קורבנות האסלאם הפונדמנטליסטי
"לאורך חמישה קילומטרים דרכתי על גופות", מספר יאנאיֶה גְרֶמָה, דייג בן 38 מניגריה, ניצול טבח שביצע הארגון האסלאמיסטי בוקו-חראם בצפון-מזרח ניגריה בימים האחרונים. גרמה הסתתר במשך שלושה ימים ברווח שבין קיר ביתו לזה של בית שכנו, שעה שלוחמי בוקו-חראם בזזו והרסו את העיירה שבה חי. "שמעתי יריות ופיצוצים בלי סוף, צעקות של אנשים וקריאות 'אללה אכבר' של אנשי בוקו-חראם. בכל לילה, כשהיה חשוך, טיפסתי בחשאי על הגדר, נכנסתי לבית שלי כדי לאכול ולשתות במהירות, וחזרתי למקום המסתור", אמר לאחר שניצל.
סיפורו של גרמה מתפרסם ב"הארץ", שמקדיש שטח נרחב משערו ואת חציו העליון של עמ' 7 לדיווח על הטבח שביצעו אנשי בוקו-חראם בתושבי ניגריה. בארגון אמנסטי מעריכים את מספר הקורבנות בטבח הנוכחי בכ-2,000, כך מדווח "הארץ" על סמך סוכנויות הידיעות. "המורדים תקפו בימים האחרונים לפחות 11 עיירות וכפרים, כשהם טובחים בתושבים, חוטפים נשים ונערות ומציתים בתים", נכתב בידיעה המרכזית על האירוע. בהמשך מדווח: "תושבים מקומיים אמרו בשבוע שעבר כי לפחות 20 אלף מתושבי באגה והכפרים מסביב לאגם צ'אד נמלטו מבתיהם. רבים מהם חצו את הגבול במנוסתם, וכ-600 אנשים נוספים נתקעו על אי באגם ללא מזון, מים או מחסה".
במהלך סוף-השבוע, כך מדווח בהמשך, נהרגו לפחות 16 בני-אדם ולמעלה מ-20 נפצעו בפיגוע התאבדות שביצעה מחבלת של בוקו-חראם בשוק. "הפצצה הוצמדה לילדה בת עשר, המחבלת הצעירה ביותר שבה השתמש בוקו-חראם עד כה", נכתב.
עדותו של הניצול גרמה מתפרסמת, בנוסח מקוצר יותר, בתחתית עמ' 19 של "מעריב", במסגרת דיווחו של חיים איסרוביץ על הרג ההמונים בידי בוקו-חראם בניגריה. לפי דיווחו, לא כל ההערכות נוקבות ב-2,000 הרוגים, ויש הטוענים שנהרגו בימים האחרונים "מאות".
"ניגריה: בת 10 ביצעה טבח המוני ופיגוע התאבדות", נכתב בכותרת ידיעה קצרה, מאה מלים אורכה, המתפרסמת בטור צד בעמ' 15 של "ישראל היום", עמוד שהוא חלק מהסיקור הנרחב של מה שמכונה בעיתון "ימים של טרור בפאריס". ארז לין וסוכנויות הידיעות מדווחים כי "זה כשבוע מתרחש טבח המוני" באזור, ומציינים כי "יותר מ-2,000 איש נרצחו בשיטתיות".
ב"ידיעות אחרונות" אין הבוקר אפילו מאה מלים על מאות ואולי אלפי קורבנות הטרור האסלאמי באפריקה. אולי העובדה שבגליון יום שישי האחרון פורסמה ידיעה קצרה תחת הכותרת "מאות הרוגים בהתקפה של בוקו-חראם" גרמה לעורכי "ידיעות אחרונות" לחשוב כי ניתן לוותר על עדכון הקוראים בדבר המתרחש בניגריה, לפחות עד שעוד כמה מאות בני-אדם חפים מפשע יירצחו בידי טרוריסטים. ברם, לא היה הרבה מקום הבוקר בקונטרס החדשות של העיתון. כל התוכן המערכתי ב-18 מ-28 העמודים שלו הוקדש לרצח ארבעה יהודים בפריז.
כמשפחה אחת
ביום שישי אחר הצהריים חטף מחבל מוסלמי בני-ערובה במרכול כשר בפריז, רצח ארבעה וחוסל כעבור שעות אחדות בידי אנשי הביטחון הצרפתים. כל העיתונים מקדישים לכך את הכותרת הראשית ואת העמודים הפותחים.
"נקודת הלב של יהודים, בכל מקומות מושבותיהם, ללא הבדל גבולות ומדינות, פועמת יחדיו", מוסבר במאמר המערכת של "המודיע". "וכאשר אסון כה כבד ניחת על משפחות יהודיות רק בשל היותן קשורות ושייכות לעם ישראל – הוא מעורר הזדהות והכל חשים כמשפחה אחת".
סולם ההזדהות המעדיף ישראלים על פני יהודים, יהודים על פני נוצרים אירופים ונוצרים אירופים על פני אפריקאים מתקבל על הדעת. למרות זאת אי-אפשר להתעלם הבוקר מההבדל בין "הארץ" ואפילו "מעריב" לבין "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". דומה כי אין זה מקרה ששני העיתונים הנפוצים יותר, המתלהמים יותר דרך קבע, מצניעים עד מעלימים לחלוטין את הדיווחים על הזוועות המתרחשות בניגריה.
העיתון החרדי "המבשר" מפרסם הבוקר שיר מאת מ' דף תחת הכותרת "דְמֵי אַחֵינוּ", המתמצת את שלושת עיקרי סיקור המתקפה בפריז: אבל, נקמה, עלייה.
"דוֹמַעַת שׁוֹתֶתֶת כָּל עַיִן/ עֲלֵי אַרְבָּעָה קְדוֹשֵׁי פָּרִיז/ גָדְשָׁה הַסְאָה שַׁלְוָה אַיִן/ אוֹיבֵ שִׂנאְָתוֹ מַכְרִיז/ טָרְחוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת/ נטְִבְחוּ עַל יִּחוּדֶךָ/ נוֹעַם עַם אֶחָד נשְִׁבַּת/ נעְֶקְדוּ כִּי בָּניֶךָ יְחִידֶךָ/ לְמַעַן קְדוֹשֶׁיךָ הוֹשִׁיעָה/ נקְוֹם נקְִמַת דַם/ הַצִילֵנוּ מֵאוּמָה הָרְשָׁעָה/ חַסְרֵי צֶלֶם אָדָם/ הָרִימִי קוֹלֵך שְׁכִינָה/ קוֹל מַשְׂטִיננֵוּ הָסִי/ עַל דָא קָא בָּכִינאָ/ אֶרֶץ אַל תְּכַסִי/ לִשְׁלוֹם אֲחֵינוּ בַּגּוֹלָה/ בִּתְפִלָה עֵיניִַּם צוֹפוֹת/ שְעֵה נאָ הָחִיש גְאוּלָה/ קַבֵּץ נדְִחֵי תְּפוּצוֹת".
בשער "המודיע" מודגשת ידיעה קצרה במסגרת אדומה. "יהודי חרדי ערך את הקניות מוקדם יותר – וניצל בנס", כותרתה. "אני כל שבוע עושה את הקניות בחנות זו, בדיוק באותה שעה בה התרחש האירוע", מצוטט ר' יוני שלמה, זמר מחסידי חב"ד. "אתמול, באופן שמימי, משהו 'משך' אותי לעשות את הקניות מוקדם מהרגיל [...] קרה לי נס גדול".
"היה נס גדול", אומר חיים ביבי, אחד המתפללים בבית-הכנסת המרוקאי בפריז שליד המרכול הכשר לכתב "ידיעות אחרונות" נחום ברנע. "איזה נס, שאלתי אותו, כשחפים מפשע מתים", כותב ברנע, וביבי משיב: "תאר לעצמך שהמחבלים היו מגיעים לבית-הספר היהודי. הם היו הורגים מאתיים ילדים. יש למעלה מישהו שדואג".
ברנע נשלח לצרפת ורשמיו מתפרסמים בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". כרגיל, זהו הטור הרהוט והאינטליגנטי ביותר מסוגו המתפרסם הבוקר בעיתונות המודפסת. "היהודים הם שחקן משני בסיפור הזה", כותב ברנע. "לא על ארבעת היהודים שנרצחו אבלים הצרפתים, אלא על עצמם".
"הם הצטופפו באלפיהם, בגשם שוטף, כששירת המרסייז מתערבבת בשירת התקווה", פותח אור הלר, הכתב הצבאי של ערוץ 10, את דיווחו מפריז המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב". בועז ביסמוט, שליח "ישראל היום" לפריז, מדווח כך: "מיד עם צאת השבת התקהלו אלפי יהודים ולא-יהודים מול המרכול כדי להביע הזדהות עם הקורבנות. במהלך ההפגנה שרו אלפים את ההמנון הצרפתי והיהודים נשאו אחר-כך קדיש".
"לפנות ערב התכנסה מול הסופרמרקט הפגנה, ליתר דיוק משמרת אבל", מתאר ברנע ב"ידיעות אחרונות". "[...] מפעם לפעם ניסתה קבוצה בקהל לשיר את המרסייז, ההמנון הלאומי. הקהל לא נסחף. אחד ניסה את התקווה. הוא נשאר לבד".
להחזיק את ההודו
שליח "ישראל היום" בועז ביסמוט חתום על כמה וכמה דיווחים מפריז. "עם הקהילה היהודית", "עם בני הערובה ששוחררו", "בזירת המצוד", וכן עוד דיווחים על זהות המחבלים שתקפו את מערכת "שרלי הבדו", על בת-זוגו של המחבל שחטף בני-ערובה במרכול הכשר ועל הפריצה למרכול וחיסולו. רק לדיווח מבית-החולים שאליו הגיעו בני-הערובה ששוחררו מוצמד תצלום של ביסמוט. זהו גם הדיווח המעניין ביותר לקריאה.
"הוא דווקא הפתיע אותי באדיבות שהפגין כלפינו", אומרת אשה בשם מארי על המחבל שהחזיק אותה ואחרים כבני-ערובה. "הוא היה קר. בהתחלה הפגין קשיחות והורה לכולם לשבת בשורה על עגלות הפלסטיק, אבל בהמשך הוא התרכך. הוא הכין לעצמו סנדוויץ', ואפילו ביקש שאחזיק את ההודו שלו כשהוא אכל. נוצר סוג של אמון. הוא שאל אותנו אם זה נורמלי, מה שקורה בסוריה ובמאלי. הוא גם אמר לנו שאנחנו אחראים, כי אנחנו משלמים מסים והמדינה פועלת עם הכסף שלנו".
"הוא אמר מה הדרישות שלו?", שואל ביסמוט, ומארי משיבה: "הוא אמר שהוא רוצה שצרפת תיסוג ממדינות אסלאמיות דוגמת סוריה, עיראק ומאלי, ושאין לה מה לחפש שם. הוא גם אמר שהוא עושה את זה מפני שבצרפת לא מכבדים את הנשים המוסלמיות".
בנוגע לאסלאם
"זו 'מלחמת הציביליזציות' שחזה הפרופסור סמואל הנטינגטון", קובע הפרשן דן מרגלית ב"ישראל היום", "והיא מתנהלת בדם ואש בין תרבויות ודתות, בין האסלאם הקיצוני לבין הרוב הנוצרי-יהודי". לדבריו, "הטרוריסטים המוסלמים מעדיפים להתחיל את מלחמתם בפגיעה ביהודים כדי להרדים את ערנות העמים הריבוניים שעל אדמתם נערכים הקרבות. אך הולנד יודע כי גם אם אחרון היהודים ייטוש את פאריס – לא תזכה עיר האורות לשלווה. הטרור יזרע בה חושך וסופה כי אל-קאעידה אינו מעוניין להחריב בית-ספר, אלא להשתלט על מגדל אייפל".
"לא מלחמת ציביליזציות", נכתב בכותרת מאמר דעה מאת צבי בראל המתפרסם ב"הארץ". "המאבק נגד 'האסלאם הרדיקלי' במשמעותו האידיאולוגית עלול להביך את מדינות המערב", טוען בראל. "מאבק כזה יחייב אותן לדרוש את שינוי מערכות החינוך בסעודיה, קטאר, אפגניסטן ופקיסטן. הוא יחייב למשל להטיל סנקציות על סעודיה, שמממנת מדרסות קנאיות בפקיסטן ובאפגניסטן, ולאמץ את הגישה הסלפית הטהורה, זו שמתנגדת למעורבות פוליטית או ג'יהאדיסטית בחיי המדינות המוסלמיות. איש אינו חולם לצאת למערכה חובקת כל כזאת. אין בכך גם צורך. בתוך מדינות האסלאם מתחולל זה שנים מאבק כזה בין הזרמים המתונים לשמרנים, בין השמרנים לקיצוניים ובין הקיצוניים לטרוריסטים. זהו מאבק שלא נולד כדי למצוא חן בעיני המערב, אלא כדי לשמור על שפיות החברות המוסלמיות ועל זהות אזרחיהן".
"צרפת תחת מתקפה, והקהילה היהודית תחת מתקפה כפולה", כותב בן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות". "הצרפתים מתחילים להרגיש זרים בארצם, ואצל היהודים הזרות כפולה".
"לא כל המוסלמים הם טרוריסטים", כותב נח קליגר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", ובהמשך מוסיף: "עובדה שכל הטרוריסטים והרוצחים הפנאטים צמאי-הדם הם מוסלמים".
"כל הטרוריסטים מוסלמים?", שואל גדעון לוי במדור הדעות של "הארץ", ומשיב: "כמה ממעשי הטבח המחרידים ביותר בשנים האחרונות נשכחו כנראה. הם נעשו על-ידי גברים נוצרים לבנים, אבל מי סופר. במקרה שלהם מדובר תמיד ב'יחידים' מעורערים בנפשם, שפעלו לבדם".
שואה ותקומה
"קהילה בפחד: האמהות לוחצות לעזוב לישראל", נכתב בכותרת ידיעה ב"מעריב".
"ישראל היא הבית שלכם", מצוטט ראש הממשלה בנימין נתניהו בכפולה הפותחת של "ישראל היום". הפובליציסט חיים שיין מחרה-מחזיק אחר ראש הממשלה וקורא ליהודי צרפת: "בואו הביתה". מומלץ לקרוא את הטור של שיין במלואו, שכן לנוכח הנסיבות הפובליציסט מתעלה על עצמו – מתחיל בשואה ומסיים בהרצל. דן מרגלית כותב באותו העיתון: "המבחן העיקרי הוא אם ינצלו 700 אלף יהודי צרפת את חוק השבות אשר יקבלם בישראל בידיים פתוחות, ויחזרו לארצם ולמולדתם ולביתם".
מאמר המערכת של העיתון החרדי "הפלס" נותן ביטוי לדעה הפוכה. "כל מי שעיניו בראשו מבין כי אין כל מניע הגיוני לקבל החלטה כה משמעותית [כמו עלייה לישראל] אך ורק בתור תגובה אינסטינקטיבית לאירועי טרור מסוג זה. שכן, הטרור מאיים על יהודים יושבי ארץ הקודש לא פחות מאשר על יהודי צרפת. רק בחודשים האחרונים נרצחו באכזריות יהודים המתגוררים בישראל בסדרה של פיגועי טרור, שהגיעו לשיאם בטבח המחריד בבית-הכנסת בהר-נוף [...] איש אינו יכול להבטיח לתושבי ישראל, כמו גם לעולים המגיעים מתפוצות הגולה, כי חבל ארץ זה מעניק ביטחון ליושביו. אדרבה, מאז קום המדינה נשפך ל"ע דם יהודים כמים ע"י שונאי ישראל דווקא במרכזי האוכלוסייה כאן, הרבה מעל ומעבר לכל מקום אחר בו שוכנות קהילות יהודיות".
חותכים בבגט
"היה די מדהים לשמוע פרשנים ו'מומחים' מציגים את הרפובליקה כרפובליקת בננות", כותב עינב שיף במדור ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות". "הם, שכל פעולה של צה"ל הופכת אותם למקהלה אחידה עם חליפות במקום פונפונים, ידעו לקבוע מיד שמדובר בחבורה של רכיכות. הפעם הם לא אמרו דברים בסגנון 'צריך לחכות לתחקיר' או 'יהיה מספיק זמן לנתח', אלא שלפו סכינים והתחילו לחתוך בבגט".
שיף מתייחס לפרשנים במהדורות הטלוויזיה שסיקרו את פעולות כוחות הביטחון הצרפתיים. גם בעיתונים המודפסים ניתן למצוא ביקורת דומה.
"הכשל הצרפתי", נכתב מעל טור מאת רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות". "ככל שמתבררים עוד ועוד פרטים על מתקפת הטרור, כך נחשף עומק המחדל של שלטונות צרפת", הוא כותב. "כשלון שירותי הביטחון הצרפתיים בשבוע האחרון הוא קולוסלי ומביש", כותב אלכס פישמן באותו עיתון. "[...] היכולת של שירותי הביון הצרפתיים לעשות משהו עם המידע שזורם אליהם משירותי ביון זרים על מוסלמים מסוכנים שחזרו לצרפת היא אפסית. [...] מי היה מאמין שהצרפתים, שהמציאו את המודיעין המודרני, הגיעו לנקודת שפל שכזו. [...] גם לכוח הלחימה בטרור של משטרת צרפת אין במה להתגאות".
"כישלון צרפתי מהדהד", לשון כותרת מאמר פרשנות מאת יואב לימור ב"ישראל היום". "לכולם ברור שהיה כאן מחדל קולוסלי של המודיעין הצרפתי", קובע אלון בן-דוד, הפרשן הצבאי של ערוץ 10, ב"מעריב".
ובינתיים, בישראל
באמצע הפריימריז. "הבת של איתן כבל הצילה את אחותה הקטנה", נכתב בתחתית עמ' 20 של "ידיעות אחרונות", מעל תצלום נטול קרדיט של ח"כ כבל עם שתיים מבנותיו. "באמצע הפריימריז", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, "שירה כבל בת השנתיים החלה לפרפר, אחותה מאיה (16) ביצעה בה החייאה".
רק שלוש ידיעות פוליטיות מתפרסמות היום ב"ידיעות אחרונות", דחוקות כולן בעמוד אחד, ואחת מהן היא הידיעה על הבת של כבל. על רצח מאות חפים מפשע בניגריה לא מדווח היום ב"ידיעות אחרונות", אבל לידיעה על הבת של איתן כבל, המתמודד בימים אלה על מקום בפריימריז של מפלגת העבודה, נמצא מקום. להבדיל מכבל, כדאי להזכיר, הניגרים שנשחטים בהמוניהם על-ידי בוקו-חראם לא תרמו מאומה לקידום הצעת "חוק 'ישראל היום'".
ח"כ מסעוד גנאים (צילום: פלאש 90)
שתי רשימות, אפס ייצוג. ב"ישראל היום" מקדישים ידיעה שלמה בת 41 מלה למתרחש בקרב שתי המפלגות הערביות והמפלגה היהודית-ערבית, שחבריהן שוקלים לרוץ יחד בבחירות הקרובות לכנסת. דניאל סיריוטי מדווח כי ראשי המפלגות דנו אתמול באפשרות, וכי כרגע נראה שיהיו שתי רשימות שירוצו בנפרד לכנסת.
הידיעה מאת סיריוטי מתפרסמת בעמוד ב"ישראל היום" המוקדש כולו למתרחש במערכת הפוליטית לקראת הבחירות, ושבראשו עדיין מתנוססים דיוקנותיהם של ראשי המפלגות היהודים בלבד (יצחק הרצוג וציפי לבני מופיעים יחדיו, על אף שהתאחדו זה מכבר לרשימה אחת). לראשי מפלגות שאינם יהודים אין מקום ב"ישראל היום".
כיסיהם הפרטיים של רף ומאור
"פרשת העלמת המס: הלחץ על לאומי גובר", קוראת הכותרת הראשית במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". מתחת לכותרת מופיעים תצלומיהן של המנכ"לית רקפת רוסק-עמינח והמנכ"לית לשעבר גליה מאור. רועי ברגמן מדווח בכפולה הפותחת כי חברה המחזיקה בכ-5% ממניות הבנק קראה להנהלה לזמן אסיפת בעלי מניות כדי לדון בהסדר הפשרה המתגבש בין הבנק לבעלי מניות שהגישו נגדו תביעות נגזרות בעקבות הסדר הטיעון מול הרשויות בארה"ב. "אחת הטענות של בעלי המניות נוגעת למידת האחריות האישית של בכירי הבנק לשעבר, בראשות מאור ורף", כותב ברגמן.
"המדינה תבדוק אם בנק לאומי עבר על החוק גם בישראל" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. סיון איזסקו מדווח כי היועץ המשפטי לממשלה צפוי להורות הבוקר לרשות לאיסור על הלבנת הון לברר אם לאומי עבר על חוק איסור הלבנת הון בישראל. "הבנק סמוך ובטוח שלא הפר את הדין בישראל", מסר הבנק ל"דה-מרקר" בתגובה.
"אם בכירי בנק לאומי ביצעו עבירות פליליות כלשהן – ובשלב זה אין ראיה לכך – ניתן אמנם לתבוע מהם אישית להחזיר מענקים שהתקבלו, אבל מבחינת הציבור זו עלולה להיות חדשה לא טובה", כותב עידו באום במאמר פרשנות נרחב המודפס בכפולה הפותחת של "דה-מרקר".
"הרשעה פלילית משמעה בדרך כלל שביטוח נושאי המשרה של הבנק לא יכסה את הנזק: החוק אוסר לבטח נושאי משרה נגד עבירות פליליות. עד כמה שהדבר נשמע מוזר, לציבור בעלי המניות עדיף לגלות שכל מה שקרה בבנק קרה מפני שרף ומאור נהגו ברשלנות, ולא בעבריינות. [...] אם מעשי בנק לאומי ומנהליו אינם עבירה בישראל, יש לבנק לאומי סיכוי טוב לתבוע ממבטחיו תגמולים בגין הקנס העצום ששילם בארה"ב. שיעור התגמולים בביטוח של לאומי מוגבל ל-250 מיליון דולר. זהו לא סכום פעוט, גם אם אינו מכסה את הקנס, וזהו בוודאי סכום גדול יותר ממה שאפשר להוציא מכיסיהם הפרטיים של רף ומאור".
בשולי החדשות
קר. בשער "הארץ" מדווחים אילן ליאור, צפריר רינת וג'קי חורי כי "שירות בתי-הסוהר מונע מהמוחזקים במתקן חולות להכניס לחדרים תנורים ומפזרי חום, אף שהטמפרטורה במקום התקרבה בלילות בסוף-השבוע לאפס מעלות [...] לטענת שב"ס, אי-אפשר להכניס תנורים לחדרים מחשש לשריפות".
גז. ליאור גוטמן מדווח ב"כלכליסט" על רשות-על חדשה שעתידה לקום כדי לפקח על תחום הגז הטבעי. לפי דיווחו, "הקמת הרשות החדשה אמורה להשביע את רצונן של השותפות במאגר לווייתן ולהעניק להן ודאות ביחס לעתיד להתרחש במשק הגז".
מצב הרפת. ח"כ כבל אינו המתמודד היחיד בפריימריז של מפלגת העבודה שמקבל דיווח מחמם לב מטעם "ידיעות אחרונות". גם מזכ"ל התנועה-הקיבוצית, איתן ברושי, מופיע בעיתון, אמנם בידיעה קצרה ובעמוד פחות נחשק. העילה – אחרי הקור העז של סוף-השבוע, בדק ברושי את מצב הפרות ברפת קיבוצו גבת. בתצלום שבידיעה נראה ברושי ברפת, לצד הפרות. הסטמפה המוטבעת על התצלום מכריזה: "לפרות שלום".
עושים לביתם
שיתוף הפעולה המסחרי בין אוסם ל"ידיעות אחרונות" נמשך הבוקר, במדור הקבוע שבמוסף "24 שעות".
ענייני תקשורת
גדעון לוי מצטט ב"הארץ" משני מכתבי איום על חייו שקיבל בימים האחרונים.
עידו אמין כותב במוסף "גלריה" של "הארץ" על חופש הביטוי והחוק הישראלי האוסר "פגיעה ברגשי דת". בין היתר הוא מזכיר כיצד אחרי שצייר קריקטורה שביקרה את מנהג הכפרות, זומן לחקירה במשטרה.
בעקבות הפרסום בכותרת המשנה של סקירת העיתונות ביום שישי, שלפיו "אמיר אורן רוצה לשבת במרכז השולחן", שנשען על פרסום ב"מעריב", פנה אורן אל "העין השביעית" ומסר כי המידע שפורסם בעניינו שגוי ומטעה.