סוד הצמצום

אדם אחד, החביב מאוד על "ישראל היום", נפקד הבוקר כמעט לחלוטין משער העיתון ומידיעה רגישה הנוגעת אליו ומתפרסמת בכפולה הפותחת. מדובר בבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ומי שמקיים זה שנות דור קשר חברות קרוב עם עורכו הראשי של "ישראל היום" ועם מייסדו ומממנו, איל ההון שלדון אדלסון. אתמול נחקר במשטרה במשך 15 שעות ארי הרו, מגייס הכספים של נתניהו וראש הסגל שלו לשעבר, ובכל העיתונים מדווח על כך בהבלטה בעמוד השער, עם ההקשר המתבקש.

"מגייס הכספים של נתניהו נחקר 15 שעות ונשלח למעצר בית", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (במהדורה הראשונה טרם הגיעו הדיווחים על פיגוע הדריסה בצרפת). לצד כותרת זו, כמתבקש, תצלום של הרו ונתניהו, הראשון ממתיק סוד לאחרון ("העברתי לך את מזוודת המזומנים למקום הרגיל", נניח).

הדיווח המלא, בעמוד שלוש, מתפרסם מתחת לתצלום נוסף של נתניהו והרו, זה לצד זה. כותרת הגג מגדירה את הרו "מגייס הכספים של נתניהו", בכותרת המשנה הוא מוגדר "ראש הסגל לשעבר של נתניהו", הליד לידיעה נפתח במשפט "על-פי החשד הרו ניהל חלק מההוצאות של בני משפחת נתניהו" ותיבה נפרדת בעמוד נושאת את הכותרת "איש אמונו של נתניהו".

"מגייס התרומות של נתניהו – למעצר בית", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" מעל תצלום של השניים, נתניהו והרו. תצלום נוסף של נתניהו והרו, זה לצד זה, מתפרסם גם בכפולה הפותחת של העיתון, לצד כותרת שלפיה רשויות האכיפה יבקשו מהיועץ המשפטי לממשלה "להורות על חקירה נגד נתניהו". שמו של ראש הממשלה נתניהו מופיע גם בפתח כותרת המשנה, בליד של הידיעה, ובכיתוב התצלום.

"מגייס התרומות של נתניהו נחקר 15 שעות; מקורבים נוספים ייחקרו", נכתב בכותרת בראש שער "הארץ", מעל תצלום של הרו. בידיעה המלאה שבפנים העיתון מודפס תצלום של הרו לצד בנימין נתניהו, והכותרת לידיעה נוקבת גם היא בשמו של נתניהו.

כל זה אולי נראה מובן מאליו, הרי איך אפשר לסקר אחרת חקירה של מגייס התרומות של נתניהו ומי שהיה ראש לשכתו? ובכן, אפשר.

ב"ישראל היום" (מהדורה שנייה) לא ממטירים על קוראיהם מידע מיותר. סוד הצמצום שולט. כך, לדוגמה, בשער העיתון שממומן בין היתר מכספי מהמרים סיניים ומופץ הבוקר בחינם בלמעלה מחצי מיליון עותקים מתפרסמת הכותרת הבאה: "ארי הרו נחקר במשך שעות ארוכות – ושוחרר למעצר בית". הרו, ברור. הרי כולם יודעים מי זה הרו. ואם מישהו לא בטוח אם הכוונה להרו כזה או אחר בא השם הפרטי, ארי, ומבהיר – הכוונה לארי הרו. יש גם תצלום של ארי הרו מתחת לכותרת, כך שבכלל אי-אפשר להתבלבל.

ומי נעדר? הקשר לנתניהו ונתניהו עצמו. שמו אמנם מוזכר בכותרת המשנה, אך לא בכותרת הידיעה. על תצלום שלו לצד הרו קוראי "ישראל היום" יכולים רק לחלום. ובצדק. הם הרי יודעים יותר טוב מהקוראים של כל עיתון אחר איך נראה נתניהו. ובכלל, במערכת "ישראל היום" הגישו להם הבוקר תצלום של הרו. הכל צריך להאכיל אותם בכפית? שיעבדו קצת בעצמם וידמיינו את השניים זה לצד זה.

האבסורד גובר בכפולה הפותחת של "ישראל היום", שבתחתיתה מתפרסמת ידיעה קצרה מאת איציק סבן, כתב המשטרה של החינמון, על חקירת הרו. הכותרת אניגמטית: "מנתב"ג – לחדר החקירות". התצלום הנלווה מציג גם כאן את הרו בלבד, ללא נתניהו, ולשון הידיעה עצמה אינה כוללת את השם המפורש, אלא רק פעם אחת בפסקה האחרונה.

לאורך כל הידיעה, במקום התיבה "נתניהו", מכונה החבר הקרוב של עורך "ישראל היום" ומייסדו בתוארו הרשמי. "ראש הסגל לשעבר במשרד רה"מ" הוא שנחקר. או "בכיר לשעבר במשרד רה"מ". היועץ המשפטי הודיע על "בדיקה הנוגעת לרה"מ", תוך הדגשה כי "לא נפתחה חקירה פלילית בעניינו של ראש הממשלה". הרו מונה לתפקיד "ראש הסגל בלשכת רה"מ", ובהמשך מונה ל"ראש הסגל במשרד רה"מ". בנוסף, מדווח בידיעה, "עובדת לשעבר בלשכת רה"מ זומנה למשטרה". ומיהו אותו ראש ממשלה? מי שלא יודע לא ראוי בכלל לקרוא את "ישראל היום", ועוד בחינם.

חזרה לימי "חוק ישראל היום"

הפרשן הפוליטי של "הארץ", יוסי ורטר, מקדיש הבוקר את מרבית טורו להצעתו של ח"כ מיקי רוזנטל לתקן את חוק הגנת הצרכן כך שיסדיר את הפרסום הסמוי באמצעי התקשורת. לפי ורטר, נתניהו הוא תומך סמוי של הצעת החוק, וזאת מתוך ידיעה שאם יתקבל ייפגעו מתחריו של "ישראל היום", ובעיקר "ידיעות אחרונות" ואתר ynet, שחלק מהותי מתקציבם מגיע מעסקאות פרסום סמוי ("תוכן שיווקי").

"החוק של מיקי רוזנטל הוא כל מה שנתניהו יכול לאחל לעצמו ולמייסד ומממן שופר התעמולה המסור שלו, איל ההימורים שלדון אדלסון", טוען ורטר. "החינמון 'ישראל היום' מתגאה בכך שהוא אינו עושה שימוש בתוכן השיווקי. טוב, זה כמו שוורן באפט ישוויץ בזה שהוא אינו הולך אחת לחודש לסניף הדואר המקומי לפדות את קצבת הביטוח הלאומי שלו. מאחורי החינמון ובעליו המיליארדר עומדת רשת בתי קזינו חובקת עולם שהיא-היא התוכנית העסקית שלו. מהמר סיני או סעודי אחד שהיה לו לילה מחורבן ליד שולחנות הרולטה מכסה הפסד לכאורי של מיליוני שקלים שיכלו להגיע אליו בעסקה מן הסוג הלה. וממילא שערו ועמודי החדשות והדעות שלו הם תוכן שיווקי של מוצר אנושי ידוע.

"לא רק שהצעת החוק המוצעת פוגעת באותם כלי תקשורת שנתניהו חותר להחליש, לסרס, לפגוע בהכנסותיהם או להפוך לשבויים בידיו, ידי הרגולטור; היא גם מעניקה יתרון נוסף ל'ישראל היום', בבת עינו וציפור נפשו. נזקו ההיקפי האפשרי – פגיעה מסוימת באתר 'וואלה!' שבעליו, שאול אלוביץ', הוא חברו טוב – אינו קריטי".

לפי ורטר, נתניהו שומר מרחק מקידום גלוי של הצעת החוק, אולם מאחורי הקלעים הוא מושך בחוטים. עדות לכך מספק ורטר באמצעות תיאור דיון שנערך ביום ראשון האחרון בפורום ראשי מפלגות הקואליציה. לדבריו, במהלך הישיבה דחף ח"כ דוד ביטן מהליכוד, לבקשת נתניהו, את קידום הצעת החוק של רוזנטל בוועדת השרים לענייני חקיקה. "זה חוק חשוב", מצוטט ח"כ ביטן, "הקואליציה צריכה לתמוך". כשראשי המפלגות ביקשו עוד זמן ללמוד את החומר ח"כ ביטן התרעם. נתניהו, כותב ורטר, התאפק מלהביע עמדה, אולם למראה ההתנגדות הסכים לדחייה.

"ביטן הביט בו, מופתע", כותב ורטר, "הנסיגה המהירה הזו לא תאמה ככל הנראה את תוכנית הקרב המוקדמת. 'אדוני ראש הממשלה, הבנתי ממך שהחוק הזה הוא חיוני, לא פחות', הוא תהה בקול רם. 'זה בסדר, נדחה', אמר נתניהו. ביטן, בתמימותו או אולי בהיתממותו, הקשה: 'אבל ראש הממשלה, אמרת לי שהגיע הזמן להעביר את זה ושחייבים להתעקש'. נתניהו נראה נבוך. 'נדחה', הוא סינן. ביטן הבין שביבי ברח לו, ונדם".

ורטר מסיים את הפרק הזה בטורו בדיווח כי רוזנטל החליט להפסיק לחכות לוועדת השרים לענייני חקיקה (שבראשה עומדת שרת המשפטים איילת שקד, המקבלת יחס מלטף מ"ידיעות אחרונות"), ולהעלות את הצעת החוק להצבעה בכנסת ביום רביעי הקרוב. ורטר אף רומז כי נתניהו עשוי להורות לחברי הליכוד לתמוך בחוק או להיעדר, כדי שההצעה תצליח לעקוף את הרוב הקואליציוני המובטח ולהתקבל.

שלשום דיווח ב"מבט" כתב הכנסת של ערוץ 1 דניאל אופיר כי לקראת הגעתה של הצעת החוק למליאת הכנסת החל מהלך מאחורי הקלעים במטרה לאפשר לחברי הקואליציה חופש הצבעה. מצב שכזה, אמר אופיר, "יחזיר את הכנסת לימי 'חוק ישראל היום', שאז היא התחלקה לא לפי קואליציה ואופוזיציה אלא לפי מי שתומך ונאמן לכלי תקשורת זה או אחר". בהקשר זה ראוי להזכיר כי בימי "חוק ישראל היום" נחל המחנה הנאמן לחינמון הפסד.

פרסום/מיתוג/שיווקי

דפדוף בעיתוני הבוקר מדגים את ההבדל בין האופן שבו הפרסום הסמוי מופיע ב"ידיעות אחרונות" לבין האופן שבו הוא מופיע מעל דפי "ישראל היום" או "הארץ", ומבהיר מדוע "ידיעות אחרונות" צפוי להיפגע מהצעת החוק יותר מעיתונים אחרים.

שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" נמכר, פעם נוספת, לבנק הפועלים. בשער המוסף הבוקר מתפרסם תצלום המוקדש לעונה החמישית של מיזם "משפחה בצמיחה", אחד מכמה מיזמים המשותפים לבנק ולעיתון. וכשב"ידיעות אחרונות" כותבים "משותף" הכוונה היא כי הבנק מממן והעיתון מפרסם.

שלוש כפולות במוסף מוקדשות השבוע למיזם, שנועד באופן רשמי לסייע למשפחות לתכנן את תקציבן באופן מיטבי באמצעות סיוע ממומחי בנק הפועלים ובאופן בלתי רשמי לקדם את המותג "בנק הפועלים" ולקבע את הקשר בינו לבין ייעוץ פיננסי חיוני למשקי הבית בישראל. האייטמים שנכללים במיזם כתובים ומעוצבים כטקסטים מערכתיים לכל דבר. הגופן אותו גופן, העיצוב אותו עיצוב והכותבים הם כותבי מערכת "ידיעות אחרונות".

בכפולת האמצע של המוסף נמצא מקום לרשימה מאת המשנה למנכ"ל הממונה על החטיבה הקמעונאית בבנק הפועלים (+תצלום ראש), שטוען כי "בנק הפועלים הציב לעצמו כבר לפני שנים מטרה לקדם את החינוך הפיננסי בישראל", ומפרט בשבח המיזם המשותף. גם הרשימה הזו, מטעם המפרסם/מממן, נראית כמו כל תוכן מערכתי אחר בעיתון.

בעומק מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" נמצא מופע נוסף לפרסום סמוי, הפעם של חברת תנובה. המדור "בית בריא" נושא בשבועות האחרונים את הגילוי הכמעט נאות "מדור שיווקי בחסות תנובה", הגדרה חדשה יחסית בקבוצת "ידיעות אחרונות" (שאולי נועדה לתת מענה לבקשה לתביעה ייצוגית שנידונה בימים אלה).

בכל שבוע במדור "בית בריא" מופיעה משפחה אחרת, המספרת על הרגלי האכילה שלה ומקבלת עצות מהדיאטנית של תנובה. במקרה זה, אין דגש מפורט על הגדלת מספר מוצרי החלב בדיאטה המשפחתית, ולכן אולי ראוי יותר להגדיר את המדור כ"מיתוג סמוי". הרעיון של המדור, מלבד כמובן שיפור אורח החיים של משפחות נבחרות בישראל, הוא ליצור קשר בלתי אמצעי בין המותג תנובה, ולאו דווקא מוצרי החלב שמשווקים תחתיו, לבין אכילה בריאה.

ב"הארץ" וב"ישראל היום", לעומת זאת, ניתן למצוא מופעים של דור קודם באבולוציה של הפרסום הסמוי. בעמוד 13 של "הארץ" ישנו "מדור פרסומי" מאת "גד בירון" שנועד לעודד רכישת מכשירי שמיעה, ובעמוד 22 של העיתון מופיע מדור "תוכן שיווקי" המוקדש לאחד החופים בכינרת. בכפולת העמודים השביעית של "ישראל היום" מופיע הבוקר "מדור פרסומי" מאת "גד בירון" המעודד את הקוראים לרכוש רכב מתוצרת סוזוקי, ובהמשך העיתון כפולת עמודים המוגדרת "תוכן שיווקי" ונועדה לקדם מכירת טיפות עיניים ומשחת שיניים.

במקרה של "הארץ" ו"ישראל היום" אין דמיון בין העיצוב של הטקסטים לכתבות של העיתון; שמו של "העיתונאי" אינו מזוהה עם כלי התקשורת המפרסם את המדור שלו; והגילוי בדבר מהות המדור יותר נאות. אמנם, גם כאן מדובר במודעה המעוצבת ככתבה עיתונאית במטרה לנצל את חוסר תשומת הלב של הקוראים, אולם היא לבטח פחות אפקטיבית מהמודעות של "ידיעות אחרונות", שנראות זהות לתוכן המערכתי, ועל כן מותר להניח כי היא מניבה לכלי התקשורת תגמול כספי נמוך יותר.

אם הצעת החוק של רוזנטל תעבור ייאלץ גם "ידיעות אחרונות" להסתפק רק בפרסום מודעות כמו אלו של "גד בירון", או לשנות את המדורים שהוא מדפיס עבור בנק הפועלים, תנובה, ושלל חברות ענק אחרות במשק במידה כזו שהאפקטיביות שלהן תרד פלאים. עם זאת, נראה כי הסיכוי של הצעת החוק של רוזנטל לעבור בכנסת בלי תמיכה קואליציונית רשמית אינו גבוה. כדי שזה יקרה, על ראש הממשלה לאשר לחברי הליכוד להיעדר או לתמוך בהצעת חוק, מה שיוביל בהכרח למסקנה כי הוא מעורב בקידומה.

ידע ברזי הפעלת הכוח

בן כספית, האיש שבעבר שיווק את אביגדור ליברמן כ"מבוגר האחראי" וכמועמד ריאלי, כמעט מתבקש, לראשות הממשלה, ואשר רק לאחרונה הסביר כי ליברמן "לא מושחת יותר מפוליטיקאים אחרים מהמילייה והדור שלו", ממשיך גם הבוקר לכתוב בשבחו של מי שמיליונים הגיעו בדרך מסתורית אל חשבונות הבנק של בתו ומקורביו.

תחת הכותרת "הביטחון של איווט" מתאר כספית את הטוב והמוצלח ב-40 הימים הראשונים של ליברמן בתפקיד שר הביטחון. "עושה רושם שהוא נהנה מכל רגע", כותב כספית ומנחש כי למשרד הביטחון הגיע "ליברמן המבוגר האחראי. אדם מבריק, עם תפיסה מהירה, ראייה מדינית גלובלית נכונה, כושר ניתוח וידע ברזי הפעלת הכוח והמדיניות".

לפי כספית, היחסים בין ליברמן לרמטכ"ל "טובים"; הוא "יודע לנהל עבודת מטה ומבין מצוין במה הוא לא מבין"; ואחד מחברי המטכ"ל אף התרשם מאוד מגודל ידיו של השר ("יש לו ידיים בגודל של משוטים"). ליברמן, אם כן, הוא גם תשובה לטראמפ.

זאת ועוד, לפי כספית "הוא שואל שאלות מחוץ לקופסה, הוא מערער על תפיסות יסוד או הנחות עבודה, מהסיבה הפשוטה שהוא אזרח שבא מבחוץ", ו"לדברי לא מעט גורמים צבאיים שאיתם שוחחתי על הסוגיה, מדובר באירוע מועיל". אמנם יש מי שמתגעגע ליעלון, אולם "העובדה שבא לשכונה בחור חדש שפתאום לא מקבל את כל המוסכמות הקבועות וההערכות ההיסטוריות, מועילה מאוד למערכת". "עד עכשיו", קובע כספית, "כניסתו של ליברמן לקומה ה-14 במגדל הקריה עוברת חלק".

בהמשך הטור פוסל כספית את הטענה כי ליברמן "'מגדל' את מוחמד דחלאן להנהגה בעזה, או על הרשות הפלסטינית" וטוען כי אין כל עדות לכך. מה שכספית לא מזכיר הוא המניע שהודבק לאותה תוכנית להמליך את דחלאן על הפלסטינים – החבר המשותף לו ולליברמן, איש העסקים מרטין שלאף, שהיה ממקימי הקזינו ביריחו.

"מסתמן: ליברמן יוציא את גל"צ מצה"ל", נכתב בשער "מקור ראשון", מעל ידיעה מאת גדעון דוקוב. על-פי הידיעה, ועדת הבדיקה בראשות מנכ"ל משרד הביטחון שמונתה לבחינת עתיד תחנת הרדיו הצבאית צפויה להמליץ על הוצאתה מחוץ לשורות הצבא. "זו הפעם הראשונה ששוררת תמימות דעים בנושא בין הרמטכ"ל לשר הביטחון המכהן", כותב דוקוב. "שני בכירים בסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו אומרים שלשכתו תתמוך אף היא במהלך של הוצאת גל"צ מצה"ל, גם אם משמעותו תהיה סגירה של התחנה. עם זאת, הנושא נמצא בסמכותו הבלעדית של שר הביטחון, ובניגוד ליעלון, ליברמן לא בהכרח ישתף את נתניהו במהלך".

"תארו לעצמכם", כותב נחום ברנע בטורו שבפתח "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "רק תארו לעצמכם, שיום אחד יקום שר הביטחון אביגדור ליברמן ויודיע שהחליט על מינוי המפקד הבא של גל"צ. הוא יהיה עיתונאי ואיש ציבור מנוסה. יהיו לו כל הכישורים ויותר. שמו יהיה שרון גל".

הישרדות הגחליליות

"מה מת בעצם בתוך משטר הסובלנות שבו 'הכל הולך'? מה מת בתוך התאורה הבלתי פוסקת של הזרקורים ותרבות הסלבריטאים והטלוויזיה הניאו-פאשיסטית של זמננו?", שואל יצחק לאור במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", ומשיב בציטוט מספרו של ז'ורז' דידי-הוברמן, "הישרדות הגחליליות": "הפוליטיקה אינה מופיעה ברגע זה או אחר בלי היכולת לדמיין, כפי שהראתה חנה ארנדט... אם הדמיון – העבודה של ייצור הדימויים עבור המחשבה – מאיר את עינינו באמצעות האופן שבו ה'פעם' פוגש את ה'עכשיו' שלנו ומשחרר קונסטלציות עשירות ב'עתיד', כי אז אנו יכולים להבין עד כמה מכריע מפגש הזמנים הזה, התנגשות זו של הווה פעיל עם עברו ההִיזָכְרוּתִי".

ובהמשך: "אם נשווה את ניתוחיו של גי דֶבּוֹר על 'חברת הראווה' לתזה של שמיט על דעת הקהל כגלגולן המודרני של התשואות העתיקות בכיכרות, תיראה באור אחר הבעיה של שלטון הראווה, כלומר השלטון של אמצעי התקשורת בימינו על כל תחומי החיים הציבוריים. על הפרק עומדים היום ריכוז, הכפלה והפצה חסרי תקדים של פונקציית התהילה כמרכז המערכת הפוליטית.

"מבקר הטלוויזיה המתעצבן מובן לנו רק מנקודת ראות אנכרוניסטית של תום שנות השישים המוקדמות. אמצעי התקשורת מפזרים ומחדירים את תכני ה'תהילה' ו'התשואות בכיכר' לכל הרגעים ולכל החוגים, הציבוריים והפרטיים, של החברה. והעיקר, וכאן מצוטט אגמבן בהרחבה: 'המדינה ההוליסטית, המבוססת על נוכחותו הבלתי אמצעית של העם המריע, והמדינה המנוטרלת, המתמוססת בצורות תקשורתיות ללא סובייקט, מנוגדות זו לזו רק למראית עין. הן אינן אלא שתי פנים של אותו מנגנון עטור תהילה בשתי צורותיו: התהילה הבלתי אמצעית והסובייקטיבית של העם המריע והתהילה המתווכת והאובייקטיבית של התקשורת החברתית'".

עוד שתי כותרות ראשיות

בעוד יתר העיתונים עוסקים בחקירת ראש לשכתו של ראש הממשלה נתניהו, ובפיגוע בצרפת, הכותרת הראשית של "הארץ" קוראת: "ישראל מהדקת את המצור על עזה; נשללו היתרים משליש מהסוחרים".

עמירה הס מדווחת כי "ביוזמת השב"כ ובהוראתו, שבה והוחמרה מדיניות ההגבלות על יציאה מרצועת עזה ויבוא מוצרים שונים אליה". לפי דיווחה, "בחודשים האחרונים בוטלו או לא חודשו אישורי היציאה הקבועים של כ-1,400 סוחרים, כמעט שליש מכ-3,700 הסוחרים ואנשי העסקים שקיבלו בקביעות היתרי יציאה ארוכי טווח בשנים האחרונות". בנוסף, "החל השב"כ גם לאסור על אנשי עסקים מסוימים לייבא סחורתם לרצועה".

ב"מעריב" כותב בן כספית כי עם כניסתו למשרד הביטחון "ליברמן הופתע לגלות שאין לצה"ל תוכנית אופרטיבית מוכנה ומפורטת להפלת שלטון חמאס בעזה, והורה לתכנן אחת כזו". לפי כספית, היא תהיה מוכנה בתוך כשלושה חודשים. הס מתארת ב"הארץ" את הידוק המצור על עזה כתהליך מתמשך, שהחל כבר בחודש פברואר השנה. נראה אפוא שאין קשר בינו לבין כניסתו של ליברמן לתפקיד.

ב"הארץ" של המחנה הימני, "מקור ראשון", מוקדשת הכותרת הראשית לידיעה מאת זאב קם ולפיה שדולת ארץ ישראל בכנסת וכל ראשי סיעות הקואליציה ישיקו בשבוע הבא קמפיין תחת הכותרת "מעלה-אדומים תחילה". הרעיון שבבסיס הקמפיין הוא סיפוח ההתנחלות והחלת הריבונות הישראלית עליה, או לפחות הכנת הקרקע לסיפוח שכזה כדי שיוכל לשמש גורם הרתעתי.

אדם המוגדר "אחד מבכירי רוקמי המהלך" מסביר לקם כי "כשנתניהו יחפש מהלך תגובה להחלטה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון, החלטה שאובמה לא יטיל עליה וטו, יהיה לו מוצר אפוי ומוכן בתנור – החוק להחלת הריבונות במעלה-אדומים. סביר להניח שאובמה יחשוב פעמיים לפני שיתמוך בהחלטה נגד ישראל אם ידע שהאווירה הציבורית בישראל בשלה להחלת ריבונות ושזו תהיה התגובה למהלך כזה מצדו".

בין שכר הבכירים להורדת המסים (ומלה על פאשיזם)

"אתה לא באמת מצפה שאנשים מהבנקים יקבלו משכורות כמו של אנשים בינוניים, מהנדסים או אנשי תוכנה", אמר משה פרל, לשעבר עיתונאי כלכלי וכיום יו"ר איגוד הבנקים, לכתב "כלכליסט" ארי ליבסקר. "שאלתי אותו למה לא, ומהן יכולות-העל של מנכ"לי הפועלים ולאומי. 'מה זאת אומרת יכולות?' הוא שאל, 'הם המנכ"לים של שני הבנקים הגדולים במדינה. מי אתה מצפה שינהל את הבנקים? סתם אנשים?'. ביקשתי ממנו שיצביע על מהלך מבריק אחד שלהם, ותהיתי אם שני הגופים שמחזיקים ברוב האשראי במשק יכולים בכלל להיכשל. 'אם זאת השאלה שלך, אז אין לנו בכלל על מה לנהל דיון", חתך פרל".

פרשני הכלכלה מאוחדים הבוקר בהתנגדותם לתוכנית הורדת המסים שמתכנן שר האוצר משה כחלון, כל פרשן וטעמיו.

"התוכנית של כחלון, כפי שפורסמה השבוע, היא להמשיך להוריד את המסים הישירים, וחבל שהוא מתעלם דווקא מעבודתו של הכלכלן הראשי במשרדו, כפי שפורסמה בסוף השנה שעברה", כותבים ב"גלובס" אלי ציפורי וסטלה קורין-ליבר. השניים מסבירים כי הורדת המסים הישירים מקטינה את אי-השוויון. הם מוסיפים כי "הכלכלן הראשי באוצר קובע במפורש שהרפורמות במיסוי בישראל התמקדו בעידוד הצמיחה, על חשבון צמצום האי-שוויון, כנראה בהנחה שהצמיחה 'תחלחל' כלפי מטה לשכבות הביניים ולשכבות החלשות, אבל היא לא עשתה זאת והאי-שוויון הלך וגדל".

"למה כחלון מתעקש להוריד מסי חברות ומסים ישירים ולא מוריד, למשל, מע"מ או מסי קנייה על הרכב או מס על הדלק?", שואלים ציפורי וקורין-ליבר, ומשיבים: "ההנחה שלנו היא שהוא רוצה לקרוץ לסקטור העסקי ולרמוז לו שהוא לא נגדו, במיוחד לאחר חוק שכר הבכירים. הוא חושב שמה שרואים בתלושי השכר הוא הדבר שקובע את התודעה של  האנשים. ייתכן, אבל הדבר כבר הוכח כטעות, אז למה להתעקש ולא ללמוד מההיסטוריה?".

במדורו שבמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מראיין סבר פלוצקר את פרופ' מנואל טרכטנברג במלאות חמש שנים למחאה החברתית, ומדבר איתו בין היתר על תחום המסים. טרכטנברג הזכיר כי הוועדה שבראשה עמד המליצה על "שינוי מרחיק לכת בתמהיל המסים", הכולל ביטול מתווה המס הישיר הפוחת, גביית מס יסף של 2% על הכנסה מהון ועבודה של מעל מיליון שקל בשנה והעלאת מס חברות ומס רווחי הון ל-25%.

"כאן ארשה לעצמי להציע לשר האוצר הנוכחי לקרוא את הכתוב על הפחתות מס הכנסה בדוח ועדת טרכטנברג, דו"ח שראשי האוצר ב-2011 חתומים עליו", כותב פלוצקר. "'הקטנת שיעורי מס הכנסה', קבע הדו"ח, 'פוגעת בפרוגרסיביות של המסים וצפויה להגדיל פערים חברתיים. ההורדה תחייב פגיעה משמעותית בהוצאה הציבורית האזרחית, שכבר היום נמצאת ברמות נמוכות יחסית למדינות מפותחות ותפגע קשות ביכולת הממשלה לספק שירותים ברמה נאותה. והיא גם תפגע בפוטנציאל הצמיחה של המשק'". פלוצקר מסביר כי "מס ההכנסה בארץ מוטה אפוא חזק מאוד לטובת החלשים – וצמצומו יפגע בחלשים".

בפתח "דה-מרקר" מקדיש מייסד העיתון גיא רולניק את טורו להצעתו האחרונה של שר האוצר, וזאת תחת הכותרת "משה כחלון מציג: 
ממי לוקחים ולמי נותנים בפוליטיקה הישראלית". בעוד ציפורי ופלוצקר מתמקדים בהשפעת הורדת המסים על הציבור הרחב (ובעיקר הציבור המוחלש), רולניק מסתכל על התוכנית של כחלון מנקודת מבט אחרת, זו של יחסי כוחות העל במשק הישראלי, ובכלכלה בכלל.

כחלון, טוען רולניק, "מתכנס בהדרגה לאסטרטגיה של רוב שרי האוצר בעשור האחרון: מתחזקים את הקיים, לא יוצאים למאבקים קשים – ובעיקר לא מנסים לבצע שינויים משמעותיים במבנה הכוח והכסף בתוך החברה הישראלית". למעשה, רולניק מודיע (שוב) על אכזבתו מכחלון, שהבטיח מלחמה בקבוצות האינטרס החזקות ונסוג.

מעניין לציין שבעוד שפלוצקר חוזר ומייחס בחודשים האחרונים את עלייתה של הפוליטיקה הפאשיסטית/בדלנית/אנטישמית ברחבי העולם המערבי (טראמפ, ברקזיט, הימין הקיצוני באירופה) לפופוליזם כמו זה שמציג "דה-מרקר" (הוא רומז, בלי לפרש), "פופוליזם" שמאשים את "הבנקים" או אליטות של אנשי עסקים במצבם הגרוע של האזרחים – הרי שרולניק מייחס השבוע את אותן התופעות ממש למצב שנוצר כשהשוק נשלט בידי הפלוצקרים.

"כאשר הדמוקרטיות נאלצות להתמודד עם האטה בצמיחה או גלי הגירה המחיר של חוסר היעילות והמחירים הגבוהים שגובות קבוצות האינטרס הוא בלתי נסבל עבור הציבור הרחב", כותב רולניק. "התוצאה היא דונלד טראמפ, ברקזיט ועלייה של מפלגות גזעניות או קיצוניות בדמוקרטיות רבות. משום שכאשר גדל הנתח בציבור שמרגיש שהמערכת הפוליטית, הממשלה המגזר הציבורי לא משרתים אותו – הוא מחפש פתרונות פשוטים".

ענייני תקשורת

יונתן כיתאין, כתב המדיה החדש של "גלובס", כותב על הפערים בין הדיווחים בגרסה העברית של "הארץ" לדיווחים המתורגמים לגרסה האנגלית של העיתון. בידיעה נפרדת מדווח כיתאין כי חברת צ'רלטון הגישה תביעה בסך 4 מיליון שקל נגד רדיו תל-אביב והמגישים אופירה אסייג, אייל ברקוביץ' ואיציק זוהר. כאן כתב שלמה מן על התביעה הנוספת של צ'רלטון נגד אנשי one.

שמעון כהן מדווח ב"בשבע" כי הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבות בני-עקיבא, טען השבוע כי על הרב אייל קרים להגיש תביעת דיבה נגד "ידיעות אחרונות" בשל הכותרת הראשית המסולפת שפרסם השבוע. "אם 'ידיעות אחרונות', שהוא פשקוויל, בעמודו הראשי כותב שהרב הראשי החדש לצה"ל אומר שמותר לאנוס במלחמה, שזה שקר מוחלט ולא היו דברים מעולם, ואפילו לא על יד, זו סתם הכפשה והוצאת דיבה", מצוטט הרב דרוקמן.

סימה קדמון חוגגת ב"ידיעות אחרונות" את חלקה שלה, ושל התקשורת בכלל, בשחרורה של הסרבנית תאיר קמינר משירות בצה"ל. "קרן האור היחידה בסיפור העצוב והעלוב הזה היא ששוב למדנו על כוחה של העיתונות", כותבת קדמון. "מי יודע עד מתי היו כופים עליה, עד שתאמר שהיא נכנעת, לולא נחלצו כמה עיתונאים, שאני גאה להיות ביניהם, להציג את האבסורד, הרשעות והנלעגות שבהתנהגות הצבא".

חברת פייסבוק, הנמצאת בתקופה האחרונה במאבק מול הממשלה לגבי מדיניות סינון התכנים שלה כמו גם לגבי מדיניות ה(אין) מסים שלה, בוחרת ב"ידיעות אחרונות" כדי לנסות ולהשפיע על דעת הקהל הישראלי כלפיה. במוסף "ממון" של העיתון כותב יניב חלילי על רשמיו מביקור במטה פייסבוק בדבלין, אירלנד. "באגפים השונים בבניין עובדים גם עשרות ישראלים, חלקם בצוות שאמון על מתן מענה לתלונות על הסתה, בריונות ושיימינג ברשת", הוא כותב.

ג'ולי דה-באלינקורט, ראשת תחום גלישה בטוחה בפייסבוק, אומרת לו: "הפכנו את פייסבוק לזירה בלתי סובלנית וסבלנית להסתה, ואנחנו אגרסיביים בהתנהלות מולה. המדיניות לגבי טרוריסטים פשוטה: לא מאפשרים להם לנהל חשבון, כשאנחנו יודעים על קיומו. אנחנו לא מאפשרים לפרסם הסתה לטרור, וגם עובדים עם מומחים כדי לאמת את המידע שלנו לגבי פעילי וארגוני טרור שפועלים ברשת. פייסבוק היא לא הפלטפורמה הכי נוחה להם".