אני מודה לירון לונדון על תגובתו למאמרי. זה מעשה ישר וראוי להערכה – לקיחת אחריות על חלקך בעיצוב המרחב הציבורי. כיוון שבתגובה עלו נקודות מאוד עקרוניות, חשוב לי להגיב, בקצרה ככל האפשר.

1. ירון לונדון משתמש בדימוי מתחום התיאטרון כדי להסביר את מעשיו. כאן בדיוק נמצאת הנקודה החשובה. המשתתפות ב"היפה והחנון" הן נשים ולא דמויות. זה ריאליטי ולא דרמה טלוויזיונית או תיאטרון. העניין בריאליטי הוא תמיד העובדה שאלה "אנשים אמיתיים". גם כאשר קשה להאמין לכך, גם כאשר הם נראים כמעט כמו פרודיה או גרסה מוגזמת של סטריאוטיפ – כלומר כמו "דמויות" בדיוניות – העניין הוא, תמיד, שאלה בני-אדם.

בלי התוספת הקטנה הזאת, כל מה שאנחנו רואים בריאליטי הוא חסר טעם. אסור לשכוח את הנקודה הזאת. היא מציינת הקשר ייחודי שהוא הכרחי לכל דיון אתי בטלוויזיה, שנראה כי נעשה חיוני יותר מאי-פעם.

רק בטלוויזיה הופיע ז'אנר הריאליטי. בתיאטרון ובקולנוע, לשם השוואה, אנחנו יכולים להסתפק בדמיון. אנחנו יכולים, למשל, להזדהות בדמיון עם דון קורליאונה ולהישאר אזרחים ישרים ושומרי חוק. במסך הטלוויזיה פועל כורח ייחודי. כאן ההנאות האסורות הדמיוניות אינן מספקות. לא מספיק לדמיין שנשפיל את האשה היפה. צריך לעשות את זה באמת.

2. ירון לונדון כותב שהנשים המשתתפות בתוכנית אינן קורבנות. הן משתתפות במשחק הזה במודע. הן בזות להשכלה הבסיסית ביותר ומשתמשות ביופי כדי להצליח. אבל זאת בדיוק ההגדרה של קורבן. אשה שהופכת את עצמה ליפה וטיפשה כדי להצליח היא קורבן של חברה שוביניסטית. היא הראיה המובהקת ביותר לכך שהמערכת שבתוכה היא פועלת היא מערכת שוביניסטית.

(צילום מסך מתוך התוכנית "היפה והחנון")

3. נכון הוא שהחברה הישראלית היא שובינסיטית. אם תוכנית כמו "היפה והחנון" זוכה להצלחה (ראיתי שמבקר הטלוויזיה של "הארץ" מכנה אותה התוכנית המוצלחת ביותר שיש עכשיו), מובן מאליו הוא שהחברה הישראלית שוביניסטית. יתר על כן, בחברה הישראלית יש גם איזו מסורת של בוז להשכלה ולאינטלקטואליות, בלי קשר לשוביניזם.

כל זה עדיין לא אומר שהשותפים לתוכנית "היפה והחנון" יכולים להסתיר את אחריותם מאחורי "החברה הישראלית". צריך עדיין לשאול, איך ואיפה החברה הישראלית שוביניסטית? אני מניח שברוב הסביבות החברתיות הבלתי אמצעיות שלנו – במקום העבודה, בשכונה, בכיתה – אנשים לא חושבים רוב הזמן שיש משהו סקסי בטיפשות נשית. אני מניח שרבים נרתעים מגילויים של בורות וטיפשות, בין אם של נשים ובין אם של גברים (אף שרבים, בכל זאת, מספרים ושומעים בדיחות על בלונדיניות).

מה שזה אומר הוא שבשום מקום הגרעין השוביניסטי של "החברה הישראלית" לא מבוטא בצורה ישירה ובהירה כמו בסביבה שבנתה תוכנית "היפה והחנון".

זה באמת לא בסדר לספר בדיחה על בלונדינית או לצחוק מבדיחה כזאת. ועדיין, אפשר גם לומר שזאת רק בדיחה, כלומר שזה לא מעשה כל-כך נורא. זה נכון: בדיחה היא "לא בסדר" במסגרת מה שאנחנו שמים בסוגריים, משעים ממשמעות מעשית ישירה על-ידי זה שאנחנו מספרים אותו כבדיחה.

טקס השפלת האשה היפה בתוכנית הטלוויזיה "היפה והחנון" שייך לאותו עולם כמו בדיחת הבלונדינית, אבל הפגם המוסרי שבו נמצא ברמה אחרת לגמרי: זה שוביניזם שבשבילו הבדיחה לא מספיקה; שצריך לתרגם אותה למציאות.