חברת פייסבוק ישראל הודיעה לאחרונה על איוש תפקיד חדש בשורותיה: מנהלת קשרי ממשל ותקשורת. זהו השם המכובס למשרה של לוביסט, שתפקידו לנסות לשדל או ללחוץ על גורמי ממשל כדי להשיג הישגים בדמות חקיקה מיטיבה או סיכולה של חקיקה שאינה כזו. כך למשל פייסבוק עומדת כיום בפני ניסיון של רשות המסים להכריח אותה לשלם מס אמת – על-ידי פרשנות חדשה של החוק.

פייסבוק התחמקה עד כה מתשלום מס אמת על פעילותה בישראל, באמצעות טריקים מהסוג של רישום המפקדה בארץ זרה (אירלנד). החלטה שתאלץ אותה להתחיל לשלם כאן מס תעלה לה מיליונים רבים. זו רק דוגמה אחת לאופן שבו המחוקק או הרגולטור יכולים להחליט החלטות (או להחליט שלא להחליט) שיהיו הרות גורל מבחינה כלכלית עבור הגופים הנוגעים בדבר.

הדמות שנבחרה לאייש את התפקיד החדש בסניף הישראלי של ענקית האינטרנט פייסבוק, ציין נתי טוקר ב"דה מרקר", היא יועצת לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומגיעה לפייסבוק מלשכתו של השגריר בארצות-הברית רון דרמר, המקורב בפני עצמו לנתניהו. מדוע פייסבוק צריכה למנות לאחראית קשרי תקשורת וממשל דמות מקורבת לראש הממשלה בנימין נתניהו?

ואם כבר אנחנו שואלים, מדוע בעלי המניות בערוץ 10 ממנים ליו"ר חברת החדשות שלהם דמות המקורבת לאשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו? מדוע נוחי דנקנר מינה בשעתו לעורך "מעריב" דמות מקורבת למשפחת נתניהו? מדוע בזכיינית ערוץ 2 רשת מינו ליועץ אדם שגם הוא מקושר בקשר כזה או אחר לנתניהו?

הפרשנות הרווחת למסה המצטברת הזו של מינויים כאלו במהלך השנים האחרונות היתה כי זו עדות לבחישה הגוברת של נתניהו – הבעל והרעיה – בתקשורת החופשית במדינת ישראל. לפחות בכמה מהמקרים הפרשנות הזו היתה אכן נכונה וצודקת, אולם היופי ההרמוני שלה, במיוחד עבור עיתונאים שמאלנים מקצועיים, השכיח מאיתנו את צדה השני של המשוואה: אילי הון שבבעלותם כלי תקשורת ממנים לתפקידים בכירים מקורבים לראש הממשלה ולאשתו בתקווה להשיג הישגים רגולטוריים ואחרים מצדו של המחוקק.

זו אבחנה חשובה, כי היא מזכירה לנו שאת המעוניינים להגביל ולעוות את חופש הביטוי והעיתונות בישראל, את השותפים בקשר המושחת של הון-שלטון, צריך לחפש לא רק מצדו האחד של הקשר. לא רק השלטון צריך להיות תחת הפנס, גם ההון. נתניהו ראוי לביקורת ואף לבוז על האופן שבו הביא את השידור הציבורי, שהיה על פסים של רפורמה מבריאה, עד לקריסה טוטאלית; כמו גם על האופן שבו החדיר לתקשורת הישראלית חיידק טורף בדמות "ישראל היום", א-עיתון תעמולתי ומגויס, המפיץ שקרים, שנאה והסתה.

אבל נתניהו לא הכניס ראש חולה למיטה בריאה. התקשורת הישראלית שנתניהו הגיע אליה, עם מו"לים כמו ארנון מוזס ועופר נמרודי, היתה תקשורת מוטה, בעייתית ואף מושחתת בפני עצמה. היא שירתה אינטרסים זרים, ראשיה זילזלו בשליחות הציבורית שהיא חובתם המקצועית ומעלו באמון הצרכנים שוב ושוב. במידה מסוימת, המו"לים האלו ושכמותם, שהיו רגילים לעסקאות מגונות עם ראשי ממשלה קודמים, הם אלו שיצרו את הקשר החולה בין נתניהו לבין איל הקזינו שלדון אדלסון, שהקים עבורו את "ישראל היום" ונתן את האות למלחמת הכנופיות המעצבת את דמותה של התקשורת הישראלית העכשווית.

לכן, כשאנחנו קוראים בפעם הבאה על עוד כלי תקשורת, חברת אינטרנט או סתם גוף מסחרי שמינה לתפקיד בכיר בשורותיו אדם שהכישור הבולט שלו הוא עובדת היותו מקורב למשפחה הראשונה של ישראל, חשוב לזכור שלשחיתות יש תמיד שני צדדים. זה שמקבל, וזה שנותן.