הרבעון השלישי של 2007 היה טוב מאוד לחברת האינטרנט וואלה. אני יודע כי קראתי ב"דה-מרקר". ערן גבאי דיווח אז על הצמיחה המרשימה: 30%. זה היה בנובמבר אשתקד. גם הרבעון השני של 2008 היה רבעון טוב לוואלה. היא הכפילה את הרווח הנקי שלה. גם על זה קראתי ב"דה-מרקר", בכתבה של יובל מעוז ומעיין כהן.
מאחר שאני אדם פשוט, בעל ידע כלכלי בסיסי בלבד, שמשקיע בבורסה את מעט הכסף שהוא מצליח לחסוך כי בבנק לא מציעים לו שום תוכנית חיסכון, אני קורא את העיתונים הכלכליים.
אני סומך עליהם שיביאו לי מידע מהימן, ללא משוא פנים. שאוכל להשקיע בבטחה, גם בלי לדעת מה זה בדיוק "רווח נקי" (כאילו יש דבר כזה, רווח נקי). אני סומך על העיתונים הכלכליים שיחשפו בפני את האינטרסים הסמויים של יועצי ההשקעות והאנליסטים למיניהם, כדי שלא אתפוצץ עם כל מיני בועות אינטרנט ונדל"ן.
אגב בועות, אני יודע שחברות אינטרנט, למשל, הן סחורה מסוכנת. תראו את מניית תפוז. לכן כשהכסף שלי מתקרב לאינטרנט, אני נזהר כפליים. אבל נראה שגם בהשקעות ברשת יש מציאות לוהטות. הנה, למשל, קראתי היום ב"דה-מרקר" על "שוק האינטרנט הצ'כי הלוהט", כפי שמכנה אותו הכותב, נתן ליפסון. בכתבה גדולה (כפולת עמודים) מתאר ליפסון את האתר הצ'כי המוביל, Seznam, כבעל "מעמד מונופוליסטי באינטרנט הצ'כי", וכותב כי הוא עשוי להימכר בקרוב "בעסקה בשווי של כמיליארד דולר"!
הכתבה מתמקדת בהשוואה בין האתר הצ'כי לוואלה, כפי שמרמזת הכותרת: "מדוע וואלה הצ'כית שווה פי 14 מוואלה הישראלית?". לפי כותרת המשנה, שני האתרים דומים מאוד, רק שהצ'כי שווה הרבה הרבה יותר. למה? מפני שוואלה משלמת עמלות פרסום גבוהות, אינה דומיננטית בתחום החיפוש באינטרנט ופועלת בשוק תחרותי. טוב, ברור שיש כאן מציאה. אני לא מדבר על האתר הצ'כי, שנראה שהוא בשיא שלו, אלא דווקא על וואלה. הרי זה כתוב כאן שחור על גבי עיתון: שני האתרים הם "המובילים במדינותיהם", ויש ביניהם "לא מעט דימיון". אבל וואלה שווה רק אחד חלקי 14 מהאתר הצ'כי. זה אומר שיש לו מרחב גידול ניכר, ושיש לו סיכויים מצוינים לצמוח, ולא לדשדש או ליפול על הפרצוף כמו כל מיני חברות אינטרנט אחרות (ולא חסרות כאלו). בקיצור, טוב שאני מתעדכן בעיתונים הכלכליים.
אבל, רגע, לפני שרצתי לשים את הכסף מהחתונה על מניית וואלה, עצרתי לרגע לבדוק מה זה בעצם הוואלה הזה. גלשתי קצת באינטרנט, וגיליתי שוואלה שייכת לקבוצת "הארץ" (יחד עם בזק, בעלת השליטה העיקרית), וגם "דה-מרקר" שייך לקבוצת "הארץ" (ואולי בעצם "הארץ" שייך לקבוצת "דה-מרקר", אבל זה כבר סיפור אחר). איזה צירוף מקרים מוזר!
באתר "הארץ", וגם באתר "דה-מרקר" ובאתר וואלה, מציינים לפעמים את העובדה הזו בסוף ידיעות שעוסקות בוואלה. לפעמים כן, לפעמים לא. גבאי, מעוז, כהן וליפסון, למשל, לא ציינו את העובדה הזו בכתבות שקראתי, כתבות שבפני עצמן נראות לי מאוזנות והוגנות. גם העורך שלהם לא חשב שזה חשוב, ולא הוסיף הערה כזו. עכשיו אני מבולבל ומתוסכל. אם "דה-מרקר" הסתירו ממני את המידע הזה פעם אחת, ופעמיים ושלוש, מי יודע אילו עוד אינטרסים בחושים שם מאחורי הכתבות? ולחשוב שאפשר היה לחסוך לי את עוגמת הנפש הזו באמצעות שורה אחת, שמתחילה במלים "גילוי נאות".
וגילוי נאות שלי לסיום: החתום מעלה אינו משקיע בבורסה, כי לצערו אין לו כסף מיותר. האמירה כאילו הוא משקיע הובאה כאן לצורך אילוסטרציה בלבד, ואין לראות בה עידוד להשקעות במניות, אגרות חוב או מטבע חוץ. להפך. מי שבטוח ירוויח מהכסף שלכם יהיו יועצי ההשקעות. אה, והעיתונים הכלכליים.