הכותרות הראשיות

הכותרת בראש כל עיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", מבשרת על הסכמה איראנית לקיום משא-ומתן ישיר עם ארה"ב על תוכנית הגרעין. הכותרת מתבססת על דיווח שהתפרסם אמש ב"ניו-יורק טיימס", ושתמציתו מופיעה בשער "הארץ".

לכותרת הראשית ב"הארץ" נלווית כותרת משנה שבה נכתב: "בכירים בממשל דיווחו על פריצת דרך לאחר מגעים חשאיים שהחלו לפני שלוש שנים וחצי". לכותרת ב"מעריב" נלווית כותרת משנה שבה נכתב: "בישראל מעריכים כי אם אובמה ייבחר, המגעים יובילו להתקדמות משמעותית". לכותרת ב"ישראל היום" נלווית כותרת משנה שבה נכתב: "החשש: ייתכן שמדובר בתרגיל פוליטי ערב העימות בין אובמה לרומני".

ב"ידיעות אחרונות" הוחלט לדווח על המשא-ומתן עם איראן בפינה התחתונה של עמוד השער, שרובו מוקדש לסיפור המתומצת בשלוש מלים: "הרומן, ההיריון והיריות".

פלילים

רחמה של נערה בת 17 הופקע במהלך סוף-השבוע והועבר לרשות הציבור. העילה: טרגדיה. שלושת הטבלואידים מסקרים הבוקר בהבלטה ובהרחבה את נסיבות מותו של רז אטיאס, בן 18, שהכניס את חברתו להריון, תיכנן להתאבד יחד איתה, ובסופו של דבר נורה ונהרג על-ידי שוטרים.

את הסיקור הנרחב ביותר מציע "ידיעות אחרונות". עיתון זה, שאינו צהוב, מסתער על הטרגדיה בתאווה. עמוד השער מוקדש רובו ככולו לאירוע ("ידעתי שרז הולך להרוג אותי ולמות"). על פני שתי כפולות העמודים הראשונות מתפרסמים דיווחים, תגובות ופרשנויות לסיפור המעשה ("רז הצמיד לי את האקדח לעורף. התחננתי: נשמה, אל תהרוג אותי"; "המשפחה: 'ריססו אותו'. השוטרים: 'מנענו אסון'"; "תגובה מהירה ומוצדקת").

שני הטבלואידים האחרים מנסים לשמור על פרופורציות, ולא מצליחים. "מעריב" דוחק את הסיקור לכפולה השנייה והשלישית, ושומר את ראש השער לכותרת ראשית על המו"מ בין ארה"ב לאיראן. גם בראש שער "ישראל היום" כותרת על יחסי איראן וארה"ב, אך סיקור מותו של הנער תופס את הכפולה הפותחת, וזאת תחת הכותרת המוזרה "הנערה תעשה הפלה". בשער עיתון "הארץ", מתחת לקפל, מודפסת הכותרת "מתנדבים של המשטרה הרגו צעיר בן 18 שאיים לירות בחברתו ההרה". המשך הידיעה, מאת עוז רוזנברג, מתפרסם בעמ' 10.

בסיס קליטה ומיון

המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדש לפתיחת שנת הלימודים האקדמית. בין היתר כולל המוסף כתבה מאת משה רונן על שחיקת כוחו של התואר הראשון וכפולת עמודי אופנה המציעה לקוראים להתאים את המלתחה למקצוע הלימוד.

הכתבת שלי גרוס מסבירה כי "ההמלצה הקלאסית היא להתלבש תמיד לתפקיד הבא שלכם, ולא לזה שיש לכם היום. כלומר: אם אתם סטודנטים למשפטים שמתפרנסים ממלצרות, כדאי שתתחילו כבר עכשיו להתלבש כמו עורכי-דין". גרוס מספקת שש הצעות לבוש לשישה מקצועות לימוד שונים. סך מחיר הבגדים והאביזרים המוצעים לזוג סטודנטים למדעי המחשב: 2,077 שקל. סך מחיר הבגדים והאביזרים המוצעים לזוג סטודנטים לתקשורת: 3,203 שקל. לא זול להיות תפרן.

גם עמודי החדשות מתייחסים לפתיחת שנת הלימודים האקדמית. "עולים על ספרים" היא הכותרת שנבחרה ללוות את הדיווח של יעל ברנובסקי ב"ישראל היום". כן, קיים בעולמנו, ממש קרוב אלינו, אדם שמקצועו עיתונאי, אשר נדרש לחשוב על כותרת לידיעה חדשותית (לא טור דעה) המוקדשת לפתיחת שנת הלימודים האקדמית, ולאחר חשיבה קצרה או ארוכה החליט לבחור במשפט "עולים על ספרים". כמו "עולים על מדים", אבל עם "ספרים" במקום "מדים". כזה הוא המצב במדינה ובעיתון שבהם הצבא והצבאיות שולטים בכל, כולל בלימודי האזרחים. הסטודנטים "מתגייסים" לאקדמיה (מותר גם לערבים ללמוד? על כך ב"הארץ").

הידיעה של ברנובסקי כוללת כבר בפסקה השלישית דברי ברכה וחזון מפי שר החינוך גדעון סער. "במסגרת תוכנית החומש למערכת ההשכלה הגבוהה, שאנו נמצאים בשנה השלישית ליישומה, גיוס סגל חדש ואיכותי לכלל המוסדות הוא אחד הדגשים המרכזיים", אומר השר.

בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מבליט העיתון שלושה סטודנטים חריגים מפאת גילם (בן 13, בת 87, ודוקטור בן 25). שר החינוך גדעון סער אינו מוזכר.

בעמ' 3 של "הארץ" מדווחת טלילה נשר על הפערים בין יהודים לערבים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. "הפערים בין המגזרים בכל הנוגע לשוויון הזדמנויות בנגישות להשכלה גבוהה עמוקים ומושרשים", קובעת נשר.

הנתונים של "הארץ" ("קצת יותר מ-11% מהתלמידים לתואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה בישראל הם בני החברה הערבית – פחות ממחצית מייצוגם באוכלוסייה") מתבססים על מסמך פנימי שגובש במועצה להשכלה גבוהה לצורך הכנת תוכנית להרחבת הנגישות של בני המיעוטים. לפי הדיווח של נשר, עלות התוכנית למעלה מ-300 מיליון שקל, והיא תתבצע בהדרגה עד לשנת 2016, במסגרת תוכנית החומש של שר החינוך גדעון סער. זו אותה תוכנית חומש שעליה מדבר שר החינוך ב"ישראל היום" בלי להזכיר ערבים. יש ב"הארץ" אפילו ציטוט מפי יוזם התוכנית, לא סער אלא שותפו – פרופ' מנואל טרכטנברג.

בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מתחילה היום סדרת כתבות על התוכנית הרב-שנתית של סער וטרכטנברג. בלב הכתבה הראשונה, מאת חן פונדק, מבנה תקציב ההשכלה הגבוהה והשינויים שחלו בו בשנים האחרונות. לפי הכתבה, ההשקעה במחקר גדלה, ואילו הסיוע לאוכלוסיות חלשות פחת, הסבסוד למדעי הטבע והנדסה עלה, ואילו זה של מדעי הרוח והחברה ירד.

תודה לאהובתי

במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ" מזכיר עודה בשאראת שלוש מימרות מאת שלושה משוררים ערבים. המימרה השנייה, מאת המשורר עבדאללה אבן אל-דומינה, מנוסחת כך: "נפגעתי מכך שאהובתי השמיצה אותי, אך שמחתי שנזכרה בי". אהובתו של בשאראת, במקרה הזה, היא אביגדור ליברמן, ואולי הפרויקט הציוני כולו. בשאראת מציין לטובה את שר החוץ, ש"מעלה בעקשנות, כמעט חולנית, את העניין הפלסטיני". אמנם, לפי בשאראת, "ליברמן רחוק מלהיות אהובתם של הפלסטינים", ואולם "כאשר הוא משתלח במחמוד עבאס, הוא מזכיר לישראלים שהבעיה נמצאת כאן, חמש דקות מנתניה. הבעיה היא ביצהר, לא בבושהאר".

בשאראת אינו קורא לציונים להצביע ליברמן, הוא קורא להם להצביע אולמרט, וזאת בהסתמך על ההנחה כי ראש הממשלה לשעבר, שהורשע בהפרת אמונים, פעל להביא קץ לכיבוש. "אם מעמידים את השאלה מי מוסרי יותר, אדם המואשם בשחיתות שמנסה להיפטר מהכיבוש, או אדם צח כשלג שהכיבוש אינו מפריע לו – התשובה היא הראשון", מסביר בשאראת.

"מקורבי אולמרט: פוחתים הסיכויים שירוץ בבחירות", נכתב בשער "הארץ", מעל דיווח מאת יהונתן ליס. "מצבו המשפטי הסבוך, הסקרים שאינם מחמיאים מספיק והעובדה שגוש המרכז-שמאל כנראה לא יוכל להרכיב את הממשלה הבאה פגעו ביכולתו לחזור לפוליטיקה", מרחיב ליס. "ראש הממשלה לשעבר ביקש מציפי לבני להשיב לו עד מחר אם תהיה מוכנה להצטרף למפלגה חדשה בראשותו כמס' 2", מדווחת מזל מועלם בכפולה הפותחת של "מעריב". בהמשך הדיווח כותבת מועלם כי "בקרב בכירי קדימה גברו בסוף-השבוע ההערכות שלפיהן אולמרט יגנוז בסופו של דבר את תוכניתו להקים מפלגה חדשה, בעיקר בשל ענייניו המשפטיים הפתוחים".

אם אולמרט לא יחזור לשלטון כדי לשים אחת ולתמיד סוף לכיבוש, אולי כדאי לבשאראת לבחון את מועמדותו של יאיר לפיד, או לפחות לשמוח על השמצותיו. ב"ידיעות אחרונות" מדווח כי באסיפה שקיים אתמול לפיד בחולון הוא אמר, בין היתר, "זו ארץ של יהודים, יש לנו הזכות להיפטר סוף-סוף מהפלסטינים. לא יהיה מזרח תיכון חדש, אבל גם לא יהיו לנו 3.5 מיליון פלסטינים בשטח ישראל".

לפי דיווח מאת רויטל חובל ב"הארץ", לפיד אמר את הדברים בקריית-מוצקין, לא בחולון (הצדק עימה). ועוד אמר לפיד באירוע כי יציג את המצע המדיני שלו במרכז האוניברסיטאי באריאל, וזאת משום ש"אין מפה שבה אריאל איננה במדינת ישראל". יצוין כי בכל המפות הרשמיות, העולמיות והישראליות, ההתנחלות המפוארת אריאל אינה נמצאת בשטח הריבוני של מדינת ישראל.

בשולי החדשות

ענת רואה מדווחת ב"כלכליסט" כי משרד עורכי-הדין של שלמה נס דורש מקדמה של 4 מיליון שקל עבור כחצי שנת עבודה בתפקיד נאמן חברת אאורה-השקעות. אגב, נס משמש בימים אלה גם אחד מנאמניו של העיתון "מעריב".

במוסף "עסקים" של "מעריב" מביאה יעל דראל את דבריו של ד"ר דני טקהאשי-קלסו, סגן נשיא הארגון העולמי לשימור אוקיאני בארה"ב, שמבקר בימים אלה בישראל. "אפשר להגדיר את ישראל כמדינה שעדיין אינה ערוכה להשלכות הסביבתיות של קידוחי הגז", הוא אומר.

ענייני תקשורת

במדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי עיתונאית צרפתייה הותקפה מינית בכיכר תחריר שבקהיר.

יוסי אלי מדווח בכפולה הפותחת של "מעריב" כי העיתונאית מרב מיכאלי שוקלת להצטרף למפלגת העבודה ("דווקא יו"ר המפלגה שלי יחימוביץ' לא יצרה קשר עם מיכאלי, וגורמים בעבודה מעריכים שהיא לא ששה לקראת הצטרפותה של מיכאלי", הוא כותב).

ב"הארץ" מדווח [רויטרס] כי נלכד דוברו של שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי. לפי הדיווח, מוסא אבראהים נתפס בעיר טארהונה, כ-70 ק"מ מדרום לבירה. עוד מדווח כי אבראהים נהג לערוך מסיבות עיתונאים תכופות בטריפולי, וכי עם נפילת קדאפי ירד למחתרת. כמו כן נמסר כי הדובר לשעבר הועבר לחקירה. לא מדווח במה הוא מואשם.

במדור המכתבים למערכת של "הארץ" נמשך הבוקר הדיון במצבה של רשת קול-המוזיקה. זהו דיון שתפס תאוצה בחודשים האחרונים, עם כניסתו של מנהל חדש לרשת (אריה יאס) והכנסת שינויים בלוחות השידורים. המכתבים ל"הארץ", רובם ככולם ביקורתיים כלפי הקו החדש, מבכים את חיסולה של שמורת טבע תרבותית.

"הקולות הנשמעים באחרונה בחלק ניכר משעות השידור בקול-המוזיקה צורמים באוזני", כתבה מיכל פרומוביצי בחודש יוני האחרון. "אני מסכים עם מיכל פרומוביצי הכותבת על ירידת רמת השידורים של התחנה", כתב חיים שנער כמה ימים אחר-כך. "התחנה, ששימשה עוגן נחמה לדור שלם של קשישים שכבר אינם יכולים ללכת לקונצרטים כפי שהורגלו, וידם רועדת ואינה מסוגלת לשים תקליטור בנגן, נהפכה לקול הדברת והברברת", הוסיפה נילי סברון. "בלתי אפשרי כמעט שלא להיתקל ברדיו בגברים מדברים. וכאמור, כאשר כבר יש מוזיקה, הרי היא מחזות זמר ושירים. החזירו לנו את קול-המוזיקה שסיסמתו הכל מוזיקה, הוא חסר לנו".

מכתב נוסף למערכת, מחודש ספטמבר, תהה, "האם הוחלט לחסל את קול-המוזיקה? אם כן, למה בגסיסה ממושכת?". חיים שנער העיר בתחילת החודש הזה כי "נסיון ההנהלה החדשה של תחנת קול-המוזיקה להרחיב את מעגל מאזיניה אין לו כל סיכוי להצליח". "לי ולעוד מאזינים קבועים של התחנה יש תחושה כבדה שקול-המוזיקה האיכותי הולך ונעלם", הוסיפה לאחרונה הכותבת צ' רון. הבוקר מתפרסם מכתב נוסף, מאת עדי מרקוזה-הס, שטוענת כי "מה שקורה עכשיו הוא זילות של המוזיקה ושל תרבות ההאזנה בכלל".

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמעניק למאזיני קול-המוזיקה פתחון פה קבוע. הן מתוך הזדהות עקרונית עם הביקורת על הכיוון שאליו מולכת קול-המוזיקה בחודשים האחרונים, והן מתוך הזדהות אישית עם סכנת החיסול שמרחפת מעל כלי תקשורת אליטיסטי.