כמה מהתקוות הוורודות שנתלו בעיתונות המקוונת, כמו גם כמה מהתחזיות הקודרות באשר לעתידה, אינן עומדות במבחן המציאות. כך עולה ממחקרו של אלכס נירנבורג מהמחלקה לתקשורת השוואתית באוניברסיטת בן-גוריון, שבדק את אופני הכנתן של ידיעות חדשותיות בעיתונות המקוונת בישראל.
עבודת התיזה של נירנבורג, שחוברה בהנחיית ד"ר צבי רייך, העלתה כי אופני העבודה של עיתונאים המפרסמים ידיעות באתרי אינטרנט דומים כמעט בכל אמת מידה עקרונית לאופני העבודה של עמיתיהם בעיתונות הדפוס וברדיו. במלים אחרות, נירנבורג קובע כי נכון להיום, לא נוצרה קהילת עיתונאי אינטרנט הנבדלת בדרכי עבודתה, לטוב או לרע, מקהילת העיתונאים הכללית בישראל.
לצורך המחקר נפגש נירנבורג בשלהי 2006 עם עשרה כתבים מהאתר ynet, עשרה מהאתר nrg (בתקופה הנדונה, מערכת החדשות של nrg היתה עצמאית ונפרדת מעיתון האם "מעריב"), ועשרה מכתבי "הארץ", המעבירים דרך קבע ידיעות גם לאתר העיתון.
בפגישות של כשעה עם כל אחד מהכתבים, פגישות שיצאו לפועל לאחר מסעות שכנוע ארוכים (נירנבורג מציין במחקרו כי רק ב"הארץ" היו כתבים שסירבו לפניות להשתתף במחקר), נקט נירנבורג שיטת עבודה המכונה "ראיונות שחזור".
הוא הגיש לכתב עשר ידיעות שיצאו תחת ידיו בחודש שקדם לראיון, ובאמצעות שאלון מקיף שיחזר את אופן הכנת הידיעה מרגע הגעת המידע הראשוני ועד לפרסום. נירנבורג בדק מי היו המקורות לכל ידיעה; כיצד תיקשר איתם הכתב; מה היו, בפועל, נוהלי העבודה שלו מבחינה מקצועית (האם הצליב מידע וכדומה) ומה היתה תרומתו של העורך לידיעה. הראיונות נעשו כשמסך מפריד בין החוקר לנחקר, וזה האחרון בוחר בכל פעם באופן אקראי את הידיעה שעליה נסבות השאלות – כדי שהחוקר לא יידע על איזו ידיעה מדבר העיתונאי, וכך תישמר האנונימיות של מקורותיו.
העיתונאים המקוונים אינם מנצלים את יתרונות המדיה
בשיחה עם "העין השביעית" מודה נירנבורג כי הוא אינו יכול להיות בטוח לחלוטין שהעיתונאים ענו בכנות על שאלותיו, אבל טוען כי מבנה השאלון ורצף השאלות איפשרו גילוי של סתירות ואי-דיוקים. בעבודתו הכתובה הוסיף כי "בהחלט ייתכן שהכתב ישפץ את הליך כתיבת הידיעה על מנת לשמור על יוקרתו המקצועית, החשובה כל-כך לעוסקים במקצוע העיתונות [...] עם זאת, ברבים מן המקרים הכתבים סיפקו תשובות לא מחמיאות על צורת עבודתם, ואמרו בכנות כי שלחו למערכת תעתיק כמעט מדויק של ההודעה לעיתונות שהועברה להם על-ידי דוברים או אנשי יחסי-ציבור".
על-פי הבדיקה שערך נירנבורג, ידיעה ממוצעת בעיתונות המקוונת בישראל נשענת על כ-2.5 מקורות, כאשר לפחות אחד מן המקורות הוא דובר או איש יחסי-ציבור, וכמחצית מהידיעות מתפרסמות בלא מהלך של הצלבת עובדות (השיעור הנמוך ביותר של ממוצע מקורות היה באתר "הארץ"). נתונים דומים עלו במחקרים של סטודנטים אחרים במחלקה, שבדקו את תהליך הפקת הידיעות בעיתונות הדפוס וברדיו (הבדל משמעותי שעלה מהשוואת המחקרים על אמצעי התקשורת השונים נגע להיקף ההדלפות – בעיתונות המודפסת הוא גדול משמעותית מזה של ההדלפות שמובילות לידיעות באתרים המקוונים וברשתות הרדיו). ממצאים אלה העלו בנירנבורג תחושת החמצה.
"בשנות התשעים, בשלב האופוריה של פרוץ האינטרנט, היו המון ציפיות, כמה מהן אוטופיות, מהמדיה", הוא אומר. "יש תיאוריות רבות שטוענות כי באינטרנט יש תנאים להיווצרות עיתונות חדשה, עם דפוסי עבודה חדשים, משהו שאף אחד לא הכיר מעולם. כמה מהתיאוריות בתחום טענו שבאינטרנט יש לאדם מהרחוב, שאין לו שום אינטרס לכאורה בנושא מסוים, הזדמנות להשפיע ולהשמיע את דעתו, וכך ייווצר לנו שוק חופשי של דעות. על-פי המחקר שלי, זה לא קורה. לרוב מי שמעורב הם אנשים בעלי אינטרס או דוברים, וכל המקורות באים מתוך ארגונים, וזה מאכזב".
(צילומים: Yan Arief, רשיון cc-by-sa, ו-Sean Dreilinger, רשיון cc-by-nc-sa, עיבוד תמונה: "העין השביעית")
נירנבורג מציין כי ציפה לתוצאות אחרות משום שמבחינה טכנולוגית, אתרי החדשות באינטרנט והעיתונאים העובדים בהם נגישים יותר לציבור, ומשום שבמדיה המקוונת אין הגבלה על מספר הידיעות שניתן לפרסם. לדעתו, יש חשיבות לעובדה שגולש יכול לשלוח בקלות מידע שברשותו לכתבי עיתון באמצעות כתובת המייל של המערכת, או כתובות המייל של הכתבים השונים, וזאת לעומת הסרבול היחסי ביצירת קשר ישיר עם מערכת עיתון מודפס. נירנבורג אף ציפה כי הכתבים המקוונים יעשו שימוש רב יותר מזה שעושים עמיתיהם ברדיו ובעיתונות המודפסת בנגישות הגבוהה יחסית שיש להם למקורות עלומים, וזאת כדי לשאוב מהם רעיונות לאייטמים.
"אם אני רוצה סיפור טוב, בסופו של דבר הוא יגיע מלמטה", מסביר נירנבורג. "באינטרנט יש אפשרות טכנולוגית לדלג על גורמים מדווחים וליצור קשר ישיר עם הכתב. לטעמי, המניע של אזרחות טובה לא בא מספיק לידי ביטוי באתרי החדשות הממוסדים".
אבל אלה אכן אתרי חדשות ממוסדים, ולא בלוגים או אתרים קטנים.
"נכון שזה קורה במידה מסוימת בבלוגים, אבל האתרים שנבדקו הם עדיין האתרים שמשפיעים על דעת הקהל ועל קובעי מדיניות. ההשפעה של הגופים המוסדיים ושל הדוברים על סדר היום הציבורי באינטרנט היא הרבה יותר גדולה מזו של האדם שרוצה לקדם רעיון מסוים".
היוקרה המקצועית חשובה מאילוצי הדדליין
מצד אחר, ניתן לשאוב מתוצאות מחקרו של נירנבורג גם עידוד: אין בהן עדות לתוקפה של התיאוריה שלפיה אופיה של המדיה המקוונת, המאפשרת פרסום ידיעות רבות ללא הגבלה ובזמן אמת, יוביל ללחץ מערכתי על העיתונאים להזנות את הסטנדרטים העיתונאיים ולזנוח התנהלויות עבודה שהתקבעו בעיתונות הדפוס והרדיו.
לדברי נירנבורג, אף שכמה מהחוקרים ציפו שיתגלה בעיתוני האינטרנט דפוס עבודה של פרסום ידיעות אפויות למחצה, מתוך כוונה לבדוק את כל העובדות המופיעות בהן לאחר פרסומן ולתקן לפי הצורך, התברר כי המציאות שונה. "עיתונאים", מסביר נירנבורג, "כפי הנראה בגלל היוקרה המקצועית שלהם, מתעקשים לבדוק את הדברים קודם, למרות שיש מתחרה ולמרות הלחץ בזמנים".
בסיכומי מחקרו מעריך נירנבורג כי רק כאשר עיתונאות הרשת תחדל להיחשב נחותה לעומת עיתונאות הדפוס, תיפתח הזדמנות ליצירת קהילה עיתונאית חדשה, עם נוהלי עבודה שונים. "בינתיים נראה כי רבים מן המועסקים ברשת האינטרנט לא מעוניינים לנתק עצמם מן הקהילה המקצועית המאגדת בתוכה את המועסקים במדיה המסורתיים, זאת מתוך הרצון להתקדם מקצועית ולהשתלב במקומות הנחשבים יוקרתיים יותר בקהילת אנשי התקשורת".