שלוש פעמים בראוו ליושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין. ריבלין החליט לשים קץ לעלבונות המוטחים במוסד שהוא עומד בראשו ולדרוש מהפוגע התנצלות, ולא – יגיש נגדו תביעת דיבה. ריבלין ידוע כחסיד הדמוקרטיה וחופש הביטוי, ולא אחת הוא מעורר את חמתם של חבריו במשכן משום שהוא מתעקש להקפיד על זכויותיהם של מיעוטים. עכשיו הוא מבקש להגן על חבורה שמשמשת כבר מזמן שק חבטות מופקר לכל מי שמבקש להוכיח כמה הוא מבריק ושנון – הפוליטיקאים בכלל, וחברי-הכנסת בפרט. משימה לא קלה בכלל.
שני רבדים לדיון הזה. האחד נוגע למהות, לזלזול הרווח בחברי-הכנסת ולשחיקה במעמדם. מדד הדמוקרטיה שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה מוכיח את המגמה המטרידה הזו בשנים האחרונות. אמנם חברי-הכנסת מרוויחים ביושר את המעמד המפוקפק הזה בהתנהלות מבזה, ובכל זאת מבקש היו"ר להציב גבולות גם לתופעה הזאת. אך הרובד המטריד יותר נוגע לסגנון. רון קופמן, פרשן כדורסל, ידוע בלשונו המשתלחת ובגישתו המתלהמת. קללות וגידופים הם סימן ההיכר שלו, כמו גם הנהמות, שעשו אותו לחומר גלם למופע וירטואוזי מדויק בידיו של טל פרידמן. הוא שונא את כל העולם, והשנאה הזאת הפכה אותו לסלבריטאי תקשורתי. כבר מזמן הוא אינו מסתפק בפרשנות כדורסל. בעצם לא צריך לשאול אותו כלום כדי שהוא יספק את הסחורה.
יו"ר הכנסת רובי ריבלין (צילום: פלאש 90)
הסחורה הזאת מגונה, מתועבת, דוחה, ואפשר להוסיף לה עוד כהנה וכנה שמות תואר גם בלי להזדקק לשפת הביבים שלו עצמו. ההשתלחות שלו במשלחת הכנסת שנסעה לדרום-קוריאה למשחק כדורגל מול נבחרת הפרלמנט המקומי עברה אפילו את הגבולות שלו, אם אמנם יש כאלה. אוסף קללות כמו זה שנשמע ברדיו תל-אביב לפני עשרה ימים, בעידודה המצחקק של עדי שמאי, לא נשמע אפילו במקומותינו.
לא נחזור על הכינויים שבהם זיכה את חברי-הכנסת שעבדו בחצי השנה האחרונה רק 57 ימים, כדי שלא ניתן במה נוספת לזיהום הזה. מי שרוצה יודע היכן למצוא את הנוסח המלא. אבל בקיץ רווי אלימות איומה כמו זה שהולך ומסתיים, טוב עושה ראובן ריבלין, שלא רק מהגֵּג בטון נוגה ושואל לאן הגענו, אלא מוכן גם לעשות את המעט שהוא יכול כדי ליישם את הסיסמה המיושנת והנעבעכית "די לאלימות". בערוצי הרדיו שלנו ניתן למצוא שנאת זרים והומואים, בוז לנשים, שלא לדבר על מיני הצעות איך לטפל בערבים. האלימות הזאת נותנת הכשר למעשים, שאחריהם כל מי שנותנים לה ביטוי ממהרים לכל מיקרופון ומצלמה ומטיחים אותם קללות וגידופים במשטרה על שלא מנעה אותם.
"לא יעלה על הדעת שעיתונאי, אפילו כזה שסגנונו הגס והבוטה הוא האמצעי העיקרי שבידיו להשגת רייטינג, ישתמש במיקרופונו, הממומן בין השאר על-ידי הציבור, כדי לכנות חברי-כנסת בביטויים שאין הנייר סובל", כתב ריבלין במכתבו לנשיאת מועצת העיתונות ולרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה. יו"ר הכנסת מסתכן בכך שיהפוך למושא לטיפול מגחיך ומעליב בכל תוכניות הסאטירה המתמחות בבוז לפוליטיקאים. אבל לא רק את חברי-הכנסת אסור לכנות בביטויים הללו. הנה אתגר נוסף לפתחם של ראשי הרשות השנייה, העסוקים בימים אלה בענייני חובות תוכן וסוגה עלית.