עשרה ימים נמשכו ההתלבטויות בצמרת רשת NBC  ובסיומן התקבלה ההחלטה להשעות לחצי שנה את בריאן ויליאמס מהגשת מהדורת חדשות הערב של הרשת. זה היה מהלך כמעט בלתי נמנע – ויליאמס פגע במותג. וביתר דיוק, באמינות, שהיא אחד המרכיבים המרכזיים של המותג "מגיש החדשות", באמריקאית "איש העוגן" (anchorman).

בטלוויזיה המסחרית האמינות אינה רק ערך מקצועי-אתי. היא מושג תדמיתי ובעיקר נכס עסקי. מדובר בכסף, בהרבה כסף. ב-2013 היו ההכנסות מפרסומות במהלך מהדורת החדשות המרכזית כ-200 מיליון דולר. בשתי הרשתות המתחרות, שפיגרו אחרי NBC בנתוני הרייטינג, היו ההכנסות נמוכות יותר.

ה"ניו-יורקר": "לרשתות יש חלק בכך שהפכו את המגישים שלהן לפיגורות דמויות-אלוהים. מצופה מהם לשלוט בכל שיחה, לספר סיפורי מלחמה, לשחק את אלוהים. יש מרחק קטן בין זה לבין לספר מעשיות פנטסטיות – ואולי גם להאמין בהן"

להצלחת NBC בחדשות הערב היה אחראי, עד לפני כשבוע, האיש שבמוקד הפרשה הנוכחית. ויליאמס, בן 56, ישב במשך עשר שנים על אחד הכסאות המבוקשים ביותר בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית: הוא המגיש, ובמקביל גם העורך הראשי, של "חדשות הערב של NBC". בדצמבר האחרון, כאשר חודש החוזה שלו עם הרשת, דווח כי שכרו השנתי מגיע לעשרה מיליון דולר (על מחצית מהסכום הזה הוא ייאלץ לוותר עכשיו). הרשת התגאתה אז, ולא בפעם הראשונה, בעיקר ברמת האמון שהציבור רוחש לוויליאמס, שהוצגה כ"מן הגבוהות ביותר בדורנו".

אבל הדימוי שטופח בהקפדה של האיש שאמריקה נתנה בו את אמונה – תואר שפעם נקשר בשמו של וולטר קרונקייט, מגיש חדשות הערב של CBS – החל לקרוס ב-30.1.15. הסדק הראשון נפער בעקבות שידור חי של אירוע הוקרה לנגד ותיק שהשתחרר משירותו בצבא האמריקאי. ויליאמס הצטרף לטקס, ומול המצלמות שיחזר את החוויה הבלתי נשכחת שעבר עם הנגד לפני 12 שנה. הוא סיפר כיצד טסו יחד בשמי עיראק במסוק צ'יינוק במרץ 2003, בעת הפלישה האמריקאית למדינה זו. המסוק חטף פגיעה מנשק אנטי-טנקי, סיפר, ונאלץ לנחות נחיתת אונס בלב המדבר.

זמן קצר אחרי השידור הופיע ההודעה הבאה בדף הפייסבוק של ויליאמס. "איזה שקרן!", נכתב שם. "אני הייתי מפקד המסוק CH-47 שבו טס ויליאמס בזמן הפלישה. הוא היה במסוק שלי, ולא הפילו אותנו. ככל השמדובר בבריאן ויליאמס, הוא בדאי".

מם הלועג לזכרונות המשופצים של ויליאמס

מי שפנו לבדוק את האירוע בארכיון הכתבות והראיונות עם בריאן גילו מיד תופעה מוזרה: בדיווח מהשטח, ב-2003, תיאר ויליאמס טיסה במסוק מכוויית לעיראק, וציין כי המסוק קיבל הוראה לנחות במדבר, סמוך למסוק אחר שאכן נפגע כנראה בירי מהקרקע. אבל בנאומים ובראיונות במשך השנים שחלפו מאז שיפץ ויליאמס את מהלך האירועים, וידע לתאר בגוף ראשון את החוויה של טיסה במסוק שנפגע.

כדרכן של פרשות כאלה, זו היתה רק ההתחלה. מיד החלו צפים ועולים אירועים נוספים שבהם ניכר דפוס התנהגות דומה: דיווחים אמינים מהשטח, אבל שיפוץ הדרגתי של הסיפורים בזכרונות מאוחרים. בכל האירועים קירב עצמו ויליאמס אל לב האירוע, והפך את עצמו לשותף פעיל או עד לאירועים שקודם לכן רק דיווח עליהם מרחוק.

הסיפור על המסוק בעיראק הזכיר לעיתונאים ולגולשים באינטרנט טענות שנשמעו בעבר על זכרונותיו של ויליאמס מהימים שבהם היכה ההוריקן קתרינה בניו-אורלינס ב-2005. ויליאמס שידר מהעיר המוצפת, ואף זכה על כך בפרס פיבודי היוקרתי. באחד השידורים מאצטדיון הענק, הסופר-דום, שהיה למקלט למי שאיבדו את ביתם והתנאים בו היו בלתי נסבלים, דיווח ויליאמס כי שמע שאדם אחד התאבד שם בקפיצה מהיציע העליון. לימים הפכה השמועה לוודאות עת סיפר כי "אני וצוותי ראינו אדם שהתאבד".

בזמן הוריקן קתרינה דיווח ויליאמס כי שמע שאדם אחד התאבד בקפיצה מהיציע העליון של אצטדיון הסופר-דום. לימים הפכה השמועה לוודאות עת סיפר כי "אני וצוותי ראינו אדם שהתאבד"

לתשומת לב מיוחדת זכה סיפורו על כך שמחלון מלון ריץ-קרלטון שבו שהה בימי ההוריקן ראה גופת אדם צפה על פני המים ברחוב. טענות אלה הוכחשו בתוקף על-ידי מנהלת המלון, אנשי משטרה ואנשים נוספים, שטענו כי הרחובות סביב המלון לא הוצפו. השבוע היו מי שהתייצבו לצדו של ויליאמס בעניין זה. האתר "פוינטר" הביא דיווח מלווה בתצלומים שאמנם לא נראתה בהם גופת אדם, אבל הצפה, לפחות חלקית, אכן תועדה.

ויש גם זווית ישראלית. עוד סיפור על מסוק, הפעם במלחמת לבנון השנייה. ויליאמס, כמו אנשי טלוויזיה בכירים אחרים, נזעק בקיץ 2006 לשדר מאולפנים בירושלים, והמגיש הבכיר זכה גם לסיור מעל שמי לבנון במסוק בחברת "גנרל ארבעה כוכבים ישראלי". בעת המלחמה דיווח כי במרחק של כמה קילומטרים מהמסוק נראה לעיניו שיגור של רקטה לעבר שטח ישראל. אבל בזיכרון המאוחר של ויליאמס התכווצו המרחקים, והוא סיפר על כך ש"קטיושה" חלפה ממש מתחת למסוק שבו טס עם הגנרל. להגנתו של ויליאמס יצא בינתיים קצין קישור ישראלי, שטען שגרסת המגיש מדויקת למדי.

בסוף-השבוע שעבר, כאשר כל האירועים הללו שבו ועלו באמצעי התקשורת, הודיע ויליאמס כי הוא עוזב את ההגשה "לימים אחדים". NBC, שחשה איום של ממש על אמינותו של הכוכב הראשי שלה, מינתה צוות שיבדוק את הטענות על אמירותיו המאוחרות, הבלתי מדויקות. רשתות הכבלים CNN ובעיקר פוקס-ניוז לא הרפו ועסקו שוב ושוב בעלילותיו של ויליאמס. גם פסיכולוגים נקראו להסביר את התופעה האנושית של זיכרון משופץ ההולך ומתפתח עם השנים.

בריאן ויליאמס (צילום מסך מתוך שידורי NBC)

ג'ון סטיוארט – שההודעה על פרישתו באה אמש במקביל לידיעה על השעיית ויליאמס – בחר בראשית השבוע כדרכו בכיוון אחר: הוא הצליף בתקשורת, בעיקר בפוקס-ניוז, על שבחיפוש העקשני אחר הבדיות המאוחרות של מגיש החדשות, שכחו שהמלחמה בעיראק התאפשרה הודות למסכת השקרים שהפיץ ממשל בוש על הנשק להשמדה המונית של סדאם חוסיין. הוא הזכיר גם את התגייסותם הפטריוטית כביכול של אמצעי תקשורת מרכזיים להפצת המידע שהסתבר כבלתי אמין לחלוטין.

בינתיים התעצמה הסערה גם באינטרנט, וגולשים העלו לרשתות החברתיות עוד ועוד ממים, תמונות מעובדות הומוריסטיות שבהן נראה ויליאמס עם הגנרלים של לינקולן, עם ניל ארמסטרונג על הירח, לצד ג'ון קנדי במכונית ברחובות דאלאס רגע לפני הרצח, ואפילו מחזיק את לוחות הברית בהר סיני.

העדויות למשבר האמינות הלכו והצטברו. ה"ניו-יורק טיימס" דיווח בתחילת השבוע כי בסקר המדרג בקביעות את האמון הציבורי שממנו נהנים אישים שונים צלל ויליאמס בעקבות הפרשה מן המקום ה-23 – שבו נמצא גם המגה-משקיע וורן באפט – הרחק-הרחק אל המקום ה-835. סקר שערכה חברת רסמוסן דיווח כי 40% מהנשאלים סברו שיש להוריד את ויליאמס מהמסך, 35% העדיפו שימשיך לשדר.

בסקר אמון צלל ויליאמס מן המקום ה-23, שאותו חלק עם  וורן באפט, הרחק-הרחק אל המקום ה-835

בשעה שצמרת הרשת התלבטה כיצד לנהוג בוויליאמס, היו מי שהפנו את חִצי הביקורת דווקא לעבר אותן הנהלות שבנו בהתמדה את המגישים ככוכבים. "לרשתות יש חלק בכך שהפכו את המגישים שלהם לפיגורות דמויות-אלוהים", כתב קן אאולטה, המסקר כבר כמה עשורים את עולם התקשורת האמריקאי ב"ניו-יורקר". "על-ידי הצגת המגישים באזורי מלחמה, עם אובמה או עם פוטין, נאבקים בהוריקנים, מנחמים קורבנות, המסר לצופים הוא שהמגישים הם דוברי אמת, אנשים שהיו בכל מקום, ראו הכל, וניתן לבטוח בהם".

איפה היו אנשי הצוות ששהו עם ויליאמס בעיראק כאשר שמעו אותו מציג גרסה שלא תאמה לאמת? שאל אאולטה. "האם הם לא מיהרו לתקן את דבריו מחשש לפגוע במגיש רב-העוצמה?".

לצד הקמפיינים הפרסומיים, כתב אאולטה, גם החשיפה העצומה העניקה למגישים את התחושה שהם אלוהים. כל אחד מהם נצפה מדי ערב בערך בשמונה עד עשרה מיליון בתים, ונחשף להרבה יותר אנשים ובתדירות גבוהה יותר מאשר כל כוכב קולנוע. "המגישים נראים בעיני הצופים כמדריכים נאמנים בכל הקשור לחדשות. מצופה מהם לשלוט בכל שיחה, לספר סיפורי מלחמה, לשחק את אלוהים. יש מרחק קטן בין זה לבין לספר מעשיות פנטסטיות – ואולי גם להאמין בהן".

על בעיה מהותית אחרת הצביע דייוויד ווסטין, מי שהיה נשיא רשת ABC, בראיון ל"הפינגטון פוסט". בכל תעשיית החדשות בטלוויזיה יש לדבריו נטייה לבנות את המגישים והכתבים כחשובים יותר מהסיפור עצמו. "במקום לצאת ולספר לנו מה קורה, הם לעתים קרובות מדי מציבים את עצמם בלב הסיפור", אמר ווסטין. "אני חושב שזה דבר רע".