חלקה של העיתונות בעימות האחרון בין בנק הפועלים לבנק ישראל שב ועלה במהלך דיון מיוחד שנערך ביום חמישי האחרון בירושלים ביוזמתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המוציא לאור את "העין השביעית".
היבט אחד של הפן התקשורתי של הפרשה הוא הוויכוח על אודות שקיפות המהלכים של בנק ישראל. נגיד הבנק, סטנלי פישר, סירב למסור לתקשורת את הנימוקים לדרישתו להדיח את דנקנר. בראיון לעיתון "דה-מרקר" אף אמר כי אין זה מעניינו של הציבור. רוב המשתתפים בדיון החזיקו בדעה הפוכה, וסברו כי בנק ישראל חייב בפירוט הנימוקים להוראותיו.
נגיד בנק ישראל לשעבר, ד"ר דוד קליין, העריך כי הסיבות להמלצה להעביר את יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר מתפקידו היו ענייניות, אך ביקר את העובדה כי לא הוצגו בפומבי. לדבריו, אם הסיבה נותרת סתומה, לא ניתן להפיק מהמקרה לקחים, ולכן בעיניו זהו "פספוס".
פרופ' חיים לוי, דיקן בית-הספר למינהל עסקים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן, טען כי אמנם זו זכותו של נגיד בנק ישראל לא לפרט באוזני עיתונאים מדוע פעל כפי שפעל, אך עצם ההשתקה עלולה לעורר חשש בציבור.
פרופ' מאיר חת, המפקח על הבנקים לשעבר, חיווה דעתו כי בשלב הראשון של הפרשה, בטרם הגיעה דרישת ההדחה לתקשורת, נכון עשה בנק ישראל כשלא פירט את סיבותיו. ואולם, הדגיש חת, לאחר שנודע על המהלך, ראוי היה לגלות לציבור את המניעים להדחה.
יואב להמן, המפקח על הבנקים לשעבר, היה היחיד שהטיל ספק בנחיצות חשיפת הנימוקים. לדבריו, בנושאים פרסונליים לא חייבת להיות שקיפות, במיוחד כשאלה מתנהלים "ברמה של פירורי עובדות".
יהודה שרוני, כתב כלכלי ב"מעריב", התייחס לממצאים שעלו מבדיקת "העין השביעית" את סיקור הפרשה בעיתונות, וקבע כי לדעתו הסיקור אכן הושפע מאינטרסים בלתי ענייניים. "אין ספק", אמר, "שהעובדה שמדובר בבנק הפועלים השפיעה על הסיקור, ואני לא חושב ש'כלכליסט' הלך לכיוון אחד בצורה קיצונית ו'דה-מרקר' הלך לכיוון השני בצורה קיצונית לחלוטין אך ורק משיקולים של טובת הציבור, תועלת הציבור וזכות הציבור לדעת".
יחד עם זאת טען שרוני שמערכות העיתונים אינן גוף הומוגני, והתוצר המוגמר מושפע מאישיותם ועמדותיהם של כל אחד מהעורכים והכתבים המועסקים בהן. לדעת שרוני, כדי להתגבר על האינטרסים הזרים, "כל עיתונאי שמקבל מידע צריך לעשות לעצמו חשבון נפש, אם הוא באמת חי עם התוצאה הסופית שמגיעה לקורא". עיתון "מעריב", הוסיף שרוני, היה לכאורה אמור להיות נתון ל"סד הלחצים הכי גדול מכל העיתונים", משום שכמה ממניותיו בבעלות בנק הפועלים, אך בעיתון ניסו לסקר את הפרשה "בהגינות וביושרה עיתונאית".
עוד אמר שרוני כי לפי מיטב ידיעתו, היה זה בנק ישראל שהציף את המידע בתקשורת, לא באמצעות הודעה מסודרת לעיתונות אלא באמצעות הדלפות, וזאת במטרה להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות בבנק הפועלים שיאיצו את פרישת היו"ר דנקנר. שרוני העריך כי בבנק אחר די היה בכך כדי להביא לתוצאה המתבקשת, אך בבנק הפועלים, "בגלל האופי המיוחד של בעלת השליטה בבנק", כהגדרתו, התוצאה היתה הפוכה.
עוזי בנזימן, העורך הראשי של אתר "העין השביעית", הביע צער ממשוא הפנים שהשתלט על העיתונות. "אני, בנאיביות שלי", אמר, "חושב שהעיתונות היא בראש ובראשונה ערך, ולא רק עסק כלכלי". לדבריו, במקרה של סיקור פרשת בנק הפועלים אין מנוס מהמסקנה שהתקשורת מושפעת משיקולים זרים.
"בעצם גם אני נסחפתי להלך המחשבה הזה", הוסיף, "שמובן מאליו שהמערכות לא עצמאיות בטיפול שלהן. וזו בעיני המסקנה הכי עצובה. התקשורת המודפסת כיום, בגלל המאבק ההירואי שלה על עצם הישרדותה, היא כנראה, כמעט כולה, כל-כך שבויה בשיקולים העסקיים, שהיא מאבדת את הצלם המקצועי שלה".