באתר זה התפרסם השבוע טור מאת זוהיר אנדראוס, שהוא כולו שיר הלל לתחנת הטלוויזיה הנפלאה אל-ג'זירה. מה הן נפלאותיה של התחנה? בין היתר: "במהלך המתקפה הישראלית נגד רצועת עזה (מבצע עופרת-יצוקה) העבירה אל-ג'זירה בשידור חי וישיר את מה שעולל צבא הכיבוש הישראלי לבני העם הערבי הפלסטיני והזכירה בכל שעה עגולה את מספר השהידים שנפלו, ואילו אל-ערבייה המשיכה להשתמש במינוח 'הרוגים', מה שהרג אותה בעיני הצופים".

הבנתם, כן? קליעה לטעמו של ההמון המוסלמי המשולהב הוא נקודת זכות לכלי התקשורת. "הרוגים"? פחחחח. "שהידים" נשמע טוב יותר. אגב, את המתקפה העזתית נגד אזרחים בשדרות ובאשקלון הצניעה התחנה, ששימשה בפועל תחנת תעמולה בשירות חמאס – מה שגרם לישראל להחרימה רשמית, ולמחמוד א-זהאר להודות לה על עזרתה במאבקו של הארגון.

אנדראוס מציג עצמו בסוף הטור "כבן-אדם, כערבי, כפלסטיני, כעיתונאי, כשוחר שלום וכתומך נלהב בזכויות האדם – כל אדם עלי אדמות". אכן, שלום מיוחד הוא השלום ששוחר אנדראוס, ככל הנראה שלום בנוסח חמאס. זה אותו אנדראוס שכתב לפני שנה וחצי טור ב-ynet שבו גינה את מחמוד עבאס וקרא להמשך המאבק המזוין בחיילי צה"ל, שבגינו אף ביקש היועץ המשפטי לממשלה לפתוח נגדו בחקירה פלילית. גם בטור הנוכחי ממשיך אנדראוס בקו זה, המגנה את "הוויתורים המפליגים" של "מי שטוענים שהם מנהיגי העם הפלסטיני" שחשפו מסמכי אל-ג'זירה, והרי זו עוד נקודת זכות לרשת הזו, המקדמת את השלום בעולם בדרכיה שלה.

ומה לגבי האובייקטיביות של הרשת? לכאורה, יכול הקורא לחשוב, שכיוון שהיא ממומנת על-ידי אמיר קטאר, היא מוטה לטובתו. מה פתאום, מרגיע אותנו אנדראוס, אל-ג'זירה היא אי של אובייקטיביות בעולמנו החשוך:

"הטענות של מנהיגי העולם הערבי שלא ייתכן שאל-ג'זירה תתקוף אותם ותשסה את העמים נגדם בזמן שהיא משדרת מהמדינה הערבית הקטנה, שעל אדמותיה רובץ הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר, נהדפו בקלות: בצעד יוצא דופן אירח ד"ר אחמד מנסור בתוכניתו המפורסמת ('בלי גבולות') את ראש ממשלת קטאר והפנה אליו שאלות נוקבות בדבר הבסיס האמריקאי. האורח השיב באדיבות ואמר בין היתר: היחסים שלנו עם ארצות-הברית ועם ישראל גלויים, אני מקווה ששאר מדינות ערב ינהגו כמונו בנושא שקיפות יחסי החוץ".

באמת, מה צריך יותר מ"שאלות נוקבות" ותשובות "באדיבות". תענוג צרוף של שקיפות וחוסר משוא פנים. אגב, אנדראוס עצמו, לפני תשע שנים, התבטא בנימה אחרת על התחנה:

"כדאי לזכור שהתחנה החלה את שידוריה בשנת 1996 מדוחה בירת קטאר והיא שייכת למשרד החוץ הקטארי. כל אחד יודע כי קטאר היא מדינה שהדמוקרטיה רחוקה ממנה לפחות אלף שנות אור ודור. ה'אמיר' של הנסיכות לא נבחר, כידוע, בבחירות דמוקרטיות. לא רק זו אף זו: תחנת הטלוויזיה הקטארית הרשמית משדרת אף היא חדשות ומדווחת בפרוטרוט על פועלו של הנסיך, אל-ג'זירה תוקפת את כל המשטרים הערביים, אך נמנעת מלמתוח ביקורת על הדמוקטטורה של קטאר. כאן אולי המקום להעלות את השאלה הקרדינלית: כיצד תחנת טלוויזיה, השייכת למשטר טוטליטרי, מנסה לחנך את האומה הערבית על ערכי הדמוקרטיה? כיצד מתיישב העיקרון הזה, חינוך לדמוקרטיה, עם העובדה שהתחנה הליברלית נמנעת מלמתוח ביקורת על קטאר, שמשרד האינטרסים הישראלי פועל בה כבר כמה שנים?".

שאלות מעניינות ונוקבות, שיכול אדם לתמוה מדוע נעלמו דווקא עכשיו, כאשר התחנה פועלת לכאורה לדמוקרטיזציה של כל ארצות המזרח התיכון. מעניין איך תשדר אל-ג'זירה מהומות דומות בקטאר, בניסיון להפוך אותה לדמוקרטית יותר. טוב, אנחנו יודעים: היא בוודאי תארח באולפנה את האמיר, תשאל אותו "שאלות קשות" ותקבל "תשובות אדיבות".

פסקה אחת מאת רפי מן בטור מצוין שהתפרסם אף הוא באתר זה טובה מכל הטור המשבח והמפאר של אנדראוס: "העיתונאים אינם עוד שופטי קו, אלא שחקנים שרצים על המגרש. בעולם הערבי אל-ג'זירה היא בדיוק חיה כזו, שנוגסת בהתמדה נתחים מעוצמתן של ממשלות האזור. מה האינטרס של רשת אל-ג'זירה? אין לה שום דבר אישי נגד מובארכ. היא רק עושה עוד צעד בדרך לעיגון מעמדה של נסיכות קטאר הזעירה כמכתירת המלכים של המזרח התיכון. מעצמה אזורית בלי צבא, רק עם רשת טלוויזיה".

מצער הדבר שכטור היחיד המתאר את אל-ג'זירה ומעשיה על רקע מאורעות הימים האחרונים, בחרה מערכת "העין השביעית" דווקא בטורו הדביק של אנדראוס, החסר ולו נימה קטנטנה של ביקורת או אפילו מבט מעין-אובייקטיבי. על אנדראוס, שוחר "שלום" נלהב ותומך בזכויות האדם – כל אדם, אם רק הוא פלסטיני – אין לי מה להלין. על "העין השביעית", שנתנה לו במה לטור כמו-אובייקטיבי, אבקש לנצל את זכותי להרים גבה.

הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון באוניברסיטה העברית