בית-המשפט הצבאי לערעורים החמיר בעונשו של פלסטיני שהורשע בהשלכת אבנים לעבר כוחות צה"ל משום שהתחזה לצלם עיתונות. השופט בתיק, סא"ל רונן עצמון, קבע כי בית-המשפט הצבאי יהודה, הערכאה הראשונה שבה נדון המקרה, לא נתן די משקל לעובדה זו בהחליטו על היקף העונש.

לפני כחצי שנה הורשע אמג'ד עאיד חליל אבו-רחמה ביידוי אבנים לעבר כוחות צה"ל. אבו-רחמה הואשם כי באוקטובר האחרון, במהלך הפגנה נגד גדר ההפרדה בבילעין, יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון הישראליים. הוא נידון לחמישה חודשי מאסר בפועל והפעלת מאסר על תנאי מעבירה קודמת, כך שירצה שלושה חודשים בחפיפה ועוד חמישה חודשים במצטבר. בסך-הכל נידון אבו-רחמה לעשרה חודשי מאסר.

אבו-רחמה טען כי לא יידה אבנים, אלא תיעד את האירועים במצלמתו, כפי שהוא עושה דרך קבע, אך בית-המשפט הצבאי ביהודה דחה גרסה זו, כמו גם עדויות מטעם ארבעה צלמים נוספים שהעידו לטובת הנאשם.

בית-המשפט: "אפשר רק לשער את הפגיעה באמון החיילים בציבור הצלמים, שנגרמה בשל מעשהו של המשיב. לאמון זה יש חשיבות לא מעטה, משום שהוא הבסיס ליחס המיוחד שמקבלים צלמים ועיתונאים במהלך הפרות סדר"

פסק הדין של בית-המשפט הצבאי לערעורים מזכיר כי בית-המשפט הצבאי ביהודה קבע כי "אין לקבל את גרסתם של כל ארבעת העדים הצלמים, שלכאורה נכחו בזירת האירוע באותה עת עם המשיב. לדידו, העדים סיפרו כל גרסה אשר היטיבה עם המשיב, אך לאו דווקא מתאימה לראיות ולנתונים כפי שאלה הוצגו לבית-המשפט.

"לא זו אף זו, קבע בית-המשפט קמא כי גרסתו של המשיב אינה אמינה כלל ועיקר. המשיב, לדעתו של בית-המשפט קמא, ניסה ליצור מצג שווא כך שייראה כי הוא מתעד הפגנות רבות ולאורך זמן, למרות שהדברים נסתרו בראיות אחרות שהובאו לבית-המשפט. כמו כן, המשיב גרס בעדותו כי לא היה בקרבת מיידי האבנים, אך בתמונות שהוצגו לבית-המשפט קמא ניתן לראות בבירור כי המשיב שהה בקרבת מיידי האבנים חלק מן הזמן. בית-המשפט קמא התרשם התרשמות שלילית מעדותו של המשיב, וקבע כי שקריו ישמשו את החיזוק הנדרש לעדותו של עד התביעה המפליל".

שני הצדדים הגישו ערעורים. מטעם אבו-רחמה טען עו"ד נרי רמתי כי בית-המשפט הצבאי ביהודה שגה כשלא ייחס חשיבות מספקת לסתירות בין גרסאותיהם של עדי התביעה. התביעה הצבאית, באמצעות סרן גלעד פרץ, טענה בערעורה כי בית-המשפט הצבאי ביהודה לא נתן די משקל לעובדה כי אבו-רחמה התחזה לצלם עיתונות. בית-המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעור אבו-רחמה וקיבל את ערעור התביעה הצבאית.

"אני סבור כי מתחם העונש ההולם שקבע בית-המשפט קמא היה צר ונמוך מדי", פסק השופט סא"ל עצמון. "אף שלא נגרם נזק ממשי, הרי לא ניתן משקל מספיק לכך שהמשיב בגיר, ששב לסורו, השליך אבן שפגעה ברכב צבאי, והפעם התחזה לצלם בעת השלכת האבנים: לא בכדי עשה כן המשיב, ונסיבות המקרה הזה יעידו: החזקת המצלמה בילבלה את החיילים, והם לא ידעו אם לעצור את המשיב אם לאו.

"החיילים ציינו כי המראה של צלם המשליך אבנים הוא יוצא דופן. המשיב הרשה לעצמו לגשת לחיילים ולבקש את מצלמתו, כנראה מתוך ההנחה שלא יעצרו צלם. אפשר רק לשער את הפגיעה באמון החיילים בציבור הצלמים שנגרמה בשל מעשהו של המשיב. לאמון זה יש חשיבות לא מעטה, משום שהוא הבסיס ליחס המיוחד שמקבלים צלמים ועיתונאים במהלך הפרות סדר. האמון כי הצלם עושה את עבודתו העיתונאית ולא מסייע להפרת הסדר הוא המאפשר לצלמים להיות קרובים לאירועי הפרות סדר, ומונע את הפגיעה בהם ואת מעצרם בעת פיזור הפרות סדר אלימות.

"הפגיעה בערך החברתי של חופש העיתונות וההגנה על צלמים, כשהיא מצטרפת לסיכון שיוצרת כל השלכת אבנים, מצדיקה מתחם ענישה גבוה יותר מן המתחם ההולם השלכת אבנים בלבד".

משום כך גזר השופט סא"ל עצמון שבעה חודשי מאסר בפועל על אבו-רחמה ועוד שמונה חודשים נוספים בגין הפעלת מאסר על תנאי מעבירה קודמת. בסך-הכל נידון אבו-רחמה ל-15 חודשי מאסר.

עד"י 1409/14