ולהפך.

▪ פרסום תחקיר או גניזתו נעשו אך ורק משיקולים מקצועיים. לחלופין, עיתונאי לא עסק, במודע או שלא במודע, באיסוף מודעות פרסומת.

▪ עיתונאות לא היתה רק מקפצה לעיסוק משתלם יותר אלא גם בית ומקום שממנו פורשים רק בערוב ימים.

▪ עיתונאי הופיע בבית־המשפט כדי להגן על חסיון המקורות ולא כדי לתת עדות אופי לעבריין.

▪ עיתונאי העז לעמוד על דעתו מול מעסיקו ולא חשש לאבד את פרנסתו.

▪ מו"ל או/ו עורך עיתון לא היה מתרועע עם פוליטיקאי ולא נשען על שולחנו במסעדות גורמה.

▪ לא למדו תקשורת בכל מכללה ותחת כל עץ רענן, אך עיתונאים היו אנשי דעת ומיטיבי כתיבה. לחלופין, לא לימדו מה שלא ניתן ללמד באוניברסיטה – מיומנות כתיבה ושיקול דעת.

▪ ▪ ▪

לא שפעם היה כשר למהדרין וכל העיתונאים והעורכים דבקו באתיקה העיתונאית ולא היו חריגים ממנה. ולא שכיום פסו חסידים שעדיין דבקים בעיקריה. ההבדל מצוי בנורמה. מה שהיה פעם חריג נעשה כיום לשכיח. האתוס העיתונאי אשר שימש מצפן אולטימטיבי למו"לים, עורכים ועיתונאים גווע וגוסס בים האילוצים הכלכליים. כוחות השוק כורים את הקבר שבו ייטמן בדמעות תנין הקורפוס של האתיקה העיתונאית!

פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן־גוריון

גיליון 61, מרץ, 2006