הצנזורית הצבאית הראשית סימה וואקנין-גיל, שפרשה לאחרונה אחרי עשור בתפקיד, הותירה מורשת של ליברליזם וגם תוכנית רפורמה להפוך את הצנזורה לגוף אזרחי. עמוס הראל, הכתב והפרשן הצבאי של "הארץ", שוחח על כך ועוד עם שוקי טאוסיג ונמרוד הלברטל בתוכנית הרדיו "קול העין".

בפתח דבריו תיאר הראל כיצד מתנהלת העבודה השוטפת של כתב צבאי מול הצנזורה הצבאית. "העבודה היא כמעט על אוטומט. יש רשימת נושאים להגשה לצנזורה שהכתבים מכירים ובמידה מסוימת גם המערכות מכירות", אומר הראל. הפרקטיקה משתנה בין כלי תקשורת כתוב לבין כלי תקשורת משודרים, הוא מסביר. "כשמדובר בעיתונאי שעובד בעיתון מודפס או אתר אינטרנט, החומר מוגש מראש. אם זה חומר שדורש עיון של הצנזורה, הוא מוגש והצנזורה רשאית לפסול משיקוליה מה שיש בו 'ודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה', כפי שקבע פסק דין שניצר.

"אם יש רצון לפסול, מתנהל דיון כשלעתים זה נפתר בשיחת טלפון ולעתים יותר רחוקות נפתר בהליך משפטי, ולעתים מקבלים את גזר הדין של הצנזורה. בטלוויזיה זה קצת אחרת. יושב סוכן של הצנזורה בתחנות הטלוויזיה, ולפני שמשודרת כתבה שיש לה הקשרים בטחוניים, היא עוברת תחת עינו".

זה משהו שהציבור לא מודע לו. בחברות החדשות בערוצי הטלוויזיה יושב נציג של הצנזורה ועובר על המהדורה או על הדברים הרלבנטיים בה לפני שהדברים משודרים, ואם צריך לקצץ הוא מקצץ.

"הציבור באמת לא מודע, אבל צריך להעיר שני דברים: ראשית, שהצנזורה ב-99.9% מהמקרים קשה להצמיד לה שיקול פוליטי או אסטרטגי. זה מאוד-מאוד נקודתי. האם מותר להגיד שחיל האוויר תקף, האם מותר להגיד שצה"ל מתארגן לתקיפה, דברים מהסוג הזה. האם מותר להגיד שהנשק הזה נמצא ברשותנו. אם רוני דניאל רוצה מחר בערב לתקוף את הרמטכ"ל, הצנזור לא יתערב באמצע ויגיד לו שזה אסור כי זה פוגע במורל.

"דבר שני הוא שרוב הכתבים והפרשנים הצבאיים הם הרבה שנים בעסק ויודעים למפות לבד את הנושאים הרגישים ולהתייעץ לבד. יש מעט מאוד מקרים שבהם דברים נפלטים בשידור ואחר-כך קמה זעקה. ברוב הדברים זה נפתר לפני, ואני חייב להגיד שברוב המקרים – ואני לא חסיד גדול של הצנזורה או של אנשיה – אני יכול להבין את השיקולים. נתקלתי במעט מאוד דוגמאות שזה היה מופרך מהיסוד. יש לאנשי הצנזורה מודעות לחופש עיתונות, לדמוקרטיה, כמעט שלא מזהים שיקולים זרים או חלילה זדון. אפשר אולי להגיד על הצנזורה מה שאומרים על דמוקרטיה – זו השוואה קצת משונה – זו שיטה מחורבנת, אבל אני לא מכיר שיטה טובה יותר. בוודאי בנסיבות הנוכחיות של מדינת ישראל, להבדיל ממדינות אירופיות".

עמוס הראל (צילום: דוד וינוקור)

הצנזורית היוצאת השאירה מאחוריה תוכנית לשינוי הצנזורה, לבטל את חובת ההגשה המוקדמת, לחוקק חוק צנזורה חדש במקום תקנות החירום ולהקים גוף אזרחי ולא צבאי.

"אני מכבד את סימה וואקנין-גיל כאשת מקצוע מאוד רצינית, ברור שהיא חיה ונושמת כל אספקט של עבודת הצנזורה, וכשאתה עוסק בתחום כזה במשך עשר שנים, מטבע הדברים אתה חושב יותר רחוק ורוצה להשאיר חותם. הרבה מהרעיונות שלה נשמעים לי טובים, אבל בואו נחלק את זה לשניים. ראשית, אני לא בטוח שזה בר-יישום, למרות שיש תמיכה עקרונית של שר הביטחון. הדבר השני הוא שהגישה שתשמע אם תדבר עם עורכים בטלוויזיה ובעיתונים היא שאם זה לא שבור, למה לתקן.

"אני רואה בחיוב את ההצעה לצמצם את רשימת הנושאים המחייבים הגשה מוקדמת ואת ההבנה שצריך להתעדכן בעידן הרשתות החברתיות. לאחרונה, בהיתקלות של הימ"מ שבאו לעצור מבוקשים בג'נין, נפצע אחד הלוחמים ונפצעו פלסטינים. זה יוצא בטוויטר של כתבים פלסטינים בתוך חמש עד עשר דקות מהאירוע. טוויטרים עצמאיים מדווחים על כך עשר דקות אחר-כך, והאיפול התקשורתי נמשך עוד שעה. זה לא סביר.

"מצד שני, אני מודה שכשבהצעה שלה היא ממליצה על הליך משפטי מסודר יותר, זה קצת מדאיג אותי. איך דבר כזה מתפתח בהמשך, אילו פרשנויות נותנים לזה והאם לא עלול להיות – בעיקר במדינה כמו שלנו – איזשהו שימוש פוליטי שהוא זר לכוונה המקורית של וואקנין-גיל. דוגמה טובה: הממשל האמריקאי, ממשל אובמה, עם כל השבחים שהוא מקבל על גישה דמוקרטית וליברלית, ידוע כממשל ששונא עיתונאים, שנלחם מלחמת חורמה בהדלפות ושמנצל סעיפים בטחוניים כדי לפגוע בעבודה עיתונאית. האם אין סכנה כזו, שהמודל של וואקנין-גיל, מוצלח ככל שיהיה, לא ייתן יותר כלים משפטיים לרדיפת עיתונאים? זה קצת מרתיע אותי".

אל"מ אריאלה בן-אברהם, שתחליף את סימה וואקנין-גיל בתפקיד הצנזורית הצבאית הראשית (צילום: דובר צה"ל)

מנגד, וואקנין-גיל אומרת שעיתונאים אולי לא מודעים מספיק לכוח העצום שהמצב הקיים נותן בידי הצנזורה. בראיון לאורן פרסיקו ואיתמר ב"ז ב"העין השביעית" היא תיארה כיצד בקשה שלה מהמשטרה שתיצור עבורה קשר עם שני עיתונאים שעבדו עבור סוכנות איראנית הובילה לכך שהם יישפטו וייגזר עליהם עונש מאסר. מחר יכולה לבוא צנזורית פחות ליברלית, ואותם עיתונאים שחושבים שאין מה לתקן יגלו אחרת.

"אבל לא בהכרח יהיה לה פחות כוח בנסיבות שבהן יהיה חוק צנזורה אחר. נכון שבאמת תחת וואקנין-גיל, רחל דולב ויצחק שני – כמעט כל הצנזורים בעשורים האחרונים – העניינים התנהלו בסך-הכל בסדר. ראית מעט מקרים שבהם הצנזורה השתמשה בכוחה לרעה. יש ויכוחים עקרוניים איתם. פרשת הכור בסוריה גם אצלי שרפה הרבה מאוד פיוזים, בהתדיינות ארוכה ומתישה ומאוד מתסכלת עם הצנזורה. אני לא חושב שתמיד זו היתה המדיניות הספציפית של וואקנין-גיל כמו משהו שכפו עליה מלמעלה. בסך-הכל ראית מערכת שהבינה את מגבלות הכוח והתמודדה איתן. אני פחות מפחד מהצנזורית הבאה שנכנסה עכשיו לתפקיד, ויותר משימוש פוליטי עתידי בכוח כזה".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי שלישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".