חוק רשות השידור מגדיר את תפקיד השידור הציבורי בישראל כמופקד בין השאר על חיזוק הקשר עם המורשת היהודית וערכיה. במרוצת השנים התגלגל תפקיד זה בין רשתות הרדיו השונות, עד אשר נמצא לו לפני כשבע שנים בית בדמות רשת "מורשת". מאז ועד היום מכונה הרשת, גם בפי כמה מעובדיה, "הרשת הסודית" של קול־ישראל. הפוטנציאל לכאורה היה גדול מאוד, מגובה בתשתית ותיקה ומשופשפת של קול־ישראל ובצוות איכותי, צעיר ונמרץ. אך עד היום לא הצליחה רשת "מורשת" להתרומם, בראש ובראשונה מפני שלא הגדירה מעולם למי היא פונה ומה תפקידה, ולכן עיקר חזונה הסתכם בעצם קיומה. באין הגדרה חטאה הרשת למטרתה ופנתה רק לציבור הדתי והחרדי, למרות שקהל המאזינים צריך להרגיש "בבית" כשהוא מאזין לתחנה גם אם איננו נמנה עם החוגים הדתיים, שהרי אלה אינם בעלי מונופול על מורשת העם היהודי.

תפקידה של רשת "מורשת" להוות במה מרכזית לנושאים המעסיקים את כלל הציבור היהודי: מן החיכוך היומיומי שבין יהדות לדמוקרטיה ועד היהדות כתרבות וכהיסטוריה, בשאלות כמו עדיפותן של אמנות חברתיות על חוקים כסגירת בתי־עסק בתשעה באב וקביעת דרך הגיור או אופן הגיוס. אלא שיומן החדשות הוותיק של התחנה, "יומן מורשת", נמנע מלעסוק בנושאים שנויים במחלוקת ומחשיפות חדשותיות, ומעדיף למחזר נושאים "פרווה" אשר דנו בהם בעיתונות, ובלבד שהמלה "דתי" או "יהודי" הוזכרה בהם. את מקומם של נושאי ליבה תופסים בעיקר פיוטי חזנות, שירים חסידיים ואייטמים על אירועים לציבור הדתי. עת שימשתי בעבר כקריין, כעורך וכמפיק בקול־ישראל, ייסדתי ברשת "מורשת" פינת אינטרנט שעסקה באתרים הנוגעים ליהדות. באחת הפינות סקרתי את הפורום החרדי המרתק "בחדרי חרדים", המאפשר הצצה נדירה אל החברה החרדית ואל הבעיות המטרידות אותה, כמו למשל עבירות מין במקוואות, נושא חמור וחשוב שמחובתנו כעיתונאים לעסוק בו, להתריע ולהרתיע. אלא שהתברר לי כי לטעמם של עורכי התחנה עיסוק בכגון אלו בוטה מדי ואינו מתאים לאופיה ה"דתי" של הרשת.

ניסיון ראוי ומכובד לתקשורת יהודית, אך לאו דווקא דתית, נעשה לפני שלוש שנים עם הקמתו של ערוץ "תכלת" בטלויזיה. אמנם הערוץ ירד זמנית, אך אין עוררין על איכות ההפקות בו. מגרסאות מקוריות לתוכניות תרבות כמו "היהודי הנודד" של ג'קי לוי, ועד לתוכניות מגזין כמו "הצנועות והחסודות", שדנו בנושאים אקטואליים כנישואים מעורבים, הטרדות מיניות ובחירת קריירה, מזווית נשית־יהודית. אפילו המעברונים בין התוכניות העמיקו ידע במושגים ביהדות.

תרגום מתכונת השידורים של הערוץ למדיה רדיופונית הוא המתכון שלפיו ראוי לרשת "מורשת" לפעול. רק כאשר קשובים לכל גוני היהדות בציבור, כשמציגים את עולם היהדות על כל גווניו, עומקו והקונפליקטים שבו – ניתן לחזק את הזהות הלאומית ולהעמיק את השייכות של החברה בישראל למסורת.

היום יותר מתמיד, כאשר חלקים הולכים וגדלים בעם רואים עצמם מנותקים מהיהדות, לא מודעים להיסטוריה ואדישים לעתיד, יש צורך בתחנת רדיו אשר פונה לכלל הציבור ועוסקת ביהדות ללא משוא פנים וללא שתשויך לזרם כזה או אחר בתוכה. רק שינוי כזה, אם יתחולל ברשת "מורשת", יהפוך אותה לרשת רלבנטית, מואזנת ומאוזנת.

אביתר אלעד הוא יועץ תקשורת שהיה בעבר קריין ועורך בקול־ישראל

גיליון 65, נובמבר 2006