מבין מאות עמודי הכרעת הדין של משה קצב שהותרו אתמול לפרסום עולה, בין היתר, סיפורם של כמה עיתונאים שהגיע אליהם מידע לגבי התנהלות מפוקפקת של קצב, אך לא פירסמו דבר, על-פי העולה מן ההכרעה – בשל מחסור בראיות ובתלונות למשטרה, כמו גם בשל חוסר שיתוף פעולה של המתלוננת.

העיתונאים שמוזכרים בהכרעת הדין המלאה כפי שהתפרסמה השבוע הם גידי וייץ בעת שעבד ב"כל העיר", אדר פרימור ואסתי אהרונוביץ מ"הארץ" ואילנה דיין מהתוכנית "עובדה". שמו של שלום ירושלמי, עיתונאי "מעריב" שסיפר כמה פעמים כי ידע על התנהלותו של קצב, נפקד מנוסח הכרעת הדין.

נשיא המדינה לשעבר משה קצב. אוקטובר 2006  (צילום: אוליביה פיטוסי)

נשיא המדינה לשעבר משה קצב. אוקטובר 2006 (צילום: אוליביה פיטוסי)

מהכרעת הדין עולה כי התחקירים העיתונאיים בעניינו של קצב, הגם שלא פורסמו, היו גורם חשוב במשפט עצמו: השופטים, לאחר שביססו את העובדה כי קצב ידע על התחקירים בעניינו, השתמשו בעובדה זו כדי לדחות ראיות לכאורה שהגיש קצב לכך שבינו ובין אחת המתלוננות שררו יחסים תקינים גם לאחר ביצוע עבירות המין שעליהן התלוננה.

"די בעובדה שהנאשם ידע כי מתנהלים בעניינו תחקירים", נכתב בהכרעת הדין, "כדי לגרום לו לרצות להבטיח את השקט מצדה של א' בהניחו כי במסגרת התחקירים יגיעו העיתונאים גם לא' ששימשה כראש לשכתו, וביודעו כי המידע שזו אוצרת בתוכה 'שווה זהב'".

אילנה דיין בסופר-פארם

א' ממשרד התיירות ציינה בעדותה את שמה של אילנה דיין כאחת העיתונאיות שפנו אליה בעקבות היבחרו של קצב לנשיא המדינה. "בהתחלה כשהוא נבחר לנשיא צילצלו אלי כל מיני עיתונאים, הם ידעו מזה... צילצלה אילנה דיין", היא מצוטטת בהכרעת הדין (העדות המלאה של המתלוננת, כמו יתר הנוסחים המלאים של העדויות, עודנה אסורה בפרסום). "כדי שאני לא אדבר שלח את אורי יואלי... הוא הפעיל את השיטה... לשיטה קוראים אורי יואלי... למשל שצילצלו העיתונאים, הוא צילצל לשאול מה שלומי באצטלה של חבר שדואג לי ומוסר לי מהנשיא סליחה, דרישות שלום ומזל טוב".

השופטים קיבלו את גרסת א' כי דיין פנתה אליה סמוך לבחירת קצב לנשיא, אף שהם מציינים כי גרסה זו "לא אושרה בעדותה של אילנה דיין". ההחלטה לקבל את הגרסה, הסבירו, נובעת מ"השיחה שמתקיימת בין א' לבין דיין במהלך שנת 2005, כשנה לפני פרוץ הפרשה. שיחה זו מהווה מעין 'שיחת המשך' לשיחה קודמת בנושא זה, כפי שמסרה א'".

על-פי עדותה של א', בשנת 2005 פגשה את דיין בסניף של רשת סופר-פארם בירושלים ותהתה אם התקדם משהו בתחקיר על קצב. "אני הייתי עם הילדים, היא היתה עם בעלה", העידה א', "והיה איזה קטע שהיינו לבד, אז אמרתי לה, תגידי, לא הצלחתם לעשות משהו עם הסיפור של קצב, כי בזמנו היא התקשרה אלי, אחרי שהוא נבחר. ואז היא אמרה לי משפט כמו, לא הצלחנו לאשש את ה..., משהו כזה, וזהו, בדיוק הילדים שלי באו, בעלה בא וזהו".

דיין, שאף היא העידה בפני בית-המשפט, אישרה את קיומו של המפגש ואמרה: "ניגשה אלי אשה וביקשה לספר לי על דברים שהיא יודעת, היא ככה אמרה, על משה קצב. השיחה היתה מאוד קצרה, לא ידעתי איך קוראים לה, היא לא הסכימה להגיד לי איך קוראים לה [...] היה לי ברור מהדברים שהיא אמרה... שהיא מדברת בהקשרים של הטרדה מינית או עבירות מין... של משה קצב כלפיה".

אורי יואלי נשלח למשימה

השופטים לקחו בחשבון את עובדת התנהלותם של תחקירים עיתונאיים בעניינו של קצב מיד לאחר בחירתו לנשיא, כשבחנו את מניעיו להיפגש עם א' בבית הנשיא ולהבטיח לה, יחד עם מקורבו אורי יואלי, כי יסייעו לה במציאת עבודה.

"א' הסבירה כי הסיבה שהניעה את יואלי לעמוד עימה בקשר נעוצה בעובדה שבתקופה שבסמוך לבחירתו של הנאשם כנשיא, התקשרו אליה עיתונאים והתעניינו בנאשם, כאשר באחת מן השיחות שהיו לה עם יואלי סיפרה לו על שיחות אלה".

השופטים מצטטים מתוך עדותה של א', שאמרה: "אמרתי לך [יואלי] ניסה שכאילו היחסים ביני לבין קצב יהיו... בסדר כי... הם כל הזמן גם ידעו בהתחלה... שהיו מצלצלים אלי כל מיני עיתונאים בפרט בהתחלה, בהתחלה... איך שהוא נבחר להיות נשיא וזה באמת נכון... אז הם כנראה פחדו מזה... אז אורי נשלח למשימה".

עוד מציינים השופטים בהכרעת הדין כי "הנאשם אישר במהלך עדותו בבית-המשפט כי באותה עת אכן נערך אודותיו תחקור עיתונאי", ומצטטים מדברי קצב שאמר: "ידעתי שאני צריך להיות זהיר מהרגע הראשון שנכנסתי לפה. בחודשים הראשונים שנכנסתי לפה, העיתונות עשתה עשרות תחקירים סביבי, לא היה לילה שלא אמרו לי שהלילה הולך להתפרסם תחקיר מזעזע, ואני הייתי יושב במתח, מחכה לבאות".

"לדידנו", כותבים השופטים, "אין כל חשיבות לנושא שבו עסקו התחקירים, ודי בעובדה שהנאשם ידע כי מתנהלים בעניינו תחקירים כדי לגרום לו לרצות להבטיח את השקט מצדה של א' בהניחו כי במסגרת התחקירים יגיעו העיתונאים גם לא' ששימשה כראש לשכתו, וביודעו כי המידע שזו אוצרת בתוכה 'שווה זהב'".

ל' לא משתפת פעולה

עיתונאית אחרת שמוזכרת בהכרעת הדין היא כתבת "הארץ" אסתי אהרונוביץ, שבמסגרת עבודתה יצרה קשר עם המתלוננת ל', שעבדה בבית הנשיא. קצב הואשם בין היתר בעבירת הטרדת עד ועבירת שיבוש מהלכי משפט, אחרי ששאל את ל' על חקירותיה במשטרה. באי-כוחו של קצב טענו כי השיחה שקיים קצב עם ל' לא נגעה לחקירתה במשטרה, אלא לשאלות שהפנו אליה עיתונאים.

ל' הכחישה את טענת קצב ואמרה: "זה לא נכון. היחידה שהתקשרה אלי זה אהרונוביץ, לא התקיימה בינינו בכלל שיחה, היא רק שאלה אותי אם, היא רוצה לוודא שהטרידו, אמרתי לה שאני לא מקיימת איתה שיחה וניתקתי את הטלפון".

אהרונוביץ העידה כי "מיד אחרי התפוצצות הפרשה בימים האלה שאנחנו מחפשים עוד מתלוננות ושמות עולים וצצים ועולה גם השם של ל' ואני איכשהו מגיעה אל האבא... ואחרי זה גם פניתי אל ל', אחרי או לפני זה". אהרונוביץ העידה כי ל' לא שיתפה עימה פעולה.

"היו שתי שיחות", אמרה בבית-המשפט, "שאני לא זוכרת מה קדם למה, אחת עם האבא ואחת עם ל' עצמה... עם ל', כל מה שאני זוכרת זה שבעצם היא לא שיתפה איתי פעולה... פניתי אליה, התחלנו, הצגתי את עצמי, ובעצם היא סגרה את הטלפון, היא לא, לא רצתה לשמוע על מה מדובר".

השופטים מציינים גם כי על-פי עדותו של אביה של ל', הוא ואשתו אמנם קיבלו פניות מעיתונאים אחרים, אך לא העבירו אותם אל ל' ולא סיפרו לה על הפניות, "על מנת שלא להלחיץ אותה".

השופטים קיבלו בסופו של דבר את עמדת ל' כי קצב פנה אליה בעניין החקירה המשטרתית ולא בעניין שאלות עיתונאים וכתבו בין היתר כך: "נזכיר כי תגובתה של ל' לפנייתו של הנאשם אליה והעלאת נושא 'החקירה השנייה' על-ידיו היא שגררה את תגובתה הנסערת של ל' שהוגדרה על-ידיה כ'התמוטטות'. הדעת נותנת שלו אכן שאל הנאשם את ל' על פניות עיתונאים, היא לא היתה מגיבה בתגובה כה קיצונית כפי שהעידה עליה".

לאחר בחינת כלל הראיות מצאו השופטים כי "מעשיו של הנאשם משכללים הן את עבירת שיבוש מהלכי משפט והן את עבירת הטרדת העד", אך החליטו לא להרשיע את קצב בעבירת הטרדת עד "מאחר והמעשה עצמו, דהיינו שיחת השיבוש, המהווה את התשתית העובדתית לאישום הטרדת עד, הינו אותו מעשה עובדתי בגינו מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם בעבירת שיבוש הליכי משפט, והוא נבלע בתוכה".

א' נמנעה מלמסור פרטים

ירון ארמוזה, ידידה הקרוב של א' ממשרד התיירות, העיד בפני בית-המשפט כי לפני למעלה מעשור, בטרם נבחר קצב לנשיא מדינת ישראל, הפגיש את א', בנפרד, עם שני עיתונאים, גידי וייץ ואדר פרימור, במטרה שתספר להם, כפי שסיפרה לו, על ההטרדה שעברה. "א' נמנעה מלמסור להם פרטים כלשהם", נכתב בהכרעת הדין.

"היא ביקשה ממני אם אני מכיר איזשהו עיתונאי... שהוא יכתוב על זה... ולא יזהה אותה", מצטטים השופטים ג'ורג' קרא, יהודית שבח ומרים סוקולוב מתוך עדותו של ארמוזה בפני בית-המשפט. "אז הפגשתי אותה, או שהכרתי בינה לבין גידי וייץ... עיתונאי ב'כל העיר' בירושלים... זה היה לפני שהוא נבחר להיות נשיא, זה בטוח... 99', 2000, זה היה בטוח בתקופה הזאת...".

בהמשך עדותו אומר ארמוזה: "[וייץ] אמר לי, אם היא לא מגישה תלונה במשטרה... אני לא יכול לכתוב שום דבר... והיא לא רצתה לעשות עם זה שום דבר, מעבר לאקט של כתיבה בעיתון... באותה תקופה".

הבחירה בווייץ נראית טבעית, לאור התמחותו בתחקירים על בכירים במערכת הפוליטית והעסקית בישראל. בעקבות השתתקותה של א' מול העיתונאי, בחר ארמוזה לנסות שנית, הפעם עם עיתונאי "הארץ" פרימור. הבחירה בפרימור, שאינו מתמחה בתחקירים על בכירי המדינה, נבעה מהיכרות מוקדמת של ארמוזה איתו, בעת לימודיהם המשותפים בבית-הספר התיכון.

"ערב הבחירות לנשיאות בשנת 2000, סיפר לו ארמוזה אודות הטרדה המינית של א' על-ידי הנאשם", נכתב בהכרעת הדין. "אף שהוא לא עסק בנושאים אלה, שכן עיסוקו בתחום חדשות החוץ, היה נכון לשמוע את הפרטים כדי להעבירם למי שעוסק בכך. לצורך כך הוא שוחח עם א' פעמיים בטלפון ונפגש עימה פעם אחת על מנת לשמוע את סיפורה מכלי ראשון. אולם בפגישה זו שהתקיימה בנוכחותו של ארמוזה, נמנעה א' מלמסור פרטים".

ארמוזה העיד כי "היה קשה לה ממש לרדת לפרטים... אדר לא כל-כך קנה את הסיפור, הוא אמר לי עוד פעם, אם היא לא הולכת למשטרה... אני לא יכול לעשות עם זה שום דבר". אדר עצמו העיד בבית-המשפט על הפגישה שלו עם א' ואמר כך: "היא היתה אצלי בבית והיא לא פתחה את הסיפור בעצם, היא לא הסכימה לדבר על זה, וירון ניסה לדובב אותה כדי שהיא בכל זאת תוציא את זה.

"עכשיו, מאחר ואני הערכתי שמאחר שהיא הגיעה עד אלי, אז היא כבר נכונה להוציא איזשהו סיפור, זה לא היה המצב, ואז הוא ניסה לפי מה שאני זוכר, לשאול אותה פרטים: 'ואת זוכרת שאמרת לי ככה ואת זוכרת שאמרת לי ככה', והיא לא, היא כמו שאמרתי, היא ציחקקה במבוכה ואמרה עזוב, אני לא רוצה להיכנס לזה, ובסופו של דבר הפגישה נגמרה בזה שהיא לא רצתה להיכנס יותר לזה, היא לא רצתה לתת פרטים".

בהכרעת הדין מצוין כי "לאור עמדתה של א' באותו מפגש, פרימור לא פירסם דבר, העביר את פרטי השיחה לעורך העיתון, ומעבר לכך לא המשיך לעקוב אחר העניין". על סמך זאת קובעים השופטים כי "לפחות במערכת עיתון אחד סיפורה של א', כי הוטרדה מינית על-ידי הנאשם, היה ידוע".

השופטים מעירים כי "עדותו של פרימור עשתה עלינו רושם מהימן" ומוסיפים כי "יש לעדותו חשיבות רבה, בהיותה מפריכה את תיאוריית העלילה שמייחסת ההגנה לא'. אילו היתה א' מעוניינת לנקום בנאשם, נקמתה היתה יכולה להיות אכזרית וקשה דווקא בעיתוי זה, כאשר פרסום גם הקל שבקלים בעניין חשד לביצוע מעשי הטרדה מינית שייחסה לו אז היה מחסל את סיכויי בחירתו של הנאשם לנשיא".