גיאורגיה: עיתונאי ישראלי נפצע קשה
אחידות נדירה היום בכותרות העיתונים. לא עצם האחידות היא הנדירה, שכן ברוב הימים נוהגים העיתונים להציג פחות או יותר אותן חדשות על השער, אלא מושא הסיקור: עיתונאי, ועוד העובד בעיתון המתחרה. צדוק יחזקאלי, כתב "ידיעות אחרונות", נפצע קשה (מירי מקלע או התפוצצות רקטה) בכיכר העירייה בגורי שבגיאורגיה. צלם הולנדי שעמד לידו וכנראה גם שלושה אזרחים מקומיים נהרגו.
כל העיתונים מדווחים על כך בשעריהם, מי בצמצום ("הארץ") ומי בהרחבה (כל השאר). לא זכור מתי היתה הפעם האחרונה שהשם המפורש "ידיעות אחרונות" הופיע על שער "מעריב". "מעריב" הוא גם היחיד שלא הסתפק בהבאת דיוקנו של יחזקאלי על השער, והדפיס את תמונתו כשהוא נגרר, מכוסה בדם, מהכיכר.
אתמול דווח בכלי התקשורת כי העורך הראשי של העיתון, שילה דה-בר, טס לגיאורגיה כדי להיות לצד יחזקאלי, וכי "ידיעות אחרונות" הטיס שני רופאים לבית-החולים בטביליסי, שבו הוא מאושפז. היום מקדישים ב"ידיעות אחרונות" לסיפור יחזקאלי את שתי הכפולות הפותחות של העיתון (בינתיים, הבוקר, הוטס יחזקאלי ארצה). נחום ברנע, שטס גם הוא לטביליסי, כותב כי יחזקאלי ביקר בגורי שלשום, ואתמול חזר אליה שוב והופתע מהשקט ששרר בה.
כך מעיד גם הכתב ההולנדי ששרד, שמספר כי כלל לא נראו חיילים באזור. "צדוק יחזקאלי עשה מה שעיתונאים בכל העולם אמורים לעשות", כותב ברנע, "יצא אל המקום שבו מתרחשים הדברים, במגמה ללקט מידע, לעבד אותו בכלים עיתונאיים ולדווח". רון בן-ישי כותב טור ישיר ומאלף בעניין, שמתפרסם גם ב-ynet (באורח יוצא דופן, הדברים מצוטטים, פחות או יותר, גם ב"מעריב", שמביא גם דברים שאמר נחום ברנע).
מאז תחילת הקרבות נהרגו חמישה עיתונאים בגיאורגיה.
"בעל-כורחו הוא הפך לסיפור הישראלי במלחמה", כותב על יחזקאלי איציק סבן ב"ישראל היום". אסף שניידר, מבקר הטלוויזיה של "מעריב", משבח את הסיקור התקשורתי בישראל של המלחמה בין גיאורגיה לרוסיה, על רקע הפרובינציאליות המאפיינת בדרך כלל את היחס של התקשורת הישראלית לחדשות חוץ. אם בעתיד יבדקו בארכיונים, יחשבו שהמלחמה הפכה סיפור "ישראלי" רק אחרי שנפצע שם עיתונאי שלנו, הוא כותב, אבל האמת היא שהתקשורת סיקרה באופן רציני את הסכסוך עוד לפני כן. "רחוק מהאגוצנטריות הרגילה והפוך מזרימת האירועים השגורה". מדוע? שניידר מעלה כמה ניחושים, ולבסוף כותב כי "אולי, לשם שינוי, סיקור חדשות החוץ במהדורות שלנו התבגר, הבשיל, ויצא סוף-סוף מגבולות הביזארי והמשעשע".
גיאורגיה: הפסקת הלחימה
העיתונים עוברים היום לשלב הסיכומים. מחוץ ל"ידיעות אחרונות", שהכותרת הראשית שלו מוקדשת לצדוק יחזקאלי, "הארץ" ו"מעריב" מקדישים אותה לרוסיה. ב"ישראל היום" בוחרים בכותרת ראשית קרתנית: "יציאת גיאורגיה", המוקדשת לישראלים החוזרים ארצה מגיאורגיה.
"לאחר חמישה ימי קרבות מסתמן הסדר שיביא לסיום הקרבות בקווקז", כותב אנשיל פפר ל"הארץ" מגיאורגיה. אתמול בבוקר הודיע נשיא רוסיה על הפסקת הלחימה, כותב פפר. המתווך בין גיאורגיה לרוסיה היה נשיא צרפת. גדעון לוי כותב ל"הארץ" מטביליסי. הוא מאבחן כי הגיאורגים אינם מאמינים שהרוסים "יסתפקו במנת ההשפלה" שהמיטו על גיאורגיה, וכי האווירה היא של "אחדות לאומית גדולה". כותרת הקטע היא "שקט מפחיד". גם אייל לוי, שליח "מעריב" לגיאורגיה, מדווח על אווירת פטריוטיות בבירה.
הכותרת של "מעריב" היא "ניצח", על רקע דיוקנו של פוטין, ראש ממשלת רוסיה. "רוסיה של פוטין לא מתכוונת לדון על הסכם הפסקת אש, אלא להכתיב אותו", קוראת כותרת המשנה על שער העיתון, שמחזירה שוב את המלחמה הקרה: "אחרי כמעט 20 שנה, חשות שוב אוקראינה, פולין, צ'כיה ואפילו טורקיה את הקרמלין נושף בעורפן". יואב פרומר מתפעל בטור בעמ' 5 מהיכולת הצבאית של רוסיה, ומסכם במשפט מבחיל משהו: "ניתן אמנם לסלוד מהתנהלותה המוסרית של רוסיה בשבוע האחרון. אך מבחינה מדינית-צבאית, קשה להתעלם מהעובדה שהם הצליחו ללמד את כולנו כיצד צריך לנהל מלחמה".
ויש גם תקציב
אלמלא המלחמה בגיאורגיה (ובזהירות יש לומר: אלמלא נפצע קשה עיתונאי ישראלי באותה מלחמה), היה אולי נושא אחר זוכה לכותרת הראשית: תקציב המדינה לשנת 2009 שהציג אתמול שר האוצר רוני-בר און. היום הסיפור נדחק לעמודים הפנימיים ולמוספי הכלכלה. ב"מעריב" הכותרת של הדיווח בנושא היא "גזירות בר-און", ולפי יוסי גרינשטיין ומרב דוד, התקציב לא יעבור. ב"ידיעות אחרונות" לא מתייחסים כמעט לתקציב, אלא רק לסעיף הנוגע לקיצוץ בתקציב הרשות לבטיחות בדרכים.
איראן
אלוף בן מדווח על שער "הארץ" כי "ארה"ב מסכלת את ההכנות של ישראל לתקיפה באיראן", כדבר הכותרת. במה מדובר? בסירוב של הממשל האמריקאי לספק לישראל "פריטים בטחוניים ותמיכה בתחומים מסוימים שיכולים לשדרג את יכולתה של ישראל לתקוף את מתקני הגרעין באיראן". לפי בן, לא רק הרמז הזה מעיד על כוונותיה של ארצות-הברית: "ארה"ב הזהירה את ישראל שלא תתקוף", הוא מציין. בהמשך הוא כותב כי בעצם גם בישראל לא מעוניינים, מסיבות שונות, בתקיפה באיראן.
אולימפיאדה
שער "ספורט מעריב" מוקדש היום לשר הספורט ראלב מג'אדלה. יותר נכון, ללעג לשר הספורט ראלב מג'אדלה, השוהה כעת בבייג'ינג. כמדומני שהיה זה גיא לרר בערוץ 10 שהחל בהפיכתו של מג'אדלה למתאבן הרשמי של סיקור האולימפיאדה, ומערכת "ספורט מעריב" עשתה מהלעג הזה מנה עיקרית (שגם מקבלת הפניה בשער "מעריב"). אביעד פוהורילס כותב ש"לא רואים אותו באירועי הספורט, שהוא מטייל בזמן החופשי הרב שלו, שהוא איחר לטקס הנפת הדגל בכפר האולימפי". בסך-הכל טענות מגוחכות למדי, במיוחד כשהן מובאות בשם "יש אומרים", משל היו סוגיה תלמודית. האם על שליחי "מעריב" לבייג'ינג נאסר "לטייל בזמנם החופשי"?
האם הסיקור שמקבל מג'אדלה הוא דוגמה לניצול ציני של התקשורת את כוחה בהיטפלות לחלשים, או לחשיפה אמיצה של תחלואי השלטון? לפחות אצל כתבי הספורט נראה כי הסיקור מתמקד בטפל (אמנם בתחילת הטור שלו מזכיר פוהורילס, שטועה באיות שמו של השר, טענה משמעותית כלפי מג'אדלה, שאינה קשורה לטיולים ולטקסים: עקב מחלוקת עם שר האוצר, לא מונה למועצת ההימורים יו"ר ולאגודות הספורט לא מוזרם כסף). דווקא כתבי התרבות (ובעיקר ציפי שוחט) עשו בעבר עבודה רצינית יותר וחשפו אי-סדרים והתנהלות בעייתית של מג'אדלה בכובעו כשר התרבות.
לא רק מג'אדלה טס לבייג'ינג. גם הרבה עיתונאים. טל דביר, למשל, שמדווח ל"הארץ". היום מגיעה ידיעה שלו לשער העיתון. אלו עיקריה: הילדה שזימרה בטקס הפתיחה לא באמת שרה, אלא רק הניעה את שפתיה כשברקע הושמעה הקלטה מפיה של ילדה אחרת; כמה מהצילומים של מופע הזיקוקים היו הדמיה ממוחשבת; הסינים שכרו ניצבים הממלאים כסאות ריקים באולמות.
החטא ועונשו
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח בני ברק על עלייה בתעריפי קנסות התעבורה: הקנס על אי-ציות לרמזור אדום יעלה מ-1,000 שקל ל-1,500 שקל; עקיפת רכב שעצר כדי לתת זכות קדימה תיקנס ב-1,000 שקל במקום ב-500; אי-ציות לתמרור "האט" ו"עצור", נהיגה על טרקטורון בכביש או במהירות של 20 קמ"ש מעל המותר (40 קמ"ש) יגררו זימון לבית-משפט במקום קנס; פנייה אסורה, כניסה לצומת פקוק, אי-חבישת קסדה בזמן נהיגה על אופנוע או טרקטורון, אי-חגירת ילדים ונסיעה על המדרכה ייקנסו ב-750 שקל במקום ב-500 או ב-250 שקל ; נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית תעלה לכם 500 שקל במקום 250. ויש גם הקלה: קריאת הודעת טקסט בזמן נהיגה תיקנס מעתה ב-500 שקל במקום ב-1,000.
אגב ענייני מוסר: במדור ידיעות הטראש העולמיות של מוסף "24 שעות", מדווח דימיטרי פרוקופייב על עצומה שהוגשה למשרד החינוך הרוסי על-ידי כמה עשרות מתושבי העיר רושוס. העצומה קוראת להוציא את הספר "החטא ועונשו" מתוכנית הלימודים, אחרי שבשנתיים האחרונות בוצעו בעיר שני מעשי רצח של זקנות בידי נערים שטענו כי שאבו את ההשראה מהספר (ועוד טוענים שהטלוויזיה מעודדת אלימות).
ענייני תקשורת
שני דיווחים של אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר"; הראשון מגלה את נתוני הרייטינג של שלושת ימי השידור הראשונים של האולימפיאדה: רוב הישראלים מעדיפים לצפות בה בערוץ הראשון, ולא בערוצי הספורט. שיא הרייטינג בשידורים האולימפיים בערוץ הראשון עמד על 14.6%, אולם ממוצע הרייטינג הכללי היה נמוך, ועמד על אחוזים אחדים. ייתכן שהסיבה לכך היא שעות השידור הארוכות, שחלקן בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות העבודה.
הדיווח השני הוא על הסכם עבודה חדש שנחתם בין איגודים בענף הקולנוע והטלוויזיה. בהסכם נקבע תעריף מינימום שקלי לשעת עבודה במקצועות בענף.
עוד ב"דה-מרקר": יובל מעוז ומעיין כהן מדווחים כי אתר וואלה הכפיל את הרווח הנקי שלו ברבעון השני של 2008 ל-4.3 מיליון שקל. לא מצורף גילוי נאות לידיעה ("הארץ" מחזיק ב-24% ממניות וואלה).
(אתר Hulu שב"דה-מרקר" מדווחים כי הוא מציע בחינם תכנים של חברות Fox ו-NBC, למשל כל הפרקים של הסימפסונס? ובכן, הצפייה לתושבי ארצות-הברית בלבד).
במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כותב רז שכניק על טענותיה של השדרת ליאת רגב (טענות כביכול; שכניק כותב כי רגב סירבה לשוחח עימו) נגד רשות השידור: רגב הגישה כפעמיים בשבוע את תוכנית הבוקר "עניין אחר" ברשת ב'. כעת, כשחזרה מחופשת לידה, הודיעו לה כי קרן נויבך תחליף אותה. רשות השידור מוסרת כי חילופי התפקידים נקבעו לפני שנה, וכי "מדובר בניסיון ציני לקשור בין הדברים", כלומר, חופשת הלידה ושינוי התפקיד.
ב"הארץ" מסיים ירון פריד ביקורת על צמד המגישים של "ערב חדש", דן מרגלית ורונן ברגמן, במשפט: "לונדון וקירשנבאום, הדור הבא?".