בתוניס פרצה מהפכה על רקע הדלפת מסמכים שחשפו שחיתות וראו אור בזכות ויקיליקס. בפקיסטן דיווח תושב מקומי בזמן אמת על מה שהתברר כמבצע החיסול של בן-לאדן. כל אחד מסוגל לייצר מידע חדשותי באמצעות המחשב הנייד והמצלמה במכשיר הסלולרי ולהפיץ אותו לכל עבר בבלוגים ורשתות חברתיות. האם זה סופה של העיתונות כפי שאנו מכירים אותה?
עורך "הארץ" דב אלפון משוכנע שמוקדם עדיין להספיד את המקצוע: "זה שמישהו כותב בטוויטר שמסוק יורה על בית, אז הוא אולי הביא סקופ, אבל החמיץ את המשמעות של מה שהוא ראה. חסר גוף מתווך. תפקידו של עיתונאי רציני הוא להביא פרשנות לאירועים ולהכניס אותם להקשר, ואת זה ויקיליקס לא מחליף".
מימין: עורך "הארץ" דב אלפון, הצנזורית הראשית סימה וואקנין-גיל, יועץ התקשורת יוסי סעידוב, פרופ' הלל נוסק (צילום: עידן גרוס)
אלפון אמר את הדברים הבוקר (17.5.11), ביום עיון שהתקיים בבית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל (מו"ל שותף של "העין השביעית"), במטרה לבחון כיצד גופים כמו אתר ההדלפות ויקיליקס וגופים של "עיתונות אזרחים" השפיעו על העיתונות הממוסדת ומדוע לא צמחה בישראל פרקטיקה דומה בעלת השפעה.
"תמיד היו מדליפים, והיסטורית, העיתונות תיווכה בינם לבין הציבור. דמוקרטיה לא יכולה להתקיים אחרת", אמר פרופ' הלל נוסק מבית-הספר לתקשורת במכללה, שהציג גישה דומה לזאת של אלפון. "כשמדברים על קץ העיתונות אומרים שנגמר עידן המתווך, ועוברים לתקשורת ישירה. דיברו על זה גם עם הופעת הכבלים, אבל זה לא קרה.
"הרי גם ויקיליקס פנו למערכות עיתונים וביקשו מהם להוציא את המוץ מהתבן. כדי להיות אזרחים מושכלים בעידן שיש בו הרבה אינטרסים, ואנחנו לא יודעים מי עומד מאחורי ההדלפה, אנחנו צריכים שהעיתונות תתווך ותספק את הפרשנות ואת ההקשר. אנחנו צריכים מידע בדוק ואמין. הדוגמה של ויקיליקס הפוכה: היא מחזקת את הצורך בעיתונות. אולי יהיו שינויים בעיתונות, אבל עדיין אין לה תחליף".
הגורם המרכזי בישראל שתיווך בין מסמכי ויקיליקס לציבור היה עיתון "הארץ", שכתביו יוסי מלמן ועופר אדרת פירסמו סדרת כתבות שהתבססו על מסמכי ההדלפה המפורסמת. אלפון אף סיפר כי 251 אלף המסמכים של משרד החוץ האמריקאי שהודלפו לוויקיליקס נשמרים כעת באחד ממאות החדרים של בניין המערכת ברח' שוקן 21 בתל-אביב, על מחשב נטול גישה לאינטרנט, שיוחד למטרה זו. לדבריו, "הארץ" לא קיבל את המסמכים ממקים ויקיליקס ג'וליאן אסאנג', שאף התקשר למערכת בזעם בעקבות פרסום הכתבות.
הצנזורית הראשית, אל"מ סימה וואקנין-גיל, שהיתה גם היא בין הדוברים בכנס, התייחסה לחשיפת תוכנם של כמה מהמסמכים ב"הארץ" והדגישה כי כמעט כל המסמכים עוברים את מחסום הצנזורה ללא בעיה. "את מירב הדגש אנחנו צריכים לשים דווקא על החומרים שמלמן הוסיף", ציינה, אך ניצלה את הבמה כדי להתריע מפני האנרכיה שטומנות בחובן הדלפות כגון אלו שהציג ויקיליקס.
יוסי סעידוב, עיתונאי לשעבר במקומון הירושלמי "כל העיר" וכיום יועץ תקשורת, ניסה להסביר מדוע אתר חדשות הגולשים "סקופ", שהוא היה עורכו הראשי הראשון, לא הצליח להשפיע כמו אתרים דומים בעולם (האתר פועל כיום תחת השם "יופוסט"). "אני חושב שהדבקות בערכים שלנו היתה בעייתית. זה היה יומרני לחשוב שנצליח לשנות את החברה הישראלית ואת הסיקור שלה", אמר. "אנחנו לא חיפשנו את הסקופים הגדולים שיפילו את הממשלה. בדיוק להפך. חיפשנו את מה שמטריד את האזרחים ולא מסוקר בתקשורת הממוסדת. חשבנו שאם ניקח אזרחים שקורים להם דברים מעניינים, אפשר יהיה להפוך את זה לסיפורים עיתונאיים".
לטענת פרופ' נוסק, הכישלון של אתרי חדשות גולשים נובע מכך שלאזרחים "אין את האנרגיה לעשות את זה יותר מאשר באופן חד-פעמי, ואילו החוקרים חוטאים בניסיון להגדיר כל בלוגר כעיתונאי". הוא הסביר כי אין למהר לכנות כל אזרח שמעביר מידע בתואר "עיתונאי", והביא כדוגמה את הטלפון האדום של גלי-צה"ל או האימייל האדום של ynet.
"צריך להתייחס אליהם כאנשים שמביאים מידע לעיתונאים, אבל הם לא מחליפים אותם", אמר נוסק, והוסיף כי אכן "יש הזדמנות יותר טובה לאזרחים להביע את דעתם וזה בסדר, להעביר יותר מידע באופן ישיר, אבל זה מחטיא את הצורך בקיומו של איש מקצוע בעל ידע ויכולת לבחון את המידע ולהציב אותו בקונטקסט".
ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית במכללה ומנחה הפאנל, חלק על עמדתו של פרופ' נוסק, שלפיה "התאזרחותה" של העיתונות היא בבחינת "עוד מאותו דבר". "אני חושב שיש פה שינוי מהותי ביחסי הכוחות בין היצרן לצרכן", אמר. "העיתונים והמדינה מרגישים את זה היטב. יש פה עלייה של כוח אזרחי שיש לו את הכלים – אם הוא רוצה – לבצע עבודה עיתונאית. אני חושב שאנחנו רק בתחילתו של תהליך, ורואים בעולם שהאזרחים לוקחים את הכוח לידיים".
אל"מ וואקנין-גיל סיפרה כיצד הגוף שבראשו היא עומדת מתמודד עם הצפת המידע. "במידה מסוימת האינטרנט הוא איום עלינו, כי אנחנו צריכים לטפל בהרבה יותר דברים, ופוטנציאל השליטה שלנו נמוך", הודתה, "אבל אם 30 אלף צנזורים בסין לא מצליחים לשלוט באינטרנט, אז בטח ש-30 צנזורים בישראל לא יצליחו. אין לי רצון או יכולת להיכנס לאינטרנט ולשלוט בבליל המידע שזורם שם".
הצנזורית גם חשפה טפח מהשיקולים שמנחים אותה בבחירת כלי התקשורת שעליהם היא מפקחת: "אותנו מעניין האם הצד השני חושב שבפרסום מסוים יש אמינות. לא דין 20 בלוגרים שמדברים מתוך ידע אישי כדין כתבה אחת של רון בן-ישי או עמוס הראל. יש להם מדד אמינות מאוד גבוה מהסורים והחיזבאללה".
למרות פוטנציאל השליטה הנמוך של הצנזורה על האינטרנט שעליו הצהירה, חשפה הצנזורית הראשית כי הצנזורה מנטרת גם בלוגים, על-פי "מדד האמון של הצד השני": "יש אתר שמתגאה בזה שהוא לא מעביר דברים לצנזור, והוא הפך להיות אתנחתא קומית בשבילנו. מצד שני, יש איש אקדמיה שנתפס בצד השני כמאוד אמין ומשפיע על מקבלי החלטות, אז הודענו לו שאנחנו מתחילים לעבור על הבלוג שלו. עד כה לא היו איתו בעיות".
בתשובה לשאלה מהקהל אמר אלפון כי הוא ישמח אם יקום ויקיליקס ישראלי, אך הוא פסימי באשר לאפשרות שזה אכן יקרה. "לגוף כזה לא תהיה יכולת להתמודד עם הלחצים המשפטיים", טען. "כל יום אני מקבל מעורכי-דין חמישה מכתבים, שתי תביעות ועשרות איומים. כל התארגנות שכזאת לא תוכל להתמודד עם הלחצים המסיביים. גם החברה שתארח את הפלטפורמה תקבל המוני איומים. יעשו להם בעיות כשהם מגיעים לנתב"ג, כמו שעושים לי בעיות, ואף יותר".