שכול
כתבת השער של המוסף "24 שעות" עוסקת בחייל אורון שאול, שנהרג בנגמ"ש גולני, הוכרז נעדר משלא זוהתה גופתו בין אלו של הלוחמים בכלי המשוריין, ולאחר שחמאס ניסה לטעון כי נחטף, הודיעו רשויות הצבא כי הוא בגדר "חלל שמקום קבורתו לא נודע". משפחתו, שכמובן נאחזה בתחילה באפשרות הקלושה כי לא נהרג, החליטה לבסוף לשבת עליו שבעה גם בלי שיובא לקבורה. כאן באתר כתבה לינוי בר-גפן על המציאות התקשורתית של צביאה על פתחיהן של משפחות אבלות.
נפילתם של חיילי צה"ל נוספים עומדת במרכז שערי העיתונים – זאת למרות (ואולי בגלל) העובדה שבזמן שהוכנו היו מנועים מלדווח על היקף האבידות. אתמול, במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2, לאחר שהותר לפרסום מות החיילים מפגיעת פצצת מרגמה, דיווח על כך רוני דניאל וסיכם באומרו כי זה יום קשה עם 10 חיילים מתים. למעשה רק הבוקר הותר לפרסום דבר מותם של חמשת החיילים הנוספים, מירי מחבלים ליד קיבוץ נחל-עוז, ולכן העיתונים רק רומזים על כך לקוראיהם בשמות הקוד הידועים כבר (יוצא דופן העיתון החרדי "המבשר", שמבשר על האבידות בכותרתו הראשית).
כך בכותרת הראשית של "הארץ" נכתב כי "חמישה חיילים נהרגו – ארבעה מהם מפגיעת פצמ"ר באשכול; קרב קשה מול מחבלים שחדרו ליד נחל-עוז", וב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא "יום קשה: נושכים את השפתיים, ונלחמים". ב"מעריב" בדיווח של אור הלר, כתב ערוץ 10 המחלטר במקביל עבור "מעריב" ו"גלובס", נכתב על "תקרית בטחונית חמורה".
מי בעד חיסול הטרור
הדיווחים על קרבות וחיילים הרוגים מחליפים במרכז סדר היום את העיסוק ביוזמות הפסקת אש שונות ובביקורת עליהן. "הפסקת אש? החמאס לא מפסיק לירות", נכתב בגופן בולט בראש שער "ישראל היום". "רה"מ: ערוכים למערכה ממושכת; פירוז – חלק מכל פתרון", נכתב בהמשך הכותרת. נתניהו, לפי הדיווח הזה בעיתונו של איל הקזינו אדלסון, מעלה בכך את "סכום ההימור" של ישראל במבצע שהחל עם מטרות לא מוגדרות וננעל ערב הפריצה הקרקעית על "חיסול איום המנהרות".
ומה מציעים הפרשנים, שהפכו רובם, לפי המסורת המקובלת, לקיביצערים המשיאים עצות ומתווים מדיניות? החלוקה המסתמנת כעת היא של פרשן "מעריב" בן כספית מחד ופרשני "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מאידך.
בן כספית (צילום: אורן פרסיקו)
כספית ממשיך לקרוא להרחבת המבצע ש"מתגלגל במהירות לסטטוס של פארסה לאומית" והכרעת חמאס, ואילו נחום ברנע וסימה קדמון ב"ידיעות", ודן מרגלית ויואב לימור ב"ישראל היום", קוראים למימוש היעדים המוגבלים ויציאה מהרצועה (ב"ידיעות אחרונות" קורא גם חיים רמון למסירת הרצועה בדרכים דיפלומטיות לאבו-מאזן). ב"ישראל היום", שממשיך להיקרע בין המסכה האידיאולוגית הימנית שהוא לובש לבין ההתמסרות לצרכים הפוליטיים של בנימין נתניהו, מקדמים אל קדמת העיתון דווקא טור פרשנות של חיים שיין, משורר הפתטיות, המציע כדרכו צרור קיטש דביק שיכול להתאים לכל דף מסרים, מנסיגה בהולה ועד כיבוש הרצועה.
ואולם, בחזית הפוליטית המחנות משתנים: כספית ושמעון שיפר חובטים בנתניהו, מול החיבוק המכור מראש ב"ישראל היום". כספית קורא לנתניהו "מגמגם" (וגם "מתלבט, מתחרט ומתחבט". מישהו כנראה פתח תזיאורוס אתמול), ושיפר גוער בו וביעלון כי הם "צוות תגובות" מול חמאס. כאילו אם השניים היו מחליטים לצאת למבצע למיטוט החמאס סתם כך לפני חצי שנה לא היה שיפר עוקץ אותם במאמרים ארסיים.
כמו כספית, בעמוד סמוך ב"מעריב", קורא גם יובל דיסקין (שמתברר שלא חתם קבע ב"ידיעות"; מעניין מה יאמרו שם על הבגידה) "להעמיק את ההישג הצבאי ולייצר לחץ צבאי אפקטיבי ומשמעותי מאוד על חמאס"; במדור הדעות של "גלובס" קורא גם אוריאל לין שלא לסיים את המבצע בלי להרוס לגמרי את יכולתו של חמאס לשגר רקטות ולבנות מנהרות; ב"ידיעות אחרונות", דחוק בעמ' 12, קורא גם שמעון שיפר ל"הכרעה" של חמאס.
כל הפרשנים הללו מלוכדים בהיבט אחד בולט: הם מתפתלים ומציעים ניסוחים שונים ומשונים, אך אינם מצרפים מתווה מעשי לשאיפת הלב הציבורית ("סקר: 86.5% מהישראלים נגד הפסקת אש אם חמאס לא נכנע", נכתב בכותרת ידיעה של אריק בנדר ב"מעריב") שהם מהדהדים. זו חירות ששמורה לכותבי טורים, בשונה מראשי ממשלות למשל. חירותם של חסרי האחריות.
מחדל המנהרות
הנארטיב המתגבש בדבר מחדל של צה"ל ביחס למנהרות שנחפרו מתחת לגבול עם רצועת עזה נתקל בכוח של פיקוד דרום, המגיח מן המנהרה אל מתחת לאוזניהם של הפרשנים הצבאיים ומטווח את הדרג המדיני.
"בתחילת מבצע 'צוק איתן' נשמעו רינונים (כמה מהם פורסמו כאן) שלישראל לא היה מספיק מידע על נושא המנהרות שחופר חמאס כבר שנים מתחת לאפנו", כותב בן כספית בפתח טורו ב"מעריב". "בעקבות המידע הזה, יצאו בכירים בצה"ל למסע תיקון (מוצדק). בסופו, התברר לרבים, גם לי, שהיתה עבודת מודיעין מקיפה ומדויקת ברובה, שנתנה למקבלי ההחלטות מושג די מציאותי של המציאות המבעיתה הזו". "קצין בכיר בצה"ל: 'נתניהו ויעלון קיבלו את כל המידע על המנהרות", נכתב בין מרכאות בכותרת ידיעה של יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות". ב"הארץ" כותב עמוס הראל על תדרוך בנושא של "קצין בכיר".
אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן (מימין) והרמטכ"ל בני גנץ עם פתיחת המתקפה הקרקעית במבצע "צוק איתן", 9.7.14 (צילום: דובר צה"ל)
ב"גלובס" מביא אור הלר את תשובתו של אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן, בשם מלא, להאשמה כי צה"ל התרשל בטיפולו באיום המנהרות החמאסיות. "את מבצע 'צוק איתן' מכין האלוף תורג'מן כבר יותר משנה וחצי. זה בדיוק המבצע הזה. המבצע נגד המנהרות. כבר שנה וחצי שתורג'מן מנג'ס לכל מי שמוכן לשמוע על המנהרות. עד הדרגים הגבוהים ביותר במדינה. עד הקברניטים", כותב הלר. "אלא שפעם אחר פעם חסמו אותו. אמרו לו שעדיף לחכות לשעת כושר; שישראל לא יוצאת למבצעים יזומים בלי קונסנזוס פנימי בחברה המקוטבת הזו, שפעם נוספת נראה במבצע הזה עד כמה היא תלויה על חוט; ובוודאי בלי תמיכה או לפחות הבנה מהעולם".
כלכלת מלחמה
"דה-מרקר" ו"כלכליסט" מדווחים בכותרותיהם הראשיות על שיעור הריבית: "בנק ישראל הוריד את הריבית בתגובה למבצע 'צוק איתן'" ו"הריבית הנמוכה ביותר מאז המשבר העולמי", בהתאמה.
ההורדה, במחצית האחוז לריבית של חצי אחוז, באה כדי "לעודד את הצמיחה". "הנזקים שהסבה הלחימה עד כה נאמדים ב-6.7 מיליארד שקל", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט". "נזק של 820 מיליון שקל לתעשייה: 'זקוקים לפיצויים עכשיו, ולא בעוד חודשים ארוכים", נכתב בכותרת ב"גלובס". "הנזק לתיירות: 2.2 מיליארד שקל", נכתב בכותרת ב"ממון". בנק ישראל גם הודיע על הערכתו לפגיעה הצפויה במשק כתוצאה מהמבצע: חצי אחוז מהתוצר השנתי. גם סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", מדווח על כך – בלי להזכיר כי הוא עצמו קבע באחרונה שהיקף הפגיעה במשק לא יפחת מאחוז מהתוצר הגולמי.
כותרת המשנה לראשית של "ממון" קוראת: "עסקים בכל הארץ עומדים שוממים כבר שבועות, אבל מתווה הפיצויים צפוי לעזור רק לעסקים שבטווח 40 ק"מ מהרצועה. היום הם ייאבקו נגד זה בוועדת הכספים". ב"דה-מרקר" נכתב בכותרת המשנה לטורה של מירב ארלוזורוב כי "בקרן מס רכוש נצברו 5.5 מיליארד שקל, והפוליטיקאים פועלים להרחבת מתן הפיצויים גם לעסקים ולעובדים מעבר ל-40 ק"מ מהרצועה – דרישה המאיימת לרוקן את הקופה". ב"כלכליסט" כותב עמרי מילמן כי "המדינה לא תגמיש את מתווה הפיצויים בשל חשש מתביעות [...] זאת מפני שקביעת טווח שונה עלולה להיתפס כשרירותית ולחשוף אותה לעתירות לבג"ץ בשל אפליה".
כותרתו הראשית של "דה-מרקר", כפי שמתברר מהסיקור בעיתון עצמו ובעיתונים האחרים, אינה מדויקת. הורדת הריבית באה קודם כל בשל "התחזקות השקל, החולשה ביצוא ובצריכה הפרטית והתפתחויות בשוק הנדל"ן", כפי שנכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית בעיתון, של מוטי בסוק. למעשה הציטוט המודגש מטור הפרשנות של בסוק בכפולה הפותחת קובע כי "'צוק איתן' הוא לא הסיבה המובהקת להורדת הריבית". האם מנסח הכותרת הראשית של העיתון לא הגיע בקריאת הגיליון עד לנקודה זו, בעמ' 3?
מעבר לעונג הקטן והמפוקפק של המבקר הטמון בהצבעה על טעויות קטנות ומפוקפקות, יש כאן גם נקודה עקרונית. מחבר הכותרת ודאי ידע שהכותרת אינה משקפת את המציאות, אולם הוא נדחף לנסחה כך בשל הצורך של העורכים בעיתונים לקשר את מרכז סדר היום שלהם למבצע המלחמתי. כפי שהערתי כאן כמה פעמים במשך ימי המבצע, הדבר קורה לא רק בעיתונים הכלליים, שם צורך זה מובן יותר, אלא גם בעיתונים הכלכליים, הדוחקים את הנושאים החברתיים והכלכליים הבוערים מפני סדר יום בטחוני.
"המאבקים שממתינים להפסקת אש", כתבי "דה-מרקר", 29.7.14
ביום שישי האחרון כתב גם העורך לשעבר של "דה-מרקר", גיא רולניק, דברים דומים בטורו בעיתון. הוא הקדיש את הטור למה שהוא הגדיר "הסכנה הגדולה ביותר" של המלחמה: "דחיקתו של סדר היום החברתי והכלכלי לטובת סדר היום שנוח לאנשים בעמדות הכוח והכסף". בינתיים נראה שהעורכים בעיתוני הכלכלה, גם ב"דה-מרקר", פוסחים על שתי הסעיפים – בין הקישורים הכפויים למצב, שמולידים כותרות שגויות כמו "בנק ישראל הוריד את הריבית בתגובה למבצע 'צוק איתן'", לבין הרצון לחזור בכל זאת להתמקדות בסיקור החברה הישראלית שמתבטא, למשל, בכפולת העמודים "מאבקים שממתינים להפסקת אש".
אפשר להבין את העורכים הללו. אפשר לשער שהם פוחדים מהתגובה הציבורית. מכך שיואשמו, אולי, בחוסר פטריוטיות. אלא שגם בעניין זה השתנה הסנטימנט הציבורי. הנה כעת מתגברות הקריאות המאשימות את ערוצי הטלוויזיה בתבוסתנות ופגיעה במורל דווקא בשל הסיקור הבלתי פוסק של המבצע. ובקיצור, מכל בחינה, גם זו חזית שבה אפשר שלא לתת לטרור לנצח.
ובאותו עניין
ארז טל בפרסומת של בנק הפועלים בזמן מבצע "צוק איתן" בעזה, יולי 2014
"מחבקים, אבל בשקט", נכתב בכותרת "גלובס הערב". "במבצע 'צוק איתן' נעדרים מהמרקע הקמפיינים המחבקים – אלה שבכל סבב לחימה מאפשרים לחברות להביע תמיכה בצבא ובעורף ומסייעים לגופי המדיה למזער הפסדים. הפעם המפרסמים – למודי קרבות לאחר מחאות יוקר המחיה – מפחדים מתגובה צינית של הצרכנים ומעדיפים לתרום, אבל לא לרוץ ולספר לחבר'ה".
תמונה שנשלחה על-ידי משרד יחסי-ציבור תחת הכותרת "כ-70 מעצבי שיער יצאו לספר חיילים ברצועת עזה – ניצלו מהפצמ"ר", 29.7.14 (צילום: ליזה ללוצשווילי, דיאל-תקשורת)
ויש מי שלא מפחדים מתגובה צינית
"ידיעות אחרונות", שער אחורי, 29.7.14
"ישראל היום", "מקור ראשון" מחר
אתמול כתבתי כאן על עריפת דרג העריכה הבכיר ב"מקור ראשון", כצעד ראשון של הנהלת "ישראל היום", שרכש את "מקור ראשון" לפני שלושה חודשים, בהשלטת הקו המושחת שלו על העיתון העצמאי. היום בעיתון, נתניהו מככב בכותרת הראשית, בעמ' 2, וגם בעמ' 3.
"מקור ראשון", כפולת העמודים הפותחת. ילדים, התוכלו למצוא את ראש הממשלה בנימין נתניהו?
ענייני תקשורת
"מאבק פוליטי עד הדקה ה-90 על הצעת החוק לסגירת רשות השידור", נכתב בכותרת ידיעה ב"דה-מרקר" של כתב המדיה נתי טוקר, שהעניק רוח גבית ככל יכולתו להצעת החוק בדיווחיו על קורותיה. "לאורך כל היום נערכו דיונים בין ההסתדרות למשרדי האוצר והתקשורת בנוגע למחלוקת לגבי מספר העובדים שיעברו מהרשות הישנה לגוף החדש", נכתב בכותרת המשנה. "לא תחול הגבלה על הוצאות השכר, אך האוצר יוכל לקבוע את מספר תקני העובדים".
בינתיים הסתיים המאבק, והחוק הובא לקריאה שנייה ושלישית.
שר התקשורת גלעד ארדן מציג את חוק השידור הציבורי לקראת הצבעה סופית. מיד נאום עיסאווי פריג'. ההצבעות לא יהיו לפני 6. pic.twitter.com/qsddF2JN4p
— Nati Tucker (@nati_tucker) July 29, 2014
בעלי מניות בתאגיד הנפט הרוסי יוקוס יזכו לפיצוי עתק של 50 מיליארד דולר מממשלת רוסיה, כך פסק אתמול בית-הדין הבינלאומי לבוררות בהאג. בעל המניות העיקרי (70%) הוא ליאוניד נבזלין, מבעלי "הארץ". על פסק הדין מדווחים גם ב"דה-מרקר".
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" על תוצאות סקר החשיפה TGI. "'ידיעות אחרונות' מוביל בסופ"ש עם חשיפה של 38%, והוא מספק עדיין את חבילת סוף-השבוע הנקראת בישראל", נכתב בכותרת המשנה. "ישראל היום" ו"ישראל פוסט", חינמונים, "רשמו צמיחה משמעותית". בימות החול ממשיך "ישראל היום" לזכות לחשיפה גדולה משל "ידיעות אחרונות". שוק העיתונות המודפסת כולו בירידה. בתוכו, "הארץ" חווה את הירידה הגדולה ביותר, מחשיפה של 6.1% ל-4.8%.
"בתזמון כמעט מיסטי רואה אור השבוע הספר 'כותרת משנה' – אוסף הכתבות העיתונאיות של ארנסט המינגוויי, מגדולי הסופרים של המאה ה-20", נכתב בכותרת משנה לכתבה של רן בן-נון במוסף "24 שעות". "המינגוויי, שבעבודתו כעיתונאי הגיע לכל אזור קרבות מדמם ברחבי העולם, שלח את רשמיו לקוראים, בלי הנחות ובלי צנזורה".