רוחו של "מעריב" המנוח, "מעריב" של נוחי דנקנר, ריחפה אתמול מעל הדיון שנערך בבית-הדין לעבודה בעניינו של עיתון העסקים "גלובס".

ביולי 2012 הגיע בא-כוח הנהלת "מעריב" עו"ד נחום פינברג לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו כדי להשיב לבקשת ארגון העיתונאים להקפיא את הליכי הפיטורים שתוכננו להתקיים בעיתון. ארגון העיתונאים, שבאותה התקופה עדיין ניסה לקבל הכרה מהנהלת "מעריב" כארגון היציג בעיתון, דרש להיפגש עם ההנהלה ולקבל ממנה נתונים כלכליים מפורטים במטרה לנסות למצוא יחדיו פתרונות אחרים למצב הכלכלי הקשה שבו נתון היה העיתון. עו"ד פינברג התייחס בפליאה לבקשה וטען כי באי-כוח ארגון העיתונאים, והעיתונאים ב"מעריב" עצמם, אינם מבינים את חומרת המצב. היתה זו הפעם הראשונה שבה הצהיר נציג רשמי של ההנהלה באופן פומבי על מצבו הקריטי של העיתון.

"המצב [הוא] הכי גרוע שיכול להיות", אמר אז עו"ד פינברג. הוא הסביר שלעיתון "אין כסף למשכורות לחודש הבא"; הוא טען שכל עובדי "מעריב" "תלויים בחסדיו של הבנק"; הוא הסביר שההנהלה החליטה למכור את בית-הדפוס כדי שאפשר יהיה להמשיך לשלם לעובדים. "שיגידו תודה שהם קיבלו משכורות החודש", אמר בפני נציגי העובדים, וסיכם: "אנחנו נלחמים על הבית".

ההתבטאות של עו"ד פינברג ביולי 2012 תפסה את הנהלת העיתון דאז בהפתעה. עו"ד סער פרג, היועץ המשפטי של חברת "מעריב" ומזכיר החברה, העביר ליו"ר דירקטוריון "מעריב" דני יעקובי קישורים לדיווחים על דברי פינברג בבית הדין לעבודה. "למה?", שאל בתגובה יעקובי את היועץ המשפטי, "לא תודרך האיש?". "הם תודרכו שוב ושוב ומחקנו להם חלקים שלמים מהבקשה", השיב היועץ המשפטי. "לא ברור לי מדוע אמר את הדברים כמו שאמר". יעקובי כינה את דברי עו"ד פינברג "פליטת פה" והמנכ"ל דאז טל רז טרח והוציא הודעת הבהרה לעובדים לפיה "לא קיימת סכנה לאי תשלום שכר לעובדי החברה".

כשעו"ד פינברג התריע מפני חדלות פירעון, התיאור נשמע כמעט דמיוני. למרות כל סימני האזהרה, באותם הימים עדיין קשה היה לתפוס עד כמה מצבו של דנקנר אנוש. בתוך שבועות אחדים האזהרה הפכה למציאות, "מעריב" עיכב את תשלום המשכורות לעובדיו ובהמשך הגיש בקשה להקפאת הליכים.

אתמול, במהלך הדיון שנערך באותו בית-הדין לעבודה על הפיטורים הצפויים ב"גלובס", קשה היה שלא להיזכר בדברי עו"ד פינברג מלפני שלוש שנים. הפעם לא היה זה בא-כוח מטעם עיתון שתיאר את המצב הקריטי שבו נתון כלי התקשורת, אלא מנכ"ל "גלובס" בכבודו ובעצמו, איתן מדמון.

"אף אחד לא מבין פה בחדר הזה את גודל השעה", קבע מדמון. הקופה ב"גלובס", הסביר, "נורא נורא דלילה". מנכ"ל "גלובס" אף הזהיר במפורש כי בקרוב מאוד עלול העיתון להגיע "למסלול נורא פשוט של 'מעריב'". בסיום דבריו הסיט מבטו מהשופט ופנה לעובדים שישבו על ספסלי בית-הדין. "שאף אחד מכם לא יגיד שלא אמרתי את זה", אמר להם, "זה עיתון בקשיים תזרימיים, עם בעלים שאין לו שום יכולת לבצע הזרמות לעיתון, ואתם יושבים ומדברים פה כאילו אני לא יודע מה".

לקחי העבר

הנה, אם כן, סיפור שחוזר על עצמו. בעל שליטה בכלי תקשורת סוחב חובות של מיליארדים לאורך שנים, עד שהמציאות מדביקה אותו והוא נאלץ להתמודד עמה; עיתון הפסדי שממשיך לקבל הזרמות מהבעלים, איש עסקים בעל אינטרסים מובהקים מול הבנקים; ועד עיתונאים, שנאבק להגיע להסכם קיבוצי בעוד כלי התקשורת שבו הוא פועל מתקרב לצומת קריטי.

אבל ישנם גם הבדלים עקרוניים בין מצבו של "מעריב" בקיץ 2012 למצבו של "גלובס" בדצמבר 2015. "מעריב" סבל באותה שנה מהפסד תפעולי של כעשרים מיליון שקל מדי חודש, "גלובס" הוא עיתון הפסדי, אך על פי ההערכות הפסדיו החודשיים קטנים בהרבה וכלל אינם מתקרבים לסכומים שהפסיד בזמנו העיתון של דנקנר. "מעריב" קיבל באותה תקופה מבעלי השליטה והבנקים הלוואות בסך עשרות מיליוני שקלים, פעם אחר פעם (עד כדי כך שלאחרונה הוגשה בקשה לתביעה נגזרת נגד בנק הפועלים על שהמשיך להלוות מיליונים לעסק המפסיד). לעומת זאת, אין מידע על חובות בסדר גודל דומה של "גלובס".

וההבדל הכי חשוב - "מעריב" של קיץ 2012 היה עיתון שהפרקטיקה המקצועית בו הושחתה כמעט לחלוטין, עיתון שהגיע לנקודת קריסה אחרי שנים ארוכות של הנהלות כושלות ובעלי שליטה שעשו בו כרצונם, לאו דווקא לטובתו. המערכת של "גלובס" עצמאית בהרבה, חזקה בהרבה, וחבריה בעלי אמינות מקצועית.

המאבק של עיתונאי "מעריב" בהנהלת העיתון היה אחד הראשונים שבהם פעל ארגון העיתונאים בישראל. יש לקוות שמאז למדו שני הצדדים את לקחי העבר, הן הארגון והן ההנהלות שפועלות מולו. כדי להתמודד מול המשבר ב"גלובס" עליהם לשתף פעולה ולהגיע במהירות לפשרה. טעות תהיה להקדיש את מעט המשאבים שנותרו להמשך ההתקוטטות המשפטית, צודק ככל שיהיה כל צד בעיני עצמו.

אתמול, אחרי הדיון בבית-הדין לעבודה, הגישו הצדדים הודעה משותפת לפיה זו אכן הדרך בה הם בחרו. במקום להגיש סיכומים ולבקש החלטה שיפוטית, הם הודיעו שהם מאמצים את הצעת בית-הדין ויקדישו את עשרת הימים הקרובים למיצוי המשא-ומתן על הסכם קיבוצי. נותר לאחל להם בהצלחה.