פדיחה לניב רסקין מערוץ הספורט. בסרטון קצרצר שהופץ ברשת הוא נראה ממתין בעמדת הראיונות לאחד משחקני נבחרת ישראל בכדורסל בתום ההפסד לבוסניה, במסגרת אליפות אירופה הנערכת בימים אלו. "לא, לא את כספי, מישהו אחר", נשמע רסקין פונה למערכת. "מקל, מקל [הכוונה לגל מקל], לא את כספי. אני מעדיף לא כספי, ראית אותו אתמול, הוא היה נורא".
כעבור שניות אחדות הבחין רסקין בכספי המתקרב. "אה, כספי בא, שיט", פלט באכזבה, "זה מה שנתנו, זה מה שיצא".
טראש-טוק כזה של שדרים ומראיינים הוא עניין שבשגרה מחוץ לשידור הישיר. רק לעתים נדירות הוא נחשף בגלל כשל מערכתי או טכני, או במקרה של הדלפה מתוך המערכת. מקרה מביך כזה אירע לפני כשנתיים לאושרת קוטלר בערוץ 10. במקרה הנוכחי, הקטע צולם מתוך אתר התחרות שמשדר בלייב את מה שקורה, כולל את הדקות המתות שבהן השדרים ממתינים למרואיינים. מישהו צילם זאת בסלולר והפיץ. אירוע לא נעים לרסקין, אפיזודה משעשעת לצופים.
מאליה עולה השאלה מה יש לרסקין נגד ראיון עם הכוכב הגדול של הנבחרת. כספי הוא בסך-הכל מרואיין טוב, מתנסח היטב ובדרך כלל לא מדבר בקלישאות. אלא שרסקין לא היה מרוצה מהראיון עימו יום קודם, שלטעמו היה משעמם. מבחינת הצופים, זה נראה כאילו דם רע עבר בין השניים.
רסקין הוא שדר מנוסה ואמור להיות ערני ולמנוע אירוע מעין זה. כל עוד המצלמה עליו, הוא צריך לדעת, ויודע, שהתמונה והקול נשפכים בלייב לאתר התחרות. הסברה שאולי מדובר במין ניסיון לייצר קאלט סלבריטאי אינה סבירה לנוכח דמותו הקורקטית.
בכל מקרה, הצופה מרוויח מיציאות כאלה, מודלפות או לא. לרגע הוא מקבל חלון הצצה אל מאחורי התדמית המעונבת, שכולה מופת של שליטה עצמית. הבובות הטלוויזיוניות המאופרות והמתוקתקות מתגלות פשוט כבני-אדם, לפעמים גם על סף התמוטטות עצבים. זה אנושי, זה לא אמור לזעזע עולמות, זה רק מחזיר את כולם לפרופורציות: תקשורת היא תעשייה של תדמיות, של העמדות פנים, וכשיש הזדמנות לקרוע את המסכה לרגע, זה נחמד.
רדיו חלש
יואב אביב (מתוך אתר רשות השידור)
בכביש פקק מייאש, בשמים אובך של סוף העולם, וישראל נאבקת מול פולין בכדורסל. חמש דקות אחרונות שכמוהן כנצח. בדיוק בשביל רגעים כאלה המציאו את הרדיו. באולפן 103FM איינשטיין, מליניאק והללי, ועל קו הטלפון צביקה שרף ורון קופמן. החבורה הזו דיווחה למאזינים על הנעשה במשחק דרך מסך הטלוויזיה. דאגו כל כמה שניות להזכיר תוצאה, נתנו פרשנות מעניינת, חילקו עקיצות ודאחקות. בסך-הכל משדר משביע רצון. אלא ששלוש דקות לסיום המותחן, לקראת השעה 20:00, נחתך האירוע בטרם עת ועבר לפרסומות לקראת התוכנית הבאה. תזכורת לימים אפלים ברשות השידור – אם בערוץ 1 ואם ברשת ב' – שם נהגו לקטוע בגסות שידורים ישירים של משחקים.
וכש-103 קוטעת משחק בשיא המתח, כל שנותר הוא להעביר אל הדבר האמיתי: שידור ישיר ברשת ב' עם יואב אביב, שנמצא באולם בצרפת. זה אמור להיות קלף מנצח: השדר נמצא באירוע, חי ונושם אותו. רק שבמקרה הזה מדובר בשידור קצת קשה להאזנה. אביב הרבה לצעוק בעצבנות, נזף בשחקני ישראל על כל איבוד כדור או החטאה, וזעק בשמחה למראה פעולה טובה.
הוא לא הקפיד להזכיר די פעמים את התוצאה עבור מאזינים חדשים שהצטרפו, והקשר שלו עם הפרשן באולפן בתל-אביב, רוני בוסני, היה לעתים לקוי ונשמע כמו דו-שיח של חירשים.
יואב אביב אמור להיות שדר מהוקצע, שמתרגם עבור האוזן מראה עין של הנעשה, בלי להתרגש יותר מדי ובלי להעמיס דציבלים. שדר לא צריך להישמע כמו אוהד היסטרי שמאיים לחתוך ורידים על כל טעות.
שידור המשחק לא נקטע ב-20:00 לטובת החדשות, וזה לזכותה של רשת ב'. מצד שני, יש לה את יואב אביב.
נאה בעשר שגיאות
הידיעה של רפאל נאה ב"ידיעות אחרונות"
רפאל נאה מ"ידיעות אחרונות" לא טס לאליפות אירופה בכדורסל (העיתון שלח את הכתבת יעל שחרור), אבל בטור שפירסם השבוע (6.9.15) לאחר הניצחון על רוסיה הוא תקף את מיעוט האוהדים הישראלים ביציעים, וראה בכך נקודת תורפה לנבחרת: "מעט מאוד כחולים-לבנים נראו באולם במונפלייה, וחבל. אולי אם הנבחרת תמשיך לנצח גם הם יגיעו".
על אף שהנבחרת המשיכה לנצח גם במשחק הבא, האוהד והעיתונאי נאה לא הראה דוגמה אישית ובחר להישאר בישראל. אולי מפני שצפה את הנולד במשחק השלישי, שבו הפסידה הנבחרת לבוסניה. "קומדיה של טעויות", הגדיר למחרת נאה את משחקה של ישראל. "השחקנים איבדו את הראש וכל מה שקרה במחצית השנייה נבע מעייפות".
בעמוד הבא הופיעה ידיעה, שנראתה כמו איבוד ראש, עייפות או בורות של מי שחתום עליה, רפאל נאה עצמו. היא הכילה כ-80 מלה בסך-הכל, אבל נספרו בה עשר טעויות!
בידיעה פירט נאה את מספרי הגופיות שילבשו העונה שחקני מכבי תל-אביב. פרמאר, כתב, ילבש את מס' 1, בנדר יהיה 3 ואמבקווה 32. עד כאן מדויק, אבל כל היתר שגוי. סמית ילבש העונה את החולצה מס' 6 ולא 7, כפי שכתב נאה. רנדל יהיה 7 ולא 8, שגב 9 ולא 10, פניני 10 ולא 12, אוחיון 12 ולא 13, זוסמן 14 ולא 15, לנדסברג 15 ולא 22, רוצ'סטי 22 ולא 32.
לפי נאה, גם רוצ'סטי וגם אמבקווה ילבשו גופייה עם אותו מספר. דגן יבזורי כלל לא הוזכר, טעות נוספת כשלעצמה, אם כי אולי בכך נחסך משגה נוסף במספר החולצה.
הידיעה היתה בסך-הכל הודעה של דובר מכבי תל-אביב, אלא שגם אותה התקשה כתב החצר המיתולוגי לתרגם ככתבה וכלשונה, או למצער לבצע פעולה פשוטה של העתק-הדבק ולפחות לפרסם מידע מדויק. "קומדיה של טעויות", כפי שהיטיב לנסח בעל הטור בעמוד הקודם, היא הגדרה מדויקת להפליא לידיעה הזו.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il