"אני טוען שאין בעיה", הצהיר סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", כשנדרש בשבוע שעבר להתייחס לסכנות הכלכליות שמציבה העיתונות המקוונת בפני עיתונות הדפוס. "באמת תקציבי הפרסום עוברים מהעיתונות המודפסת לאינטרנט, והעיתונות המודפסת תצטרך להתרגל לחיות עם זה. זה לא פשוט, היא תצטרך לפתח מודל עסקי".

פלוצקר, שדיבר במסגרת רב-שיח על "עתיד העיתונות לנוכח השינויים הטכנולוגיים", שנכלל ביום העיון "עיתונות בעידן הדיגיטלי" במכללה האקדמית ספיר, נתן כדוגמה את המודל העסקי של מקום עבודתו. "מודל יוצא דופן", הדגיש, "מודל מאוד יוצא דופן, שבו הוקם עיתון נפרד באינטרנט, עם עיתונאים נפרדים כמעט בכל דבר. אני הייתי בין אלה שהיה להם בלוג ב-ynet וגם הבלוג הזה כבר לא קיים כי בעלי העיתון – וגם חברות ייעוץ מסוימות – המליצו לנו לשמור על המותג של 'ידיעות אחרונות' ב'ידיעות אחרונות' ועל המותג של ynet ב-ynet.

"זה דגם מסוים, רוב העיתונים בעולם לא אימצו אותו, לא בטוח שהם צדקו ואנחנו טעינו. אני בכלל לא בטוח בזה, יכול להיות שאנחנו צדקנו והם טעו. מכל מקום, כפי שהדברים נראים היום יש שתי מערכות, שתיהן עובדות מאוד יפה ושני המוסדות הם רווחיים".

מימין: אילן יצחייק, תמי ליטני וסבר פלוצקר. מכללת ספיר, 27.4.10 (צילום: עידו קינן, חדר 404, cc-by-sa)

מימין: אילן יצחייק, תמי ליטני וסבר פלוצקר. מכללת ספיר, 27.4.10 (צילום: עידו קינן, חדר 404, cc-by-sa)

בהמשך הדיון הודה פלוצקר כי למרות ההפרדה העקרונית, בתקופה האחרונה יש "יותר אינטראקציה" בין העיתון המודפס לאתר המקוון של "ידיעות אחרונות" מאשר היה נהוג עד לפני שנתיים או שלוש. "יש אנשים אחרים בראש 'ידיעות אחרונות', עורכים אחרים, יותר פתוחים", אמר פלוצקר והוסיף: "לעורך הקודם [רפי גינת] היתה פוביה".

אילין יצחייק, כיום עורך אינטרנט בכיר ב"ידיעות אחרונות" ומי שהיה אחד ממקימי אתר ynet, סיפר לנוכחים כי בעבר התאמץ להביא את הבלוג של פלוצקר לאתר, אך הדגיש כי לדעתו הבידול בין העיתון לאתר פועל בסופו של דבר לטובת קבוצת "ידיעות אחרונות". יצחייק הרחיב וסיפר על ההחלטה העקרונית להפריד בין הזרוע המודפסת למקוונת של "ידיעות אחרונות", כפי שזו נראתה מנקודת מבטו.

"בשנת 99'", נזכר יצחייק, "התחלנו להקים את ynet, כאיזו מערכת קטנה וגרילית שישבה על הגג של 'ידיעות אחרונות', ואז לדעתי 'ידיעות אחרונות' מכר בימי שישי 700 אלף עותקים והסירקולציה היתה של יותר משני מיליון קוראים, שבמושגים של עולם מערבי זה 'פראבדה'. הגמוניה מוחלטת.

"עכשיו שימו לב מה קרה. היתה החלטה אסטרטגית להקים את האתר של 'ידיעות אחרונות'. ככה קראו לו, האתר של 'ידיעות אחרונות'. ולפיכך, אנחנו כצוות הקמה לקחנו בחשבון שהתוכן של האתר יהיה בבסיסו 'ידיעות אחרונות' ועל גבי זה אנחנו נייצר איזושהי שכבה שמתפתחת תוך כדי היום ומתאימה לדינמיקה של מדיום אינטרנטי.

"הקמנו מערכת שלמה בת מאתיים ומשהו איש, ועשינו במשך חודשיים פיילוט של מערכת שמקבלת בבקרים פיד אוטומטי של כל התכנים של 'ידיעות אחרונות' שהודפסו בלילה ומנתבת את זה לפי הדסקים השונים, ערוץ כלכלי, ערוץ חדשותי וכו'. שבוע לפני שעלינו לאוויר המו"ל שלנו [ארנון (נוני) מוזס] עשה בעצם את המהלך המכונן לדעתי של השוק הישראלי. הוא קרא לנו ואמר, 'חברים, אין לכם 'ידיעות אחרונות''. עכשיו, מבחינתנו, זה היה אירוע שלא ידענו אפילו איך לאכול אותו. אני באופן אישי הייתי בדיכאון. היינו עד כדי כך בדיכאון שחזרנו למערכת, הוצאנו ויסקי ואמרנו, 'חבר'ה, אין מה לעשות, צריך עכשיו לדפוק את הראש'".

סבר פלוצקר: "'ישראל היום' לא צריך להכניס אותנו לפאניקה"

במבט לאחור, כאמור, יצחייק רואה בהחלטה ההיא מקור לחוזקה של קבוצת "ידיעות אחרונות" בשתי הפלטפורמות. בדומה לפלוצקר, גם יצחייק אינו דואג לעתידה של העיתונות. "ההרגשה שלי", אמר במהלך הדיון, "היא שהשוק הישראלי סובל מתחושת איום על העיתונות ממקום אחר לחלוטין, מתוך זה שיש גוף שמפיץ את העיתונות שלו בחינם, מתוך פילנתרופיה פוליטית".

יצחייק התייחס בדבריו, כמובן, לחינמון "ישראל היום", היוצא לאור על-ידי שלדון אדלסון, תומכו של ראש ממשלת ישראל. סבר פלוצקר הצטרף לביקורת על המתחרה החדש של "ידיעות אחרונות". לדעתו, "ישראל היום" הוא עיתון ש"אסף את האנשים שפרשו מכל העיתונים האחרים מחמת הגיל". פלוצקר אמר כי "רוב האנשים שכותבים בו הם פנסיונרים" וציין ביובש כי "לא בגלל זה הוא לא מעניין".

הזוג אדלסון והזוג נתניהו. ירושלים, 13.5.08 (צילום: אנה קפלן)

הזוג אדלסון והזוג נתניהו. ירושלים, 13.5.08 (צילום: אנה קפלן)

פלוצקר העריך כי "ישראל היום" יוצא לאור בעלות "כמעט אפסית" ואמר על אדלסון כי "הוא יכול היה להוציא עיתון מצוין. ההבדל בין עיתונאי מצוין לעיתונאי פחות מצוין יכול להסתכם ב-5,000 שקל".

לגבי היחס הראוי אל המתחרה החדש של "ידיעות אחרונות" אמר פלוצקר: "אני לא מאמין שאפשר לעשות הרבה כנגד זה. מי שמוכן להשקיע כל שנה 70-50 מיליון שקלים כדי להפיץ את דבר דעתו של ראש הממשלה, יבושם לו. אני לא חושב שהדבר הזה יגרום לעיתון שבו אני עובד בטווח הארוך לאיזשהו שינוי אמיתי. אני חושב שכאשר אנשים שאין להם מושג בעיתונות, כמו בעלי קזינו, מתחילים להוציא עיתונים, הם בסך-הכל בטווח ארוך לא מצליחים בזה".

בהמשך הוסיף: "אני ממליץ לעצמי ולקבוצה, ואני חושב שזה לאט-לאט מתגבש אצלנו, לראות בו מתחרה, אבל לראות בו מתחרה שלא חייב להכניס אותנו לאיזשהו סוג של פאניקה".

תמי ליטני: "פעם היתה הפרדה מוחלטת בין אנשי השיווק והמודעות לבין העיתונאים"

תמי ליטני, סגנית עורך "הארץ" לשעבר, השתתפה אף היא ברב-שיח והציגה תפיסת עולם פסימית יותר בכל הנוגע לשינויים שעוברים על העיתונות.

ביחס לקביעה של מנחה הדיון, גריג דוידוביץ, לשעבר עורך אתר "הארץ", כי בימינו "המשאב האמיתי של כלי התקשורת הוא תשומת לב של האנשים", אמרה ליטני: "עוגת הזמן באמת מוגבלת, ואם יש לי דאגה, זה מזה שמתחנפים לקהל יותר ויותר, כי אתה רוצה ללכוד אותו לשתי דקות של תשומת לב, ואתה רוצה לעשות לו מסאז' ושיהיה לו נעים, ואתה לא רוצה להרגיז אותו. בהיבט הזה יש סכנה".

בהמשך הסבירה ליטני כי היא "נציגת העולם הישן" ובתור שכזו היא חרדה מהאיכות ההולכת ומידרדרת של כלי התקשורת השונים, המנסים לנחש מה הקהל שלהם רוצה.

"אני הייתי הרבה שנים עורכת ב'הארץ'", אמרה, "ולפחות בשני העשורים הראשונים, כל השאלה הזאת של מה פופולרי בכלל לא חצתה לנו [במחשבה]. יכול להיות שזו טעות, יכול להיות שחיינו בתוך בועה. היתה הפרדה מוחלטת בין מי שצריך היה לעשות את השיקולים של איך לשווק את העיתון ואיך לקרוא למפרסמים לפרסם יותר, והעורכים התעסקו בעשיית הדבר שלשמו הם אולי היו מוכשרים יותר ואולי מוכשרים פחות".

בעשר השנים האחרונות, סיכמה ליטני, שיקולים שיווקיים ומסחריים הפכו חלק בלתי נפרד מהשיקולים המקצועיים, והם הולכים וכובשים להם מקום גדול יותר.