500 שקל לחודש ותגיד תודה
כולם מדברים על מזג האוויר. "היום של הסופה", "הקור והמצור" ו"באה בסערה" הן הכותרות הראשיות בשלושת הטבלואידים הישראליים הבוקר. אבל על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מזג האוויר?
כשב"ישראל היום" מדברים על מזג האוויר, מדברים בעצם על בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שציטוט מפיו מתפרסם בשער העיתון, בכותרת המשנה לראשית ("המשימות הן הצלת חיים ורציפות שירותים חיוניים"). וכשב"ישראל היום" מדברים על מזג האוויר, מדברים בעצם על צה"ל, שחייליו מכונים בעיתון זה "כוחותינו". אחד משני התצלומים המרכזיים בשער "ישראל היום" הוא של חייל שמכוון נגמ"שים צה"ליים ("מתגייסים למבצע"), והתצלום המרכזי בכפולה הפותחת הוא של חייל צה"ל חמוש עומד אל מול מפלסת שלג צבאית ("מכסחי הפתיתים"). ומדברים בעצם גם על ירושלים הבירה ועל שירה של נעמי שמר "שלג על עירי". ואחרי כל זאת, כשב"ישראל היום" מדברים על מזג האוויר מדברים גם על הילדים שחוגגים כי הלימודים הושבתו וגם על החתונה שהוקדמה מפני הסערה ("חתונה לבנה"), ויש גם ידיעה שמופיעה תחת הכותרת "כך תמנעו נזק לרכוש".
כשב"ידיעות אחרונות" מדברים על מזג האוויר, מדברים בעצם על רכישת מוצרים. בעיקר לחם, אבל גם תנורים וג'ריקנים. בזה מתמקדת הידיעה המרכזית בכפולה השנייה של העיתון. וכשב"ידיעות אחרונות" מדברים על מזג האוויר מדברים בעצם על הכמיהה לשלג (חנוך דאום משלב בטורו בין כמיהה לשלג לבין רכישה של מוצרים, שיר-לי גולן כותבת טור אישי תחת הכותרת "תנו לנו שלג"). ומובן שמדברים בעצם על ידוענים. רז שכניק הפגיש אתמול את החזאים דני רופ ושרון וקסלר, המספרים בכפולה המרכזית של העיתון על עבודתם (ואף מספקים תחזית מזג אוויר!), ויש גם כתבה המציעה פעילויות למשפחות שיושבות בבית כל היום.
על מה לא מדברים כשמדברים על מזג האוויר? על מי שאין לו בית להעביר בו את הזמן, על מי שאין לו כסף לקנות מאגרי מזון, על מי שאין לו חשמל להפעיל תנור, על מי שאין לו כמעט רכוש שעלול להינזק מהסופה, על מי שמתפלל שלא יירד שלג, כי אין לו קורת גג ומחסה. על ההפך מידוענים, על האלמונים ביותר.
עובדת עיריית ירושלים משוחחת עם חסרת בית, 5.1.15 (צילום: יונתן זינדל)
מוסף "מעריב", שמתגלה כבמה שנותנת באופן עקבי קול גם לנציגים משולי החברה, הוא החריג הבוקר. במוקד כתבת השער במוסף סיור שערך העיתונאי משה שטיינמץ עם עובדי אגף הרווחה של עיריית ירושלים, שמנסים לשכנע את חסרי הבית לתפוס מחסה לקראת בוא הסערה. עמית אשל, עובד סוציאלי מטעם העירייה, אומר לשטיינמץ: "חסרי הבית הם האוכלוסייה הכי מובסת במדינה ישראל. אלו האנשים הבלתי נראים שיש סביבנו". אחד מהם מזוהה בשם מחמוד, בן 58 מרמאללה, נכה. לדבריו, היה משת"פ של השב"כ, כיום חי ברחוב הירושלמי ומקבל משירות הביטחון קצבה של 500 שקל בחודש. הוא מסרב להתפנות למקלט ולו רק לימי הסערה. הוא מצוטט כאומר: "אני מבין מה הולך במדינה המטומטמת והמסריחה הזאת".
תודעת עושר
במוסף "ליידי גלובס" שחולק אתמול למנויי "גלובס" התפרסם ראיון שערכה טלי ציפורי עם הארב אקר, "ראש רשת בתי-ספר לפיתוח תודעת עושר". ציפורי מגדירה את אקר "מנטור תודעת עושר, שמלמד אנשים כיצד לייצר חופש כלכלי, ואת מי שרוצה – להפוך למיליונר כמוהו".
בראיון עם המנטור יש גם עצות מעשיות. להתאמץ, לא לוותר, ובעיקר לשנות את דרך החשיבה. "אם אתם רוצים לייצר הון, אתם חייבים להאמין שאתם אוחזים בהגה של חייכם הכלכליים", הוא אומר. לפי ציפורי, "אקר גם ממליץ להצטרף למועדון יוקרתי, כמו טניס או גולף, כדי לפגוש אנשים עשירים בסביבה עשירה. 'אם אינכם יכולים להרשות לעצמכם להצטרף למועדון כזה, שתו קפה או תה במלון היוקרתי ביותר בעיר. כך תתרגלו להרגיש נוח באווירה זו'".
המחנה הציוני
הכותרות הראשיות בשלושת הטבלואידים הן כותרות מכוונות פני עתיד, המוקדשות לאירוע שטרם התרחש. למעשה מדובר בכותרות ראשיות שאינן אלא תחזית מזג אוויר.
"הארץ" הוא היחיד שאינו מקדיש את כותרתו הראשית הבוקר לתחזית כזו. במקום זאת הוא מקדיש אותה לסוגיה שהקשר שלה למציאות חיינו רופף עוד יותר – ממצאי סקר דעת קהל מקיף לקראת הבחירות לכנסת שייערכו בעוד קצת יותר מחודשיים ("לפיד מתאושש, כחלון נחלש בעקביות"). יוסי ורטר מסיק מממצאי הסקר, בין היתר, כי "הרצוג אינו אהוד ברק של נתניהו, והוא אינו יצחק רבין של שמיר, והוא אינו אריק שרון של ברק, והוא אינו יצחק שמיר של שמעון פרס וההפך".
סקר "הארץ", שנערך על-ידי מכון דיאלוג בפיקוח פרופ' קמיל פוקס, מציג עמודות ותוצאות נפרדות לשתי המפלגות הערביות והמפלגה היהודית-ערבית. זאת, בניגוד למרבית הסקרים המתפרסמים בכלי התקשורת המרכזיים, המאחדים את שלוש המפלגות ל"מפלגה ערבית" אחת. "הארץ" ופוקס פועלים כראוי. כל עוד לא הכריזו המפלגות על איחוד יש לסקור אותן כנפרדות. סקר המציג אופציה של רשימה מאוחדת אמור להיות בונוס, לא תחליף לסקר המציג את המפה הפוליטית לפי הרכב הרשימות הנוכחי.
ב"ישראל היום" מדווח שלמה צזנה, בעקבות חדשות ערוץ 10, כי מודעה מטעם מפלגת העבודה שמיועדת לבוחרים ערבים מתייחסת אל המפלגה כאל "מפלגת העבודה לשלום ולשוויון", וזאת בניגוד לכינוי הרווח לאיחוד בין העבודה והתנועה של ציפי לבני – "המחנה הציוני". "גורמים בעבודה הודו כי הם מודעים לבעייתיות שיש בשם 'המחנה הציוני' למפלגה שמבקשת לפנות גם למגזר הערבי והבהירו כי תצטרך להתקיים חשיבה בנושא", נכתב בידיעה.
ל"ישראל היום" אין בעיה כזו. הוא לא מכוון את תוכנו לקוראים ערבים, על אף שלפי סקרים, יש לו רבים כאלה. בראש העמוד שבו מתפרסמת הידיעה מאת צזנה מתנוססים דיוקנאות של 11 פוליטיקאים, ראשי מפלגות, כולם יהודים. כחמישית מאוכלוסיית ישראל אינה יכולה למצוא בעיתון זה את בן-דמותה, גם לא בדיווחים לקראת האירוע הדמוקרטי המרכזי של המדינה.
ח"כ עפו אגבאריה (צילום: פלאש 90)
ידיעה נוספת מאת צזנה מתפרסמת בעמ' 15 של "ישראל היום" ומוקדשת לתמצות ראיון שהעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו לחדשות ערוץ 2. הכותרת בעיתון המודפס היא "רה"מ: 'האחראים למחירי הדיור – אולמרט ולפיד'". בסיום הידיעה מוקדש משפט אחד לתגובות קצרות וחלקיות מטעם מפלגת העבודה ויש-עתיד. התגובות לא מגיעות לכותרת המשנה של הידיעה.
"כולם אשמים חוץ מנתניהו", נכתב הבוקר בתחתית שער "ידיעות אחרונות", לצד תמצית מאמר מאת סימה קדמון, המתפרסם תחת הכותרת "בלי בושה". קדמון תקיפה במיוחד הבוקר ומכנה את נתניהו "הסוחר הנוכל שעומד בקרן רחוב ומוכר שעון מזויף לעוברי אורח תמימים". היא תוהה "תחת איזו הגדרה פסיכולוגית ניתן להכניס התנהגות של מדינה שבחרה באיש הזה לעמוד בראשה כבר שלוש פעמים ושיש סיכוי גדול – או סכנה גדולה – שזה יקרה גם בפעם הרביעית".
אחריותיות
"גלובס" הקדיש אמש את כותרתו הראשית לסוגיה שאינה מצליחה לצאת מגדרי העיתונות הכלכלית, למרות חשיבותה – העבירות הפליליות שביצע בנק לאומי בארה"ב וחוסר האחריותיות המוחלט של מי שעמדו בראש הבנק בעת שהעבירות בוצעו.
לפני כשבועיים חתם הבנק על הסדר עם הרשויות בארה"ב. על-פי הדיווחים בתקשורת הכלכלית, במסגרת ההסדר הודה בנק לאומי שסייע ללקוחותיו האמריקאים בהעלמת מס ואף הציע לכמה מהם מסלול להתחמקות מתשלום מס; שסייע להם להירשם תחת ישות משפטית במקום תחת שמם במקלטי מס כבליז, פנמה ואיי הבתולה; שרשם חשבונות תחת שמות בדויים או ממוספרים; ושהיה חלק ממנגנון של עסקה סיבובית שאיפשרה ללקוחות להפקיד כסף בסניף לאומי בשווייץ, לוקסמבורג או ישראל ולמשוך אותו בהלוואה מסניף אמריקאי של הבנק. הבנק לא רק הודה במעשים, אלא גם הסכים לשלם קנס של יותר מ-1.5 מיליארד שקל.
תביעה נגזרת שהוגשה נגד בכירי הבנק לשעבר, ובראשם המנכ"לית לשעבר גליה מאור והיו"ר לשעבר איתן רף, עומדת להסתיים בקרוב בפשרה שבמסגרתה תשלם חברת הביטוח של הבנק כ-60 מיליון שקל בגין פוליסה שהיתה לנושאי המשרה בו, ואילו העובדים הבכירים עצמם לא ישלמו אגורה מכיסם.
גליה מאור (מימין) ורקפת רוסק-עמינח, 14.2.12 (צילום: משה שי)
"המוסדיים דורשים: להשהות הסכם הפשרה עם מאור ורף", נכתב אתמול בכותרת "גלובס". לפי הדיווח מאת עירית אבישר, איגוד בתי-ההשקעות שלח אתמול מכתב ליו"ר ולמנכ"לית הבנק הנוכחיים ובו הוא דורש לקבל נתונים ולהשהות את הסכם הפשרה המתהווה.
"להבנתנו, הקנס צפוי להיות משולם מכספי הבנק (כלומר, כולו על חשבון בעלי מניותיו של הבנק), בשעה שנושאי משרה ועובדים בבנק הקשורים לפרשה בעבר ובהווה לא נוטלים כל אחריות ולא נושאים בתוצאות הכספיות הנובעות מתשלום הקנס. בנוסף לכך, עד כה טרם נחשפנו לכל הליך שנקט הבנק בעצמו ביחס לתביעות הנגזרות שהוגשו בנושא, ובכלל זה לבחינת אחריות העובדים ונושאי המשרה כאמור", כתבה לבנק מנכ"לית האיגוד, יוליה מרוז.
בטור פרשנות נלווה קוראות סטלה קורין-ליבר ועירית אבישר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט ולמפקח על הבנקים דודו זקן: "אל תקברו ואל תמרחו את הפרשה". בין היתר הם מזכירים לזקן כי בידיו האפשרות "להחליט שנושאי משרה שכיהנו בחברה שהואשמה והודתה במעשים פליליים ידעו, היו מעורבים או אמורים היו לדעת ואף לעצור אותם – לא יוכלו לכהן עוד כנושאי משרה בתאגיד בנקאי. לא שכיר, לא מנהל, ולא דירקטור". את ליכט הם מצרפים לטור משום החשש כי זקן יפעל באטיות ("כי ככה זה אצל זקן"). לדבריהן, "האינטרסים לסגור, לשטוף, לעבור הלאה, לשפוך טונות בטון על הפרשה בהחלט אינם נגמרים במאור וברף. הם רק הבולטים. האינטרסים חוצים את כל החברי ההנהלה הבכירים, המשנים והסגנים בשנות הפרשה, כל הדירקטורים שבאו והלכו, רואי-החשבון שהיו צריכים לשאול שאלות, היועצים המשפטיים הפנימיים והחיצוניים [...]".
ב"כלכליסט" מדווחת רחלי בינדמן כי המכתב שנשלח אתמול מאיגוד בתי-ההשקעות לבנק לאומי "היה אמור להיות חריף יותר במקור". לפי דיווחה, הכותרת המקורית למכתב היתה "דרישה לכנס אסיפת בעלי מניות של הבנק כדי לדון בצעדים שיש לנקוט מול הבכירים המעורבים לכאורה", אולם זו מותנה. "בתי-ההשקעות, שלרוב לא מהססים לצאת נגד בעלי הון סוררים, דווקא היססו הפעם", מוסיפה בינדמן. "מדובר בבנק השני בגודלו במדינה, שמעבר להיותו ספק אשראי מהותי גם של בעלי בתי-ההשקעות, הוא מהווה זרוע הפצה מרכזית למוצרים שלהם [...] אף בית-השקעות לא ירצה להסתכסך עם המפיץ הראשי שלו".
ב"דה-מרקר", לצד הדיווח על מכתב איגוד בתי-ההשקעות, מדווח סיון איזסקו כי הבנק הודיע אתמול כי בית-המשפט הפדרלי בקליפורניה אישר את הסדר הכופר שחתם עם משרד המשפטים האמריקאי. "משמעות ההסדר היא שכתב האישום הפלילי שהוגש נגד לאומי יבוטל, אם הבנק יעמוד בכל תנאי ההסדר וימסור לאמריקאים רשימה של 1,500 לקוחות אמריקאים שהסתירו את כספם בבנק לאומי בישראל, ישלם כופר של 400 מיליון דולר וכן ישלם את הקנסות שהוטלו עליו".
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" (עורך: עידן מוטולה) לא מצאו לנכון לדווח הבוקר על מכתב איגוד בתי-ההשקעות. עם זאת, במוסף יש כפולת עמודים המוקדשת למי שמעוניין לרכוש תנור. במקום הראשון, עם ציון 9, התנור קורן סלמור, דגם SE-127 ("הדור החדש של תנורי הספירלה, שעושה את עבודת החימום מצוין ובמחיר ידידותי").
בשולי החדשות
הפרקליט. במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרה מאת אלי לאון תחת הכותרת "דרשוביץ תובע את הצעירה שטענה כי אולצה לשכב איתו". דרשוביץ הוא "הפרקליט האמריקאי הנודע, פרופ' אלן דרשוביץ", המשמש בין היתר כפרקליטו של שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום". עובדה זו אינה מוזכרת בדיווח.
באדיבות צ'מפיון-מוטורס. הידיעה הפותחת במדור הרכילות העסקית של המוסף "ממון" עוסקת בזמרת ריטה, ששהתה אתמול בכיכר המדינה. גם התצלום המרכזי בראש מדור הרכילות הוא תצלום של הזמרת, אם כי משום-מה את מרבית התצלום תופס רכבה של הזמרת ולא הזמרת עצמה. במקום שהתצלום ייחתך כך שיתמקד בריטה, הוא מציג את רכבה כמעט לכל רוחבו ונחתך מעט לאחר שמסתיים לוגו החברה המייצרת אותו. מי כאן הידוען, הזמרת או רכבה? את מי רוצה המעיין במדור לראות ואת מי רוצה עורך המדור שנראה?
מדור הרכילות "בועות" במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", 7.1.15
בחירות 2019. בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" שוב משובץ על פני עמוד שלם טור מאת האזרח המודאג יובל דיסקין.
עינויים. שני מאמרים במדור הדעות של "הארץ" מוקדשים לעינויים, על רקע פרסום דו"ח הסנאט האמריקאי על מדיניות העינויים של ה-CIA. ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, כותב, בין היתר, על "קביעתה של הוועדה, שעינויים, כולל עינויים פיזיים קשים ביותר, לא הביאו מעולם לחשיפתו של מידע מציל חיים, אבל כדי שהמדיניות תאושר, הסי.איי.איי סיפק מידע שקרי כאילו העינויים הועילו", ומשווה זאת לממצאים בקשר לשקרי שירות הביטחון הכללי בדו"ח ועדת לנדוי, שבחנה את שיטות העינויים של השב"כ. רן גולדשטיין, מנכ"ל ארגון רופאים לזכויות אדם, כותב על חלקם של רופאים במנגנון העינויים המדינתי.
תשיגו לי את מרגלית צנעני. דן מרגלית כותב בטור הפרשנות שלו ב"ישראל היום" כי פקידה של שר החוץ אביגדור ליברמן התקשרה אליו והודיעה לו כי השר מבקש לשוחח עימו, ככל הנראה בטעות.
עושים לביתם
במוסף "הערב" של "גלובס" דיווחה אתמול מיכל רז-חיימוביץ' על אתר חדש מבית "גלובס" המציע "שירות אישי חינמי" למי שמחפש ייעוץ משכנתא. "שירותי ייעוץ בתחום מוצעים בתשלום על-ידי חברות ייעוץ, וכעת התהליך הזה הופך לפשוט אף יותר", נכתב בידיעה.
ענייני תקשורת
מונופול הגז. לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי חברת רציו התלוננה אצל מנהל רשת ב' ומועצת העיתונות נגד עיתונאית קול-ישראל קרן נויבך. לטענת חברת הגז, נויבך מנהלת קמפיין "סיסטמטי ומוטה" נגדה ונגד חברות אחרות השותפות במונופול הגז.
יחצנים. מתי טוכפלד מדווח ב"ישראל היום" כי ברק סרי מונה לדוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתקופת הבחירות. סרי מצטרף לצוות שבו חברים ניר חפץ, יואב צור וישי חייק.
חיסיון עיתונאי. ב"הארץ" מדווח כי כתב ה"ניו-יורק טיימס", ג'יימס רייזן, העיד שלשום בבית-המשפט וסירב להפליל סוכן CIA שהדליף לו מידע. אם רייזן יזומן כעד תביעה במשפטו של הסוכן ויסרב להשיב גם שם על שאלות התובעים, הוא עלול להישלח לכלא.
שער מוסף "סגנון", 7.1.15
"סגנון". ל"מעריב" מצורף היום המוסף "סגנון", לראשונה מאז נרכש העיתון על-ידי אלי עזור. 36 עמודים בפורמט כרומו קטן. העיצוב והגופן מזכירים מוספים מסחריים, אולם המוסף מערכתי. "בכל הנוגע לאטיטיוד, עברה עלינו אחת השנים הטובות ביותר בהיסטוריה של תעשיית האופנה", כותבת העורכת יעל רגב בטור שבפתח המוסף.
"סגנון" נחתם באייטם המוקדש לגיליון הראשון של המוסף, שיצא ביוני 1984, אז כונה "שבועון לבית ולמשפחה". על שער הגיליון הראשון, נוסף לאשה שצולמה בעת מסע קניות בכיכר המדינה, הופיע גם תצלום של שני מבוגרים, איש ואשה, השחקן שמואל רודנסקי, אז בן 83, ורעייתו. זהר פורמן כותבת על שער הגיליון הראשון של "סגנון" ומתמקדת באשה שבתצלום המרכזי. מבני הזוג רודנסקי היא מתעלמת.
"גלריה". במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת היום ידיעה קצרה מאת שני ליטמן ולפיה בעקבות הפסקת עבודתה של אוצרת מוזיאון חיפה לאה אביר, התפטרו שני עובדים נוספים מצוות האוצרות של המוזיאון. ידיעה זו באה בעקבות ידיעה קצרה נוספת שפירסמה ליטמן שלשום במוסף "גלריה" על סיום החוזה בין המוזיאון לאוצרת אביר. בתגובות שהתפרסמו מתחת לידיעה על סיום החוזה מופנית אצבע מאשימה נגד מנכ"ל המוזיאון ונגד ראש עיריית חיפה. דומה כי יש בסיפור הזה יותר מאשר חילופים שגרתיים בעמדת האוצרות.
עד לאחרונה היה בישראל מוסף תרבות יומי עם אפשרות לשלוח עיתונאית כמו ליטמן להכין כתבה מקיפה על המצב הנוכחי במוזיאון חיפה והכוחות השולטים בו, אולם לאחרונה הפך "גלריה" למוסף ממוקד חדשות, עם מעט מקום לכתבות. הסיכוי שכתבה כזו תתפרסם במוסף החדש נמוך יותר.