אהוד אולמרט (משמאל), היום בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: יואב ארי דודקביץ')

סודות מהחדר האטום

"מחלוקת על איראן בין גופי המודיעין", טוענת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לצד כותרת הגג והמשנה: "אמש: הקבינט התכנס לדיון מיוחד" ו"כוננות השיא בצה"ל יורדת. ובינתיים: חילוקי דעות בישראל לגבי המועד האחרון לתקיפה באיראן". כדי שלא נתבלבל ונזהה התנגדות לתקיפה באיראן עם תבוסתנות וחוסר פטריוטיות, מקושט השער בתצלום גדול של ראש המטה-הכללי, רב-אלוף בני גנץ, כשהוא רוכן קדימה בתנוחה קרבית, בידיו רובה סער ולרגליו ענני אבק ("אחריו – אש", לשון הכותרת. רגע, אז הוא בעד התקיפה או נגד התקיפה? והאם יישלח בראש הכוח כשהוא חמוש ברובה בלבד?).

"לסנקציות על איראן יש השפעה דרמטית", נכתב בכותרת ראיון של מנחם גנץ עם שר החוץ האיטלקי, המתפרסם על פני שני עמודים ב"24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "ג'וליו טרצי, שר החוץ של איטליה, הוא כנראה אחד הידידים הגדולים של ישראל, מאז ששימש כאן כשגריר בזמן האינתיפאדה השנייה", קובעת כותרת המשנה, לבל נתבלבל. "בראיון לרגל ביקורו בארץ חשוב לו להסביר למה חייבים לתת צ'אנס לסנקציות על איראן לפני שבוחרים בפתרון צבאי".

במאמר המודפס בעמ' 6 של קונטרס החדשות טוען הפרשן הצבאי אלכס פישמן כי ראש הממשלה בנימין נתניהו "רוצה לרדת מעץ המלחמה" של תקיפה ישראלית באיראן, ולכן לשכתו "מאותתת בפומבי" לאמריקאים ש"יסדרו לו סולם של קווים אדומים", וזאת בשל צרכים פוליטיים פנימיים של נתניהו, אלא שלנתניהו "צפויה אכזבה" משום שאובמה, בנאומו הצפוי ביום שישי בוועידה הדמוקרטית, לא יספק "קווים אדומים", אלא רק יודיע כי "הוא עשוי להפעיל כוח" ברגע שיתברר שחמינאי הורה להכין פצצה. כותרת המאמר היא "המקסימום של אובמה".

בעמ' 8, לצד ידיעה המכריזה כי "אחרי שבועות של דריכות שיא, בצה"ל מורידים את רמת הכוננות", מדווח איתמר אייכנר על מחלוקת לכאורה בנוגע ל"נקודת האל-חזור, שממנה תקיפת מתקני הגרעין לא תהיה אפקטיבית יותר", בין נציגי גופי הביטחון הישראליים השונים שהתכנסו אמש כדי להרצות בפני חברי הקבינט המדיני-בטחוני. חברי הקבינט, כך אייכנר, לא רק הקשיבו, אלא "גילו לתדהמתם" על דבר קיומה של מחלוקת. כנראה שהם אינם קוראים "ידיעות אחרונות".

ב"הארץ" לא מדווחים על ישיבת הקבינט המיוחדת או על הורדת הכוננות בצה"ל (אם כי מראיינים שם שר חוץ אירופי: "על הקהילה הבינ"ל להחריף את צעדיה נגד ההתנחלויות", אומר שר החוץ הנורבגי לעקיבא אלדר). עמוס הראל מדווח בידיעה בעמ' 12 כי יו"ר ועדת המודיעין של בית-הנבחרים האמריקאי, מייק רוג'רס, אמר כי הוא "מאמין" שישראל לא תתקוף באיראן לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר. עוד מזכיר הראל את הפרסום ב"ניו-יורק טיימס" שלפיו אובמה יציג "קווים אדומים" כדי "להוריד את ישראל מהעץ" – פרסום שפישמן טוען כי לא יתממש.

ב"מעריב" מדווח על ישיבת הקבינט המיוחדת בסופה של ידיעה לא ארוכה של אלי ברדנשטיין. הדיווח לקוני וחסר משמעות ("על-פי ההערכות שהושמעו, השנה הקרובה צפויה להיות שנה המאופיינת בטלטלות ובאי-ודאות"), והידיעה עצמה מוקדשת כולה למסרים של לשכת ראש הממשלה הדורש – ניחשתם – הצבת קו אדום על-ידי הממשל האמריקאי בפני טהרן, שאחריו "חלון ההזדמנויות הדיפלומטי ייסגר". כמו כן חוזר ברדנשטיין על הדיווח מהימים האחרונים ולפיו ארה"ב תספק לישראל "נשק מתקדם ופעולות נוספות" כדי לגרום לה לוותר על תקיפה "בחודשיים הבאים".

לצד הידיעה ב"מעריב", בעמ' 8, ידיעה קצרה עוד יותר, של אריק בנדר, ולפיה "ניצולי הירושימה יגיעו לארץ במסע נגד הגרעין". אולם רוב העמוד תפוס בכלל על-ידי תצלום של בני גנץ, המפקד העליון של צבא ההגנה לישראל, כשהוא נועל נעליים אדומות מכוסות ענני אבק וידיו פשוטות קדימה כשהן אוחזות ברובה סער. בשל גודלו של התצלום, ניתן להבחין כי הרמטכ"ל מחייך. ואולי הוא רק נושך את שפתיו. נחכה להערכת המודיעין.

ומה באמת חושבים בלשכת ראש הממשלה? האם נתניהו אכן מעוניין "לרדת מן העץ"? על שער "ישראל היום" אין כותרת העוסקת בסוגיה האיראנית, לבד מאזכור בשורת הכותרות הזעירות שמתחת ללוגו. זה מפנה לעמ' 9 לצד הכיתוב, "איראן על השולחן: הקבינט שמע את הערכות המודיעין". כותרת הידיעה עצמה היא "איראן על שולחן הקבינט", ושלמה צזנה, הכתב המדיני הבכיר של "ישראל היום", מקדיש את חציה למלל דומה לזה המתפרסם ב"מעריב" (דברור מסרי לשכת ראש הממשלה ביחס לישיבת הקבינט ול"קווים אדומים") ואת חציה האחר לדברים שאמר שר החוץ אביגדור ליברמן. חשיפה: ליברמן מתנגד לכך שבידי איראן יהיה נשק גרעיני.

כדי להגביר את ההדהוד של הדברים הדרמטיים שאמר שר החוץ, מוקדשת להם ידיעה נוספת, אקסקלוסיבית, באותו עמוד, המדווחת על אותם דברים – ועוד – שאמר ליברמן באותו כנס. גם על הידיעה הזו חתום צזנה. ידיעה שלישית באותו עמוד אינה חתומה. זו ידיעת כיתוב תמונה, כשהתמונה היא של כתובות גרפיטי שרוססו לאחרונה על קירות בערי איראן, בעברית, אנגלית ופרסית, ולשונן: "לא למלחמה". אם כן, אפשר להוריד את הכוננות.

בסיכומו של דבר: מבין העיתונים המדווחים על ישיבת הקבינט, רק אייכנר ב"ידיעות אחרונות" מספק מידע שנראה חורג מנוסח חסר תוכן שנמסר בתדרוך. בינתיים, הבוקר, הוציאה לשכת ראש הממשלה הודעה לעיתונות שזו לשונה: "רה"מ בנימין נתניהו הודיע הבוקר על פיזור ישיבת ההמשך של ועדת השרים לענייני ביטחון. נתניהו אמר בתחילת הישיבה: 'זמן קצר אחרי סיום הישיבה אתמול קרה דבר חמור: הדלפה מתוך דיוני הקבינט. בטחון המדינה ואזרחיה תלוי ביכולת לקיים דיונים חסויים ומעמיקים בקבינט המדיני-בטחוני. שם מוצגות כל העובדות, כל הדעות וכל ההשלכות. זהו כלי עבודה בסיסי לניהול בטחון המדינה.

"מישהו אתמול פגע בצורה קשה באמון שנותנים אזרחי ישראל בפורום הזה. הוא הפר את הכללים הבסיסיים ביותר לניהול דיונים בקבינט הבטחוני. הוא גם פגע בשמם הטוב של הנוכחים בישיבה שלא הדליפו מתוכה. אין לי טענה נגד כלי התקשורת, הם עושים את מלאכתם. יש לי טענה נגד מי שהפר את האמון הבסיסי ביותר שדרוש לקיום דיוני הקבינט בענייני בטחון ישראל ופגע ביכולת לקיים דיונים חסויים. יש לי אחריות כלפי אזרחי ישראל ובטחון המדינה, ועל כן אני מפזר את הישיבה הזאת".

לא ברור אם "ידיעות אחרונות" יצליח לעצור תקיפה ישראלית באיראן. את ישיבת הקבינט הוא הצליח לפזר.

לוליינות משפטית ועיתונאית

שני עניינים נוספים (או אחרים, מחוץ ל"ידיעות אחרונות") עומדים על ראש סדר היום של רוב העיתונים: התפתחות בפרשות הפליליות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והתפתחות בעבריינות הצעצוע הלאומנית מצד יהודים. "אולמרט מוותר על הטבות בניסיון למנוע קלון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ו"אולמרט בתרגיל אנטי-קלון" בזו של "ישראל היום" – שני העיתונים שהובילו ביחסם השלילי לאולמרט כשזה היה ראש ממשלה (ברם, הראשון עשה זאת על-ידי תחקירים מרהיבים והשני על-ידי פובליציסטיקה דלוחה).

תמצית התרגיל: הטלת קלון היא על איש ציבור. אולמרט אינו איש ציבור, אולם הוא מקבל הטבות הניתנות למי שהיה איש ציבור, ולכן הוא כן נחשב איש ציבור. כדי להפסיק להיחשב כאיש ציבור, מוותר אולמרט על ההטבות, ולכן דורש שיכירו בו כמי שאינו איש ציבור וממילא אין לדון באפשרות שיוצמד לו קלון.

"עורכי-דינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הודיעו אתמול לפרקליטות המדינה כי אולמרט מוותר מרצונו על התנאים המגיעים לו מתוקף היותו ראש הממשלה לשעבר. זאת, כדי למנוע את הדיון על הקלון בעבירה שבגינה הוא הורשע – הפרת אמונים בפרשת מרכז-ההשקעות", פותח ניר חסון את הידיעה ב"הארץ", הנמשכת בעמ' 12. ב"ישראל היום", לצד הידיעה של עדנה אדטו התופסת את הכפולה הפותחת, מתפרסמים שני מאמרי פרשנות, מאמר מלומד של ד"ר אביעד הכהן והשתלחות (מתונה יחסית) של חברו לשעבר של אולמרט, עיתונאי "ישראל היום" דן מרגלית.

על שערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לא מדווח על ההתפתחות הזו בעניינו של אולמרט, אולם ב"מעריב" מתפרסם דיווח בעמ' 3 ברוח דומה לאלה של "הארץ" ו"ישראל היום": "הקרב על הקלון", "כדי להימנע מקלון אולמרט מוותר על הלשכה, המזכירות ורכב השרד המגיעים לו כראש הממשלה לשעבר. אבל הפרקליטות תתעקש היום להטיל עליו את הכתם המוסרי, וצפויה לדרוש מבית-המשפט לגזור עליו מאסר בפועל. פרקליטו: 'זו לוליינות משפטית המונעת ממניעים זרים'" (נועם שרביט ורותם סלע).

ב"ידיעות" עולם הפוך. תלם יהב חתום על ידיעה הנפרשת על פני רוב עמ' 12 תחת הכותרת "אולמרט: 'מוותר על ההטבות'". רובה המוחלט מוקדש לטענות פרקליטיו ולתיאור זיכוייו של אולמרט, ולא להרשעה שבגינה דורשת כעת הפרקליטות להטיל עליו קלון. התצלום שנבחר הוא של אולמרט בחולצה תכולה וחיוך. הציטוט המודגש הוא של "עורך-דינו של אולמרט" (כלומר, אחד מעורכי-דינו הרבים, במקרה הזה, עו"ד אלי זהר): "לא תמצאו בנו שותפים לתרגילי לוליינות משפטית, שכלפי חוץ נועדו לתכלית מסוימת, אך מטרתם האמיתית אחרת לחלוטין".

בעבר היה מי שתירץ את היחס המוטה לטובה שאולמרט זכה לו ב"ידיעות אחרונות" בכך שזה היה המחיר ששולם עבור "נגישות" לנושא המשרה הבכירה ביותר במדינה. כעת, כשאולמרט כבר אינו ראש ממשלה או בעל תפקיד ציבורי כלשהו, אלא עבריין מורשע העומד בפני לפחות עוד משפט שחיתות גדול אחד, תירוץ זה, עלוב ככל שיהיה, כבר אינו תקף.

גרפיטי

כאמור, נושא אחר המגיע היום לראש סדר היום העיתונאי הוא תנכלויות של יהודים לבני דתות ולאומים אחרים. "אלמונים ריססו כתובות נאצה על מנזר השתקנים והציתו דלת", נכתב בכותרת בולטת במרכז שער "הארץ". "טרור יהודי במנזר", מודיעה כותרת הטראש-היסטריה על שער "ידיעות אחרונות", המפנה גם למאמר של הסופר אשכול נבו הקובע כי מרססי הגרפיטי הם "סיכון אסטרטגי קיומי" למדינת ישראל. לא מצוין בדיווח של "ידיעות אחרונות" אם קיימת מחלוקת בקרב גופי המודיעין ביחס לקביעה הזו.

גם ב"ישראל היום" מקדישים מקום לדיווח על הגרפיטי במנזר (כאמור, זוהי אינה הידיעה היחידה בנושא גרפיטי המופיעה היום בעיתון): "להוקיע את משחיתי לטרון", נכתב בין מרכאות בכותרת בולטת על השער, לצד תצלום של "כתובות הנאצה והדלת השרופה". בתצלום ניתן לקרוא את הכתובות: "ערבות הדדית, רמת מגרון, מעוז אסתר". אם שש המלים האלו הן מלות נאצה, יחד או בנפרד, הרי שמציתי הדלת של מנזר לטרון הם אכן סיכון אסטרטגי קיומי למדינת ישראל. בעיתון מספקים גם, כמובן, את תגובת ראש הממשלה ("מעשה נפשע"), אולם לא את תגובתו של שר החוץ ליברמן.

גם ב"מעריב" מתפרסם סיקור של מעשה הוונדליזם, וגם בו נראית כתובת נאצה: "ישוע קוף". קוראי העיתון הנוצרים יכולים להתנחם נחמה פורתא: השם הרגיל אצל יהודים אורתודוקסים למשיח הנוצרי הוא ישו, ראשי התיבות של "יימח שמו וזכרו", ולא ישוע כפי שנקרא, כנראה, באמת, וכפי שמנסים להנחיל אלו ממאמיניו העוסקים בפעולות מסיון בארץ. ובכן, נראה כעת שאלה נחלו הצלחה בקרב קהל בלתי צפוי בעליל. הדיווח של "מעריב" מסתיים בהודעת גינוי למעשה שיצאה מתושבי מגרון עצמם, ולפיה "חילול אתרי דת הוא פשע".

בסך-הכל מעשה אלימות מינורי יחסית, שנגמר ללא כל נפגעים, מקבל היום ברוב העיתונות הישראלית סיקור חסר פרופורציה, מתובל בהתלהמות ובהיסטריה. אם עורכי העיתונים סבורים כי התנכלות יהודית לאומנית היא חמורה וסיכון קיומי למדינת ישראל, טוב היה לו היו מחליפים את פרצי הזעם הקדוש התורניים בסיקור אחראי, ובעיקר סיקור שוטף, של ערוגות העשבים השוטים של הנוער הישראלי בגבעות יהודה ושומרון או בכיכרות המרכזיות בערים, ומנגד, מוותרים על ליבוי יצרים לאומני מעת לעת. כפי שהוא כעת, הסיקור העיתונאי בטבלואידי ישראל של מעשה ההשחתה אתמול הוא לא יותר מגרפיטי.

כותרות נוספות

"מבחן הגדר: צה"ל מונע כניסת עשרות פליטים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". גם על שער "הארץ", מתחת לכותרת הראשית הנתונה ברצועה צרה, נכתב "פליטים כלואים שישה ימים בין גדרות הגבול של ישראל ומצרים".

כותרת בולטת נוספת על שער "מעריב", כמו גם הכפולה הפותחת, מוקדשת להסכם הקואליציוני שלא נחתם לאחר הבחירות האחרונות לכנסת. "ההסכם נחשף – ראש הממשלה לבני, שר הביטחון נתניהו", נכתב בכותרת, ומעל לה: "כך הוחמצה ממשלת האחדות". על הידיעה חתומה מזל מועלם.

"'ירושלים בירת ישראל הושמטה' ממצע אובמה", נכתב בכותרת בראש שער "ישראל היום". "לקראת נאום הנשיא: פורסם מצע הדמוקרטים", נכתב בכותרת המשנה. "רומני תקף: 'מביש'". "מבוכה לאובמה: המצע 'שכח' להכיר בירושלים", נכתב בכותרת ידיעה של אורלי אזולאי בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות". "בוועידה הדמוקרטית לא מבחינים במשבר אמון עם ישראל", טוענת כותרת לדיווח של נטשה מוזגוביה בעמ' 8 של "הארץ". "למרות הדיווחים על ההרעה ביחסים, היהודים בוועידה הדמוקרטית בשרלוט שנפתחה אמש לא מטילים ספק בהבטחותיו של הנשיא לתמוך בישראל", נכתב בכותרת המשנה.

"נתניהו הורה למגן מתקני אנרגיה חיוניים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס".

פמיניזם

"בשלוש השנים האחרונות פעל הצוות, בראשותו של רפ"ק אדוארד פלינר, בנחישות רבה, עד כדי כך שאפילו האמריקאים נדהמו מהתוצאות", טוען כתב הפלילים אבי אשכנזי במדורו ב"מעריב", בידיעה המוקדשת למלחמה של משטרת ישראל בסחר בנשים לצורכי זנות, שהוכרזה, כך אשכנזי, בעקבות דרישה של ארה"ב.

כותרת המשנה של כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" במוסף "גלריה" של "הארץ" מבטיחה לגלות "איך משתמשת אשת המועמד הרפובליקאי באופנה כדי ליצור לעצמה תדמית עצמאית".

ענייני תקשורת

"בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחה אתמול את בקשת המדינה למנוע את שידורו בתוכנית 'כלבוטק' של תחקיר על עד המדינה בפרשת הולילנד. העתירה הוגשה נגד רשת ו'כלבוטק'", מדווחת אמילי גרינצווייג ב"הארץ". באורח יוצא דופן, ידיעה בעניין מופיעה גם בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות", שם ממעטים לדווח על ענייני תקשורת. על הידיעה חתום רז שכניק ולא מופיע בה כלל שמו של רפי גינת, מגיש "כלבוטק" ועורך לשעבר של "ידיעות אחרונות".

"ואולי עיתון הוא רק עיתון ואין שום אינטרס מאחוריו, ורק במקרה העורך לשעבר של העיתון, רפי גינת, מבטיח לנו כבר שבוע בפרומואים את 'האמא של כל התחקירים' בעניינו של עד המדינה במשפט הולילנד – שאולמרט הוא כזכור נאשם מרכזי בו. בין עיתונו של מוזס לזכיינית ערוץ 2 רשת יש יחסים חמים, אבל אין להסיק מכך שום קשר להחלטה של התוכנית 'כלבוטק' להכין תחקיר על עד המדינה ש"ד. מוזס הרי לא אומר לגינת מה לתחקר, נכון?", כותב עידו באום במאמר ארוך ב"דה-מרקר".

והוא ממשיך: "עד המדינה ש"ד הוא יעד לשחיטת אופי מאז שנודע לציבור על קיומו. עורך-הדין של הזכיינית רשת, מיבי מוזר (המשמש גם פרקליט הבית ב'ידיעות אחרונות' וב'הארץ'), הסביר לשופט בתיק הולילנד, דוד רוזן, כי רוב המידע על שקריו ועלילותיו של ש"ד כבר פורסם ב'ידיעות אחרונות', ב'מעריב', בחדשות ערוץ 2 וגם באינטרנט. עו"ד מוזר טען כי אין לאסור את שידור התוכנית, כי ממילא רוב הדברים פורסמו. 'אי-אפשר לבוא ולהגיד עכשיו, אחרי שכבר רוב מוחלט של הדברים פורסם, להגיד, אל תפרסמו שום דבר מהדברים', קבל עורך-הדין הוותיק.

"ובכן, אם הרוב המוחלט כבר פורסם, חבל לבזבז זמן צפייה על גינת. אם הרוב המוחלט כבר פורסם, מה חדש בתוכניתו שמצדיק תחקיר יקר ופרומואים מאיימים? סביר יותר להניח שרמת הדציבלים של הפרומואים בתוכנית נמצאת ביחס הפוך לגודל הגילויים העיתונאיים. אם הרוב המוחלט של הדברים כבר פורסם – מה הנימוק לשידור אם לא הניסיון להשפיע על בית-המשפט ועל הציבור, ולהציג את עד המדינה כעד בלתי אמין שאין לייחס לדבריו חשיבות?".

לקראת החגים משמין מוסף "ספרים" של "הארץ" והוא מונה היום 96 עמודים. רובם מוקדשים לרשימה קטלוגית של הספרים החדשים של ההוצאות לאור ולא למאמרי ביקורת, סקירות ספרותיות או רשימות עיתונאיות, אך גם כך זוכה הקורא המתעניין לשירות אינפורמטיבי. ועדיין נותרת השאלה מדוע ב"הארץ" בוחרים להפקיע לשם כך עמודי מערכת ולא מנסים למכור אותם כעמודי מודעות.

ברשימת ספרי העיון החדשים שבמוסף "ספרים" נמסר כי בהוצאת כרמל עתיד לצאת ספרה של עדי מרקוזה-הס, "העיתון – וסיפור המשפחה שמאחוריו" שיעסוק ב"ידיעות אחרונות" ובמשפחת מוזס.

על שער "הארץ" מופיעה היום אחת הכותרות בפונט שאינו פרנק-ריהל. לשונה: "המבט הגברי באמת שונה מהנשי".