סיפור אפלייתן של תלמידות ספרדיות בבתי-ספר חרדיים סוקר בהרחבה בשבועיים האחרונים בתקשורת הכללית. סאגת בית-הספר החרדי בעמנואל, שם הוקמה חומה בתוך בית-הספר והפרידה בין האשכנזיות לספרדיות, הגיעה לפתחו של בית-המשפט העליון, שם נחשף תקנון בית-הספר. בין השאר נקבע באותו תקנון כי "הלימודים והתפילות יתקיימו בהברה אשכנזית, ועל ההורים לתלמידות שאינן מורגלות בכך להרגילן בביתן לתפילה בהברה זאת". בג"ץ קבע כי התקנון המפלה ישונה, והתקשורת מיהרה לצטט את הצהרתו של חבר ההרכב, השופט אדמונד לוי: "אפילו אם ילקו אותי מאה מלקות – לא אצליח לדבר בהברה אשכנזית".

התלמידות הספרדיות בבית-הספר בעמנואל נאלצות לצאת להפסקה בשעות שונות מהאשכנזיות, והן מחויבות ללבוש בגדים אחידים בצבע שונה. לא ברור אם גורלן טוב יותר מזה של תלמידה מהעיר החרדית אלעד, שכלל לא התקבלה ללימודים בשל מוצאה הספרדי, כך לטענת הוריה, שעתרו נגד בית-הספר וטענו כי בעת ההרשמה הן נשאלו באשר למוצאם העדתי ולשם נעוריה של האם. גם הסיפור הזה סוקר בהרחבה בתקשורת הכללית. מספר הילדות שנחשף כי נדחו על רקע צבע עורן גדל לחמש, וערוץ 7 הדתי-לאומי פירסם כתבה נרחבת שבה נטען כי המקרה הבודד הוא אחד מני רבים, וכי מדובר בתופעה. בשבוע שעבר נענה בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב לעתירת ההורים וחייב את בית-הספר לקבל את התלמידה.

ומה בעיתונות החרדית, זאת שבמרחב הסיקור שלה קורות ההתרחשויות הנ"ל? הבטאונים החרדיים האשכנזיים "המודיע" ו"יתד נאמן" כלל לא דיווחו לקוראיהם הנאמנים על החשדות לגזענות בין כותלי בתי-הספר החרדיים. הם אפילו לא ניסו לגונן על מנהלי בתי-הספר, או על התקנונים המזכירים תקופות אפלות. מבחינתם, אולי בדומה למעשי אונס או רצח שהעיתון נמנע מלכתוב עליהם באופן עקבי, הסיפורים האלו מעולם לא קרו.

אלא שעיון בגליון "יתד נאמן" מיום שישי האחרון מגלה שהטענות נגד אפליה גזענית והעדפת צבע עור מסוים אינן זרות לכתבי העיתון. בטורו הפוליטי "מקור נאמן", תקף הפרשן הפוליטי אריה זיסמן את התקשורת המגויסת, כהגדרתו, המעדיפה את ציפי לבני על פני שאול מופז, בגלל מוצאה האשכנזי ומוצאו המזרחי. "מי שנחשף לתקשורת הכללית, אינו יכול שלא לראות כמה היא מוטה לטובת לבני", כתב זיסמן. "לעומתה, מוצג מופז בפנים שחורות (תרתי משמע)". זיסמן, שכנראה נחשף לתקשורת הכללית באופן סלקטיבי, קבע: "מדובר ברצח אופי תקשורתי המוכר מימי דוד לוי ועמיר פרץ. לראשון הוצמדו בדיחות 'דוד לוי', ולפרץ – לא שכחו את המשקפת הסגורה, דבר המתווה אותו עד היום. אין מנוס מלקבוע כי מדובר ברצח אופי עדתי (דוד לוי, עמיר פרץ, שאול מופז)".

מעניין כיצד היה בוחר הפרשן הפוליטי להתנסח אם בתו של שאול מופז לא היתה מתקבלת לבית-הספר בגלל פניה השחורות, ואילו קביעות מושחזות היו יוצאות מפיו כאשר היתה נאלצת להיות מסוגרת מאחורי חומה, לבושה בבגדים מיוחדים לה ולבני עדתה.