התנועה-הקיבוצית אינה מתכוונת לשנות את מעמדם של העיתונאים העובדים ב"ידיעות הקיבוץ" ולהפוך אותם לעובדי קבלן, כך מבהירה התנועה בתשובה שהגישה היום (2.2.16) לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו. "העיתונאים, ככל העובדים, נהנים מהסכם מפעלי אחיד ומאותם התנאים, החל ממזכיר התנועה וכלה באחרון העובדים", מבהירה התנועה-הקיבוצית. תשובה זו באה בעקבות בקשה של ארגון העיתונאים כי בית-הדין יוציא צו שיאסור על התנועה לבצע כל שינוי חד-צדדי באופן העסקת העיתונאים.
לטענת התנועה-הקיבוצית, כפי שבאה לידי ביטוי על-ידי באי-כוחה עורכי-הדין יעקב אברהמי ומרב ניב, הפנייה של ארגון העיתונאים לבית-הדין היא בגדר "רוב מהומה על לא מאומה", שכן התנועה "מצדדת בעבודה מאורגנת של העיתונאים המועסקים [בה] ואינה מתכוונת לפטר אף עובד".
באי כוח התנועה-הקיבוצית דוחים את טענות הארגון כאילו פעלה בחוסר תום לב ונמנעה מלקיים משא-ומתן של ממש על הסכם קיבוצי, ואף מאשימים את הארגון כי הוא זה שפעל ועדיין פועל בחוסר תום לב, וכי הוא זה שהחליט "לשבור את הכלים" במהלך המשא-ומתן. לטענתם, הגורם האחראי למצב התקציבי הקשה ב"ידיעות הקיבוץ" הוא חברת ידיעות-תקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות", המחזיקה בשבועון, שהחליטה לאחרונה לקצץ חלק ניכר מתקציבו.
"בשנים האחרונות, ועל-פי החלטתה החד-צדדית של ידיעות-תקשורת, כבעלי השבועון, הולך העיתון עצמו ומצטמצם במספר עמודיו בכלל ובמספר העמודים המיועדים לכתבות בפרט", מוסבר בתשובת התנועה-הקיבוצית, "במקביל להפחתה בסכומי הכסף שמעביר הבעלים, המשמשים לתשלום השכר והוצאות התקורה של המערכת".
שער "ידיעות הקיבוץ", דצמבר 2015
מהנספחים שצורפו לבקשה עולה כי בתחילת חודש נובמבר האחרון הודיע מנכ"ל חברת ידיעות-תקשורת, רענן בר-טל, ליו"ר ועד העיתונאים ב"ידיעות הקיבוץ" ערן שחר, כי אין באפשרות החברה להשתתף עוד בתקצוב "ידיעות הקיבוץ" וכי בכוונתה לא לחדש עוד את ההסכם שלה עם התנועה-הקיבוצית.
לאחר "דיונים קדחתניים" בין התנועה-הקיבוצית לבר-טל סוכם שבמקום 60 אלף שקל בחודש, ידיעות-תקשורת תעביר 25 אלף שקל בחודש בלבד לתקצוב השבועון. התנועה-הקיבוצית, שעד אז מימנה את "ידיעות הקיבוץ" ב-20 אלף שקל בחודש, הסכימה להגדיל את היקף התמיכה שלה לכדי 25 אלף שקל בחודש. עדיין, במקום תקציב חודשי של 80 אלף שקלים, נאלץ השבועון להתמודד עם תקציב של 50 אלף שקל בחודש בלבד (כ-80% ממנו, מציינים בתנועה, מוקדש לשכר העיתונאים).
באי-כוחה של התנועה מדגישים עוד כי בניגוד גמור לטענת ארגון העיתונאים, דווקא הארגון הוא שקיבל את המידע על החלטת ידיעות-תקשורת לסיים את ההסכם, והוא זה שלא עדכן מיד את התנועה-הקיבוצית על כך.
אשר לתנאי ההעסקה של העיתונאים, והיחסים בין התנועה-הקיבוצית לידיעות-תקשורת, בתנועה הקיבוצית טוענים כי אלה היו ידועים לארגון זה זמן רב, שכן "היבט זה ביחסי המשיבה וידיעות-תקשורת היה גלוי וידוע עוד ממועד חתימת ההסכם ביניהן בשנת 2009", ואף "הובא מפורשות לידיעת המבקשים כבר במשא-ומתן הקודם לפני מעל לשנה".
"העיתונאים הם עובדים מקצועיים, טובים ומוערכים מאוד שהתמחותם ברורה", מובהר בתשובת התנועה-הקיבוצית. "המשיבה מודה כי באם חלילה תפסיק ידיעות-תקשורת באורח חד-צדדי את העברת מחצית מתקציב העיתון, ככל הנראה לא תמשיך המשיבה בהוצאת העיתון ותאלץ לסיים את עבודתם של העובדים הנותרים ולשלם להם את מלוא זכויותיהם הקבועות בהסכם הקיבוצי, שכן אין למשיבה שום יכולת לשלבם בתפקיד אחר אצלה. המשיבה משמשת כקבלן לעניין אספקת שירותי המערכת לידיעות-תקשורת".
עוד טוענת התנועה הקיבוצית כי ועד העיתונאים ב"ידיעות הקיבוץ" הוא שעודד את העובדים לפרוש כעת, כדי לקבל את מלוא זכויותיהם, ובכך "להביא כרת על מקום עבודתם ועל העיתון".
בפנייה לבית-הדין מבהירה התנועה כי אין צורך בצווים שביקש ארגון העיתונאים, וזאת משום שממילא לא פיטרה אף עובד במערכת (כל מי שעזב התפטר, נטען בפנייה), וכי בכל מקרה היא מתחייבת שלא לפטר עיתונאים אלא בהליך מוסכם ובהתאם להסכם הקיבוצי שייחתם. עם זאת, בתנועה-הקיבוצית מתנגדים לדרישת הארגון כי בית-הדין יורה להאריך בשבוע את זכאותם של עובדי המערכת לפרוש בתנאים מועדפים. במקום זאת מבקשת התנועה מבית-הדין כי יורה על הצדדים להמשיך במשא-ומתן.
61673-01-16
