"הלחץ במכבי מתחיל", סחה השבוע כותרת ראשית באתר ערוץ הספורט. היה זה בוקר הביל וסטנדרטי לגמרי. הכתבים רק החלו לגשש אחרי הסיפורים שיקבעו את סדר היום. הידיעה הזו ניסתה ליצור אוושה קלה במי האפסיים של טרום-עונה. הדייג הראשון לאותו יום הצליח לשלות דגיגון מהשלולית וניסה למכור אותו במחיר של קרפיון.

רק 0:0 למכבי תל-אביב מול מכבי נתניה בגביע הטוטו, ובהרכב חסר מאוד, אבל הכותרת הזו שידרה צל כבד של משבר. עיון בכתבה העלה כי הכתבת, שירלי בר-דיין, כלל לא הזכירה איזשהו לחץ. היא בסך-הכל ציינה שבקבוצה לא מרוצים מהיכולת, והוסיפה באופטימיות שבמועדון דווקא מאמינים שיפתרו את הבעיות.

את עורך הידיעה זה לגמרי לא שיכנע. במקצועו השני כפסיכיאטר מומחה, הוא זיהה את הבעיה בקלות. לא מדובר בסתם יכולת ירודה, או יום רע בעבודה, אלא בלחץ כללי במועדון. ייתכן שזה לחץ נפשי, או חרדה, אולי סתם לחץ דם, אבל בלי ספק, במכבי קורים דברים מלחיצים. תופעת הלחץ עלולה לחלחל מראש הפירמידה אל השחקנים ועד לאחרון האוהדים. למרבה המזל, יש כאן עסק עם עורך ערני שעומד על המשמר ומתריע בזמן.

הלחץ באתר ערוץ הספורט

השימוש בשורש ל.ח.צ חביב מאוד על מדורי הספורט, ולא משנה אם מדובר בגמר אליפות היקום או סיכום המחזור הראשון בטורניר נידח. במערכות גילו שכל אוהד מתחיל להזיע למקרא הדיאגנוזה, הרומזת כי המועדון היקר ללבו נקלע לצרות. הלחץ הפתאומי מפעיל רפלקס מותנה שאמור לגרום לאוהד לשרבט בטוקבק את דעתו המלומדת על מה שצריך לעשות עכשיו.

הנה, למשל, כמה כותרות לחוצות מהזמן האחרון: "מזמן לא היה טירוף כזה, העיר בלחץ" (one); "הפועל בלחץ גדול בגלל דמארי" (ספורט 1); "אכזבה בבני-יהודה: השחקנים לא עומדים בלחץ" (ערוץ הספורט); "בית"ר ירושלים בלחץ אדיר בגלל מכבי חיפה" (one); "רן בן-שמעון בלחץ: 0:2 להפועל חיפה על סכנין" (ערוץ הספורט).

למרבה המזל, יש לפחות מגזר אחד שאינו בלחץ. השלווה וקור הרוח במערכות הספורט ראויים לציון. אין מטרות ואין אתגר. הכתבים אינם בלחץ שמא אצל המתחרים מתבשל סיפור חזק. גם העורכים אינם לחוצים מהאפשרות שלא יצליחו להפיק מהכתבים שלהם כותרת שתחזיק שעה.

אפילו בערוץ הספורט לא היו השבוע בלחץ מהעובדה שהסקופ על פיני גרשון לא היה אצלם, הגם שמדובר בעובד שלהם שכמה ימים לפני כן ריאיין את המאמן שתחתיו יעבוד מעתה ועד הודעה חדשה. העיקר שהם יודעים לזהות סימפטומים נפשיים אצל אחרים כבר אחרי 0:0 מסכן אחד, עוד לפני תחילת הליגה.

מהנעשה בכורסה

מי שהתעצל להגיע לקפריסין – טס לבסוף להולנד. שעות אחדות חלפו מאז אותם רגעים מביכים שבהם שידר הערוץ הראשון את משחק הבית של נבחרת ישראל בקפריסין מהאולפן בירושלים, וכבר היה מי שהתעשת והפך את ההחלטה האומללה, שביקורת עליה נמתחה כאן מוקדם יותר השבוע. כבר כעבור שלושה ימים, ביום רביעי, שידרו אורי לוי וגור שלף את משחקה של נבחרת הכדורסל מהאולם בכרונינגן. משחקי הבית הבאים של הנבחרת ישודרו בערוץ הראשון מהאולם בקפריסין.

הדיבורים בתקשורת על גאווה לאומית בימי המלחמה הפכו למס שפתיים. הערוץ הראשון אינו לבד; גם מדורי הספורט באתרים ובעיתונים לא ליוו את נבחרת ישראל לאי השכן. היחיד שהיה שם הוא קול-ישראל, עם השדרן יואב אביב. לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב שהמצוקה התקציבית במערכות הספורט גדולה עד מאוד. מצד שני, כשגל מקל חתם בשנה שעברה ב-NBA, היו כמה שלא דפקו חשבון והטיסו עיתונאים לדאלאס. מה נשתנה השנה? כולה קפריסין. כרטיסי הטיסה זולים, יש סיפור מעניין, אבל העיתונאים יושבים בבית ומדווחים מהטלוויזיה.

אורי לוי, גור שלף וענת דרייגור משדרים את משחק הנבחרת בניקוסיה מהאולפן בירושלים (צילום מסך)

תחושת חמיצות

אהרל'ה ויסברג מ"ישראל היום" הביא השבוע את הסקופ שלפיו פיני גרשון מועמד להיות עוזר מאמן מכבי תל-אביב. הגיע לברך: יהודה שוחט מ"ידיעות אחרונות". כשבחוץ משתוללת מלחמת עולמות בין שני העיתונים, החברות האישית והאינטרנטית ניצחה. "כמה ממתחריו באתרי הספורט פירגנו או יפרגנו בקרדיט?", שאל שוחט בהתרסה. ב"וואלה" ובערוץ הספורט פירגנו, בעוד שבאזור מקום עבודתו של שוחט, מדור הספורט של "ידיעות" ו-ynet – לא.

הסטטוס של יהודה שוחט, "ידיעות אחרונות"

לתגובות: yegerm9@walla.co.il