מה יש לעיתונאי מלבד שמו? כשאני אומר "שמו" אני מתכוון גם למוניטין שלו וגם לשם שלו; אשכרה שמו הפרטי ושם המשפחה שלו, השם שמבדיל אותו משאר העיתונאים שכותבים בשאר העיתונים ומשאר הבריות המסתובבות להן בחוץ ולא מתעניינות בשאלות הרות גורל כמו "איזה משנה כדאי לתת לידיעה". ובכן, לא הרבה.

השם "יובל דרור" אינו שם פופולרי במיוחד, ובכל זאת אני נתקל בו מדי פעם. לדוגמה, יש פרופסור לחינוך באוניברסיטת תל-אביב המתמחה בתחום החינוך בקיבוצים, שמו יובל דרור (פרופסור בשבילכם). יש תקליטן בשם "DJ יובל דרור" ואומרים לי שהוא בסך-הכל לא רע. באחרונה שמעתי שישנו גם איש הייטק שמעז לכנות את עצמו בשם "יובל דרור" ואפילו רואה-חשבון, רחמנא ליצלן, ששמו, מה לעשות, יובל דרור. אם לסכם, מצבי יכול היה להיות הרבה יותר רע.

ועדיין, זו תמיד חוויה משונה כאשר השם שלך מופיע בכל מיני מקומות משונים ויש מי שחושב שהשם הזה קשור אליך. זה קרה לי בפעם הראשונה בפברואר 2004, בעודי עובד בעיתון "הארץ". בשעת בוקר מוקדמת התקשרו אלי וסיפרו לי שהשם שלי חתום על כתבה במוסף פרסומי של "הארץ" שעסק בתחום התקשורת. פתחתי את המוסף, שאותו השלכתי כמה דקות קודם לכן לפח, והתפלאתי עד מאוד למצוא שם את שמי. התפלאתי כיוון שככל הזכור לי, מעולם לא כתבתי לשום מוסף פרסומי ואם כתבתי, למה, לעזאזל, לא שילמו לי?

בדיקה קצרה העלתה כי אין צורך באשפוזי הדחוף בגין סכיזופרניה וכי מדובר בפסבדונים של אחת שכותבת עבור המוספים הפרסומיים של "הארץ" ושנוהגת לחתום בשמות בדויים. השם הבדוי החביב עליה הוא "יובל דרור". מדוע? כי יש לה שני ילדים: האחד יובל, השני דרור.

כאשר סיפרתי את הסיפור המשעשע הזה לעורך "הארץ" דאז, חנוך מרמרי, הוא דרש שתופיע למחרת היום הבהרה בעמודי החדשות של העיתון שבה יצוין כי "יובל דרור שכתב במוסף הפרסומי של 'הארץ' הוא אינו יובל דרור, כתב המדע והטכנולוגיה של העיתון".

חולפות להן ארבע שנים וחצי, ושוב מצורף לעיתון "הארץ" מוסף פרסומי, הפעם הוא עוסק בילדים ותינוקות, ושוב אני מקבל טלפונים ואימיילים נרעשים. מדוע? כיוון שעל אחת הכתבות חתום "יובלי דרור". כן, יובלי. יובלי זה ריאיין (אולי ריאיינה) כמה זוגות (באחד מהם, נורא מפתיע, בת הזוג היא יחצנית) שיש להם חמישה ילדים ויותר, ולמרות זאת הם מגדלים ילדים לרוב ומצליחים לפתח קריירה ענפה. תחקיר עיתונאי נוקב.

במוסף מופיעות כתבות נוספות. הן חתומות על-ידי דמויות דוגמת: יובל בר ומאוחר יותר יובלי בר וגם דרורי לב וכמובן יובלי דרור. איזו הצטרפות מקרים קוסמית. כל-כך הרבה יובלים ודרורים במוסף אחד שזה פשוט כנס מחזור.

אני מוכן להתערב על האוברדרפט שלי שכל היובלים והדרורים למיניהם במוסף "בייבי קידס" של המחלקה המסחרית של עיתון "הארץ" שייכים לאותה כותבת, זו שרודפת אותי מאז 2004, זו שהחליטה לקרוא לילדיה בשמות המרכיבים את שמי הפרטי ושם משפחתי. אסתכן ואומר שגם שאר הכותבים שמפארים את המוסף משתייכים, במקרה הטוב, ללא יותר מכותב או כותבת נוספים.

אין לי תלונות למי שחותם בפסבדונים במוספי פרסום; נראה לי שזה באמת לא סוג הכתיבה שהכי רוצים להכניס לקורות החיים. ובכל זאת, בקשה קטנה לכותבת האלמונית ולמחלקה המסחרית של "הארץ": תרדו ממני!