האם האינטרנט מתגבש כמכשיר לדמוקרטיה ישירה? האם היכולת של האזרח הבודד להתחבר למאגרי המידע ולשדר מסרים באמצעות המחשב האישי מחזקת את האזרחים אל מול השלטון? האם הקלות בה אזרחים בעלי עניין משותף יכולים ליצור קהילות וירטואליות באינטרנט משמשת מנוף לביזור הכוח הפוליטי בחברה והגברת הלחץ של האזרחים על רשויות השלטון?

אלה היו חלק מן התקוות הרבות שליוו את התפתחות האינטרנט בשנים האחרונות, אך בחינה מעמיקה, שנעשתה לפני זמן קצר בוועידה מדעית של מומחים ידועים בתחום התקשורת והדמוקרטיה שהתכנסה באמ. אי. טי. שבקמברידג' (מסצ'וסטס) מובילה למסקנה שהחלום והתקוות בסכנה. נראה שלפחות חלק מן הציפיות הגבוהות ביחס לתרומת האינטרנט לדמוקרטיה אין להן על מה לסמוך.

האינטרנט שצמחה מלכתחילה כזירה חופשית לתקשורת ללא מתווכים ושומרי שערים, נעשה דומה יותר ויותר למנגנון שיווק ענקי, מעין סופרמרקט אלקטרוני הלובש תכונות דומות לטלוויזיה בכבלים. אם בתחילה אחוז התקשורת הממוסחרת באינטרנט היה קטן הרי עכשיו מתברר שקרוב ל-75% מהאינטרנט הם כבר תקשורת ממוסחרת, כלומר מתווכת על-ידי מוכרים למיניהם. מה שהיה בתחילה חלל נגיש לכל גולש נעשה בהדרגה מבותר למספר עצום של אחוזות אלקטרוניות, המוגנות על ידי שומרי סף הגובים דמי כניסה ושימוש או מנצלים את האתרים לצורכי פרסום ושיווק. העולם העסקי גילה שהאינטרנט היא מכשיר רב עוצמה לעשיית רווחים, והכסף המושקע כיום באינטרנט למטרות מסחריות נוטה לחזק את הצירוף בין שיווק לבידור על חשבון הפונקציות האזרחיות של קיום והכוונת החיים הקהילתיים המשותפים. כמו בתחומי התקשורת האחרים, גם כאן המסחור הופך את הערוצים לאמצעי תקשורת בין מוכרים לקונים, על חשבון תפקידיהם כאמצעי תקשורת בין האזרחים לבין עצמם או בין האזרחים לשלטון.

אנשי עסקים אוהבים לרתום את הרטוריקה הדמוקרטית כדי לטשטש את ההבחנה החשובה בין צרכנים לאזרחים. חופש הבחירה של הצרכן בשוק נסב על מוצרים ושירותים פרטיים ולא על שירותים של המדינה, על כיווני חקיקה מתחרים או על החלטות מדיניות שונות. חופש בחירה אזרחית נוטה לעודד את הפרטים להתחבר לקבוצות אינטרס, קבוצות לחץ או מפלגות שונות לצורך קיום הערכים המשותפים להם. חופש בחירה צרכנית, בניגוד לכך, מעודד את ההפרדה בין הפרטים השואפים כל אחד או אחת לספק רצונות וטעמים סובייקטיביים.

בהקשר העסקי האינטרנט, שאמור היה לשמש מקום התכנסות, פועל כמנגנון אדיר לביתור ופרגמנטציה של הציבור בין מספר הולך וגדל של אתרים. כתוצאה מכך, החלל האלקטרוני הציבורי מתרוקן בהדרגה ממשתתפים ומאבד את התשתית הכספית והציבורית לקיומו.

כך תורם האינטרנט לפירוק הקולקטיב ולא לגיבוש מצרפים שיש להם משמעות בהקשר האזרחי: הקיום והיכולת של הציבור לבקר ולהגביל את שרירות השלטון נחלשים ככל שהאזרח הבודד כצרכן נעשה חופשי יותר. בפרספקטיבה ביקורתית, מתברר שלא כל פלורליזם תורם לתהליך הדמוקרטי. כאשר מפלחים את הציבור לפי קטגוריות צרכנים, פוגעים בפילוח הציבור לפי קטגוריות של אזרחים שיש להם השקפות עולם וערכים שונים ביחס לחיים החברתיים המשותפים וביחס לניהול המדינה.

בניגוד למיתוס של האזרח הבודד היכול להשתמש באינטרנט כדי לידע את עצמו בנושאים אזרחיים וכדי לשדר מסרים לרשויות השלטון או לעמיתיו האזרחים, מתברר שפרט לקבוצה מאוד קטנה של בעלי מיומנות גבוהה, הפרט העומד מול אוקיאנוס האפשרויות של האינטרנט זקוק לעזרה כדי לפעול כאזרח משפיע. דווקא כאן יש חשיבות ותועלת רבה במתווכים כמו עיתונאים, מחוקקים, מחנכים ודוברי הציבור, היכולים לרכז ולמיין את הנתונים הדרושים לדיונים בבעיות הציבוריות ובסוגיות חקיקה ומדיניות. גם כאן הדמוקרטיה הישירה היא במידה רבה מיתוס המשמש הסוואה לפעולתם של כוחות לא שווים, בחלקם אפילו מונופוליסטיים.

כדי שמתווכים, שביכולתם לרכז ולכוון קבוצות אזרחיות, יוכלו לפעול לקידום השיח הציבורי בין אזרחים, וכן לצורך ביקורת ולחץ על רשויות השלטון, יש להגן באינטרנט על חלל אלקטרוני ציבורי החף מכל יזמות ותחרות עסקית. יתר על כן, פעילות ציבורית בשדות  האלקטרונים של האינטרנט מחייבת טיפוסים חדשים של מיומנות ציבורית, אזרחית ומקצועית.

בין המיומנויות הללו בולטת המיוחד החשיבות של סוג חדש של עיתונאות המבוססת על היכולת להשתמש באינטרנט לאגור נתונים על פעילות השלטון, לפרק את חבילות המידע כדי להאיר את מה שהפקידים אוהבים לעמעם ולטשטש, ולעזור לציבור האזרחים לחשוף ולהבין את פעולות רשויות השלטון וכוונותיהן. ראשי המדינה תמיד יגנו על האזרח הקטן בעיקר משום שהוא קטן, ותמיד יתקיפו את המתווכים (למשל התקשורת), כשהם מחזקים את קולו של האזרח.

לאזרח הקטן יש אינטרס לגדול ולהיות חבר בקבוצה או קבוצות היכולות להשפיע על פעולות המדינה. הצעד החשוב ביותר להגן על האינטרנט כמכשיר בשירות הדמוקרטיה היא לשים סייג למסחור המפרק את הציבור האזרחי למספר עצום של אזרחים קטנטנים, ולהבטיח חלל ציבורי אלקטרוני מוגן למטרת מימוש הזכות הדמוקרטית העליונה של ממשל עצמי באמצעות התכנסות האזרחים מסביב להשקפות עולם, סוגיות חברתיות ואינטרסים משותפים.

ירון אזרחי הוא פרופסור בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

גיליון 15, יולי 1998