במוצאי יום הבחירות בארצות-הברית התפשטה בכל רחבי העולם המוסכמה שהאינטרנט מילא תפקיד מפתח בהשגת נצחונו של ברק אובמה. מומחים למיניהם הפיצו את התובנה שהנשיא הנבחר עשה שימוש מושכל ומקיף בערוצי התקשורת שמציעה כיום הרשת, וכתוצאה מכך הצליח לרתום אליו את אהדת ההמונים.
החוכמה המקובלת היא שאובמה ומטהו, במאמץ שקדני ויעיל שנפרש מהרגע שבו החליט להציג את מועמדותו, יצרו תשתית שאת פירותיה קצר ב-4 בנובמבר. הכוונה היא להצלחתם להעביר את מסריהם לצרכניה המתרבים והולכים של הרשת (בעיקר הדור הצעיר), לגייס כתוצאה מכך צבא נלהב של תומכים במועמדותו, להטמיע את מצעו, ליצור כלפיו מחויבות, וגם לבנות מערך ארגוני שבא לידי ביטוי מרשים ביום ההצבעה.
המאמץ הזה נעשה באמצעות כל תבניות התקשורת הזמינות ברשת (אתרים ייעודיים, בלוגים, רשתות חברתיות, אתרי שיתוף-וידיאו, אי-מיילים וטוקבקים), המאפשרות דו-שיח ורב-שיח ויוצרות אווירה (או אשליה?) של מחויבות הדדית ושותפות.
"ברק טי.וי". צילום מתוך האתר הרשמי
כל זה נכון, כנראה, אבל אי-אפשר להתעלם מתופעה כמעט הפוכה: נהירתם של רבבות בוחרים לחזות באובמה במו עיניהם, להיטותם להאזין לקולו באצטדיונים גדושי אדם, רצונם לחוות את המפגש עימו פנים אל פנים.
במובן זה, הבחירות לנשיא ה-44 של ארצות-הברית החזירו, באופן אירוני, את מעמדה של כיכר העיר; בקצת הפרזה אפשר לומר שהן סובבו את מחוגי השעון ההיסטורי לימיה של אתונה העתיקה. אנשים באו לשמוע את הנואם הגדול ולהתבשם באופן ישיר מדבריו. לא די היה להם לקרוא את בשורתו בתיבת הדואר האלקטרוני שלהם או אפילו לצפות בו ביו-טיוב. הם נזקקו להתכנסות ההמונית, לחוויית ההשתתפות במעמד המדיף סולידריות, להתחככות הבלתי אמצעית עם אחים לדעה. אנשים חיפשו את המפגש האנושי; לא די היה להם לקבל את המסרים על הצג האישי שלהם, היכן שלא יהיה.
טכנולוגיית התקשורת, המתפתחת ללא הפסקה, מציעה אפשרויות בלתי מוגבלות להעברת מסרים ולקבלת מידע במקומות ובמצבים שלפני 15 שנה היו לקוחים מסרטי מדע בדיוני. השכלול הבלתי פוסק מביא עימו גם ניכור גדל והולך. אנשים ממירים את המגע האנושי הטבעי, מפגש פנים אל פנים, בתחליפים שמספקת החומרה החדשנית: מתראים פחות, אפילו מדברים פחות בטלפון, ומסתפקים בהתכתבות על גבי צג המחשב. מופעיו של אובמה ברחבי ארצות-הברית המחישו מחדש שתוכנות תקשורת מתוחכמות אינן תחליף מספק לרצונן של הבריות לקשר בלתי אמצעי ולהשתתפות ישירה בחוויות מכוננות.
עצרת בחירות במדיסון, וויסקונסין. 5.11 (צילום: האתר הרשמי)
בחירתו של אובמה לימדה דבר נוסף: לא תמיד להטוטי האיפור ומסכות התדמית שמייצרים יועצי תקשורת ואשפי יחצנות מספקים את הסחורה המקווה. ברגעי האמת קובעת איכותו של האדם, משקלו הסגולי, פנימיותו. אמנם האפשרות לשטות בהמונים ולסנוור את עיניהם בתדמיות כוזבות מובנית בשיטה הפוליטית בחברות דמוקרטיות, אבל יש מצבים שבהם התוכן גובר על הקליפה.
לאובמה היה מסר של ממש; הוא גילם תופעה ומניע השאובים ממעמקי ההיסטוריה וההוויה האמריקאית. הוא ייצג פצע שהחברה האמריקאית צריכה לרפא. היות שהוא ניחן בתכונות הדרושות – רקע ביוגרפי, מראה, כושר רטורי, אינטליגנציה, דבקות במטרה – התנקזה אליו נהמת הלב של הבוחרים. אולי העתיד יטפח על הפנים ויחשוף כי גם אובמה לא היה אלא פוחלץ שנאם על-פי תווים שכתבו יועצים אסטרטגיים ציניים; ברגע זה הוא נראה אותנטי – איש נושא בשורה המבקש להנחיל אותה לעם האמריקאי כולו.
זה סוד הצלחתו: הוא נתפס כפטריוט, כמי שחתר להגיע לבית הלבן לא רק כדי לממש שאיפה אישית, או לקדם אינטרס מגזרי צר, אלא כדי להשיג מטרות כלל-אמריקאיות. אובמה הצליח לשכנע שהוא אינו זיוף, שתוכו כברו. בעידן שבו התקשורת עוטפת את המציאות כולה בערפילי תדמית כוזבים, הביא ברק אובמה לזירה הציבורית משהו חדש, מלהיב ברעננותו – פוליטיקאי בשר ודם המדבר בגובה העיניים ומשכנע שהוא מתכוון למה שהוא אומר.
ברק אובמה ורעייתו מישל, בערב הבחירות ה-5.11 בביתם שבשיקגו (צילום: דיויד כץ, האתר הרשמי)