המהפכה לא תשודר בתשלום
ב"גלובס" דווח אמש ("בלומברג") על השלכותיהן של מגבלות ההון החדשות ביוון. מבחר חברות בינלאומיות צימצמו את שירותיהן לתושבי המדינה או הפסיקו אותם לחלוטין בשל העובדה כי לא ניתן עוד לגבות תשלום מכרטיסי האשראי של היוונים. בין השירותים שנמנעים בימים אלה מתושבי יוון – אחסון נפח גדול של מידע בענן, רכישה בחנות האפליקציות של חברת אפל, תשלומים בפייפל ואפילו "הגישה לשירותי חדשות בתשלום". אפשר להניח שמרבית הסובלים מהמגבלות הללו הצביעו במשאל העם "כן" לדרישות האיחוד-האירופי לתוכנית צנע נוספת.
"מדהים היה להסתובב אתמול בבוקר באותה כיכר שבה כמה שעות קודם אלפי בני-אדם חגגו את ה'לא' לתוכנית ההצלה והצנע האירופית – השלישית מאז 2010. הפעם ראיתי פנים קודרות יותר. חוסר הוודאות הוא הדבר הבטוח היחיד היום", כותב בועז ביסמוט ב"ישראל היום". גדעון קוץ, המדווח מיוון ל"מעריב", מתאר מצב דומה: "בלילה החגיגות עוד היו בשיאן [...] בוקר היכתה ההכרה במציאות הכאובה, וההתפכחות הגיעה עד מהרה".
המוסף היומי של "מעריב" ממשיך לספק מבחר כתבות מגזין ראויות. הבוקר מתפרסמת בו, בין היתר, כתבה מאת ירון אנוש, המדווח מאתונה. "ברחובות עדיין רואים את האנשים עומדים בתורים לכספומטים", כותב אנוש. "אגב, עומדים בנחת. כמה בנקים אפילו הוציאו שולחנות עם בקבוקי מים קרים, להקל על הממתינים את חום הקיץ. אבל מה שבולט יותר מכל כאן היא העובדה שעל כל תור ממתינים לכספומט יש להקות של צוותי טלוויזיה זרים".
בכתבה מאת אנוש משובץ תצלום שצילם הכותב, ובו מתועד צוות טלוויזיה מדווח על רקע תור לכספומט. תצלום נוסף, הצמוד לכותרת הכתבה, הוא של אנוש עצמו, אף כי לא נראה שצולם ביוון (ביסמוט, יצוין לשבח, חדל בזמן האחרון לתעד את עצמו מסתובב בעולם ונפגש עם בני-אדם. גם הבוקר על הקוראים להאמין לטענתו כי הוא אכן מדווח מאתונה, שכן אין כל הוכחה מצולמת לכך מעל דפי העיתון).
"הידיעות בסוף-השבוע על מחסור במזון, בדלק או במזומנים נראות, כרגע, כחלק מהתעמולה לקראת המשאל", כותב נעם בוקסבאום ב"דה-מרקר". "בכל מקרה, לכלכלה היוונית נותרו מעט מאוד רזרבות כדי לקחת עוד סיכונים. ברור היטב שאין מקום לחגיגות ניצחון ממושכות: את ההצלחה האדירה במשאל, שנועד ממילא לצרכים תעמולתיים, צריך לנצל כדי להגיע להסכם עם הנושים – ומהר".
במדור הדעות של "הארץ" מתפלמסים ח"כ דב חנין ונחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה. שטרסלר הציע בשבוע שעבר לחנין ושמאלנים אחרים להתלוות אליו לטיול ביוון. "ברגע שננחת באתונה, נלך (הקבוצה ואני) לחזות בהצלחת השיטה הסוציאליסטית כפי שהיא מתגשמת בתורים הארוכים של הפנסיונרים היוונים, שעומדים עצובים בשמש הקופחת כדי להוציא חלק קטן מהפנסיה התקציבית שהם היו אמורים לקבל מהמדינה בתחילת החודש", כתב.
הבוקר מוסיף שטרסלר ומשיב לטענות שהושמעו לדבריו מאז פרסום מאמרו, כאילו "מי שהביא את יוון למשבר החובות ולאבטלה הנוראה הן מפלגות הימין ששלטו ביוון ב-20 השנים האחרונות". לפי שטרסלר, "ב-22 השנים האחרונות, מ-1993 ועד היום, שלטו ביוון מפלגות סוציאליסטיות במשך 17 שנה וממשלות ימין-מרכז במשך חמש שנים. ויותר מכך: מי שחילקו את המתנות לציבור וגרמו לגרעונות העתק היו הממשלות הסוציאליסטיות".
חנין משיב לשטרסלר במאמר פרי עטו. לא ימין-שמאל, אלא שחיתות לעומת נקיון כפיים. "לא ממשלת השמאל הובילה למשבר ביוון", כותב חנין. "מקורותיו של המשבר הזה במקום פוליטי שונה לגמרי: בהתנהלות ארוכת שנים של אוליגרכיה כלכלית-פוליטית מושחתת, בה היו שותפים גם השמרנים מהימין וגם ה'סוציאל-דמוקרטים' שבמרכז. [...] כשפרץ המשבר לפני חמש שנים, הסכימה האוליגרכיה היוונית לתוכנית צנע קיצונית של הממסד האירופי, שפגעה בכל דבר ביוון, חוץ מאשר באוליגרכיה עצמה".
כעת האוליגרכיה נפגעת. את המאמרים של שטרסלר וחנין לא תוכל לקרוא. הם מסתתרים מאחורי חומת תשלום.
ללא רבב
כמו אתמול, גם בעיתוני הבוקר נמשך מסע הטיהור של תנ"צ אפרים ברכה, ששם השבוע קץ לחייו. ב"ישראל היום" מדמה דן מרגלית את ברכה לשני גיבורי ישראל – רועי רוטברג, שנפל על משמרתו בנחל-עוז בשנות ה-50, ורועי קליין, שקפץ על רימון בשנות האלפיים. מרגלית מציע להעניק לברכה, לאחר מותו, את התואר "אביר איכות השלטון". משה גורלי משווה ב"כלכליסט" את ברכה לשופט תיאודור אור, שנאלץ בשנת 1999 (ולא ב-1995 כפי שגורלי כותב) להתמודד עם פרסום שגוי מאת בן כספית, עד שטוהר מכל וכל. יהודה שרוני ב"מעריב" מוצא קו ישיר שעובר בין אריאל רוניס, שבויש והתאבד על רקע טענות לגזענות, לבין אפרים ברכה (ובהמשך מזהיר מפני אפשרות ש"טייקון צמרת שירד מנכסיו וכבר שנים שאינו יורד מהכותרות", כלומר נוחי דנקנר, יתאבד אף הוא).
הדיווחים בעמודי החדשות על הלווייתו של ברכה מקבעים אף הם את דמותו כצדיק שהקריב את נפשו למען עבודתו ולמען הציבור. "דמות לחיקוי", מצוטט בנו בכותרת הידיעה המתפרסמת ב"מעריב". האפשרות שלצד ההאשמות האינטרסנטיות נגדו מצד העבריין יאשיהו פינטו ביצע התת-ניצב מעשים שאינם טהורים נמחקה, כך נראה, עם התאבדותו.
טמטום וחוסר אחריות
"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", שני היריבים המרים, ממשיכים לפעול כחזית אחת בכל הקשור לסיקור מונופול הגז. במובנים מסוימים, "ידיעות אחרונות" אף עולה על יריבו בהצנעת הדיון על המתווה המוצע ובאימוץ עמדת חברות הגז/הממשלה.
בשבת האחרונה ניתנה עדות לכך באתר ynet, שנמנע מלפרסם בראש דף הבית דיווח על מחאת הגז. עורכי האתר קיבלו החלטה עניינית, ממניעים מקצועיים לחלוטין, שרק במקרה היתה הפוכה מההחלטה של כל יתר עורכי אתרי החדשות בישראל, כולל "ישראל היום" ו-nrg, השייכים לידידו של נתניהו, שלדון אדלסון. השוואה בין עיתוני הבוקר מלמדת כי גם במוסף "ממון" (עורך: עידן מוטולה) מופעלים שיקולים מקצועיים וענייניים גרידא השונים משיקוליהם של עורכים בעיתונים האחרים.
אתמול נערך דיון ראשון בוועדת הכלכלה של הכנסת על מתווה הגז המסתמן. בשער המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" אין לכך זכר (בין הכותרות בשער: חברת שיש ספרדית מגיעה לישראל, עלייה במכירות אופניים חשמליים בעקבות העבודות על הרכבת הקלה בתל-אביב, מיזם נסיעות חדש של חברת וייז והשוואת מחיריו של תרסיס נגד יתושים סנו-די – רמי-לוי-נשר זול מיינות-ביתן-טירת-כרמל בלמעלה מחמישה שקלים).
בראש עמ' 4 של "ממון" מתפרסמת ידיעה מאת עמיר בן-דוד, המביא את עיקרי הדברים מהדיון. הידיעה משקפת את דברי המשתתפים השונים, אולם הכותרת שנבחרה מבליטה את עמדת מונופול הגז. "דלק: 'כולם ברחו משוק הגז'".
ב"ישראל היום", עיתון הבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת שלושה כותבים תחת כותרת המסתירה טפחיים – "מתווה הגז: דיון סוער בוועדת הכלכלה". כותרת המשנה מבליטה דווקא את עמדתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, שהתריע כי "המתווה לא יביא לתחרות". כצפוי, על אף שהידיעה קצרה ביותר, נמצא מקום לסיימה בציטוט מפי נתניהו.
"מעריב", העיתון שפרשנו הכלכלי הבכיר יהודה שרוני מצדד בעמדת המונופול/ממשלה באופן גורף ופרשנו המדיני הבכיר בן כספית "נוטה" לקבל את העמדה, כותרת הידיעה על הדיון בכנסת היא דווקא "המתווה לא יביא לתחרות", ציטוט מדברי הממונה על ההגבלים העסקיים דייוויד גילה.
בעיתון "גלובס", המעניק אף הוא ובעקביות מקום בולט לעמדת מונופול הגז, מתנוססת מעל הידיעה הנרחבת על הדיון שנערך בוועדת הכלכלה (הדי כהן) כותרת המצטטת את אחד המתנגדים החריפים למונופול. "לנגוצקי: 'כל מומחי הביטחון החליטו משיקולי ביטחון לייצא את הגז למצרים. אבל זה טמטום וחוסר אחריות לאומי'". כותרת נוספת בכפולת העמודים של "גלובס" מביאה את עמדת עמותת אדם-טבע-ודין ("חשש לתקינות השימוע הציבורי על מתווה הגז"), וכותרת שלישית מלווה רשימה מאת העיתונאי עמירם ברקת, שמדווח כי ועדת המחירים של האוצר החלה לבדוק את סוגיית הפיקוח על מחירי הגז בשנת 2011, אך טרם הגיעה למסקנה.
בנימין (ביני) זומר, מנכ"ל נובל אנרג'י בישראל (צילום מסך)
בפינת שער "כלכליסט" מופנים הקוראים לניתוח כלכלי מאת אורי טל-טנא במלים "כך ינציח מתווה הגז מחיר גבוה". לפי טל-טנא, "מתווה הגז של הממשלה לא רק שחוסם תחרות מהותית בעתיד, אלא גם מנציח רמות גבוהות של מחיר שילך ויעלה. זאת, בשל הגדרת רף המחיר בחוזים החדשים עליהם יחתמו החברות המחזיקות במאגר תמר". הניתוח הקצר של טל-טנא מתפרסם בראש הכפולה השמינית בעיתון, ובהבלטה. לצדו מודפסת ידיעה קצרה על הדיון אתמול בכנסת, תחת כותרת המצטטת את מנכ"ל נובל-אנרג'י בישראל ביני זומר ("החברה היחידה הנתפסת כאויבת").
"הארץ"–"דה-מרקר", המתנגד הבולט ביותר למתווה הגז, מוסיף לבקרו גם הבוקר. מאמר המערכת של העיתון קורא "לשפר את מתווה הגז" ושתי הכפולות הפותחות במוסף הכלכלי "דה-מרקר" מוקדשות למה שמוגדר כ"מילון הספינים", רשימה מפורטת מאת אבי בר-אלי המשיב, אחת לאחת, ל-30 הטענות המרכזיות של נציגי מונופול הגז/הממשלה. כדאי לכל עיתונאי המתכנן לראיין נציג של המונופול/הממשלה להצטייד מראש בטקסט הזה של בר-אלי.
הכותרת הראשית של "דה-מרקר", וכן כותרת הידיעה המוקדשת לדיון בכנסת, שאובות מדבריהם של נציגי המונופול. אולם בשונה ממוסף "ממון", ב"דה-מרקר" בחרו דווקא בציטוט המציג את חברות הגז באור שלילי. "המו"מ על מתווה הגז הסתיים, לא מוכנים לשינוי", מצוטט מנכ"ל נובל-אנרג'י בישראל ביני זומר.
מנגד, עמוד שלם במדור הדעות של העיתון מוקדש לרשימה מאת מירב ארלוזורוב, המבקרת את חברי-הכנסת שלי יחימוביץ', דב חנין ומיקי רוזנטל, שתקפו אתמול, במהלך הדיון בכנסת, פקידים ממשלתיים על שיתוף הפעולה שלהם עם חברות הגז. "אין דבר בהסדרת משק הגז שמלמד על שחיתות ציבורית, ולכן אין מקום להטיל דופי בפקידי הציבור ובמדינה", טוענת ארלוזורוב. "הנזק של עוד דולר או פחות דולר במחיר הוא פחות ערך לעומת הנזק של שחיקת אמון הציבור בהגינות הממשלה שלו".
הכותרות הראשיות
הכותרות הראשיות של שלושת הטבלואידים מוקדשות לשכול ולמיליטריזם. "כבר שנה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", על רקע תצלום מהטקס הרשמי במלאות שנה לפרוץ מבצע "צוק איתן", שבו רואים פצועים מביטים בזרי אבל. שלוש הכפולות הפותחות מוקדשות לציון שנה ל"צוק איתן", בעיקר סביב סיפורי שכול וזיכרון.
בראש שער "ידיעות אחרונות" מדווח כי מפקדים בכירים שפיקדו על המבצע יקודמו לתפקידי מפתח בצבא, וכן מופיע תצלום של פצוע מהמבצע לוחץ את ידו של שר הביטחון. הכותרת הראשית, "קומנדו ישראלי", מפנה לידיעה שלפיה רמטכ"ל צה"ל החליט להקים חטיבה חדשה שתאחד את ארבע היחידות המובחרות בצבא הישראלי. גם הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת להחלטה על שינוי ארגוני באחת מזרועות הצבא. "חידוש בצה"ל: 'חטיבת קומנדו'", נכתב בראש שער החינמון, הכותרת הראשית המגוחכת ביותר בעיתון זה מאז "הלוחמים החדשים: זרוע הסייבר", מהחודש שעבר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון שנה למבצע "צוק איתן", הר הרצל בירושלים, 6.7.15 (צילום: אוליביה פיטוסי)
הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת במשא-ומתן בין איראן למעצמות. על סבב המינויים והטקס לציון שנה ל"צוק איתן" נכתב רק בעומק העיתון, בלא הפניה מהשער. באותו העמוד מדווח חיים לוינסון כי גם סמי נג'אר, תושב עזה, מציין בימים אלה שנה למבצע "צוק איתן". במהלך המבצע הוא נעצר והובא לישראל, ומאז נותר עצור כאן, במעצר מינהלי, כלומר בלא שהועמד לדין. לפי השב"כ, לנג'אר ידע נדיר בייצור מטעני חבלה, ואם ישוחרר ויחזור לעזה, יוכל לשרת את המנגנון הצבאי של חמאס.
תיק פלילי אחרון
גדעון מרון נפרד הבוקר מקוראי "ידיעות אחרונות" במדורו הקבוע "תיק פלילי". "בארבע השנים האחרונות", כותב מרון, "אני מגיע מדי שבוע לבית-המשפט. כותב סיפורים על אנשים קטנים, לא עבריינים מועדים. אתם יודעים, מסוג הסיפורים שלא תמצאו בעיתונים. כי יד על הלב, למי אכפת למשל משוהה בלתי חוקי שגנב את הגבול כדי להתפרנס? או על אנשים שהחיים שלהם נטרפו ברגע אחד של מעשה שטות, שתוצאותיו מוליכות אותם למסכת ייסורים של עינויי-דין לא נגמרים".
מרון מגלה לקוראיו כי לפני כ-20 שנה ישב הוא על ספסל הנאשמים, אחרי שפירסם כתבה על נרקומנית בת 18 וספג תלונה בגין "פרסום שם קטין". לכן, הוא מוסיף, הוא מבין ללבם של אלה הנמצאים שם כעת.
גם הטור האחרון מוקדש לנרקומנית צעירה, "חובבת הרואין" בת עשרים. "אני מסתכל על אנה והלב כואב", כותב מרון. "אביה יושב לצדי. הוא מסתכל על הפנקס שלי, דאגה על פניו. הוא חושש שאכתוב על הבת שלו. אני לא אומר כלום, ורק מתכווץ במקומי, כואב לי גם עליו, ברור שלא אכתוב שאת שמה האמיתי. כבר ארבע שנים אני כותב על אנשים כמו אנה". מרון משתמש בשם הבדוי אנה, אבל המדור שלו מלווה, כמו כל שבוע, בסטמפה המציגה את מספר התיק הפלילי. כל מי שיגלוש הבוקר לאתר בתי-המשפט ויקליד את מספר התיק הפלילי האחרון יגלה את שמה האמיתי של אנה.
בשולי החדשות
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מתפרסמת ידיעה על ניגריה. לפי הדיווח, "מאז השבוע שעבר נהרגו יותר מ-200 בני-אדם בפיגועים שביצעו הג'יהאדיסטים בצפון-מזרח המדינה".
אריק בנדר מדווח ב"מעריב" כי "מליאת הכנסת אישרה אמש את בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המאפשרת להזין בכפייה אסירים בטחוניים השובתים רעב". לפי הדיווח, השר לבטחון פנים גלעד ארדן אמר במהלך הדיון כי "שביתת רעב עד מוות היא סוג של פיגוע התאבדות".
בעומק "ידיעות אחרונות" נמצא מקום לידיעה קצרצרה מאת עמיר בן-דוד ולפיה חברי המועצה הארצית לתכנון ולבנייה עשויים לאשר היום כריית פוספטים באזור שדה-בריר, חרף אזהרת משרד הבריאות כי זו תגדיל את תמותת תושבי האזור. ב"כלכליסט" כותב מיקי פלד בגנות האישור המסתמן, ומעלה שאלות בנוגע להליך הנערך בדלתיים סגורות.
אילן ליאור מדווח ב"הארץ" כי מוטסים עלי, ממובילי מחאת מבקשי המקלט בישראל, ישוחרר ממתקן חולות בהוראת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. עלי מוחזק בחולות זה שנה וחודשיים.
ענייני תקשורת
בשער האחורי של "גלובס" מבקר מתי גולן את אופי הסיקור של יואב יצחק את פרשת פינטו-ברכה. תחת הכותרת "ראבאק, יואב יצחק", כותב גולן: "ראבאק, יואב, לא מצאתי בכל האתר שלך מלת ביקורת על פינטו, לא לפני שהורשע ולא לאחר מכן. איך זה אפשרי? אתה, לוחם הצדק, אין לך מלת ביקורת אחת על הרב(!) שנמצא אשם בשוחד? בדרך-כלל אתה הרי שוחט אנשים כאלה".
הבוקר עלה טור תגובה באתר News1 של יצחק, ובו תשובה ל"מכפישים האינטרסנטיים", כולל גולן. "גולן ניהל מלחמת חורמה נגד יצחק", כותב איתמר לוין ב-News1. "גולן היה מקורב מאוד ליו"ר כלל המנוח, אהרון דוברת, בעניינו פירסם יצחק שורת תחקירים ב'מעריב'. עד כדי כך היו השניים מקורבים, שגולן עזב את 'גלובס' כדי להיות העורך הראשי של 'טלגרף' – העיתון הכלכלי קצר-הימים שהקים דוברת במטרה ברורה לנקום ב'גלובס' שהעסיק את יצחק אחרי שפרש מ'מעריב'".
אלה לוי-וינריב מפרסמת ב"גלובס" את עמדותיהם של כמה מומחים לענייני תקשורת, בעקבות ההחלטה של עיתונאי "מעריב" אבירם זינו לשתף את היחידה לחקירות שוטרים בהתכתבות שערך עם תת-ניצב אפרים ברכה.
בעמ' 13 של "ישראל היום" תחת הכותרת "הבהרה", נכתב: "בהמשך לכתבתו של יואב לימור 'תקועים בבוץ העזתי', שפורסמה ביום שישי האחרון, מערכת 'ישראל היום' מבקשת להבהיר כי מספר הפלשתינים שנהרגו ב-1 באוגוסט 2014, בתקרית שבה נחטף סגן הדר גולדין ז"ל, עדיין שנוי במחלוקת". הבהרה זו נולדה בעקבות פניית "פרספקטיבה".
אחרי שמוסף "גלריה" של "הארץ" הקדיש ביום שישי האחרון כמה אלפי מלים להילול במאי הקולנוע הדוקומנטרי המנוח הרץ פרנק, שסרטו האחרון הוקדש ליחסיהם של לריסה טרימבובלר ויגאל עמיר, מפרסם הבוקר מאיר שניצר ב"מעריב" ביקורת קטלנית על הסרט.
"דסק"ש שרפה 300 מיליון שקל ב'מעריב' רק משום שתכול העיניים החליט שהוא צריך כלי כדי להילחם בחוק הריכוזיות. מובן שאת זה לא סיפרו לדירקטורים, אלא המציאו סיפור על סינרגיית תוכן בין 'מעריב' לסלקום. בין הפגר לחיה הזו", מצטט ב"כלכליסט" משה גורלי את דברי עו"ד גיא גיסין, כפי שנאמרו באירוע שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב. "תכול העיניים", מסביר גורלי למי שלא מבין, הוא נוחי דנקנר.