אין חדש

לא הרבה התחדש מאז שנדפסו העיתונים ועד לרגע פרסום סקירה זו בנוגע לנערים הנעדרים מאז יום שישי. לא הרבה התחדש באותו נושא גם מעת שירדו לדפוס שלשום עיתוני אתמול ועד שירדו לדפוס אתמול עיתוני היום. בכל זאת הוא תופס את הכותרות הראשיות כולן. מדוע אירוע שלא התחדש בו כמעט דבר תופס את הכותרות הראשיות כולן? ייתכן כי הסיבה לתשומת הלב התקשורתית היא העובדה שמדובר באירוע לא שכיח, כמו, למשל, בחירת נשיא או קיומו של מונדיאל, וכיוון שהוא גם אירוע מתמשך, הרי שהוא ממשיך לתפוס את תשומת הלב (באתרי האינטרנט מתווסף לכוח המשיכה של האירוע גם אלמנט המתח שנלווה אל סיקורו, דווקא משום שפרטיו כלל אינם ידועים).

התשובה שלפיה מדובר באירוע טרור לאומני שבו נפגעו יהודים אינה יכולה להיות נכונה, מאחר שבשנים האחרונות אירועי טרור נגד יהודים פעמים רבות כלל לא הגיעו לידי פרסום אפילו בעמוד פנימי (כשאירעו בשטחים המשוחררים), וגם החמורים שבהם לא החזיקו מעמד זמן רב כל-כך בראש סדר היום של התקשורת. גם ההסבר כי האירוע יכול להתברר כנקודת מפנה ביחסים בין ישראל לפלסטינים ולסמן את בואה של עוד מלחמה, והיא-היא שהופכת את האירוע לאטרקטיבי עבור התקשורת, אינו נשמע סביר. העיתונות מחזיקה בהיסטוריה של התעלמות מאירועים והתרחשויות הרי גורל.

כך או כך, העמודים הראשיים, ועמודים רבים אחריהם, מוקדשים היום לטרגדיה של חטיפת הנערים, וצריך למלא אותם איכשהו. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" משתמשים לשם כך בגילוי שהותר לפרסום ולפיו אחד הנערים הספיק להתקשר למוקד המשטרה אחרי שנחטף. "חטפו אותי", הספיק לומר, והציטוט מופיע בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".

ב"מעריב" הכותרת הראשית היא "המחדל", משום ש"השוטרים שקיבלו את השיחה החליטו כי מדובר במתיחה – ולא עשו דבר". אולם בטור הפרשנות כותב בן כספית, תחת הכותרת "בואו נרגיע", כי קשה לבוא בתלונות למוקדן שלא השכיל להבין את משמעות הלחישה החטופה (אגב, על אף שבכל העיתונים מצוין כי הנער אמר את הדברים בלחישה, בכותרת הראשית של "המודיע" נכתב "שניות אחר החטיפה נשמע אחד הנערים כשהוא צועק: 'נחטפנו'". עוד הוכחה שבעיתונות החרדית לא יודעים להוריד את הטון).

ב"ישראל היום" וב"הארץ" מסמנים את פעילות כוחות הביטחון כמושא חדשותי, על אף שזו העלתה חרס בינתיים. "מגבירים את הלחץ", נכתב בזו של "ישראל היום", "כוחות הביטחון מהדקים את המרדף אחר חוליית חמאס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", הקובעת כעובדה את הזהות הלא ברורה עדיין של מבצעי החטיפה (או הרצח). ב"ישראל היום" (ובן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות") מוסיפים לתבשיל האין-חדש גם מתקפה על "השמאל" ("הקיצוני", אצל דרור אידר), שמותח ביקורת על ישראל גם בשעה זו. ב"מעריב" קוראת קרני אלדד לנקמה בערבים.

מבין השורות של הפרשנים הצבאיים (לא ב"ישראל היום"), וגם בשורות עצמן (ב"ידיעות"), ניתן להבין כי לכשיהיו חדשות, לא יהיו אלו חדשות טובות.

החברה האזרחית

"בעקבות החטיפה: הגשת מסקנות ועדת אלאלוף נדחתה בפעם הרביעית", נכתב בכותרת ידיעה קצרה בעמ' 12 ב"דה-מרקר". ועדת אלאלוף התכנסה כדי לדון בטיפול בעוני בישראל. "מחקר: אי-השוויון במערכת המס גדל; המסים העקיפים פגעו בעיקר בשכבות החלשות", נכתב בכותרת כתבה של אדריאן פילוט על מחקר של פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי ממכון ון-ליר. על-פי המחקר, נכתב בכותרת המשנה, "בניגוד לטענות האוצר, אי-השוויון של כל מערכת המס רק עלה". "ההמתנה לתור בשר"פ בהדסה קצרה פי 11 מבמסלול הציבורי", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" (רוני לינדר-גנץ).

"הציבור מבריא את הדסה ללא תמורה", נכתב בכותרת טור פרשנות של לינדר-גנץ. "יותר משנה לאחר שפורסמו בראשונה הנתונים שהסעירו את מערכת הבריאות, שחשפו את הפערים הבלתי מוסריים בין התורים הקצרים בשר"פ הדסה לבין התורים במסלול הציבורי – דבר (כמעט) לא השתנה. [...] המדינה עומדת להזרים להדסה יותר ממיליארד שקל מכספי משלם המסים, בלי לדרוש אפילו מראית עין של שוויון או שיפור בשוויון בתמורה".

"רק רבע מהציבור הולך למסעדות וטס לחו"ל. השאר עסוקים בהישרדות", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". "דיון דחוף בכנסת על מחירי המזון בנתב"ג", נכתב בכותרת בולטת על שער המוסף הכלכלי "ממון", שמתהדר בכך שהעלה את הנושא לסדר היום. "ההסתדרות הקימה היום איגוד חדש לעובדי ההייטק, האינטרנט והסלולר", מדווח שי ניב ב"גלובס" תחת הכותרת "עובדי ההייטק מבינים שההתאגדות חשובה גם להם".

לפיד, יאיר לפיד

"שר האוצר קבע: הקיפאון בנדל"ן יסתיים בספטמבר" היא הכותרת הראשית המעט משונה של "כלכליסט" (מעליה נכתב: "הקבלנים מתכוננים לסוף הקיץ"). "שר האוצר יאיר לפיד מצפה שעד חודש אוגוסט יצליח להעביר את הצעת חוק 0% מע"מ בכנסת, אך הגדיר בכל זאת כי רוכשים שיקנו דירה חדשה מקבלן ב-1 בספטמבר 2014 ייהנו מההטבה. אובדן ההכנסות ממסים מסתכם ב-2.4 מיליארד שקל בשנה – 200 מיליון שקל יותר מבנוסח החוק הקודם בשל העלאת רף ההטבה למי שלא שירת", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של עינת פז-פרנקל.

מעל לכתבה, המתפרסמת בעמ' 3, נדפסים שלושה ציטוטים עם הכותרת "בענף הנדל"ן מבקרים את חוק 0% מע"מ": "כל הדירות לזכאים יימכרו מהר, ויישארו זכאים שלא הצליחו לממש את הזכאות שלהם כי המלאי נגמר"; "התרענו על החשש מהתפרצות ביקושים ככל שלא ייקבע מועד לתחולת החוק בהקדם"; "מספר התחלות הבנייה ממשיך לרדת גם ברבעון השני. מספר הדירות שיתאימו לקבלת ההטבה יצטמצם".

יאיר לפיד, 31.7.13 (צילום: פלאש 90)

"0% מע"מ לקראת אישור: תחילת ההטבה – ב-1 בספטמבר", מדווח אורי חודי במעמקי "גלובס". "מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.1% בלבד – אך מחירי הדירות מטפסים במהירות", נכתב בכותרת ידיעה של מוטי בסוק במעמקי "דה-מרקר".

"האפס הזה עוד יעלה לנו ביוקר" היא הכותרת הדו-משמעית של טור הפרשנות של רותם שטרקמן, המתפרסם בשער האחורי של "דה-מרקר". "חוק המע"מ אפס על דירה ראשונה, שיעלה מחר בבוקר בשיאה של הדרמה הבטחונית להצבעה בוועדת השרים לחקיקה, הוא מהחוקים הגרועים והמטורללים שבאו לאוויר העולם. לא רק בתקופת הממשלה הנוכחית – אלא אי-פעם", כך, לא פחות, קובע שטרקמן, ומצטרף לביקורת של הכלכלן הראשי לשעבר מיכאל שראל, שגיא רולניק הביא ביום שישי האחרון ב"דה-מרקר" את עיקרי ביקורתו על התוכנית, שבעטיה עזב את משרד האוצר.

"פקידים בכירים בבנק ישראל, במשרד האוצר, במשרד ראש הממשלה (כולל נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, הפרופ' יוג'ין קנדל), וכן כלכלנים רבים (כולל פרופ' מנואל טרכטנברג) – יודעים שזה אסון, שזה יהרוס את מערכת המס ושאנחנו והילדים שלנו נשלם עליו", כותב שטרקמן, "ובכל זאת הוא יעבור. למה? כי זה נראה טוב בטווח הקצר, כי מירי רגב תומכת בו, כי לפיד רוצה לגזור את קופון הפופוליזם הרגעי, וכי ראש הממשלה עסוק בעניינים שיבטיחו לו הישרדות – ומצוקות האזרח לא ממש מעניינות אותו".

בהמשך מונה שטרקמן את "שש הבעיות העיקריות בחוק מע"מ אפס": החוק לא שוויוני, הוא יקר, הוא מסובך להפעלה ("ייתכן שלחברים של שר האוצר, שישבו בבית-קפה וחלמו על הכותרת של מחר בבוקר ב'ידיעות אחרונות' (עם הפרשנות החיובית הנלווית לה), החוק נראה פשוט", הוא עוקץ), החוק יקדם קומבינות, החוק הוא בכייה לדורות, ולסיום: החוק לא יוריד את מחירי הדירות.

הון, שוק

"אילן בן-דב מאבד שליטה", נכתב בכותרת הראשית של "ממון". "מחזיקי האג"ח של סקיילקס יצביעו הבוקר על העברת הניהול בחברה מידי בן-דב לידיהם", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של ישראל וולמן ורועי ברגמן. "אילן בן-דב כבר ביזבז את כל תשע הנשמות שלו", כתבו בתחילת החודש יניב רחימי וגולן חזני ב"כלכליסט", כשהם מתארים כיצד היתל בן-דב בציבור המשקיעים וביצר את מעמדו כ"שומט חובות סדרתי". "אפשר לומר הרבה דברים על אילן בן-דב, אבל אי-אפשר לקחת ממנו את התשוקה", פותח וולמן את טור הפרשנות ב"ממון". עד כה לא הצליחו לקחת לבן-דב גם את הון העתק שהפסיד על חשבון הציבור. בן-דב עצמו, פירסמו היום האתרים, כלל לא הגיע לאסיפה.

איש העסקים אילן בן-דב, 4.12.11 (צילום: יוסי זליגר)

"האוצר יקים מערך פיקוח על בתי-ההשקעות", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". כותרת הידיעה עצמה מנוסחת כך: "על הכוונת של האוצר: בתי-ההשקעות וחברות ההחזקות של חברות הביטוח". "בהמשך להגבלת שכר הבכירים בענף הפיננסים, מנכ"לית האוצר יעל אנדורן מקדמת הקמת מערך פיקוח ישיר על הגופים. טרם הוחלט היכן ירוכז הפיקוח, שכיום מתחלק בין רשות ני"ע לאגף שוק ההון באוצר", נכתב בכותרת המשנה לידיעה שעליה חתומים סטלה קורין-ליבר, ליטל איסטמטי ורון שטיין.

"חברות הביטוח בישראל מוחזקות על-ידי חברות אחזקה, כשבעל הדעה בכל החברות הוא הבעלים והמנהלים בחברת האחזקה (לרוב מדובר באותם המנהלים). ואולם, הגם שחברת הביטוח מפוקחת ומבחינה משפטית והונית היא ישות עצמאית, הרי שבפועל חברות האחזקה יכולות להיכנס להרפתקאות פיננסיות ללא פיקוח וגם לכאלה שיש להן משמעות מבחינת חברת הביטוח ויציבותה, בוודאי אם וכאשר הקבוצה במעלה פירמידת האחזקות מתמנפת מדי או קורסת", כותב שטיין בטור נפרד ומוסיף: "נציין כי בישראל מתאפיינות חברות האחזקה בגיוס אג"חים וחוב משני מהציבור בהיקפים נאים".

במסגרת נוספת כותבת איסטמטי על בתי-ההשקעות: "לא אחת התרענו כאן על הבעייתיות בפערי הפיקוח בין מנהלי כספי הציבור השונים. הארביטראז' הרגולטורי בין הגופים הפיננסיים בישראל נמשך כבר שנים ארוכות, למרות שבתי-ההשקעות הפכו מאז ועדת בכר לשחקנים מרכזיים בעולם ניהול כספי הציבור. כך, למרות שהם מנהלים למעלה מ-500 מיליארד שקל ובניגוד לבנקים וחברות הביטוח – בתי-ההשקעות לא כפופים ישירות לאף אחד".

במדור הדעות של העיתון מתפרסם מאמר של צבי סטפק תחת הלוגו "נזקי הרגולציה של שוק ההון". הערה בתחתית המאמר מציינת כי מדובר ב"מאמר שלישי בסדרה".

עושים לביתם

"איגוד תעשיות המזון: 'פתיחת השוק לייבוא מזון תחסל מפעלים ולא תוריד מחירים'", נכתב בכותרת ידיעה של יובל אזולאי ב"גלובס". הידיעה, המסתיימת בהודעה על פרס שיינתן ליצרן טחינה, נקראת כולה כקומוניקט לקראת "הכנס השנתי של איגוד תעשיות המזון בהתאחדות-התעשיינים". במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" משכילים לקבל כסף מגיבורי ידיעות הקומוניקט שלהם. נווית זומר חתומה על טקסט מפרגן למפעל טחינה ("יהודי, מוסלמי ונוצרי עושים טחינה"), שבסופו הכיתוב "המדור מתפרסם כחלק משיתוף פעולה עם איגוד תעשיות המזון בישראל".

האם ידיעות קומוניקט לא ביקורתיות כמו זו שב"גלובס" אינן עדיפות למפרסמים – במקרה זה, תאגידי המזון – על פני ידיעות תוכן שיווקי כמו אלו הרווחות ב"ידיעות אחרונות"? לא בטוח. ידיעה כמו זו שב"גלובס" מוצגת כידיעה עיתונאית לכל דבר, הגם שאין בה יומרה כלשהי לבדיקה עיתונאית או לפחות אתגור של הטענות והקביעות המוצגות בה, ובכך היא לכאורה משרתת טוב יותר את המסר הפרסומי (הקמפיין של התאגידים נגד פתיחת השוק). מנגד, מאחר שזו ידיעה שמושאה לא שילם עליה (באופן ישיר לפחות), הרי שהמפרסם אינו יכול להיות בטוח שהיא לא תהיה ביקורתית או שבכלל תתפרסם.

ועוד דבר שיש להביא בחשבון: הגילוי הנאות שב"ידיעות אחרונות" הוא לכאורה כורח שנכפה על המפרסם כמס שפתיים לאתיקה העיתונאית, אבל אחרי הכל גם הוא מרוויח ממנו. כך הידיעה ב"ממון", ודומות לה שהתפרסמו ומתפרסמות ב"ידיעות אחרונות", משמשות איתות לעיתונאים, עורכים ומו"לים. הן מסמנות את האיגוד כגוף בעל ממון המנהל קמפיין ופתוח להצעות.

שער המוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות", 16.6.14

לא רק מוזס עושה לביתו, גם הכתבים החביבים עליו. "רז שכניק התנדב לבדוק", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער מוסף "מסלול", שיחד עם "24 שעות" (היום: הקרן-לידידות) ו"ממון" משמש מסלקת התוכן השיווקי העיקרית של העיתון (היום: רשות הטבע והגנים). מה התנדב לבדוק שכניק, כתב בידור המתמחה בכיסוי עניינים שיש להם קשר לאהבותיו ושנאותיו של הבוס? שיט בספינת תענוגות לאורך החופים הקריביים.

בהמשך הגיליון מספקת גם נווית זומר את רשמיה משיט תענוגות אחר, ששולם על-ידי חברה נוספת. כתבה אחרת היא פרי טיול לאיטליה של עורכת ב"ידיעות", רינת זיו, והצלם תומריקו, שמומן על-ידי חברת תיירות שלישית. שלוש הכתבות הללו הן שלוש הכתבות היחידות במוסף.

אם רוצים בעיתון לצ'פר מי מעובדיו, מדוע על הקוראים להתעדכן בחוויותיו? זו שאלה רטורית כמובן. הרי רק כך תשלם חברת התיירות על הבילוי. כלומר, מי ששילם על החופשה שרצו ב"ידיעות" להעניק לעורך/כתב/צלם הם הקוראים (ולא סתם קוראים, אלא קוראים במוסף שבמחלקת הפרסום של העיתון משווקים אותו כבונוס מיוחד "למנויים בלבד").

ענייני תקשורת

משרד עורכי-הדין גולדפרב-זליגמן מועמד "לפרק את רשות השידור", נכתב בכותרת דיווח של אופיר דור וענת רואה ב"כלכליסט". "הצעת החוק לסגירת רשות השידור עדיין לא אושרה, אבל כונס הנכסים הרשמי שאמור ללוות את המהלך כבר מכין את רשימת המועמדים שלו מקרב משרדי עורכי-הדין המובילים שיסייעו לו. בין השמות: אלי זהר, יהודה רוה ויצחק מולכו", נכתב בכותרת המשנה.

היחצן ברק רום (צילום מסך: סרטון פרסומת לאוניברסיטה הפתוחה)

עוד ב"כלכליסט", עוד מאופיר דור: "הרשות השנייה הורתה אתמול להוריד מהאוויר לאלתר את תוכנית הנדל"ן 'בונים על זה' ברדיו תל-אביב (102FM) בשל חשד למכירת אייטמים. התוכנית משודרת בימי ראשון בערב ומגישים אותה היחצן ברק רום ואיש הנדל"ן רוני כהן, מנכ"ל חברת אלדר-שיווק. במכתב ששלחה הרשות למנכ"ל התחנה אבי משולם היא מאיימת בהטלת קנס כספי על תחנת הרדיו.

הרשות מסתמכת על מייל שהופץ בקרב אנשי נדל"ן ומציע להם להשתתף בתוכנית תמורת תשלום. לפי המייל, השתתפות בשתי פינות בתוכנית תעלה 2,800 שקל; השתתפות בארבע פינות תעלה 4,800 שקל; ומי שיבחר לקנות חבילה מורחבת של עשר פינות ישלם 9,800 שקל. על המייל חתום מארק זאבי, מנכ"ל חברת במבי-מערכות-תוכנה, העוסקת בפיתוח מערכות לתחום הנדל"ן. זאבי מציג את עצמו במייל כחבר ילדות של רום. 'ברק משווק חבילות במחירי השקה כרגע ואני מאוד ממליץ להצטרף, יש כאן הזדמנות תקשורתית גדולה ומיידית', כותב זאבי, ומפנה את המעוניינים ישירות לרום.

עוד נכתב במייל כי הכתבות בתוכנית מתומללות, נערכות ומפורסמות בפורטלים שונים ('הארץ', 'דה-מרקר', nrg, 'וואלה' ו'נענע') ו'מסתיימות בלינק לאתר או דף הנחיתה שלכם. מכיוון שזו כתבה אובייקטיבית, היא מאוד יעילה לעומת מודעה פרסומית'". רום מכחיש.

איך אומרים באנגלית? אי-אפשר לקבל יותר מדי מדבר טוב: חלק מהמאמר של אמנון לורד ב"מקור ראשון" הוא העתק של המאמר שלו מאתמול.