זה התחיל בידיעות בכמה אתרי אינטרנט, שעל-פיהן אחרי שגילו שקרן נויבך "לא עוברת מסך", וזאת אחרי כמה וכמה שנים שהיא עובדת בערוץ הראשון ככתבת וכמגישה, שוקדים ברשות השידור על תוכנית לסלק אותה גם מתוכניתה המצוינת ברשת ב', "סדר יום", ולהעבירה לידי אילה חסון.
בידיעות צוטטו בכירים ברשות השידור, שהודו שרעיון כזה אכן נדון. הטוקבקים לא איחרו לבוא, על-פי המתכונת המוכרת של הררי רשעות ושמחה לאיד לצד גילויי אהדה ותמיכה בנויבך. מעבר לתחושת הדז'ה-וו, לזעם ולכאב על שכך ממשיכים הדברים להתנהל ברשות השידור, הופתעתי לראות שמכל הידיעות הללו נעלמה שורה אחת קצרה ופשוטה בנוסח: "אילה חסון: 'איש לא דיבר איתי על כך, ולא עולה בדעתי לתת יד לרעיון הזוי ומכוער שכזה'". אחרי ככלות הכל, אילה חסון השתתפה בכנס הסולידריות של העיתונאים בראשית השבוע, והתמונה לא הסתדרה לי כל-כך.
פרק ב' בסאגה: קיבלתי הזמנה להשתתף בתוכנית "תיק תקשורת", בעקבות טור שהופיע ב"עין השביעית" על אותו כנס סולידריות ועל מקומם של פוליטיקאים, רגולטורים ובעלי בית בתקשורת של היום. במהלך התוכנית הבעתי תמיהה על שעד לרגע ההקלטה לא נשמע קולה של חסון.
פרק ג': מיד בתום שידור התוכנית, ביום חמישי לפנות ערב, צילצל הטלפון בביתי. אילה חסון, פגועה עד עמקי נשמתה, הביעה צער וכאב על שהטלתי בה דופי. ביקשתי לשמוע את גרסתה, ולא הייתי זקוקה לדרבונים. הסיפור שהיא סיפרה היה מטריד:
"מישהו טילפן אלי וסיפר לי שאחד מאתרי האינטרנט עלה עם הידיעה הזאת, שקרן תודח ואני אתפוס את מקומה. הידיעה התפשטה כמו אש בשדה קוצים. לא האמנתי שידיעה חסרת שחר כזאת מפורסמת, ואפילו לא פנו אלי לקבלת תגובה.
אילה חסון בכנס התקשורת, השבוע (צילום: מתניה טאוסיג)
"צילצלתי מיד לדובר רשות השידור ושאלתי אם פנו אליו לבקשת תגובה. הוא אמר שהוא נתן תגובה כללית. שאלתי איך מתפרסמת ידיעה שקשורה אלי בלי שהוא יתקשר אלי לברר איתי את הידיעה – דבר אלמנטרי לחלוטין. הכתבתי לו תגובה בשמי, אמרתי שזו ידיעה זדונית חסרת שחר, איש לא פנה אלי בנושא, איש לא דיבר איתי בנושא, וגם אם ידברו איתי, אני לא אעשה דבר כזה. זה ספין מכוער שמישהו הפיץ. ביקשתי שהוא יפיץ את זה לכל העיתונאים. כשהבנתי שהוא לא עושה את זה, נאלצתי לעבור בין האתרים בעצמי ולבדוק מי מפרסם ומי לא.
"פניתי לעיתונאית באחד האתרים, הסברתי לה שזו ידיעה זדונית שמנסה להטיל בי רבב. היא אמרה, 'אבל זה מפורסם'. שאלתי אותה אם היא קיבלה את הידיעה באופן אישי, והיא אמרה שהיא ראתה אותה באחד האתרים ולכן גם הם עומדים לפרסם אותה. כך התברר לי שאף עיתונאי לא קיבל את הידיעה ממקור ראשון, אלא כולם מעתיקים אחד מהשני, והשקר תופס תאוצה, ואת האמת את לא מצליחה להשחיל.
"לאחר מאמץ רב הצלחתי לשכנע שאין שחר לידיעה שקשורה בשמי, אבל בינתיים היא כבר קיבלה חיים משל עצמה. לשקר יש חיים אדירים. יש פתגם באיטלקית שאומר, עד שהאמת מצליחה לשרוך את הנעל, השקר כבר מספיק לרוץ מסביב לעולם".
עד כאן דברי אילה חסון. היא הודתה שהפרשה הזאת מעוררת בה מחשבות נוגות על חוק לשון הרע והמלחמה של העיתונאים נגדו, ועל הקלות הבלתי נסבלת של הפצת שקר והטלת דופי. דומני שהדברים מדברים בעד עצמם.