עיתון "מעריב" יפצה מרואיין בשל הפרת חוזה שנחתם עימו, כך פסקה בתחילת אוקטובר השופטת רבקה איזנברג מבית-משפט השלום בקריית-שמונה. המרואיין, דרור יוחננוף, הסכים להעניק ראיון לכתבת "מעריב" אשרת נגר-לויט, בתנאי שיקבל מראש חוזה חתום המעניק לו אפשרות לאשר את נוסח הכתבה לפני פרסומה.
על-פי פסק הדין, הדרישה החריגה נבעה מכך שיוחננוף, שהיה בעבר אחד משודדי הבנקים המתוחכמים בישראל, מקדיש כיום את זמנו ללימוד תורת הזן-בודהיזם. יוחננוף ביקש לוודא כי הראיון עימו יעסוק בהווה ולא רק בעברו הפלילי.
(איור: Thruthout.org, רישיון cc-by-nc-as)
בינואר 2008 חתמו נגר-לויט ויוחננוף על חוזה בזו הלשון: "כתבת 'מעריב' אשרת נגר-לויט פנתה אלי (דרור יוחננוף) כדי שאתן לה לפרסם כתבה אודותי בתמורה לכתבה שתהיה דומיננטית בנושא הזן-בודהיזם ושכל הנאמר ונכתב בכתבה יאושר בחתימת ידי ושלא יפורסם שום דבר ללא חתימת ידי המפורשת. כל הפרה של ההסכם תחייב את אשרת נגר-לויט ומערכת 'מעריב' לשלם פיצויים בסך של מאתיים וחמישים אלף שקל (250,000 שקל) לדרור יוחננוף. כמו כן לא ייעשה כל שימוש בכתבה או חלק ממנה למטרות אחרות, למעט הכתבה בעיתון 'מעריב'".
על-פי יוחננוף, בעקבות הראיון נשלחו אליו שתי טיוטות של הכתבה ושתיהן אושרו על-ידיו, אולם הנוסח שפורסם בסופו של דבר ב"מעריב" ובאתר nrg בפברואר 2008 חרג מהטיוטות המוסכמות: הכותרות שנלוו לכתבות לא הוצגו בפניו טרם הפרסום ולא אושרו על-ידיו. לטענתו, לו היו מוצגות בפניו, היה מסרב לאשרן וטוען כי הן שקריות. על כן הגיש במאי אותה שנה תביעה לפיצוי בסך 250 אלף שקל בגין הפרת חוזה.
ב"מעריב" ניסו תחילה להתנער מאחריותם וטענו כי חתימת נגר-לויט על ההסכם "נעשתה ללא הרשאה ובחריגה מסמכות" ועל כן ההסכם "חסר תוקף" כלפי "מעריב". עוד טענו ב"מעריב" כי העיתון "מעולם לא אישרר את ההסכם (ואף לא ידע על קיומו עד למועד הגשת התביעה)".
בסיכומיה זנחה "מעריב" טענה זו, אך השופטת איזנברג התייחסה אליה בפסק דינה ודחתה אותה. לדבריה, בשל העובדה ששני הצדדים הסכימו שלא יוגשו במשפט עדויות ולא יוצגו ראיות, "לא היה מקום ממילא לקבל את הטענה, גם לו היתה נטענת בסיכומים". בהמשך הוסיפה כי "מעיון בהסכם בלבד וללא שהוצגו ראיות, המסקנה היא כי לא היתה לתובע אפשרות לדעת על כך שהנתבעת 2 פועלת ללא הרשאה, הגם שכאמור, חריגה מהרשאה כלל לא הוכחה".
השופטת איזנברג ציינה בפסק דינה כי אין חולק שהתובע לא אישר את הכותרות שליוו את הכתבה, והדגישה את המשמעות הכבדה שיש לכותרות. "לכותרות כשלעצמן", כתבה, "חשיבות בכך שהן מובלטות ולעתים עשוי הקורא לקרוא את הכותרת בלבד ללא התעמקות בכתבה עצמה על כל פרטיה".
טענה אחרת של "מעריב" נגעה לכך שההסכם כלל לא הופר, שכן הכותרות שהוספו לנוסח המוסכם תאמו את תוכן הכתבה ושיקפו את האמור בה. השופטת קיבלה טענה זו וקבעה כי "הכותרות אינן שונות במהותן מהתוכן אשר נכתב בגוף הכתבה".
לדוגמה, כותרת המשנה בכתבה קראה: "דרור יוחננוף, השודד המתוחכם שעמד מאחורי פריצות הכספות הגדולות בשנות ה-70 וה-80, מתגורר היום בלב יער ביריה, מגדל בעלי חיים ועושה מדיטציה. רק היום, כשהוא נושק לגיל 60, הוא חושף לראשונה מי הוא באמת 'המוח' מאחורי מעשי השוד שהדהימו את המדינה (רמז: לא יצחק דרורי), מסביר למה בחר להתגורר באוטובוס ('יכולתי לגור כמו מלך'), ולמה ביצע את הפריצות ('בתת-מודע עסקתי בזן')". ואכן, בגוף הכתבה נכתב כי יוחננוף מתגורר ביער ביריה, חי באוטובוס ובעבר תיכנן את פעולות השוד הנודעות, הוא ולא דרורי. עוד הופיע בגוף הכתבה ההסבר להיווצרות הכינוי "המוח".
לפי השופטת איזנברג, כיוון שתוכן הכותרות מופיע בגוף הכתבה, שאותו אישר לפרסום, לא יכול היה התובע לטעון ללשון הרע, נזקים או לשקריות הכותרות. השופטת הדגישה עוד כי הכותרות אינן מבליטות רק צד אחד, פלילי, באישיותו של התובע.
ברם, הכותרות אכן לא אושרו על-ידיו כפי שחייב ההסכם. "כאשר שפת ההסכם ברורה וחד-משמעית וכאשר הוסכם על הצדדים כי לא יישמעו עדויות", כתבה איזנברג, "סבורתני כי אין לסטות מהמלים הברורות, על פיהן כל הנאמר ונכתב בכתבה יאושר בחתימת כתב ידו של התובע ולא יפורסם שום דבר ללא חתימתו המפורשת". השופטת איזנברג מצאה כי הנתבעות אכן הפרו את ההסכם, אך בשל התואם בין הכותרות לתוכן הכתבה, הגדירה זאת כ"הפרה שולית, כמעט 'טכנית' במהותה".
לדבריה, לא ניתן לקבוע כי בעת חתימת ההסכם ציפו הצדדים שהוספת כותרות המשקפות את תוכן הכתבה תוביל לנזק בסכום של 250 אלף שקל. משום כך החליטה השופטת להפחית מסכום הפיצויים שנקבע, לכדי סכום "סמלי בלבד". השופטת איזנברג העמידה את סכום הפיצויים על 8,000 שקל וחייבה את הנתבעות לשלם גם שכר טרחה לעורך-הדין בסכום של 2,000 שקל.
ת"א 6168-05-08