אתר "הארץ" יוסיף לכתבה שפרסם בשנת 2008 פסקה ובה ביטוי לטענות של אחד המוזכרים בה, כך סוכם בדיון שנערך היום (ב') בבית-משפט השלום בירושלים. בכך באה לידי סיום תביעה שהוגשה תחילה בדרישה לפיצוי בסך מיליון שקל.

בשנת 2008 פרסם צבי בראל ב"הארץ" כתבה תחת הכותרת "רחוב תרפ"ט פינת השוהדא", ובה כלל את רשמיו מביקור בחברון, וכן את זכרונותיו מהתקופה שבה כיהן כסגן המושל הצבאי בעיר. בין היתר הזכיר בראל את אליעזר ברואריס, הקרוי היום אליעזר ברויער, שלדבריו היה מרוקן מריצות בחצרות של ערבים ומנפנף בגרזן מול עוברים ושבים.

כחמש שנים לאחר הפרסום הגיש ברויער, באמצעות עו"ד ברוך בן-יוסף, תביעה נגד בראל ונגד "הארץ" בדרישה לקבל פיצוי בסך מיליון שקל. לדבריו, כתבתו של בראל רצופה לשון הרע כלפיו, והוא כלל לא קיבל הזדמנות להגיב טרם הפרסום. בנוסף הגיש את התביעה גם נגד הוצאת הקיבוץ-המאוחד, שהוציאה לאור את ספרו של בראל "כשמכוניות נפלו מהשמים", כיוון שלדבריו בראל הוציא את דיבתו גם בספר. בהמשך תיקן ברויער את תביעתו, השמיט את הוצאת הספרים והסתפק בפיצוי של 150 אלף שקל.

בין היתר הזכיר ברויער בתביעתו כי בראל "נתפס לא פעם כאדם בלתי אמין בדיווחים שלו ביחס לתובע ותושבים אחרים בקריית-ארבע-חברון". ברויער נסמך על קביעה של נשיא בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע לשעבר, השופט שלמה אלקיים, שדן בשלהי שנות השבעים בתיק פלילי נגד ברויער. בתיק זה, שבמסגרתו העיד בראל מטעם התביעה, זוכה ברויער מעבירות שונות שיוחסו לו, ובהן איום על תושבי חברון, גרימת נזק בזדון לרכב של תושב העיר ותקיפת תושב.

בהכרעת הדין המזכה (במשפט הפלילי) נכתב ביחס לבראל כי הוא (ועד אחר) "אינם מדייקים בהתבטאויותיהם". השופט העדיף את גרסת הנאשמים לאירועים שבגינם הועמדו לדין, ציין "את העוינות הרבה של מר בראל" כלפי שניהם כסיבה לכך, ובהמשך זיכה אותם.

נשיא בית-המשפט המחוזי אף קבע בהכרעת דינו כי בכל הקשור לטענה בדבר נפנוף בגרזן, "סביר להניח שידיעותיו [של בראל] שאובות מתלונות שקיבל או מפי השמועה". לפי השופט, "לא ניתן להעלות על הדעת" שברויער והנאשם הנוסף בתיק הפלילי "התהלכו כגיבורים בעיר ערבית ועשו איזה מעשה של התגרות שהיה עלול להמיט עליהם איזה התנכלות".

עיתונאי "הארץ" צבי בראל (צילום: אורן פרסיקו)

"הארץ" ובראל, באמצעות עו"ד מיבי מוזר וירון שלמי, ביקשו לדחות את תביעת הדיבה הן בשל השיהוי בהגשתה, הן בשל סכום הפיצוי המקורי הגבוה והן לגופן של הטענות. לדברי בראל ו"הארץ", הכתבה מתארת את התרשמותו האישית של המחבר מהתקופה שבה שירת בחברון, וכל הנכלל בה הוא אמת בעלת עניין לציבור.

בנוסף הגישו הנתבעים בקשה למחוק מהראיות שבפני בית-המשפט את הכרעת הדין של המשפט הפלילי נגד ברויער. לטענתם, הכרעת הדין אינה קבילה כראיה בהליך, כיוון שהיא מזכה ולא מרשיעה, וזאת בניגוד לפקודת הראיות. השארת הכרעת הדין, הוסיפו, עלולה להשפיע על בית-המשפט באמצעות ראיה פסולה. ברויער התנגד למחיקה, וטען כי הכרעת הדין נועדה "להשליך על מהימנותו של הנתבע ביחס לאותם אירועים עליהם כתב".

השופטת קרן אזולאי מבית-משפט השלום בירושלים קיבלה את הבקשה והוציאה את הכרעת הדין מחומר הראיות. "הכרעת דין מזכה בהליך פלילי נטולת ערך ראייתי בהליך אזרחי", קבעה. "בפרט, ממצאי מהימנות שנקבעו בהכרעת הדין אינם קבילים בהליך הנוכחי שכן הם מהווים, לצורך ההליך הנוכחי, משום עדות שמיעה בלבד".

הבוקר, בדיון מוקדם שנערך בהשתתפות הצדדים, הציעה להם השופטת אזולאי לדחות את התביעה בכפוף להוספת פסקה לכתבה באתר "הארץ", כך לפי פרוטוקול הדיון. על-פי ההצעה, שהתקבלה על-ידי הצדדים, לכתבה שפרסם בראל תתווסף הפסקה הבאה:

הכתבה שלעיל פורסמה בשנת 2008. בעת האחרונה העלה מר אליעזר ברויער (ברואריס) טענות לפיהן לא התבקשה תגובתו טרם פרסום הכתבה. לטענתו, הדברים לא אירעו באופן שתואר בכתבה. בכלל זאת אליעזר ברויער ביקש למסור כי בגין דברים דומים לאלה שנטענו בכתבה הוא הועמד לדין וזוכה".

פסקה זו, כך סוכם, תתפרסם באתר "הארץ" בצמוד לכתבה של בראל בתוך שבעה ימים מהיום. בית-המשפט נתן להסכמה תוקף של פסק-דין.

33994-10-13