זהו סיפור שטרם פורסם על התפקיד שמילא "הארץ" בנצחון הליכוד בבחירות לכנסת, היום לפני 30 שנה, ב-30 ביוני 1981. זהו סיפור השתלשלותו של דיווח עיתונאי. סיפורו של נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז. סיפור על לחצים שהפעילו בכירים במטה הבחירות של העבודה כדי למנוע את הפרסום, ועל כשלונם, שהביא לנאום הצ'חצ'חים של מנחם בגין.
עצרת הנעילה של הליכוד התקיימה יממה לאחר עצרת הנעילה של העבודה ובאותו מקום, בכיכר מלכי-ישראל בתל-אביב. מנחם בגין, ראש הממשלה ומנהיג הליכוד, ציטט את המשפט מנאום טופז שהופיע ב"הארץ" והזכיר ליוצאי עדות המזרח, "הצ'חצ'חים", שהליכוד הוא ביתם. הכיכר התפוצצה. מאות ליכודניקים משולהבים ונסערים יצאו בעקבות טופז כדי לעשות בו שפטים. מצביעי ליכוד שנחשבו לקולות צפים ירדו מהגדר וחזרו הביתה. העבודה, שפינטזה על ניצחון, נשארה באופוזיציה לאחר שהפסידה בבחירות בהפרש של מנדט אחד (48:47).
מערכת הבחירות של 1981 לכנסת העשירית היתה מלווה בהתפרצויות אלימות ורוויה מתח עדתי שלא היו כדוגמתם בתולדות מערכות הבחירות. לנאום הצ'חצ'חים של טופז יש קשר הדוק לאירועים שהתרחשו באותם שבועות.
בתחילה נהנתה העבודה מיתרון של 25% על פני הליכוד. נדמה היה כי העבודה חוזרת לשלטון ומהפך 1977 לא היה אלא קוריוז, תאונה מצערת. ההערכה התבססה על ניתוח הגיוני: אחרי האופוריה של הסכם השלום עם מצרים, ירדה קרנה של הממשלה בראשות מנחם בגין. שני הגיסים, שרי החוץ והביטחון משה דיין ועזר ויצמן, התפטרו מהממשלה והעבירו מסר שהליכוד אינו בוגר להנהיג מדינה. ספינת הדגל של הליכוד, פרויקט שיקום השכונות, נכשל בגדול. בכלכלה: אינפלציה של 103% ב-1981 ו-133% ב-1980. והעיקר, שלוש שנים לאחר המהפך של 77', חלה הידרדרות חמורה בבריאותו של בגין. הוא מיעט להופיע בציבור. הסתגר בביתו. היה שבר כלי.
עצרת בחירות של העבודה, 1981 (צילום: משה שי)
אלא שנצחון הליכוד בבחירות 1981 הושג פחות בגלל שיקולים רציונליים ויותר בגלל נצחון הרגש. חרף האכזבה ממחדלי הליכוד בתחום החברתי והכלכלי, נתנו עדות המזרח צ'אנס נוסף לליכוד. שני שחקנים מילאו במערכה הזו את התפקיד הראשי: מנחם בגין ודודו טופז. עיתון "הארץ", נציג המעמד הבורגני, הנמצא בקוטב השני לזה של הליכוד, שנתן פרסום לדברי טופז, העניק לבגין את הסימוכין שהיו דרושים לו כדי לשסות את אוהדי הליכוד בעבודה ולהבטיח את נצחונו בבחירות.
כשלושה חודשים לפני הבחירות התרחש נס. בגין התאושש. הופעותיו באסיפות הבחירות, בנוסח שנות ה-50, היו מהממות. הוא היה לכוכב-על. הופעתו שילהבה את ההמונים. לצופה מן הצד נדמה היה כי בגין בלע כדורי אקסטזי. שיאו של כל נאום היה כשראש הממשלה בגין, כשר ביטחון בפועל, פנה מעל הבמה ישירות אל נשיא סוריה, חאפז אסד, ודיבר איתו כאילו היה על במה סמוכה.
זה היה אירוע מהפנט. מופע של שחקן אחד שחזר על עצמו, ערב-ערב. בכל עיר ובכל שכונה ומעל כל במה. הקטע הזה הטריף עשרות אלפי ליכודניקים נלהבים. תוך כדי הפניה תיאטרלית של גופו הצנום לכיוון צפון, היה בגין מרים את זרועו, זוקר את אצבעו כלפי מעלה, מטלטל אותה בתנועה מאיימת וקורא בקול: "חאפז אסד, רפול (הרמטכ"ל) ויאנוש (אלוף פיקוד צפון) מחכים לך". והקהל בכיכרות השתולל. בגין כמו העיד על עצמו שעבר סוג של "תחיית מתים". במבט לאחור, ייתכן כי נאום הכיכרות סלל את הדרך למלחמת לבנון הראשונה שנה אחר-כך.
היו במערכת הבחירות של 81' אירועים דרמטיים נוספים. כשבוע לפני הבחירות התחולל בעבודה "מיני פוטש". מקורבי שמעון פרס, יו"ר העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, דרשו בתוקף לקבוע את יצחק רבין כמועמד העבודה לשר הביטחון. זה היה תחילת הקאמבק של רבין. אך הבולט באירועים היה הפצצת הכור הגרעיני בעיראק (מבצע "אופרה") כשלושה שבועות לפני הבחירות (7 ביוני). התאוששותו של בגין החזירה את הסומק ללחיי הליכוד. הבוחרים, גם אלה מהימין שאיבדו את עולמם בהחלטת ממשלת הליכוד להחזיר את חצי האי סיני לידי המצרים, חזרו הביתה. אבל זה עדיין לא הספיק. תוצאות הסקרים הצביעו על סיכוי טוב של העבודה לחזור לשלטון. הרקע זה חיוני כדי להבין את המשקל שיש להעניק לנאום הצ'חצ'חים של טופז בהכרעת תוצאות הבחירות.
ה-27 ביוני 1981, ימים אחדים לפני פתיחת הקלפיות: למרות השעה המוקדמת יחסית, ממרומי המרפסת ("רמפה") מעל כיכר מלכי-ישראל נצפו עשרות אלפי תומכי העבודה. בקדמת המרפסת, ליד המיקרופון, עמד דודו טופז ודיבר, ספק על תקן כרוז, ספק על תקן להקת חימום.
דודו טופז, 1993 (צילום ארכיון)
איש לא גילה עניין בטופז ובדברים שאמר. באותו שלב של העצרת בלטו בהעדרם נציגי התקשורת, הן הכתובה והן האלקטרונית. העדרם של נציגי התקשורת הכתובה לא מובן. להעדרה של התקשורת אלקטרונית יש הסבר. בנימוק שכלי התקשורת האלקטרוניים נמצאים עדיין בשליטת השמאל ועלולים להטות שידורים, אסרה ממשלת הליכוד על דיווחים חיים של הרדיו והטלוויזיה במערכת הבחירות.
היה יוצא מן הכלל: אנשי צוותו של חיים יבין, הצלם משה ניניו והתחקירנית רינה חנינא (חכמון), הגיעו לכל אירוע. החומרים שצילם הצוות היו מיועדים לסדרת הטלוויזיה "הנבחרים", שהכין יבין לשידור לאחר הבחירות. ניניו סיפק את העדות הבלעדית המצולמת לנאום טופז. מלבדם, הייתי העיתונאי היחיד בשטח.
דברי טופז נשמעו כל הזמן ברקע. ובעודני מקשיב לתחזיות האופטימיות שהשמיעו פעילי העבודה, קלטתי ברבע אוזן קטעים מדברי טופז. זה היה כאשר עשה הבחנה בין מצביעי העבודה למצביעי הליכוד ואמר: "[...] הצ'חצ'חים הם שם במצודת-זאב. הם בקושי שין-גימלים. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". טופז ביטא בדבריו את ה"צפוני" המצוי המצביע עבודה ורואה בחשש ובדאגה את אובדן האחיזה של שלטון מפא"י והממסד האשכנזי במדינה. דבריו, שלא היו מתואמים עם איש, קלעו לתחושותיהם של מצביעי העבודה. הדברים היו אותנטיים.
הסבתי את תשומת לב אנשי מטה העבודה לדברי טופז. מישהו קלט את חומרת הדברים. טופז הורד מהבמה. מצאתי את עצמי במוקד התעניינות: דוברים, אנשי הסברה, ח"כים, ביקשו לדעת מה אמר טופז. מישהו לחש לי באוזן ואמר שהוא מקווה שלא אעשה עניין מטופז. בסך-הכל מדובר בבדרן. העבודה שכרה את שירותיו, אבל הוא אינו מייצג אותה ואת דעותיה.
התפתח דיון על תפקיד העיתונאי. "ספין" עדיין לא היה מושג מקובל, אבל היה ברור שההסברה של הליכוד תעשה שימוש נרחב בדברי טופז. "אתה עיתונאי רציני שמייצג עיתון רציני. אתה בטח לא רוצה לגרום לנו נזק", אמר ח"כ בכיר. הלחץ הלך וגבר. במהלך הערב והלילה שוחחו איתי יוסי ביילין וגדעון לוי, דוברי המפלגה באותם ימים. גם עמירם ניר, שעמד בראש צוות סקרים ומחקרים במטה הבחירות, התקשר. רבים אחרים טילפנו ולחצו כדי להוציא ממני הבטחה שלא אדווח על דברי טופז.
תהיתי איך בדעת העבודה למנוע פרסום דברים שנאמרו בעצרת פתוחה בפני קהל של עשרות אלפים. היה מי שאמר: "אתה לא תפרסם ואנחנו נדאג שדברי טופז לא יגיעו לידיעת עיתונאים אחרים".
השאלה איך לטפל בדברי טופז עלתה מאוחר יותר במערכת "הארץ": האם להבליט את דבריו בהתחשב בעובדה שמדובר בבדרן ולא באיש מפלגה. האם מבחינה עיתונאית-מקצועית נכון לנהוג כך. האם בעצם פרסום הדברים לא יהיה משום השפעה לא הוגנת על תוצאות הבחירות? היה ברור שההתלבטות נובעת מהדאגה מפני הנזק שהפרסום יגרום למפלגת העבודה. ספק אם הלבטים הללו היו עולים במערכת העיתון אילו היה מדובר בתקלה שהיתה מתרחשת בעצרת של הליכוד.
עורך המשנה רן כסלו, שאותו החלפתי ככתב הפוליטי של העיתון, לא עשה מעולם סוד מעמדותיו הפוליטיות. הוא ראה בבגין ובליכוד אסון למדינה. הוא העריך שהפרסום יזיק למפלגת העבודה. עם זאת, הנחת העבודה שלו היתה שיש לפרסם את דברי טופז, אך לזכור כי הדובר אינו איש מפלגת העבודה אלא בדרן, ובתחילת שנות ה-80 אפילו לא בדרן מהשורה הראשונה, ומשום ש"הארץ” אינו עיתון צהוב, דברי טופז לא יזכו להבלטה.
ראש הממשלה מנחם בגין, יולי 1981 (צילום ארכיון)
במבט לאחור, אפשר להשתאות על האדישות וחוסר היוזמה של מומחי ההסברה והפרסום ואנשי האסטרטגיה של העבודה. מדוע לא כינסו עוד באותו הערב, בלילה, מסיבת עיתונאים? מדוע לא עשו כל שביכולתם לנער את חוצנם מדברי טופז? מדוע לא הביעו צער, התנצלו? מדוע לא הבהירו כי מדובר בתקלה? מדוע לא הדגישו שאין כל קשר בין דברי טופז לעמדות מפלגת העבודה?
למפלגת העבודה היתה הזדמנות להעריך את הנזק מבעוד מועד. למזער אותו. לצמצם אותו. היה עליה לנקוט פעולה. היא היתה יכולה, על-ידי העברת המידע לתקשורת כולה, לשלוט טוב יותר בהתרחשויות. לא להעביר את היוזמה לשדה הליכוד. במקום זאת, העדיף מטה ההסברה של העבודה לטמון את הראש בחול, והמפלגה אכן שילמה את מלוא המחיר.
במערכת "הארץ" הוחלט כי הדיווח על דברי טופז ישתלב ביומן הבחירות היומי שערכתי. להלן הידיעה המקורית כפי שהתפרסמה ביומן הבחירות ב"הארץ" ב-28 ביוני 1981, תחת הכותרת "אידיאולוג חדש למערך":
"בין חברי ההנהגה של המערך שהתייצבה אתמול מול 100 אלף תומכים גועשים שמילאו את כיכר מלכי-ישראל היה גם הסופר עמוס עוז. הוא האיש שנתבקש לצקת תוכן אידיאולוגי למסע הבחירות של המערך. אך אתמול נולד כוכב אידיאולוגי חדש לתנועת העבודה. בשמו המקורי דוד גולדנברג ובשמו הידוע יותר דודו טופז. מר טופז הוזמן על-ידי מארגני העצרת לפתוח אותה בכמה קריאות עידוד. לחמם את האווירה מן הסתם. בין הסיסמאות שזכו לקולות תרועה והידד רשמנו גם את הדברים הבאים: 'הצ'חצ'חים, הם שם (במצודת-זאב). הם בקושי שין-גימלים. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות'".
לאחר הבחירות השתמש עורך "הארץ" גרשום שוקן בדיווח על דברי טופז, ובעובדה ש"הארץ" היה היחיד שפירסם את הדברים לאחר העצרת, כהוכחה ניצחת נגד מבקרי "הארץ", בעיקר בהנהגת הליכוד, שטענו שהעיתון לא שמר על אובייקטיביות במערכת הבחירות. וגם היום, לאחר שדברים אלה מתפרסמים, לשאלה אחת אין תשובה. כיצד היה הדיווח ב"הארץ" ל"סקופ" עיתונאי. איך קרה שאף עיתון במדינת ישראל לא דיווח בזמן אמת על דברי טופז?