התקשורת הישראלית נוהגת לרוב בכבוד רב בבני גיל הזהב, לפחות כלפי חוץ. עמודי החדשות מספרים כיצד התוכנית הכלכלית החדשה פוגעת בזכויותיהם של אנשים זקנים, התארגנויות פוליטיות של גימלאים מסוקרות באהדה ניכרת לעין, ומדורי הסקסולוגיה בעיתונות מתגייסים במרץ למלחמה בתפיסות הרואות במין עסק לצעירים בלבד. אולם מדי פעם מבצבצות מתחת לפני השטח התייחסויות מגחיכות ומעליבות, המעלות את החשש שגם הנורמה החיובית ביסודה מקורה בפזילה לרייטינג, הנובעת מהיותו של האזרח הבא בימים קוריוז משעשע ותו לא.

התופעה בולטת במיוחד כאשר הדברים נוגעים לעבירות פליליות שבהן מעורבים אנשים זקנים, ובמיוחד כאלה המאפשרות שימוש בכל המרכיבים הסטריאוטיפיים המאפיינים את גיל הזהב, ובראש ובראשונה: מקל ההליכה. במקרים כאלה ומה שהעובדות (המזעזעות לעתים) מושלכות הצדה, מוצנעות או מוקרבות על מזבח הרייטינג, כפי שניתן לראות מהנטייה להדגיש את המוטיבים הקוריוזיים של האירועים ולהלעיג אותם. כך, למשל, ידיעה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ב-27 באפריל 2003, ועסקה במקרה מובהק של תקיפה והתעללות, עברה מטאמורפוזה עריכתית והפכה לאתנחתא קומית שתפקידה לרענן את עמודי החדשות.

בידיעה סופר על אדם בן 86, שתקף את אשתו בת ה-82 לאחר שזו סירבה לקיים עמו יחסי מין, וגרם לה חבלות קשות בפניה. למרות הנסיבות החמורות של המקרה, ניתן ללמוד על היחס המבודח של עורכי הידיעה מכותרת הגג שניתנה לה ("קשישים ומשהו"), כמו גם מהכותרת ("הישישה סירבה למין והוכתה במקל הליכה"), המדגישה את האלמנטים הסטריאוטיפיים והוולגריים ביותר. העליזות נמשכת גם בכותרת המשנה, שבה מסופר כי "'גיבורי' האירוע (המרכאות במקור א"ל): בן 86 מירוחם ואשתו בת ה-82", וגם בידיעה עצמה, שבה התוקף מכונה "הקשיש ה’מוזנח’" (שוב המרכאות במקור), מן הסתם על שום "הזנחתה" של אשתו את קיום יחסי המין.

בכלל, מתברר שהכאת נשים זקנות באמצעות מקל הליכה מהווה אייטם חדשותי מסעיר, לפחות על-פי ההתלהבות התקשורתית כאשר היא מתרחשת. "בן 90 חבט באשתו בת ה-87 במקל ההליכה שלו", ידע "מעריב" לספר ב-14 בינואר 2001 "בן 100 היכה את אשתו במקל הליכה", הוסיף העיתון ב-21 ביולי 2002 וגם ביאטריס ילופ בת ה-84 "היכתה את שכנתה אדית לאו במקל הליכה", כפי שדווח ב-14 באפריל 2003. קשה להשתחרר מן הרושם שיותר משהעיתונים מזועזעים ממקרי התקיפה הללו, הם משועשעים מהציוריות הנתפסת שלהם. אולם בתקיפה בנסיבות מחמירות - אם מותר לרגע להסתכן בטרחנות מסוימת - אין שום דבר מצחיק, בין אם זו בוצעה על-ידי "קשיש בן 100 עם מקל הליכה", ובין אם על-ידי "צעיר בן 22 עם סכין קצבים". אולי הגיע הזמן לספר זאת לעורכים.

גיליון 45, יולי 2003